ברק בכר שוב בישראל. אחרי מספר חודשים בהם לא ראה את משפחתו ולראשונה מאז פרוץ המלחמה, פגש מאמן הכוכב האדום את אשתו וילדיו. הערב (שלישי), הוא העביר מפגש העצמה מקוון מטעם צוות “סיסמה לכל תלמיד”, כאשר אנדי רם, טניסאי העבר, מציג לו שאלות ששאלו אותו ילדים ברחבי הארץ.
בכר נחשב לאחד מהמאמנים המצליחים בכל הזמנים והוליך את מכבי חיפה לשלוש אליפויות רצופות ולשלב הבתים של ליגת האלופות לפני שעבר הקיץ לכוכב האדום. הפתיחה שלו אצל אלופת סרביה לא הייתה קלה, אך האדומים-לבנים עדיין נאבקים על תואר האליפות ועל המקום השלישי בצ’מפיונס.
למה עברת לסרביה?
”המעבר זה משהו מתבקש מבחינתי, אחרי שש אליפויות החלטתי שאני רוצה את האתגר הבא מעבר לים והחלטתי שאני עושה את המהלך ביחד עם הצוות. ההתחלה הייתה מצוינת, התחברנו לקבוצה לשחקנים להנהלה, כאילו אנחנו כבר שנים במועדון והכל הלך מצוין, עכשיו תקופה קצת פחות טובה, אבל למרות שיש לחץ וציפיות אני מאמין שנעמוד במטרות שלנו. במדינה אחרת צריך לעשות את ההתאמות ולאט לאט ניכנס לעניינים”.
איך אתה מתמודד בימים האלה?
“יש הרבה ילדים שמתמודדים עם קשיים, וכמו לכל מאמן ואדם גם לי יש קשיים, יש עליות וירידות, המעבר הזה הוא לא קל. אני מתמודד עם הצוות שלי שעוטף אותי, אנחנו יודעים לחזק אחד את השני בתקופות קשות. צריך לדעת ללמוד מהפסדים. אני תמיד טוען שדווקא מכישלונות אתה נבנה יותר ולומד יותר. זה מסר לכל ההורים והתלמידים שהכל יהיה מושלם ובסדר. אני באמת חושב שזה לא קל ויש הרבה משפחות שסובלות. אתה לומד על עצמך הרבה יותר. אני מאמין שנצא מזה מחוזקים”.
האם השחקנים בקבוצתך תומכים בישראל?
”סרביה מדינה מאוד ידידותית לישראל, הישראלים יכולים להרגיש בטוחים שם. קבוצות ישראליות הגיעו לשם, מכבי תל אביב ממש גרים שם. אנחנו יודעים שהתקשורת העולמית לא ניטרלית ומציירת הרבה פעמים תמונות לרעתנו, אנחנו מנסים להסביר להם שאנחנו סך הכל מגנים על עצמנו. זה לא פשוט, אבל אנחנו מאמינים שהם מבינים את זה. הם מדינה שעברה דברים לא פשוטים גם הם”.
איך מגיעים להישגים גבוהים?
”אני מנצח הרבה משחקים. סתם, צריך שילוב של הרבה דברים, הנהלה טובה ושחקנים טובים, החכמה היא להיות מי שאתה ולהאמין באנשים שעובדים איתך. אני דוגל בלהקיף את עצמי באנשים טובים שאני נותן להם לעבוד. יש פה עבודה מנטלית. להצליח זה דבר קשה, אבל לשמר הצלחה זה דבר עוד יותר קשה. שילוב של שיחות אישיות וקבוצתיות, צריך לעשות התאמות כל שנה בהתאם לשחקנים ובהתאם למה שקורה מסביב”.
מה הטיפ שאתה יכול לתת לשחקן מתחיל?
”הדבר הכי חשוב זה קודם כל להיות ילד טוב. אני קודם כל מסתכל על אישיות. בן אדם מחויב, שעובד קשה ושומע להוראות המאמן, שהוא מנהיג ויודע לא לוותר. אז קודם כל צריך להיות ילד טוב להורים ותלמיד טוב כי זה הבסיס. אני מכיר הרבה שחקנים לא הכי מוכשרים שאימנתי אבל בזכות המשמעת והנחישות שלהם הם הצליחו”.
מה יש לך להגיד לילדי ישראל בימים אלו?
