סטפן שאלוי הוא לא רק מגדולי הזרים ששיחקו אי פעם בישראל, הוא אישיות מדהימה, סימפטית וחיובית שנותר קשור לארץ, מהווה שגריר יוצא דופן להסברה הישראלית ומה שהכי מדהים – הוא לא שכח לדבר עברית שוטפת וצחה. בקיצור – אגדה נדירה, שאתה רק רוצה לחבק, אין אוהד כדורגל ישראל שלא מתרגש ממנו, ואם אתה אוהד בית"ר, אתה על סף התעלפות.
איך לא? שאלוי היה כוכב בית"ר בין 1994 ל-1999, שנים במהלכן היה מלך שערי הקבוצה שלוש פעמים, הוביל את המועדון לשתי אליפויות רצופות (מתוך שש של בית"ר בכל ההיסטוריה), ובעיקר היה שחקן התקפה טכני מגוון שגילם את כל מה שבית"ר מייצגת – כדורגל טכני, יצירתי וייצרי, איכותי, התקפי ומרגש.
כיום שאלוי הוא המנהל המקצועי של מועדון זאלגרשגי, בו עובדים תחתיו המאמן ועוזר המאמן - גאבור מרטון ואישטוון פישונט, ששיחקו בישראל. שאלוי כל כך רצה לדבר עם שליח ONE שהוא נסע שעה ורבע מהעיר הזו כדי להיפגש במלון-מסעדה באמצע הדרך בין זאלגרשגי לבודפשט.
אירועי 7 באוקטובר תפסו את שאלוי במצב מוזר. המועדון שלו היה בתקופה לחוצה אחרי רצף הפסדים ודווקא ב-7 באוקטובר סופסוף זאלגרשגי ניצחה, שאלוי, פישונט ומרטון קפצו ושמחו מאושר, אבל בשנייה אחת הכל נקטע כשהם פתאום התחברו לדיווחים על מתפקת הטרור הרצחנית והמחרידה של החמאס. מאז הם היו דבוקים לחדשות מישראל ולכל הסיפורים, והציונות חזרה לפעום בליבם בכל הכוח. "בא לי לקחת נשק וללכת להילחם בעזה", אומר שאלוי.
בראיון בלעדי ל-ONE שאלוי מדבר בגילוי לב על המצב, כמה הוא מרגיש לפעמים יותר ישראלי מהונגרי ומזדהה עם הישראלים. אחרי הקדנציה בבית"ר שאלוי שיחק עונה נוספת וכיכב במכבי הרצליה בה שיתף פעולה עם ליאור אסולין ז"ל שנרצח במסיבה ברעים. "ליאור היה אז שחקן צעיר אהוב ומאוד מוכשר שראו שיש לו פוטנציאל גדול וחוש לגולים", נזכר שאלוי, "וכמה שאירועי 7 באוקטובר זעזעו אותי בכלל, הסיפור של ליאור אסולין ממש עשה לי צמרמורות בכל הגוף".
חוץ מהדברים שאמר בזמן הראיון למצלמה של ONE, שאלוי הוסיף כל כך הרבה סיפורים נפלאים ומעניינים ואנקדוטות משעשעות לפני ואחרי שהמצלמה כבתה. כששאלתי אותו איך התחיל לדבר עברית, שאלוי הסביר שהוא התראיין אחרי אחד המשחקים באנגלית והשדר יורם ארבל אמר לו: "הלו, אתה כבר 4 שנים בארץ. למה אתה עונה באנגלית? דבר בעברית", וככה הוא התחיל להתבטא בעברית.
הוא נזכר שבכלל היה אמור להגיע למכבי תל אביב ושאוהדי בית"ר ירושלים צריכים לשלוח פרחים לאברהם גרנט שוויתר עליו. שאלוי הגיע בכושר שיא למבחנים במכבי תל אביב, פירפר את גדי ברומר, השחיל בין הרגליים של אמיר שלח ועשה לכולם בית ספר עם דריבלים ושערים מרהיבים. "כל שחקני מכבי היו בטוחים שגרנט יחתים אותי, אבל אברם אמר שהוא מחפש פליימייקר והעדיף ללכת על ויקטור בלקין האוקראיני (שהחזיק מעמד שנה במכבי – ע.ל) וככה הגעתי לבית"ר", סיפר שאלוי.
