אין ספק שבוקר יום שבת השביעי באוקטובר, יהיה מהבקרים שילוו כל ישראלי עד סוף ימיו. אישית, אותו בוקר הגיע אחרי עוד לילה ללא הרבה שינה שקטה בתור אחד שגר באזור יהודה ושומרון משנת 1995 וגם עשה את רוב שירותו הצבאי באזור הזה.
לילה לפני המתקפה, יצא לי לשבת כמדי ערב עם בני משפחתי ולדבר על המעבר המתוכנן שלי לארה״ב לרגל התפקיד החדש בווגאס. אני מודה, תחושות הלחץ לא עזבו אותי בנוגע למצב בארה״ב, אבל מה שקרה כמה שעות לאחר מכן הרגיש כסיוט שאני חושב שאין אחד שגר באיו״ש, עוטף עזה או כל ישראלי שלא פחד מימנו או חשב עליו לפחות פעם אחת בחייו.
ההתקפה הרצחנית של מפלצות החמאס גרמה לי בשעות הראשונות לסוג של שיתוק מסיום בגוף. הבטן פשוט התהפכה לי: כל המחשבות הכי נוראיות שאני חושב כל לילה כאבא לבנות ומה אני הייתי עושה במצב של חדירת מחבלים. מה היה קורה ביישוב שלי ואצלי בבית אם אותם רוצחים, היו מגיעים ונעמדים מולי ומול ביתי, בתוך המדינה שלי. במקום שבדיעבד צריך להיות הכי בטוח בעולם.
אסף נמני (עמרי שטיין)עוד לפני שנגיע לאזור עזה, חשוב להבין שהתקופה האחרונה, היא מהיותר מורכבות באיו״ש וכוללת זריקות אבנים ובקבוקי תבערה על בסיס יומי ולפעמים אפילו כמה פעמים ביום. אם בעבר, ה”שכנים” שלנו מכפר עזון (כפר עוין מאוד עם תמיכה של החמאס) היו מחכים לשעות הערב, הרי שבחודשים האחרונים ראינו עליית מדרגה ותושבי האזור היו מותקפים פה במהלך שעות היום במה שנראה כאיבוד ההרתעה לאט לאט.
שאני שומע את תושבי עוטף עזה (עוטף ישראל) מדברים על כך שהמדינה הפקירה אותם, עולה בי סוג של הבנה והזדהות. אם המדינה שולחת את האזרחים שלה לאזורי העימות, היא צריכה לדאוג לביטחונם יתר על המידה.
תקופת השירות הצבאי שלי הייתה מהמורכבות (שירתי במשמר הגבול למשך שלוש שנים) שידענו: תקופת מבצע ״חומת מגן״ ותקופת בניית הגדר סביב ירושלים ואזור יהודה ושומרון.
אני זוכר איך איבדתי את חברי נתנאל מכלוף ז״ל, שרק סיים קורס מכים בציר המתפללים בחברון בערב שישי באחד הפיגועים הזכורים ורק תקופה קצרה לאחר מכן, פיצוץ עז התרחש בסמוך למפקדה שלנו במה שהתברר כמחבל מתאבד שהתפוצץ על אחד מחברי הילדות שלי, במה שהוביל לפציעתו הקשה.
אסף נמני (ניסן עייש)דווקא בשל המורכבות והמקום בו אני מתגורר, אני יכול להבין את תושבי העוטף, שנטבחו בבתיהם: אם לא יהיה עוטף עזה, לא תהיה מדינת ישראל וכמו-כן הדבר זהה לגבי אזור יהודה ושומרון שם מתגוררים חצי מיליון ישראלים שסופגים מעצמם בשביל שהשגרה בשאר המדינה תמשיך להתקיים.
אני חושב שבעקבות מה שקרה, כולם הבינו מי האויב שלנו ומול מי יש לנו עסק. אין לנו עסק מול אנשים שרוצים שלום אלא מול אנשים שלא רוצים אותנו פה. ואם אנחנו לא נהיה פה, לא תהיה מדינת ישראל.
אסף נמני (ראובן שוורץ)באופן אירוני, כמאמן אנחנו תמיד מתרגלים תוכנית משחק. רק שפה, המערכה ארוכה והפעם התוכנית המשחק הזאת היא לא אם ננצח בחצי גמר הגביע, אלא על החיים שלנו ועל עצם קיומנו על האדמה הזאת.
אני חושב שאין אחד שלא מרגיש גאווה ענקית בעם שלנו בימים אלו. כמה התגעגענו לזה, כמה זה היה חסר לנו להרגיש את הביחד הזה. השנה האחרונה הייתה שנה קשה מאוד לחברה הישראלית ולצערי, אפשר בעצם להגיד שהשנה הזאת הביא אותנו לסוג של המצב הזה.
ישראל של אחרי המלחמה, תהיה ישראל שונה לחלוטין. ראשית, עלינו להתחיל להבין שהמשפט יהיה בסדר חייב להשתחרר מאיתנו ושנצטרך לחזור להיות ערבים זה לזה. לחזור לסוג של ישראל הישנה והאהובה עם היכולת להכיל אחד את השני , לכבד אחד את השני, לבקר ולדעת להקשיב. מותר לפעמים גם לא להסכים וזה בסדר גמור, אבל אסור לנו לשכוח שאין ולא תהיה לנו מדינה אחרת. עם ישראל חי, קיים, נושם ובועט!
הביא לכתב: תומר חבז.