”מה שיש לי להגיד זה באמת שצריך להיות מוכנים עכשיו וכמה שזה קשה צריך לסמוך על מי שמנהל את המדינה וגם על הצבא ולהבין שאנחנו עושים את הדברים נכון. דווקא ממקומות קשים אנחנו נגיע למקומות טובים יותר. אני תמיד אופטימי ואני סומך על מי שמנהל את המדינה. אני אומר לילדים שלי שאנחנו מוקפים באויבים שרוצים ברעתנו, אז יש אבדות והתקופה לא נעימה, אבל אני מאמין שכל מה שהקרבנו זה למען עתיד טוב יותר”.
איך אתה מתגבר על המצב?
“שאלה מאוד כללית כי המצב הוא קשה לכולם. אצלי ספציפית המשפחה רחוקה אבל אני באמת חושב שצריך להיות אופטימיים. צריך לראות גם את ההתגייסות של העם שלנו לראות איך כולם נרתמים ועוזרים. אתה רואה את הנחישות של החיילים שמקריבים את הגוף והחיים שלהם רק כדי שיהיה טוב לאנשים אחרים. לראות את הדברים האלו, עם כמה שקשה, נותן לך אופק קדימה להבין שיש פה עם חזק מאוד”.
האם היית מעדיף לחזור לארץ או להמשיך בחו”ל ולמה?
“אני מאוד מתגעגע לארץ ובטח למכבי חיפה ולאוהדים, אבל ברגע שלקחתי החלטה לצאת אני שלם איתה. להגיד שזה קל? זה לא קל, אבל אני רוצה להתקדם ולהצליח איפה שאני נמצא. אני עושה הכל כדי להצליח באירופה ולהתפתח באירופה עם כמה שהגעגועים קשים”.
בעבר היית שחקן מצטיין וכעת מאמן מצטיין, מה באופי שלך גורם להצלחה כזו?
“אני לא אוהב להאדיר את עצמי, אבל אם יש משהו שאני מרגיש שאני עושה טוב זה להיות אמיתי, עבדתי מאוד קשה, וידעתי לעבוד בעבודת צוות, אני חושב שהכי חשוב זה לדעת לעבוד בשיתוף ולא לקחת הכל אליך. טוב לדעת שהייתי שחקן מצטיין (צוחק), אבל תמיד נתתי את המאה אחוז שלי. תמיד הקרבתי את הגוף שלי בשביל הקבוצה וזה מה שחישל אותי טוטלית גם לקריירת האימון, הכל למען הקבוצה והמועדון. לא היו לי יותר מדי מאמנים שלמדתי מהם. אתה כל הזמן שואף ללמוד מהמאמנים הכי טובים, בגלל זה אני גם מזכיר את הצוות, כי זה לא כמו פעם שרק מאמן היה עושה את העבודה, היום בסרביה יש לי בערך עשרים אנשים שעוזרים לי להתקדם”.
איך ההרגשה שיש מלחמה בארץ ואתה בחו”ל?
“זה מאוד קשה, קשה להיות רחוק. אני משתדל להיות בקשר עם כולם ולעשות טוב. אני מקבל הרבה פניות לשלוח ברכות וזומים, משתדל להשתתף בכמה שיותר וכמה שאני לא עושה אני מרגיש שזה לא מספיק, בטח שאני ככה רחוק. עוד לפני המלחמה יש תחושה של שגרירות, אתה מאמן ישראלי שבא ומייצג את המדינה שלך בחו”ל. בתחילת המלחמה רצו לראיין אותי ואמרתי לעצמי שאני לא יכול לדבר על כדורגל, ניצלתי את הזמן להגיד בדיוק מה שאני חושב בלי לייחס חשיבות להשלכות של הדברים שאמרתי”.
אולי תחזור למכבי חיפה? או שהצעד הבא שלך הוא נבחרת ישראל?
“מחמם את הלב. קודם כל גדלתי כאוהד מכבי חיפה. גם הפרידה אחרי שלוש שנים מהמועדון. בדרך כלל בקבוצות אחרות אחרי שלוש שנים אתה עוזב או בפיטורים או בסיבות לא נעימות. במכבי חיפה היה חיבור יוצא דופן ואני חושב שצריך לדעת גם לעזוב ברגע הנכון ולהתקדם. אני לא יודע מה יהיה בעתיד אבל הלב שלי תמיד יהיה עם מכבי חיפה. הייתה לי אפשרות לאמן את הנבחרת אבל לא הרגשתי שזה הזמן, גם עכשיו אני לא מרגיש שזה הזמן. אני מאמין שאפשר לעלות ליורו ולעשות שמח לעם למרות ההפסד לקוסובו”.
