מילוט ראשיצה בן ה-27 הוא אחד הסמלים החשובים ביותר של קוסובו. הוא היה שם כאשר הנבחרת קיימה את משחקה הרשמי הראשון בתולדותיה, ב-5 בספטמבר 2016 בטורקו מול פינלנד בפתיחת מוקדמות מונדיאל 2018 – והיה השחקן המצטיין על המגרש.
הקשר היצירתי לא רק שיגע את הגנת המארחת, אלא גם שלח את המסירה המכריעה ל-ואלון ברישה שהוכשל ברחבה ודייק בפנדל כדי לקבוע 1:1 ולהביא לקוסוברים נקודה היסטורית ומרגשת. בדיעבד, התברר שהיתה זו הנקודה היחידה שלהם בקמפיין, אבל הרגע הזה יישאר לנצח בתודעה הקולקטיבית של האומה שכה אוהבת כדורגל. היה זה ערב מכונן ששם אותה על המפה.
ראשיצה קיבל את האישור לייצג את קוסובו ימים ספורים לפני הנסיעה. כבר היו לו אז שתי הופעות בנבחרת אלבניה, וההתאחדות של הנשרים ממש לא התלהבה מהאפשרות לאבד את הכישרון הצעיר הבולט ביותר שלה. למעשה, היו שהגדירו אותו אז כאחד הצעירים המבטיחים ביבשת אחרי עונת בכורה פנטסטית במדי ויטסה במהלכה כבש 8 שערים בליגה ההולנדית ומשך תשומת לב לא מבוטלת מצד צ'לסי.
בשלב מסוים אף התנהלו מגעים בין שני המועדונים, להם כידוע קשרים עסקיים הדוקים מאוד – ואופציית המעבר לסטמפורד ברידג' הייתה על השולחן. גם אברטון עקבה על בסיס שבועי אחרי ביצועיו של הנער האלבני, שהחליט באותו קיץ שהוא בעצם קוסוברי.
אולי הבחירה שלו הייתה שונה לו היה בוחר המאמן האיטלקי ג'אני דה ביאזי לזמן אותו ליורו 2016 בצרפת. ראשיצה נכלל בסגל המורחב, אך לבסוף הוחלט שהוא עדיין לא מנוסה מספיק, וגם בקושי הספיק להכיר את חבריו. נאמר לו שזמנו יגיע אחרי הטורניר, אולם התברר שעתידו היה מעבר לגבול, ויש בזה הגיון. אחרי הכל, הוא נולד בקוסובו שהייתה אז חלק מיוגוסלביה. כאשר היה בן שנתיים, נאלצה המשפחה לברוח מהמלחמה, אך היא שבה הייתה בתום הקרבות, ומילוט למד באקדמיה של מועדון קטן בשם וושטריה.
שם הוא גם ערך את הופעת הבכורה בגיל 16 על תקן העילוי המקומי. משם הוא יצא להולנד, והחלום ללבוש את החולצה הכחולה של קוסובו תמיד היה שם. פשוט לא הייתה נבחרת כזו. ברגע שההתאחדות התקבלה לפיפ"א ולאופ"א, הוא היה פתוח מאוד לרעיון, והניפוי מהסגל האלבני לאליפות אירופה שכנע אותו סופית.
בגדול, הוא היה אמור להיות הכוכב המוביל של קוסובו, לצד ואלון ברישה שלהט אז בזלצבורג ונחשב לבעל פוטנציאל גבוה אף יותר. התסריט של ברישה היה עגום, כי המעבר ללאציו ב-2018 הפך לפיאסקו מהדהד ממנו הקשר לא התאושש כלל – וכיום הוא עובר שיקום במלבורן סיטי באוסטרליה. גורלו של ראשיצה היה חיובי הרבה יותר, אם כי גם הוא היה צפוי לנסוק לרמה אחרת. הוא בחר את הצעד הבא בתבונה אחרי ההצלחה בהולנד, וחתם בברמן כדי להפוך לאחד השחקנים המבריקים בבונדסליגה, גם אם לתקופה קצובה.
