באופן טבעי, זה עבר קצת מתחת לרדאר בתקשורת הישראלית, אבל זוריה לוהנסק הביעה התנגדות נחרצת לדחיית המשחק מול מכבי תל אביב בקונפרנס ליג לפני שבועיים. האוקראינים היו אמורים להתארח בבלומפילד ב-26 באוקטובר לפי לוח הזמנים המקורי, והמלחמה בישראל לא הייתה אמורה לדעתם להביא לשינוי. הרי גם אוקראינה עצמה נמצאת במלחמה, והאיום על המדינה שלה גדול אף יותר – אז איך ייתכן שדווקא היריבה שלה מקבלת הנחות?
וכך כתבו אנשי זוריה לאופ"א: “אנחנו מבינים את המצב שנוצר בישראל, למלחמה ולפעילות טרור של מחבלים שמביאה לרצח אנשים. ואולם, רצוי להזכיר כי בשטח המדינה שלנו מתקיימת מלחמה במשך קרוב ל-10 שנים. בתקופה זו עברנו המון עם הקבוצה והאוהדים שלנו”.
“נאלצנו לעזוב את הבתים, להתחיל את החיים מחדש ולהמשיך להיאבק. בכל התקופה הזו, למרות המצב הקשה, מעולם לא ביקשה זוריה לדחות את משחקיה במסגרות האירופיות, והמשיכה לשחק למרות הכל. גם עכשיו, כאשר המסעות למשחקים באירופה באוטובוסים אורכים לפעמים 15 עד 20 שעות בכל כיוון, אנחנו עושים את זה, ואז חוזרים ומשחקים בליגה המקומית”.
זורה צודקת בהחלט – היא תמיד עומדת במועדים שנקבעו על ידי אופ"א, ובאופן אירוני ומוזר היא החלה להשתתף במסגרות האירופיות בדיוק אחרי שעזבה את העיר שלה. ב-2014 החלה המלחמה בחבל דונבאס, והקבוצה שהעפילה לראשונה למוקדמות הליגה האירופית לא זכתה לארח אותם באצטדיון אבנגרד הביתי והאהוב.
כך יצא כי המשחקים הבודדים שנערכו בלוהנסק באירופה היו ב-1973, כאשר זוריה התמודדה מול אפואל ניקוסיה וספרטק טרנאבה בגביע האלופות. במשך 41 שנה המתינו בעיר לשובה של זוריה לתחרויות בינלאומיות, וכאשר זה קרה התברר שהמועדון גורש. השחקנים, וגם אוהדים לא מעטים, הפכו לפליטים בארצם. חובבי הכדורגל שנותרו בלוהנסק לא יכולים עוד לעודד את זוריה ביציעים.
זו לא טעות, אגב. זוריה באמת השתתפה בגביע האלופות, כי היא זכתה באליפות ברית המועצות ב-1972. לדעת רבים, הייתה זו הסנסציה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הסובייטי, ועד היום לא פסקו השמועות על שוחד ואי סדרים לכאורה שאפשרו זאת. זוריה הייתה הקבוצה האוקראינית שהצליחה לסיים בפסגה. הראשונה הייתה, כמובן, דינאמו קייב – האימפריה האוקראינית שנשאה את הדגל של הרפובליקה ויכלה לגייס כמעט כל שחקן אוקראיני שרצתה.
בשנות ה-80, חגגה גם דנייפרו שתי אליפויות וניקולאי קודריצקי היה שותף לשנייה שבהן. כאן מסתיימת רשימת האלופות הסובייטיות מאוקראינה. לצורך העניין, שחטאר דונייצק מעולם לא עשתה זאת – עד כמה שזה נשמע מוזר למתבונן מהצד בהתחשב במעמדה כיום.
אז יש לזוריה מקום של כבוד בספרי ההיסטוריה, אבל ההישג המפואר ההוא לא קיבל המשכיות. היא ירדה לליגה השנייה בברית המועצות ב-1979, ולא שבה עוד עד לפירוק האימפריה. גם בליגה האוקראינית העצמאית סבלה זוריה מבעיות שאיימו לא פעם על קיומה.
היא התדרדרה עד לליגה השלישית ב-1998, עמדה בפני סגירה, ורק סיוע של אנשי עסקים מקומיים אפשר לה לשמור את הראש מעל המים ולטפס בהדרגה בחזרה לליגה הבכירה. פשיטת רגל והיעלמות עמדו שוב על הפרק ב-2009 אחרי שהבעלים ואלרי בוקאייב מת מסרטן בגיל 32, אבל אז רכש המיליונר היהודי ייבגני גלר את המועדון מידי אלמנתו והצליח לייצב את המצב.
גלר ממשיך לשלוט בזוריה גם עכשיו, למרות עברו הפלילי המפוקפק, ועל אף שכפוליטיקאי השתייך למפלגה פרו-רוסית שעמדה מאחורי תחילת מלחמת האזרחים ב-2014 וגרמה לטרגדיה המתמשכת. בתקופתו הפכה זוריה מקבוצת תחתית מובהקת לכוח משמעותי בצמרת, והיא עשתה זאת בעיקר בזכות המאמן יורי ורנידוב.
