בניגוד ללא מעט אנשים שהתעדכנו מול מסכי הטלוויזיה בשביעי באוקטובר באותם מעשי זוועות של ארגון הטרור חמאס, המנהל המקצועי של מכבי נתניה אלמוג כהן, כיאה לשומר שבת, לא בדיוק הבין מה קורה במדינה באותם רגעים.
"קמתי באותה שבת ארורה בשבע בבוקר ואחותי התקשרה לאשתי. היא אמרה לה שיש מטח טילים על רחובות כי המשפחה של אשתי מרחובות. בדיוק קמתי להתפלל בידיעה שיש ירי של טילים על רחובות, זה מה שידעתי באותם רגעים. יצאתי לבית הכנסת, התחלנו להתפלל ובסביבות השעה 09:00 הגיע מישהו ואמר שיש בלגן ומלחמה. שהייתה איזושהי מסיבה והגיעו מחבלים עם רחפנים, דברים שנשמעים לך הזויים באותו הרגע. הוא אמר שיש בלגן בשדרות ואחות של אבא שלי גרה בשדרות".
"באותה השנייה אבא שלי הרגיש שיש פה משהו שהוא לא רגיל. הוא שומר שבת ואמר לי שהוא יפתח את הטלפון ושזה פיקוח נפש. בתשע ורבע הוא הלך ותיארתי לעצמי שתוך רבע שעה הוא יחזור. פתאום לקח לו משהו כמו שעה לחזור והבנתי שיש פה משהו שהוא לא רגיל. רוב המתפללים ניסו להיות אופטימיים וקראנו שני פרקי תהילים להצלחת עם ישראל. לקראת סוף התפילה אבא שלי חזר והוא הבין מאחותו שהם מתבצרים בבית ויש בלגן גדול. כשיצאה השבת התחלתי להבין את האסון".
מאז האסון, היהלומים של כהן, כמו לא מעט קבוצות, מנסים לחזור לשגרה. חזרת הליגה מתקרבת, נבחרת ישראל אותה שירת נאמנה כ"כ הרבה שנים עומדת בפני ארבעה משחקים מהחשובים שידעה כשגם מורל המדינה עומד על הכף וגם התמיכה מהבונדסליגה, הליגה עימה הוא מזוהה יותר מכל ישראלי ברקע.
בראיון מיוחד ל-ONE, כהן פותח הכול: הרגעים לצד המשפחות, העובדה כי נתניה היא היחידה מבין הקבוצות שהחזירה את כל ששת הזרים לישראל, יחס הכדורגל העולמי לארץ הקודש, הפוסט של ג'ואל אבו חנא, נבחרת ישראל וגרמניה.
מצליחים לחשוב על כדורגל בצורה רגילה במצב הזה?
"זה לא פשוט ולא היה פשוט, במיוחד בהתחלה, כשרק חזרנו שוב לאימונים. אבל אחר כך אתה מבין את המקום שלך, אתה מתפלל עוד יותר ומנסה לשדר כוח ועוצמה. התרכזנו בדברים שתלויים בנו: כן לתרום, לעזור ולעשות שליחות. מבחינתי זו זכות, אבל מצד שני גם חובה. לאט לאט כשאתה מגיע לאימונים אתה מתחיל לחזור לשגרה. אתה כן רוצה לנצל את זה שאתה בתחום הכדורגל ולשמח ילדים, להביא אותם לאימונים. אנחנו צריכים להראות שאנחנו חזקים וזה עבורי חלק מעם ישראל".
כמו שאמרת, ביקרתם לא מעט חיילים ומשפחות שכולות. מה עובר בראש בביקורים האלה?
"תשמע, בסוף אתה רואה שאתה מצליח קצת להוציא את האנשים הללו מסוג של דיכאון גדול לאחר אובדן יקיריהם. אתה רואה שאתה מצליח להוציא מהם אהבה וחיבור מיוחד: הרי למי שנפטר, היה חיבור מאוד גדול למכבי נתניה והוא מאוד אהב את הקבוצה. זה ממלא אותך בכל כך הרבה עוצמות וכוח. בסוף, זה משהו שאי אפשר לתאר במילים: את החיבור וההרגשה שכשאתה מגיע למשפחה, הם מסתכלים עליך בעיניים ויש את הזיק הזה".
מה הרגע הכי קשה שחווית?
