מוחמד סלאח בחר את המילים בקפידה. הוא גם הלך על סגנון צילום מיוחד, כאשר רוב המסך שחור. זקנו משתלב היטב עם המסגרת, וגם רוב פניו מוצלים. רואים רק אוזן אחת, חצי אף, אבל אתי העיניים בורקות – והן משדרות דאגה. המטרה היא לשדר קול מתוך האפלה. המצוקה נשמעת הרבה יותר אותנטית כך, גם אם הדובר נמצא בליברפול.
לכוכבי העל בענפי הספורט המרכזיים, בוודאי בכדורגל, יש השפעה לא מבוטלת. מקשיבים להם, והם מעצבים את דעת הקהל. אין צורך לשכנע את המשוכנעים, אבל יש הרבה מאוד אנשים ללא עמדה ברורה בסכסוכים פוליטיים שונים. הם ניזונים מרסיסי מידע בתקשורת, ואפילו לא ממש מתעמקים בנעשה. אפשר לנסות לעצב את הדעה שלהם, והצהרה של דמות מפורסמת במיוחד עשויה להיות הדבר הראשון שהם שומעים על הנעשה באופן כללי.
לא במקרה, למשל, מגייס ולדימיר פוטין ספורטאים בכירים כשגריריו. אלכסנדר אובצ'קין, משחקני הוקי קרח הגדולים בהיסטוריה, שמככב במדי וושינגטון ב-NHL כבר קרוב לשני עשורים, הוא חלאה שמשמש שופר עבור המשטר הרוסי בארצות הברית, קל וחומר במהלך המתקפה על אוקראינה.
סלאח הוא סופרסטאר עולמי בשירות חמאס והטרור האיסלאמי. עוצמתו רבה, אבל הוא חייב להיזהר ולהפעיל אותה במנות מדודות ובדרכים חכמות, במיוחד בימים אלה. כאשר הזעזוע מהטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר עדיין טרי, אסור לו להביע הזדהות איתו על מנת לא להיקלע לקו האש התקשורתי בעצמו. הוא צריך להיות רהוט, לא מתלהם, כמעט ממלכתי. לכן הוא גם זוכה לביקורת מצד חוגים מסוימים במצרים ובעולם הערבי, אבל זה לא חדש לו. הוא למד להתמודד איתה כבר מזמן, עוד מהמפגש מול מכבי תל אביב במדי באזל.
אז, לפני עשור במוקדמות ליגת האלופות, הבריז סלאח מלחיצת הידיים עם השחקנים בצהוב במשחק הביתי בטענה שהיה צריך להחליף נעליים, והעניק אגרוף במקום לחיצת יד בגומלין בתל אביב. במצרים גרסו שהוא כלל לא היה אמור לטוס ולשחק מול קבוצה שמייצגת את הישות הציונית, אבל סלאח לא יכול היה להרשות לעצמו לסכן את הקריירה בשביל אמירה פוליטית חריגה, וגם העדיף לדבר על המגרש. הוא היה מאושר להבקיע, והשער שכבש סייע לבאזל להעפיל לשלב הבתים על חשבון התל אביבים. "אני משחק טוב יותר כשמקללים אותי", הוא אמר, וההופעות בליגת האלופות סללו את דרכו לצ'לסי.
כאשר עדיין היה על תקן שחקן צעיר ומבטיח, נתקל סלאח בהתנגדות אוהדי רומא להחתמתו על רקע פועלו נגד ישראל. בינואר 2015, כאשר הייתה קרובה רומא לסיכום על השאלתו מסטמפורד ברידג', יצאו היהודים בעיר הנצח נגד המהלך. "כיצד יוכלו יהודים להמשיך לאהוד את רומא אם היא תחתים שחקן אנטישמי?" צייץ בטוויטר ויטוריו פאבונצ'לו, נשיא מכבי איטליה וחבר בפרלמנט היהודי האירופי.
אנשי ציבור בולטים בבירת איטליה הביעו הזדהות עם טענותיו, וסלאח עשה בסופו של דבר את דרכו לפיורנטינה. בחלוף חצי שנה, אחרי שהוכיח את עצמו בליגה האיטלקית, הוא כבר חתם ברומא, וקולות המחאה כמעט ולא נשמעו. כך למד סלאח כי היכולת על הדשא גוברת על הפוליטיקה, כל עוד לא מגזימים איתה יתר על המידה.
סלאח לא מעוניין להיות סדין אדום עבור אף אחד. נהפוך הוא – הכוכב המצרי שואף להיות בקונצנזוס בבריטניה, ולא מהסס לספוג האשמות ממולדתו. הוא נוהג להצטלם עם משפחתו בבגדי חג המולד בסוף השנה ולפרסם את התמונות ברשתות החברתיות. מוסלמים קיצונים מפנים אליו את זעמם, אבל זה לא מזיז לו.
