הקריירה של שגיב יחזקאל קיבלה תנופה חדשה בישראל כשהחל לשחק כמגן ימני בהפועל באר שבע, אבל דווקא באנטליהספור הוא חזר בגדול לתפקידו המקורי בהתקפה. למשחקים הגורליים של הנבחרת הוא מגיע בכושר שיא בזכות צמד אדיר נגד בשיקטאש ושער ביום שישי נגד אנקרגוצ’ו, שהביאו אותו למאזן של שישה שערים וארבעה בישולים בטורקיה דווקא בתקופה מורכבת.
אחרי הכל, הפתיחה הנהדרת של יחזקאל בליגה הטורקית היא מעין רכבת הרים רגשית. מהרגע הראשון בו עזב במפתיע בערב ראש השנה והפתיחה החלומית נגד פנרבחצ’ה ועד פרוץ המלחמה שהביאה איתה כאב גדול ולחץ כתוצאה מהמרחק מהמשפחה בישראל. אבל זה לא נגמר גם פה כי יחזקאל משחק במדינה שתומכת באויב של מולדתו, כך שהדאגות היו מובנות.
רק לפני שבועיים, בשיא המתיחות בשבוע הראשון למלחמה, אנטליהספור ויתר קבוצות הליגה הטורקית הביעו תמיכה בעזה כשיחזקאל וספורי מחוץ לסגל. תוסיפו את זה שיחזקאל ורמזי ספורי, שנמצאים בתחילת דרכם בטורקיה, ראו את הזעם של הציבור המקומי בעוד במשפחותיהם ראו את ההפגנות בטורקיה ותקבלו את התמונה המלאה.
אבל את כל זה שני הליגיונרים שמו בצד ברגע שהם עלו על הדשא וכעת יחזקאל מקווה להביא את כושר השיא גם לנבחרת. רק אתמול (שבת) בבוקר השניים הגיעו להתכנסות של הנבחרת אחרי שקיבלו את האור הירוק ממאמן אנטליהספור, נורי שאהין, שערך הרבה שיחות עם השניים לאחרונה.
עבור יחזקאל ורעייתו זה היה חודש קשה ואמוציונלי מאוד, אבל השערים האחרונים הגבירו את הביטחון ובמקביל רעייתו ובנו חזרו לישראל בסוף השבוע. "בכל שנייה של המשחק חשבתי רק איך אני משמח את המדינה שלי, אני שמח שהשם נתן לי את הזכות לעשות את זה ובאמת לתת אולי איזה רגע של נחת בתוך כל המצב הזה”, סיפר יחזקאל ברשתות החברתיות, “אני מאחל לנו לצאת חזקים, מאוחדים ומנצחים”. רגע לפני המשחק מול קוסובו ב-21:45, הקיצוני מדבר על התקופה האחרונה וחלום היורו בראיון ל-ONE.
שגיב, זאת תקופה לא פשוטה לכל ישראלי באשר הוא, בטח גם לך בתור מי שמשחק בטורקיה. איך אתה מרגיש עד כה במשחקי הבית והחוץ?
"מרגיש בסדר עד כה. הקהל קרא לנו בשבוע שעבר לפני המשחק ועודד אותנו. גם בסיום המשחק הם תמכו מאוד ומחאו לנו כפיים, כל הקהל היה איתנו. המועדון באמת דואג ומעריך אותנו וזה נתן תחושה מאוד טובה”.
כמה קשה היה להשיג את השחרור שלך ושל רמזי למשחקי הנבחרת?
"אנחנו שמחים שזה יצא לפועל ותודה לראשי המועדון. הסברנו להם כמה זה חשוב עבורנו והם הסכימו אחרי המשחק ביום שישי".
אם נשים בצד לרגע את המצב בישראל, אתה כבר חודשיים בטורקיה וזה נראה כאילו שאתה כבר חצי שנה שם. איך אתה מתאקלם?
