דבר כזה עוד לא היה – פרס השחקן המצטיין של השנה הוענק על הישגי השנה שעברה בלבד. ליאו מסי קיבל את כדור הזהב של 2023, והקריטריון היחיד שעמד לנגד עיניהם של העיתונאים שבחרו בו הוא גביע העולם שנערך ב-2022. למעשה, בכל הקשור לתואר המדובר, אשר יוקרתו מוטלת בספק עצום על אף (ואולי בגלל) הטקס הראוותני והמגוחך, התחרות נגמרה כבר בדצמבר.
מסי היה הכוכב הראשי במונדיאל הדמים בקטאר, ולכן כדור הזהב השמיני היה כבר בכיסו. המתחרים יכלו לעשות הכל ב-2023, למשל לזכות בטרבל במדי מנצ'סטר סיטי, אבל זה לא שינה הרבה.
האם זכייה במונדיאל סוללת בהכרח את הדרך לכדור הזהב? בתקופה האחרונה, התשובה היא לא. ב-2010 הוכתרה ספרד לאלופת העולם, אבל כדור הזהב הלך לליאו מסי. ב-2014 הניפו הגרמנים את גביע העולם, אבל כדור הזהב הלך לכריסטיאנו רונאלדו, ובפער עצום. ב-2018, ניצחה צרפת את קרואטיה בגמר המונדיאל, אבל כדור הזהב הוענק ללוקה מודריץ'.
לוקה מודריץ' עם כדור הזהב (רויטרס)למה מסי טייל לזכייה הפעם? בעיקר כי בשלושת הטורנירים הקודמים לא היה לאלופות העולם כוכב מרכזי אחד דומיננטי. ב-2010 חילקו אנדרס אינייסטה וצ'אבי את הקולות ביניהם, ומסי – חברם הטוב לברצלונה – הוכתר בזכות שנה אדירה במדי הבלאוגרנה. ב-2014, המדורג הגרמני הגבוה ביותר היה השוער מנואל נוייר, והמשקל הגבוה ביותר הוענק לעונה הפנומנלית של כריסטיאנו בליגת האלופות.
ב-2018, קיליאן אמבפה עדיין לא נתפס כסופרסטאר הבלעדי של צרפת, ואנטואן גריזמן היה המדורג הגבוה ביותר של טריקולור – גם הוא במקום השלישי. מודריץ', מעבר להופעה מכובדת בגביע העולם, זכה גם בליגת האלופות. לעומת זאת, לארגנטינה מודל 2022 היה שחקן אחד מעל כולם.
ליאו מסי ושחקני ארגנטינה חוגגים (רויטרס)הזכייה של מסי ב-2023 מזכירה בעיקר את זו של רונאלדו הברזילאי ב-2002. הפנומן להט במונדיאל ביפן ובדרום קוריאה, כבש 8 שערים כולל צמד בגמר מול גרמניה, וזה היה השיקול המרכזי ביותר בהצבעה – מה גם שהתלווה לכך הסיפור המרגש של החלמתו מפציעה קשה בברך בעיתוי המושלם לקראת הטורניר.
את רוב עונת 2001/02 במדי אינטר הוא החמיץ, וכאשר שב לכשירות זה נגמר בדמעות פספוס האליפות במחזור האחרון, אבל זה לא היה ממש רלוונטי. פתיחת הקדנציה המצוינת בשורות ריאל מדריד אחרי המעבר המתוקשר באותו קיץ בהחלט תרמה, אבל גם היא לא השפיעה על ההצבעה יתר על המידה. הכל נסגר על סמך הביצועים בגביע העולם.
אז זה היה גם המקרה של מסי. בניגוד לרונאלדו ב-2002, הוא לא עבר הקיץ לאחד המועדונים הגדולים בעולם, אלא דווקא לאינטר מיאמי מתחתית ליגת ה-MLS בארצות הברית, מה שהופך את הזכייה שלו לביזארית למדי, אבל כאן חשוב לקחת בחשבון את השינוי שערך המגזין פראנס פוטבול בשנה שעברה. רבים כלל לא מודעים לכך, אבל החל מהמהדורה הקודמת נדרשים השופטים להתייחס לעונה מלאה במקום שנה קלנדרית.
הקריטריונים שונו. ליאו מסי (רויטרס)מאז נוסד הפרס ב-1956, הוגדר הזוכה בו כ"שחקן השנה באירופה". עד 1994, התחרות הייתה פתוחה בפני אירופאים בלבד, לאחר מכן נפתחה עבור אלה שמשחקים באירופה, ורק ב-2007 כל שחקן יכול היה לקבל את כדור הזהב – גם אם כולם השתייכו, כמובן, למועדונים אירופים עד עכשיו. גם במהלך האיחוד הזמני עם התואר של פיפ"א, בין 2010 ל-2015, היה זה תואר שהוענק לשחקן המצטיין של השנה.