למען האמת, השם הפרטי שלו הוא בכלל אישטוון ולא סטפן, אבל כשהגיע לבית"ר ושאלו אותו מה השם שלו, לא הצליחו להבין כשאמר "אישטוון", אז הוא אמר "סטיבן, סטיפן", ואז הדביקו לו את השם סטפן ורק בישראל קוראים לו כך. כשמנהל הקבוצה האגדי, אברהם לוי, שלח לו משכורת ראשונה לבנק, הוא כתב "לפקודת סטפן" בלי שם המשפחה. בבנק ההונגרי צחקו, לא היו מסוגלים לכבד את הצ'ק ושאלוי נאלץ להבהיר לאברהם לוי איך להעביר לו את הכסף.
ואפרופו כסף, גם מעמד חתימת החוזה בבית"ר עלה בשיחה. כשהיו"ר המיתולוגי, אברהם דדש, החתים אותו בקפה נאווה הירושלמי על מפית, שאלוי ביקש 100 אלף שקל משכורת ודדש קפץ על ההצעה הנמוכה והתחיל לשרבט על המפית את כל הפרטים והבונוסים בחוזה, ואז שאלוי תפס את הראש והבין שיצא פראייר והיה צריך לדרוש יותר כסף.
הסיפורים לא מפסיקים לזרום. שאלוי גם נזכר איך היה לבית"ר משחק רדיוס בלי קהל ואשתו הייתה חייבת להיות נוכחת בכל משחק, אז אברהם לוי אמר לו: "אל תדאג, אני אכניס אותה". איך שהם הגיעו לאיצטדיון, לוי חיבק את אשתו של שאלוי והכניס אותה לאצטדיון כאילו היא בת זוגו למראה השוטרים ההמומים שלא הבינו מה עליהם לעשות.
שאלוי גם סיפר על תאקלים שהיו לו עם מאמני בית"ר, איך כעס על דרור קשטן שלא הסכים לתת לו את סרט הקפטן במשחק הפרידה מבית"ר ואיך היה צריך להוכיח עצמו בפני אלי כהן.
כששואלים את שאלוי איך הוא במצב כל כך טוב ונראה כאילו הוא יכול עכשיו, בגיל 57, לעלות על כר הדשא ולשחק ולככב בבית"ר, הוא אומר בצחוק: "ככה זה כשאין כסף", ומזכיר שיש לו הרבה הומור. ומה עם פישונט אני תמה? "טוב, פישונט מאוד אוהב לאכול, הכל". שאלוי נזכר איך בזמנו בית"ר הייתה במחנה אימון בקדם עונה בברלין והביאו במיוחד בשר כשר מהארץ, ופתאום כל הבשר שיועד לשחקנים נעלם, ופישונט פשוט אכל הכל בלי להבין שגמר לחבריו את האוכל למרות שהוא עצמו היה אוכל גם לא כשר.
שאלוי שומר על קשר עם שחקני בית"ר בתקופתו, בהם אלי אוחנה, איציק קורנפיין ושמוליק לוי. הוא מדבר בהערצה על אוחנה: "אלי היה אז בבית"ר כמו רונאלדו ומסי היום, הוא לימד אותי מה זה להיות סופרסטאר", ומספר על המעמד המיוחד שהיה לאוחנה, שהיה צריך לברוח מחתימות לאוהדים, אחרת לא היה מסיים את היום. הוא גם נזכר איך כשאלי כהן מונה למאמן בית"ר, הוא התיישב באוטובוס בשורה הראשונה במקום שהיה שמור לאוחנה וכל השחקנים הסתכלו בתמיהה לראות את התגובה של אוחנה שעלה לאוטובוס, סימן תנועת ראש קלה הצידה וכהן פשוט קם ועזב למושב אחר כשהוא מפנה לאוחנה את המקום שלו מקדימה באוטובוס.
שאלוי נותר מחובה מאוד לבית"ר עד היום, צורך כל פיסת מידע על המועדון וגם על ישראל. הוא יודע שכיום מכבי חיפה המועדון הכי פופולארי בישראל ופניו נופלות ומלאות צער כשהוא שומע על כך ועל ירידת קרנה של בית"ר. הוא נזכר: "בזמני לא היה לה פמיליה", מותח ביקורת על אוהדים קיצוניים וגם על צעדים של הנהלות בית"ר לאורך השנים – מארקדי גאידמק ועד משה חוגג וברק אברמוב.
שאלוי מצטער שהבן שלו, שמשחק בקנזס סיטי עם גדי קינדה, לא יודע עברית, אבל מבטיח לקחת אותו לביקורים בירושלים לבקר את בית"ר ואת המדינה שהוא כל כך אוהב ונותר כל כך מחובר אליה עד היום. איפה ישנם עוד זרים כמו הזר הזה?