"תודה לאל, עד עכשיו הכל בסדר. אני, אשתי והילד שלי נכנסנו לדירה חדשה. כשנחתתי באנטליה בפעם הראשונה, הכרתי זוג ישראלים מקסימים שיש להם מסעדה כשרה ובית מלון, אז הם קיבלו אותי ממש יפה ועזרו לי להתאקלם, אפילו ישנתי בדירה שלהם כמה ימים. בשבוע הראשון הראשון ישנתי במתחם של הקבוצה, שזה מתחם מטורף עם הכל מהכל. בריכות, חדר אוכל, מגרשים, חדרי שינה, חדרי כושר, משהו מדהים. צריך לזכור שנחתתי בהתחלה באיסטנבול לקראת המשחק נגד פנרבחצ’ה. רק יום אחרי הגעתי לאנטליה וראיתי את המתחם, הייתי בהלם. לא חשבתי שזה ככה”.
עם כמה שזה קשה, בוא נחזור לימים שלפני המלחמה וזה נראה כאילו עבר הרבה זמן. רגע אחד היית אחרי משחק של באר שבע בהכנות לערב ראש השנה וכמה שעות לאחר מכן השתתפת באימון המסכם של אנטליהספור לקראת פנרבחצ’ה הגדולה. איך כל זה קרה?
"הכל קרה מהר מאוד, אני לא יכול להסביר כמה. בהתחלה היו דיבורים ביום חמישי, אבל באר שבע לא הייתה בכיוון לשחרר אותי, לא חשבתי באמת שזה יכול לקרות. הטורקים ממש רצו אותי, דיברתי עם המאמן, המנהל הספורטיבי, הסוכן שלי ואז הדברים החלו להשתנות קצת אצלי. אפילו שהיו דיבורים, הייתי מאוד פסימי וגם אלונה (ברקת) לא הסכימה לשחרר. ביום האחרון של חלון ההעברות זה נהיה יותר רציני והסכומים עלו, זה היה און-אוף עד הדקה האחרונה. בסוף סגרו על סכום ובערב כשחתמתי המאמן כבר דיבר איתי. למחרת טסתי עם אבא שלי בבוקר, נחתתי ישר לאימון המסכם ויום ראשון שיחקתי כבר נגד פנרבחצ’ה. נפלאות הכדורגל”.
כדי להשלים את זה, דיברת עם אלונה?
"בוודאי. דיברנו ברגע שזה נהיה רציני וראיתי שאני רוצה ללכת על זה, בטח, עד שקיבלתי הצעה כזו, החלטתי לא לוותר על ההצעה. דיברתי גם עם אליניב (ברדה) וגם עם אלונה. הסברתי לאלונה שבאר שבע חשובה לי, אבל לקבל הצעה כזאת ולהשתדרג בשכר לא קורה כל יום ואני צריך לעבור למען העתיד שלי. עדיין היה לה קשה, אבל היום המשיך וההצעה השתפרה. כל היום היינו בשיחות עד שזה נסגר עם הסוכנים שלי”.
מה אליניב אמר לך אז?
"בסופו של דבר אליניב רצה מאוד שאשאר וניסה לשכנע אותי לא לעבור עכשיו, אבל גם הוא היה שחקן והוא יודע מה זו הצעה כזאת. אחרי שהכל נסגר, הוא איחל לי בהצלחה, אני אוהב אותו ומעריך אותו”.
האוהדים לקחו מאוד קשה את העזיבה, לא פחות בגלל הטיימינג שלה בערב ראש השנה. יש אוהדים ששמרו חג בידיעה שאתה שחקן הפועל באר שבע ובצאת החג כבר ראו אותך עורך בכורה בקבוצה אחרת.
"זה לא היה קל גם בשבילי, אני הכי מבין אותם שיש. אני מעריך את העיר באר שבע על כל מה שהיא נתנה לי, את הקבוצה, את אליניב, את אלונה, הקהל וכולם, בזכותם יצאתי לאירופה להגשים את החלום. בסוף קיבלתי החלטה מקצועית וכלכלית, אני מחובר לקבוצה מאוד והאוהדים אוהבים אותי. עכשיו, אחרי שעבר קצת זמן, אולי הם יבינו יותר את ההחלטה שלי”.