בשנת 2019 פרח הקוסוברי באמת בצפון גרמניה. הוא היה המנהיג של ורדר בעונת 2018/19 עם 9 כיבושים ו-5 בישולים – רובם בסיבוב השני. הוא המשיך בתנופה גם בפתיחת 2019/20, אותה סיים עם 8 שערים ו-5 בישולים – רובם בסיבוב הראשון. משבר הקורונה הגיע בעיתוי אומלל ביותר עבורו, הרס לחלוטין את התנופה, ופגע קשות גם במועדון כולו.
המשבר הכלכלי, שלא היה פשוט גם כך, העמיק מאוד בצל המגיפה, וברמן נשרה לליגה השנייה ב-2021, בעוד ראשיצה כלל לא משחזר את יכולתו בעונה אישית חלשה. וכך, במקום לעבור למועדון צמרת כפי שניבאו לו כאשר היה במלוא הדרו, הוא הצטרף לנוריץ' סיטי תמורת 10 מיליון ליש"ט בלבד.
העולה החדשה לפרמייר ליג סברה כי מדובר במציאה, וראשיצה באמת גילה ניצוצות עם נגיעות נהדרות בכדור במחזור הפתיחה מול ליברפול, אבל הקבוצה הובסה – וכדור השלג החל להתגלגל. המאמן דניאל פארקה נלחץ אחרי מספר הפסדים, ספסל את ראשיצה, וגם מחליפו דין סמית’ לא תמיד סמך עליו.
האוהדים דווקא סימפטו אותו והמציאו שיר מיוחד עבורו, אבל הקבוצה חוותה עונה קטסטרופלית במקום האחרון – וכך חווה הקוסוברי ירידה שנייה ברציפות מבחינה אישית. עם שער בודד ב-31 הופעות, הוא לא ענה על הציפיות, וגם ממש לא רצה לשחק בליגת המשנה.
כך אורגנה בקיץ שעבר ההשאלה לגלאטסראיי. "זה הפתרון הכי טוב עבור כולם. מילוט עבד קשה מאוד אצלנו, אבל התוצאות לא היו משביעות רצון. לפעמים זה קורה. הוא יקבל עכשיו הזדמנות לשחק בקבוצה טובה על בסיס קבוע, ואולי נקבל אותו בחזרה במצב משופר", אמר סמית’. בפועל, הוא פוטר במהרה, ונוריץ' נתקעה בצ'מפיונשיפ, כך שהחזרה לא הייתה רלוונטית מבחינת הקוסוברי. הוא דווקא נהנה מהחיים באיסטנבול, ותרם לא מעט לזכיה של האריות באליפות לצידו של מאורו איקרדי, אבל בקיץ האחרון העדיף לחצות את הקווים ולעבור באופן קבוע למדים השחורים-לבנים של בשיקטאש.
זה לא בהכרח פעל לטובתו, כי גלאטסראיי דוהרת בפסגת הטבלה ועושה חיים בליגת האלופות גם בלעדיו, בעוד בשיקטאש נקלעה למשבר. רצף התוצאות המאכזבות כלל גם הפסד 3:2 לאנטליהספור בו צפה ראשיצה מקרוב בצמד ובישול של שגיב יחזקאל. מאידך, הוא בכל זאת מגיע למפגש מול ישראל בכושר אישי סביר בהחלט, וביום טוב מדובר בשחקן שמסוגל להכריע משחקים לבדו.
לראשיצה ראיית משחק טובה, יכולת כדרור מצוינת, הוא מחלק מסירות עומק חכמות, יודע להצטרף לרחבה מאחור, וגם מתמחה בביצוע מצבים נייחים – במיוחד כדורים חופשיים מכל הטווחים. הוא קיווה לקריירה מבריקה הרבה יותר, וגם מאזן של שמונה כיבושים ב-50 משחקים במדי הנבחרת לא מזהיר ביחס לציפיות שהיו ממנו בתחילת הדרך, אבל הוא עדיין השחקן שאליו נשואות העיניים, וגם סגן הקפטן.
בניגוד לאדון ז'גרובה שלא שוחרר מליל ואמיר רחמאני שנשאר בנאפולי, הוא לא יכול היה לוותר על המשחקים הבינלאומיים – כי זו המחויבות הבסיסית שלו. המטרה של שחקני נבחרת ישראל היא להיות מודעים ליכולותיו, לשמור עליו היטב, ולהשתדל לא לבצע עבירות ליד הרחבה. בתסריט האופטימי וההגיוני, שגיב יחזקאל יגבר עליו שוב.