הטקסים נערכו בדצמבר או בינואר, וסיכמו את השנה הקלנדרית – גם אם ההצבעה התקיימה זמן מה קודם לכן. ואולם, קיום מונדיאל 2022 בחורף, באופן חריג ובזיוני, לא רק פעם בעונות האירופיות. תופעת הלוואי הייתה שינוי במועדים המקובלים לחגיגות כדור הזהב, והמארגנים נדרשו למצוא פתרונות יצירתיים לאירוע שחרג מלוחות הזמנים המקובלים.
אז הם הלכו על שינוי דרמטי, במונחים שלהם. במקום לערוך הצבעה זריזה ולקיים את הטקס של 2022 אחרי המונדיאל, חוללו הצרפתים מהפכה. הטקס של 2022 התקיים באוקטובר 2022, והפרס הוענק על בסיס עונת 2021/22, בלי להתחשב במה שקרה לאחר מכן. כך גם המשאל הנוכחי התייחס לעונת 2022/23 וכלל, באופן טבעי, את המונדיאל. מה שקרה לאחר מכן, כמו למשל הנסיקה של ג'וד בלינגהאם בריאל מדריד, כלל לא נלקח בחשבון – זה יהיה רלוונטי לגבי המשאל הבא.
הנסיקה בריאל תהיה רלוונטית להצבעה הבאה. בלינגהאם (רויטרס)לפי פראנס פוטבול, מדובר בשינוי קבוע. יש לכך יתרונות, כי בעבר כל החודשים האחרונים של השנה "הלכו לאיבוד" מבחינת השופטים המצביעים, אבל יש גם חסרונות בולטים. כאשר מחלקים את הפרסים על העונה שעברה בעיצומה של עונה חדשה, אנשים לא לגמרי מבינים מה קורה. המונדיאל, למשל, מרגיש כמו היסטוריה די עתיקה, והגדרתו של מסי כשחקן אינטר מיאמי לא מדויקת. הרי הפרס מוענק על סמך העונה שעברה, אז הוא אמור להיות מוגדר ככוכב פאריס סן ז'רמן.
ליתר דיוק, קטאר סן ז'רמן. לפחות אצלנו בישראל עלתה הרגישות להשתלטותה על הכדורגל העולמי של קטאר – מדינה התומכת ישירות בטרור של חמאס ומעניקה מקום מגורים קבוע לראשי הלשכה המדינית שלה. ההפנמה הזו הייתה אמורה להיות ברורה מאוד הרבה לפני ה-7 באוקטובר, אבל לפחות אצל חלק מהאנשים האסימון נפל רק עכשיו. מסי זכה בכדור הזהב, כי כיכב במונדיאל על אדמת קטאר על תקן שחקן במועדון בבעלות קטארית. ומי חגג איתו על הבמה בפאריס – בירת המדינה שאפשרה ועודדה את מכירת המועדון המרכזי שלה לקטארים? דייויד בקהאם, השגריר הראשי של קטאר שמכר את נשמתו לשטן תמורת הרבה מאוד כסף.
דייויד בקהאם מכריז על הזוכה (רויטרס)בקיצור, כל הטקס הזה היה קטארי לחלוטין. גם למקום השלישי הגיע קיליאן אמבפה, הפנים הנוצצות של הפרויקט הקטארי. לפחות במקום השני דורג ארלינג הולאנד – הוא שייך למועדון בבעלות איחוד האמירויות – מדינה בעייתית בפני עצמה, אבל לפחות לא קשורה לחמאס. בעיצומה של המלחמה, הרהב המזויף של פראנס פוטבול נראה תלוש עוד יותר מהמציאות. זה היה כדור הזהב הכי קטארי, כלומר הכי רצחני, בהיסטוריה.
מסי הוא גדול שחקני תבל בכל הזמנים, ולא נדרשים 8 כדורי זהב כדי להדגיש זאת. במובן מסוים, הם אפילו גורעים מהקרדיט שהוא אמור לקבל על הקריירה המופלאה שלו, כי זכיות מאולצות כאלה על סמך הצבעות של מספר עיתונאים שנבחרו שרירותית מרחבי העולם תורמים לדיון על שחיתות וחוסר צדק. בפועל, הפרס הזה איבד מזמן את המשמעות, ולא ממש משנה אם הוא מוענק על סמך שנה קלנדרית או על בסיס עונה אירופית. הוא מיותר.
זכייה מאולצת. ליאו מסי (רויטרס)את מסי צריך להעריך על סמך ביצועים על המגרש ותארים אמיתיים בהם זכה. גביע העולם האחרון היה שלו, ללא צל של ספק, והוא הוריד את הקוף היחיד שהיה על גבו באופן מופלא. עבור מעריציו, היה זה סיפור מרגש, אך חבל מאוד שהעלילה התקיימה במקום בו אסור למונדיאל להתקיים. הכתם הזה לא ניתן להסרה, והוא דבוק גם גם לכדור הזהב השמיני.