מה המשפחה אמרה?
"כמו שאמרתי, אם אני לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר, אז בטח המשפחה. זה היה באוויר ביומיים של המעבר, אבל מה שצריך לקרות – קורה. אמרתי לאבא שלי: ‘אם זה שלי, אז זה ייסגר ואם לא אז לא’. באותו יום הייתי אצל המשפחה בקידוש של ערב החג עם כל המשפחה, פתאום אמרתי להם: ‘טוב, המעבר שלי לטורקיה נסגר, אני עושה קידוש זריז וטס הביתה לארוז מזוודות’. היה בכי של אמא שלי ושל האחים שלי, גם אשתי בכתה וזה לא היה פשוט. בסופו של דבר היה בכי של התרגשות, הם יודעים שזה בשביל המשפחה. אני שמח שאני נותן נחת למשפחה ובעיקר לאבא שלי. זה היה החלום שלנו לצאת לשחק באירופה".
”רציתי מאוד לשחק באירופה, זה הדבר היחיד שהיה חסר לי”
תכננת לעזוב לפני סגירת החלון של הקיץ?
"זה משהו שעבר לי בראש, בסוף נשארה לי שנה אחרונה בחוזה. אמרתי ‘אם זה לא יהיה עכשיו, אז כנראה שזה לא יקרה’, אבל אז הגיעה ההצעה מטורקיה. חיכיתי להצעה ובסוף זה הגיע. בבאר שבע דיברו איתי לגבי חוזה חדש, אבל זה היה רק באוויר, לא משהו קונקרטי. הייתי שומע את הצעה, אבל רציתי מאוד לשחק באירופה, זה הדבר היחיד שהיה חסר לי".
בבאר שבע התאמנת תחת שחקן עבר גדול כמו אליניב ברדה, גם באנטליה אתה מתאמן היום תחת מאמן שהיה שחקן עבר גדול, נורי שאהין. איך התחושה?
"שאהין ראה אותי ואמר שעקבו אחריי, הוא אהב את המהירות ואת זה שאני יכול לשחק בכמה תפקידים. הוא מאוד רצה אותי, קיבלתי עליו פידבק טוב והוא גם היה שחקן גדול. אני נהנה להתאמן תחתיו, זאת חוויה גדולה להתאמן תחת שחקן עבר כזה גדול ובתקופה האחרונה שהיא קשה ולא פשוטה, הוא דיבר איתי ונתן לי ביטחון”.
כמה המעבר לעמדת המגן עזר לך בקריירה?
"זה עזר לי להתבלט מחדש בבאר שבע, זה כן, אבל בסופו של דבר תפקיד הקיצוני והמגן מאוד דומה. המעבר לשחק כמגן עזר לי בצורה מטורפת, גם המספרים השתפרו מאוד. אני בטוח שגם בנבחרת, כששיחקתי טוב בכנף, גם זה עזר. שני התפקידים באותו קו, זה לא תפקיד שיותר מדי שונה לי כי זה האיזור שבו תמיד שיחקתי. היום כנף-מגן זה תפקיד שהוא מאוד דומה, בטוח ששינוי התפקיד עזר לי, אבל גם הנבחרת. הכי הרבה עזר לי השם יתברך שעזר לי לעבור לשחק בליגה טובה. אני אומר תודה כל יום”.
חלמת לפתוח ככה את הקריירה בטורקיה?
"בגלל שחתמתי מהר ושיחקתי אחרי יומיים עם הקבוצה, הכל פה מאוד אינטנסיבי. האימונים פה קשים. אתה בא ב-16:00, יש ארוחה, נחים, חדר כושר וכו’. אני מגיע ב-14:00-15:00 ויוצא ב-19:00. זה כיף גדול לכבוש, לבשל ולעזור לקבוצה, רק שיימשך. המשחק הראשון הגיע מהר מאוד, עשיתי את ההתאמות והעזתי נגד פנרבחצ’ה, בעטתי ועשיתי את הפעולות שלי.