מעמדו הספורטיבי איתן, כי הוא אחד הזרים הטובים ביותר ששיחקו בליגה האנגלית אי פעם. במקביל, הוא פועל לחיזוק תדמיתו הציבורית, ומצטייר כאדם שקול ומודל לחיקוי עבור כדורגלנים צעירים. לכן גם מקשיבים לו, והוא תמיד יבחר את הטקסט הנכון למטרותיו.
למשל, במאי 2021, עם תחילתו של מבצע שומר החומות, פרסם סלאח ברשתות החברתיות את תמונתו בהר הבית וכתב: "אני קורא למנהיגי העולם, כולל ראש ממשלת בריטניה שהיא ביתי במשך 4 השנים האחרונות, לעשות הכל על מנת להפסיק מיידית את האלימות וההרג של חפים מפשע. מספיק". על פניו, מסר של שלום ונגד אלימות לא יכול להיות גרוע, והוא יוצר באופן טבעי הזדהות. בפועל, ההתעלמות מהסיבוב שהובילו ללחימה, כלומר ירי מסיבי של חמאס לעבר ישראל, לא מוזכר – וכלל לא קיים בתודעה שסלאח שואף לייצר.
הפעם, בעקבות הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר, שמר הכוכב המצרי על שתיקה במשך שבוע וחצי. הוא פעל בתוך ליברפול על מנת למנוע את הגינוי – וכאן, יש לומר, הוא התפרץ לדלת פתוחה כי כוונה כזו לא הייתה, גם לא מצד הנהלת הפרמייר ליג. ביום רביעי הוא יצא מתוך האפלה כדי לדבר על הנושא החשוב לקידום עבורו כרגע – המשבר ההומניטרי בעזה. הוא מפעיל את השפעתו כדי להפנות את הזרקור לעבר האזרחים שסובלים מתנאים קשים, בלי לציין את הסיבה לכך, ובלי להזכיר גם כי חמאס וארגוני טרור איסלאמי הם האחראים הישירים לחיים האיומים של העזתים.
"קשה לדבר בתקופות כאלה. יותר מדי אלימות, יותר מדי ברוטליות שוברת לב. בלתי נסבל לראות את ההסלמה בשבועות האחרונים. כל החיים קדושים וראויים להגנה. מעשי הטבח צריכים להיפסק. משפחות נקרעות. ברור עכשיו שיש לאפשר סיוע הומניטרי לעזה באופן מיידי. אנשים חיים שם בתנאים איומים. המראות מבית החולים אתמול היו מבעיתים. אנשי עזה זקוקים למזון, מים ותרופות ללא דיחוי. אני קורא למנהיגי העולם להתאחד כדי למנוע את המשך ההרג של חפים מפשע. ההומניות צריכה לנצח", אמר סלאח.
כן, הניסוחים מצוינים ללא ספק. איך אפשר לא להגן על חפים מפשע מפני הרג? עיתונאים אפילו מצטטים אותם, והדוגמה הבולטת היא של מקס ראשדן שכתב בגרדיאן: "אדם לא צריך לצייץ זאת בעצמו כדי להסכים עם סלאח". העניין הוא כי הטבח באזרחי ישראל לא מוזכר, ואילו הפגיעה בבית חולים אל אהלי שנגרמו כתוצאה משיגור של הג'יהאד האיסלמי מודגשת היטב. הקריאה להפסקת האלימות היא, פשוטו כמשמעו, דרישה מישראל להפסיק את הפעולה להשמדת ארגון הטרור הרצחני.
סלאח משמש אמצעי יעיל ומתוחכם לתעמולה אנטי ישראלית. הוא ידידותי, נעים הליכות, ומפזר את המסרים בעדינות – עד כדי כך שהקיצונים המוסלמים תוקפים אותו גם על זה. כדי להילחם בו, אסור להתלהם כי זה לא תורם כלל להשגת המטרה. יש להפנות אליו שתי שאלות רלוונטיות וברורות, ולכן נדרשת עבודת עיתונות אמיתית.
ראשית, צריך להתעקש כי סלאח יביע את דעתו על חמאס. האם הוא בעד או נגד? שינסה להגדיר בדיוק את מחשבותיו. שנית, מדוע מולדתו מסרבת לקלוט פליטים מעזה, ובעצם לא עושה מאמץ מינימלי על מנת להקל על סבלם? אולי צריך להפעיל לחץ דווקא על מצרים, במקום ממשלות בריטניה וצרפת? יש לדרוש מסלאח לענות גם על כך.
זכותו לשמור על שתיקה בנושאים פוליטיים, אבל אם כבר התערב – זכות הציבור לדעת את התשובות גם לשאלות שלא נוחות לו.