"קשה לי להצביע על רגע אחד, אבל מדובר בדברים הקטנים: אתה שומע שאותו בן אדם שנרצח, תכנן לבוא למשחק והיה במשחק כזה או אחר לפני מותו. מספרים לך שאם הוא היה חי והיינו מגיעים לבקר את המשפחה, אז היו לו המון שאלות לשאול אותנו. כל הדברים הללו נוגעים מאוד. אני איבדתי אמא, אז כל הנושא הזה כן נוגע בי, כי אני יודע מה זה לאבד מישהו שאתה מאוד אוהב בפתאומיות, שפתאום אין אותו".
"אני לא יודע אם יש לי יותר חיבור עם אותם משפחות, אבל הרגשתי שזה אולי נוגע בי בצורה עמוקה יותר. אני לא הולך להלוויות כי אני כהן וזה עושה לי גם לא טוב. אבל לכל שבעה שיכולתי ללכת, הלכתי. מהניסיון האישי, הרגשתי בשבעה של אמא שלי כמה אני צריך לדבר ולשתף וכמה זה חשוב. אתה מרגיש שאתה מאבד מישהו ברגע שאף אחד לא מכין אותך אליו".
הליגה אמורה לחזור בקרוב. מה עובר בראש?
"יש המון אנשים שאוהבים כדורגל במדינה הזאת ואם יש לנו את האפשרות לתת להם סוג של רגע בו הם יוכלו לצאת מהדיכאון שהם נמצאים בו, אז זו זכות מאוד גדולה. זה משהו שמראה על חוזקה של מדינה: ככל שאתה מראה לאלה שרוצים לשבש לנו את החיים שהם לא מצליחים, שאנחנו חזקים וחוזרים למה שהיינו עושים, זה מראה על עוצמה של מדינה. זה מראה שאנחנו חזקים ואי אפשר לשבור אותנו".
המציאות פה תהיה אחרת מבחינת הכדורגל.
"נכון, אבל כל המציאות שלנו במדינה השתנתה ושום דבר לא יהיה כמו שהיה לפני. אני מקווה שכן נלמד ממה שקרה פה ויהיה יותר כבוד, יותר אהבת חינם ושננסה למצוא את הטוב. משהו צריך להשתנות, אנחנו צריכים שכל אחד ישנה את החלקה הפרטית שלו. תאמין לי שאם כל אחד ייקח על עצמו אתגר שהוא ישפיע על המקום שלו, ידבר יותר יפה ויקשיב לאחר, זה ישתנה".
אולי יהיו פה יותר פרופורציות במגרשים או בכלל בכדורגל?
"אני מקווה מאוד. אני מקווה שהאלימות בספורט תיפסק ושנבין שכולנו בסופו של דבר אחים ואחיות. ספורט זה משהו שמאחד וכולם צריכים להבין את זה. ספורט זה הביחד בלי הבדל של צבע, מין דת וכו'".
דיברת על דת. לאור המלחמה לא מעט התעסקו בגינויים של השחקנים הערבים. זו סיטואציה לא פשוטה. ראינו את הפוסט המרגש של ג'ואל אבו חנא.
"ג'ואל הרגיש צורך להזדהות ושמחנו מזה. אני רואה את הערבים הישראלים ובסוף הם גרים פה במדינה ויש להם זכויות כמו לכולם. אני לא רואה קונפליקט כזה גדול מהצד שלהם באם לגנות או לא, אבל אני מבין שיש בחברה שלהם כמה קיצוניים שמטילים אימים. בסופו של דבר, לזוועות שהיו פה בשביעי באוקטובר אין שני פנים. אני לא יכול להבין מי שלא מגנה, אני לא פוליטיקלי קורקט".
קפטן המשנה כארם ג'אבר, היה השחקן הערבי הראשון אולי לאחר המלחמה שהצטרף לפעילויות החברתיות בתקופה שהשחקנים הערבים לא הרגישו בנוח.
"אין ספק שכארם מגנה. אני מבין שאנשים מצפים שתפרסם משהו באינסטגרם או בפייסבוק. אני יכול להגיד לך, שעד המלחמה כמעט ולא התעסקתי ברשתות החברתיות בשנה האחרונה. עכשיו קצת חזרתי בגלל שיש לי הרבה חברים מגרמניה באינסטגרם אז הרגשתי צורך לעשות הסברה טובה לישראל, כי יש את כל הפייק ניוז שמופץ בעולם. לא מעניין אותי מה שחקן כזה או אחר רושם ברשתות החברתיות, מעניינת אותי ההתנהלות היומיומית. כל השחקנים הערבים שמשחקים אצלנו מתנהגים למופת ואנחנו גאים בהם. בתוך המועדון, הם גינו בצורה מוחלטת".