"מיום ליום אני מתחבר לקבוצה ומבין יותר מה המאמן רוצה. את האמת, אני אשלח לך שיחה עם אשתי שאמרתי שאני אכבוש שלושער והייתי קרוב לזה. קודם כל עשיתי את הפעולות שלי ואני מאוד מאמין בעצמי שאני יכול לכבוש בכל משחק. זה היה מטורף לפתוח את הקדנציה עם צמד, זאת הייתה הפעם הראשונה שכבשתי מול הקהל שלנו, כולם היו שמחים בשבילי ובשביל הקבוצה. הייתי מאושר והחיוך לא ירד לי מהפנים”.
כמה זה עוזר להיות עם רמזי ספורי? שיחקתם כמובן בבאר שבע ובכלל אתם חברים טובים.
"אני איתו מגיל 8, אנחנו רגילים אחד לשני, גם בנבחרת וגם פה. גם במשחק אנחנו מבינים מאוד אחד את השני. רמזי בעניינים, גם אם בארץ זה לא נראה. הוא נראה טוב מאוד באימונים, יצא מצב שהוא פחות משחק, אבל זה משתנה פה ברגע. הוא מתאמן טוב ובכושר מצוין".
איך אתה מתרשם מהמקום?
"הליגה הטורקית חזקה מאוד. אתה משחק נגד שחקנים שהם כוכבים. ברגע ששמעתי על ההצעה - ואני לא כל כך בקיא ורואה כדורגל בכללי, אני אוהב לשחק ופחות לראות - ראיתי את הקבוצות ואיזה שחקנים יש פה. זה תענוג לשחק בליגה עם שמות גדולים, שחקנים כמו דז’קו וטאדיץ’ (מפנרבחצ’ה), ולגלאטסראיי יש שחקנים גדולים כמו איקארדי. בסוף אני רוצה להוכיח שאני יותר טוב מהם, עם כמה שהשמות שלהם גדולים".
איך אתה היום מבחינה אישית? עברת שינוי משפחתי עם הצטרפות של בן בכור. כמה זה שינה או ביגר אותך?
"ברור שזה מבגר ונותן השקפה אחרת לגמרי פתאום. היום אני אבא ויש לי מחויבות, יש לי ילד ואני מאוד אוהב להיות אבא. זה עוזר גם לאשתי ואני אעשה הכל בשבילו ובשביל המשפחה. גם לפני הייתי מאוד ביתי, אבל היום זה משהו אחר. לבוא הביתה אחרי יום ארוך זה כיף מאוד להיות עם הילד ולבלות עם המשפחה”.
איך הסיכויים שלכם בנבחרת לקראת המשחקים גורליים?
"אני מאמין מאוד בנבחרת ויודע שיש סיכוי טוב, נבוא הכי טוב ונעשה את הכי טוב שיש כדי לשמח מדינה שלמה בתקופה הכי קשה ועצובה שיש. מגיע לעם ישראל לשמוח ונקווה שנפתח כבר עכשיו ברגל ימין את סדרת משחקים”.
לסיום, יש מישהו שאתה חייב לו משהו מהקריירה?
"אני באמת מודה לכל אחד שהיה לי בקריירה, גם כשפחות הלך לי זה היה לטובתי, זאת הדרך שהייתי צריך לעבור. הייתה לי תקופה קשה בקריית שמונה, שיחקתי ולא הבאתי את עצמי לידי ביטוי ואחרי זה הייתה לי תקופה באשדוד ובבני יהודה ואני כאילו מפספס את עצמי. רציתי להשתקע בקבוצה גדולה ואז הגיעה הפועל באר שבע. אני אומר תודה כל יום לאלוהים על מה שעברתי והיום הסבלנות השתלמה”.