איזו קבוצה אתה חולם לאמן בעתיד?
“שאלה טובה. הרבה אופציות נסגרו עכשיו בעקבות מה שקורה בכדורגל העולמי. תמיד אני אומר שאני לא אוהב לחשוב רחוק מדי, אני עובד במקום מסוים ואני נותן בו את המאה אחוז שלי, מה שיהיה יהיה. אין קבוצה שאהדתי כילד בעולם, אהדתי את מכבי חיפה ואת החלום הזה הגשמתי. הייתה אולי תקופה שאהדתי את ליברפול, ברצלונה, אבל זה לא משהו קריטי”.
אתה מאוכזב מאנשים בעולם הכדורגל שלא מגנים את חמאס?
“עולם הכדורגל הוא מאכזב, הרבה אינטרסים מעורבים. העולם מאוד קיצוני אבל אני חושב שהמינימום זה לדעת לכבד אנשים שנטבחו ונרצחו, וברגע שלא מסכימים לכבד בדקת דומייה זה גרם לי להתפרץ”.
כמה לחוץ להיות מאמן כדורגל ומה ההבדל בין שחקן למאמן?
“ההבדלים תהומיים. כשהייתי שחקן הייתי יכול לקום ב-10, לישון צהריים, אין דאגות. כשאתה מאמן יש לך אחריות מאוד גדולה, זה לדבר עם שחקנים, הנהלה ואנשים. ובסופו של דבר אם הקבוצה לא תצליח לא יאשימו שחקן, יאשימו מאמן. הייתי מוכן לחזור להיות שחקן קצת במחשבה שניה”.
מה אמרת לגווארדיולה?
“פפ המאמן הגדול בעולם ואולי בהיסטוריה. הוא כל הזמן עושה ועולה ומשתפר ומבין דברים, הקבוצה שלו עכשיו זו אחת הקבוצות הכי מושלמות שהיו בכדורגל. קשה להתמודד עם דבר כזה. זה שהובלנו עליהם זה היה נס, ירדנו למחצית ולא האמנו שזה קורה, זו קבוצה על גבול המושלמת. אמרתי לו שאני אוהב ללחוץ על כל קבוצה ובמקרה שלו אי אפשר ללחוץ, הוא אמר לי שבמשחק הבא בבלגרד הוא יזמין אותי לכוס יין”.
איך אתה מסכם את התקופה בכוכב עד כה כשאתה שש נקודות ממקום ראשון?
“קודם כל קיבלו אותי מאוד יפה, העיר מדהימה וקיבלנו דירות אני וכל הצוות. יחד עם כל הצוות המקומי זה התחיל מאוד טוב, יצאנו לטורנירי אימון והכל התחבר בצורה מושלמת. כשהתחילה הליגה הגיעה ירידה די טבעית, אחרי שני הפסדים בליגה נוצר לחץ, גם מצד התקשורת והאוהדים. כשהגעתי למקום הזה ידעתי לקראת מה אני הולך ושהציפיות מאוד גדולות. אני באמת מאמין שאפשר לשנות את התמונה והמומנטום, אני חושב שיש לנו קבוצה טובה ונצליח לעשות את זה”.
אתה עדיין משחק טניס?
“פחות טניס, קשה לי עם הברכיים על המשטחים הקשים. שם אנחנו משחקים פאדל, יש שם מתקנים מדהימים של פאדל אז אנחנו משחקים אני והצוות”.
תן איזה מסר לספורטאים פה, לחזק אותם בתקופה הזו.
“אני אחדד את הדברים שאמרתי, אני כל היום בקשר עם אנשים ואני רואה כמה העם שלנו חזק ויודע להירתם ולעזור למי שצריך. זו תקופה מאוד קשה אבל כמו שאמרתי, דווקא מתקופה כזו הדברים ייראו אחרת ויהיה טוב. אני סומך על הקבינט שייקח את ההחלטות הנכונות, אני סומך על הצבא שיבצעו את העבודה בצורה הכי טובה שיש. כרגע כולם צריכים להיות מאוחדים ולהאמין שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר”.