היו כמה שחקנים בכירים שהביעו ביקורת על השחקנים הערבים שלא גינו.
"שוב, אני לא חושב שהשחקנים הערבים נמדדים בהאם הם מפרסמים גינויים או דברים כאלה ברשתות החברתיות. מבחינתי הפייסבוק והאינסטגרם זה בלוף. זה לצייר מציאות שלא קיימת. אם מישהו היה מפרסם משהו באינסטגרם ומגנה, אבל בהתנהגות היומיומית שלו היה מתנהג הפוך? בעיניי ההתנהגות היומיומית יותר חשובה מגינוי כזה או אחר בפייסבוק".
החזרתם שישה זרים ואתם אולי הקבוצה היחידה שהצליחה לעשות את זה.
"אני חושב שזה עניין של דרך ההתנהלות במכבי נתניה. אנחנו קבוצה מקצוענית ברמה הכי גבוהה שיש, אז יש אמונה מצד השחקנים באנשים שמנהלים את המועדון. אם זה אייל סגל, גיל לב או אסף גביש. אני חושב שהשחקנים מאמינים בדרך של המועדון ואם המועדון אומר להם שהם צריכים לבוא ושהם בטוחים פה והם כן באים, סימן שקנינו את אמונם".
אבל באילו משפטים נתקלת מצד הזרים?
"בסופו של דבר, ברוך השם נתניה היא עיר שלא הייתה בה אזעקה עד עכשיו. אני לא הרגשתי שאני צריך לשכנע את השחקנים לחזור. ברור שהיו זרים שהיו להם יותר שאלות ומנגד זרים שבאו בלי למצמץ ורק שאלו מתי אנחנו צריכים לבוא ונבוא. היו חלק שהיה צריך להסביר להם שהילדים שלנו הולכים לבית הספר ולא היינו שולחים אותם לבית הספר אם היינו חוששים".
סטניסלב בילנקי נשאר פה לאורך כל הלחימה, זה לא מובן מאליו.
"הוא מאוד אוהב את הארץ בלי קשר למה שקורה ואני מרגיש שהוא מאוד התחבר לישראל ולקבוצה וטוב לו ולאשתו פה. אני לא יודע אם זה מובן מאליו או שלא, הוא פשוט הרגיש חיבור לישראל. כמו שהוא הרגיש חיבור למדינה, אנחנו מרגישים חיבור אליו. אני מאוד אוהב אותו גם בתור שחקן וגם כאישיות".
שיחקת לא מעט שנים בנבחרת ישראל והיית שחקן מוביל. אם אתה נכנס לנעליים של אותם שחקנים שהולכים לייצג את הנבחרת בתקופה הזאת ורוצים להעפיל ליורו ולשמח את המדינה. מה עובר בראש?
"כשאתה משחק בשביל הנבחרת זה משהו אחר ואני הרגשתי את זה עוד יותר כליגיונר במהלך תשע השנים בהן שיחקתי בגרמניה. אי אפשר להסביר את זה, אבל בתקופה הזאת, תיקח את ההרגשה שיש לכל אחד לייצג את נבחרת ישראל, את הגאווה שהוא חש והרצון לשמח אנשים ותכפיל פי 1000. אני יכול להגיד לך שמהרגע שפרשתי, לא אמרתי לרגע שאני רוצה לחזור לשחק וכל מי שקרוב אליי יודע שאני לא רוצה לחזור לשחק".
"אנשים שואלים אותי אם לא מגרד לי לחזור ואני עונה שלא, אבל אני יכול להגיד לך שאם יש רגע שאני אומר לעצמי שהלוואי שהייתי חוזר לשחק זה הרגע הזה. משחקי הנבחרת אלו הרגעים הראשונים מאז הפרישה שבא לי לחזור לשחק. במצב שאנחנו נמצאים בו היום, בארבעת משחקי הנבחרת הללו".
ערן זהבי חזר לנבחרת.
"ערן זהבי הוא קודם כל פטריוט אמיתי שאוהב את מדינת ישראל ואתה רואה את זה בכל רגע, איך שהוא רוצה לעשות את ההסברה הכי טובה למדינת ישראל. אני שמח שזה קרה כי נבחרת ישראל יכולה להשתמש בערן והוא יכול לסייע לה בלא מעט משחקים. אני שיחקתי גם עם יוסי בניון וגם עם ערן זהבי ואני יכול להגיד לך שאמרו בהקשר הזה הרבה דברים לא נכונים. הם כל כך ווינרים וכל כך צנועים, בין השחקנים שהכי אהבתי להיות איתם גם במגרש וגם מחוצה לו".