זוכרים את הניצחון המדהים של שריף טירספול על ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו בליגת האלופות לפני שנתיים? ורנידוב עמד אז על הקווים של האנדרדוג, אבל זו הייתה חלטורה קצרה עבור המאמן הכריזמטי. את מפעל החיים שלו הוא הקים בזוריה, אותה הדריך בין 2011 ל-2019. המועדון חייב לו הכל, והוא לא נרתע גם כאשר המועדון הוגלה ב-2014 וקיים את משחקי הליגה האוקראינית בזפוריז'ייה במשך שנים. האצטדיון הזה לא תמיד התאים לסטנדרטים של אופ"א, ולכן באירופה נדדה זוריה בין ערים שונות.
ב-2016, למשל, כאשר העפילה לראשונה לשלב הבתים בליגה האירופית היא אירחה את מנצ'סטר יונייטד, פיינורד ופנרבחצ'ה באודסה, ואולי היא סיימה אז במקום האחרון, אך נתנה פייט מצוין לכל היריבות המפוארות. ורנידוב אף סחט מחמאות גדולות מז'וזה מוריניו אחרי שזוריה הפסידה רק 1:0 באולד טראפורד משער מאוחר של זלאטן איברהימוביץ'.
בחלוף שנה, ב-2017, שוב העפילה זוריה לשלב הבתים בליגה האירופית, ואז גם הגיעו הניצחונות הראשונים מול יריבות חזקות – היא גברה 0:1 על בילבאו בסן מאמס, וגם 1:2 על הרטה ברלין בלביב שהיה ביתה בעונה המדוברת. בטבלה הסופית, היא אפילו הקדימה את הגרמנים.
הישג דומה נרשם ב-2020, אחרי שוורנידוב כבר עזב. עם ויקטור סקריפניק – כוכב ומאמן ברמן לשעבר – על הקווים, הביסה זוריה 0:3 את אא"ק אתונה ביוון, וגברה גם על לסטר בזפוריז'ייה. ב-2021, כאשר השתתפה במהדורה הראשונה בקונפרנס ליג, היא ניצחה פעמיים את צסק"א סופיה.
התוצאות האלה הפכו את זוריה לשם מכובד באירופה, והיא נתפסה, הן במולדתה והן ברחבי היבשת, כקבוצה השלישית של אוקראינה אחרי שחטאר ודינאמו קייב. למעשה, מאז 2015 היא תמיד סיימה במקום השלישי או הרביעי בליגה המקומית. גם בעונה שעברה, שהתנהלה אחרי פלישת הצבא הרוסי בצל מלחמה כוללת, עם אזעקות שנשמעו לא פעם במהלך המשחקים, דורגה זוריה שלישית עם המאמן פטריק ואן לוון, אקס מכבי תל אביב. בקיץ קיבל ההולנדי קידום לשחטאר, וכבר הספיק להיות מפוטר, אבל זה כבר סיפור אחר.
איך שלא תסתכלו על זה, זוריה רגילה לשחק בתנאי קרב. היא נודדת ממקום למקום, השתמשה במגרשים רבים כאצטדיונים הביתיים, והעונה מארחת את המשחקים בליגה האוקראינית בערים שונות – בעיקר באצטדיון "הגדה השמאלית" באיזור קייב. באירופה, לובלין הפולנית היא הבית של האוקראינים, והדרך באוטובוס ארוכה במיוחד. השחקנים לא מתלוננים על כך. הם רואים במשחקים באירופה הזדמנות לייצג את המולדת, ולהביא שמחה לאוהדים שלא ראו אותם כבר קרוב לעשור.
והרי הם עומדים במשימה, למרות שהמצב בליגה האוקראינית עצמה דווקא בעייתי מאוד לשם שינוי. זה הסגל החלש ביותר של זוריה מזה זמן רב, והיא ניצחה פעמיים בלבד ב-11 המחזורים הראשונים – כך שלא ניתן עוד לחלום על הצמרת.
לעומת זאת, במוקדמות הליגה האירופית לא הייתה רחוקה זוריה מלהדיח את סלביה פראג, אשר עדיפה עליה במספר דרגות על הנייר. בעקבות ההפסד הדרמטי, היא המשיכה לשלב הבתים בקונפרנס ליג, שם סחטה תיקו 1:1 מול גנק בזכות שער של אדוארדו גררו, ואז ניצחה 0:1 באיסלנד את בריידאבליק. למפגש מול מכבי תל אביב היא מגיעה, אם כך, ללא הפסד בטורניר – והמטרה היא לשמור על המאזן הזה לכל הפחות.
גררו, שכיכב עד לא מכבר במכבי תל אביב עצמה, ממנה הושאל גם להפועל ירושלים ולבית"ר ירושלים, הוא הכוכב הראשי של זוריה בימים אלה. מכירתו ממכבי ת”א הושלמה בקיץ אחרי תקופת השאלה נהדרת. מעבר לכך, אין בקבוצה שמות בולטים – וזה גם בלתי אפשרי במצב אליו היא נקלעה, אבל הצרות רק מוסיפות לה מוטיבציה. שחקני מכבי תל אביב רק מתחילים להתרגל לרעיון של משחקים בצל מלחמה. עבור זוריה, זה המצב הטבעי כבר מזמן. ורנידוב אפילו התגייס לצבא בפברואר 2022 כדי להילחם באויב הרוסי, ורוחו מורגשת במועדון גם עכשיו.