אנחנו נעלה ליורו?
"אני מאמין בעזרת השם שאנחנו נעלה. יש לי הרגשה כזאת שהאחדות הזאת והרעב הזה לשמח את המדינה, יוציאו מהנבחרת משהו שיתפוצץ. בוא נהיה אמיתיים: יש לנו סיכויים מאוד טובים".
שיחקת באירופה לא מעט שנים. איך אתה רואה את כל האי גינויים כלפי המתקפה הנוראית הזאת של החמאס?
"הכול בגלל כסף, זה לא שאלו שלא מגנים הם אנשים רעים. זה לא שאלה שלא מגנים, לא רוצים לגנות, אלא זה פשוט שהכסף שולט וברגע שהכסף שולט, זה סותם להם את הפה. ברק בכר עשה את הנאום שלו במסיבת העיתונאים של הכוכב האדום וכל מילה חדרה כמו חץ. הכול זה כסף חוץ מגרמניה".
הזכרת את גרמניה, מה הופך אותם לתומכים מספר אחת שלנו בכדורגל העולמי?
"הקהל והתרבות קודם כל. בגרמניה אין שום בעלים ששולטים על המועדון, יש את המודל של ה-51-49 שנותן רוב בשליטה לקהל. התרבות שם מאוד חזקה בספורט והם לא נותנים לכסף להשתלט עליו. בגלל זה הקהל בגרמניה נגד רד בול לייפציג ועד היום זה ככה. בגלל שהם מצאו דרך לעקוף את המודל הזה באמצעות הצבתו של רד בול כספונסר גדול וכו'”.
אז לא הופתעת שגרמניה הפכה לתומכת כל כך גדולה שלנו.
"ממש לא הופתעתי: מבחינתי זה רק היה עניין של זמן ורק חיכיתי לראות מתי הם יראו את התמיכה. אני ידעתי בוודאות שזה יקרה ואפילו נכנסתי במהלך התקופה הזאת לאתרים שם כל יום כדי לראות מתי זה קורה. שיחקתי שם תשע שנים ואני יודע כמה הם נלחמים באנטישמיות וכמה הם משתדלים לתת מענה לכל דבר סביב כל הנושא הזה".
"אני הרגשתי את זה על בשרי בכל מקום בתקופה ששיחקתי שם: גם כשהייתי בנירנברג נבחרתי לשחקן האהוב ביותר על ידי האוהדים וגם באינגולשטאדט שימשתי כקפטן. תרבות הספורט שם היא גדולה, במיוחד אחרי מה שקרה שם בשואה. הם מרגישים צורך מיוחד כן להילחם בזה יותר".
מה שדורטמונד עשו זה גם משהו בלתי רגיל. הם הקבוצה שלדעתי הראתה הכי הרבה תמיכה והם אפילו הנחיתו ילדים מעוטף עזה למשחק מול באיירן מינכן.
"זה לא חדש לי ואני לא מופתע מזה: אנחנו הרי נפגשנו עם כל האנשים שם במסגרת שיתוף הפעולה שניסינו לקדם לפני קרוב לשנתיים בין המועדונים ואני עד היום בקשר עם חלק מהאנשים שם, ביניהם המאמן אדין טרזיץ'. אני חושב שהראש והעיקר הוא המנכ"ל האנס יואכים ואצקה שבאמת שם את הקשרים של דורטמונד עם עם ישראל והיהודים בראש המועדון. הוא האיש הכי חזק שם והוא לקח את הנושא הזה כמעין מפעל חיים. בסוף הוא זה שקובע והוא זה שרצה להביא את הקבוצה לישראל. חשוב לו מאוד לשמור על קשר עם ישראל ומגיע לו שאפו ענק".
כמה אנשים מגרמניה דיברו איתך והביעו תמיכה מאז פרוץ המלחמה?
"כולם, אין כמעט מישהו שלא דיבר איתי. מהקשר סוני קיטל, דרך כל המאמנים שאימנו אותי בשנים האחרונות, נשיא אינגולשטאדט ועוד. אמרו לי שהלב שלהם איתנו והם מקווים שהמצב יהיה יותר טוב. הם אמרו שהלב שלהם עם המשפחה שלי".