13 ימים בתוך המלחמה ותפסנו את אופיר קריאף, קפטן בית"ר ירושלים, לשיחה על המצב בארץ, התחושות בקבוצה ועל החיים שאחרי ה-7.10.2023. 13 ימים שקריאף, ביחד עם שחקני בית"ר ירושלים, עוברים מהלוויות, לניחום אבלים, לבתי חולים, למפגשים עם תושבי העוטף שפונו מבתיהם ולא נחים לרגע.
“זה המינימום של המינימום מבחינתנו”, אומר קריאף. “שלחו לי בקשה לפגוש ילדים שההורים שלהם נרצחו, אני אגיע אליהם לקריית עקרון ונארח אותם באימון, השבוע אירחנו באימון ילד שאבא שלו נחטף, זה קורע את הלב, אתה לא מסוגל לעכל, לראות את הילד הזה שבא לאימון ואני רק רוצה לחבק אותו, אתה מסתכל עליו, מדבר איתו, משחק איתו והלב מדמם”.
תפסנו את קריאף רגע לפני שהוא יוצא למטווח, כן, גם קריאף בדומה למאות אלפי ישראלים רוצה להוציא רישיון לנשק, תחושת הביטחון אבדה לכולנו אחרי הטבח בדרום בשבת. “האמת רציתי כבר לפני שנה להוציא רישיון לנשק, אבל אשתי מור לא הסכימה”, מספר קריאף. “עכשיו אחרי מה שקורה בארץ ומה שקרה בדרום אני רוצה לשמור על המשפחה שלי אם יהיה צורך, לדעת שיש לי את האמצעים הנכונים. על עצמי פחות אכפת לי, רק על המשפחה שלי”.
איך זה ייגמר?
”אם אתה שואל אותי, מבחינתי כבר הפסדנו. מעכשיו זה רק לתקן את השגרה שלנו כיהודים בארץ ישראל, בעוטף עזה. אנחנו חווים שבועיים סיוט, רק לחשוב שבדרום ובעוטף עזה הם חווים את זה על בסיס יומי. זה חייב להיפסק, צריך להחזיר את הביטחון למדינה שלנו, לא סתם יש בקשות לנשק, אנשים מפחדים”.
“אנחנו צריכים להרגיש בטוחים בבית שלנו, להרגיש שאנחנו מוגנים, זה יהיה הניצחון שלנו - להחזיר את הביטחון והשלווה לאזרחים שלנו בכל מחיר, יהיה אשר יהיה. אני עובר משבעה לשבעה, מסרטון לסרטון, הולך לכל ניחום אבלים שאפשר, אין מי שזה לא נגע בו. הפסדנו בקרב, ננצח במלחמה. הכי חשוב זה להחזיר את הביטחון לתושבים בארץ, לאזרחים שלנו”.
יש תחושת ביטחון בירושלים, שמעתי שיש שחקנים שחוששים להגיע לעיר לאימונים?
”יש חששות. חזרנו להתאמן ואנחנו שומרים על כושר, אבל בירושלים כמו בירושלים ניצוץ קטן וכל העיר בוערת. כרגע אין משהו מיוחד, יש אזעקות ופיצוצים של יירוטים, אבל כולנו יודעים שאם תהיה הסלמה או אירוע בטחוני המצב בעיר יכול להתדרדר. אני מקווה שזה לא יקרה, אבל אלוהים יודע”.
ראיתי שאתם מבקרים את ילדי העוטף, הולכים לבתי חולים, להלוויות, לניחום אבלים.
”אנחנו כקבוצה מאוד פעילים, כל הכבוד גם לשאר הקבוצות בארץ, מכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל תל אביב, הפועל פתח תקווה, באר שבע, הפועל ירושלים, כולם, ממש כולם נרתמים. אני רואה אינסוף אהבה לחיילים שלנו, למשפחות השכולות, לילדים שפונו מהעוטף. אנחנו הולכים לצערי למלא בתי חולים, אני עושה עשרות סרטונים לילדים ואני מבקש סליחה מאלה שלא הספקתי לענות להם”.
“היום דיברתי עם אבירם ברוכיאן וקובי מויאל, אמרתי להם שאני עושה סרטונים לילדים ואני מתבאס שאלה הנסיבות, מנסה לשמח ילד שאיבד את ההורים שלו ואני בוכה מבפנים. אני עושה את זה באהבה. אני נותן מה שאפשר כדי להשכיח להם טיפה את המציאות הזוועתית שהם עוברים, אלוהים נתן לנו את הזכות לשמח, בכל מקום שצריך אותי אני אגיע ואעשה הכל למי שרק רוצה. אני מחכה שהטלפון שלי יצלצל”.
מה עם השחקנים בקבוצה? איך אתם? איך האווירה באימונים?
”אווירה של עצב, לא מדברים על כדורגל. היו משחקים בימים האחרונים של נבחרות בחו"ל, אנחנו בכלל לא מדברים על זה. אנחנו רק מדברים על מה עושים אחרי האימון, לאיזה בית חולים הולכים, מי הולך למשפחה שיושבת שבעה, מי הולך לילדים בצפון, רק מדברים על איך משמחים ועושים טוב לכל מי שצריך אותנו”.
“מגיע שאפו לשחקנים שלנו, אלה שבמרכז חורשים את המרכז, אלה מהצפון לא נחים לרגע, מי שבירושלים הולך לכל מקום שרק מבקשים, בלי הפסקה. הלוואי שיסתיימו הצרות והבשורות הרעות האלה, אנחנו פוגשים משפחות שנהרסו להן החיים. הלב מתפוצץ מכעס, מכאב, זה קשה”.
אתה בקשר עם הזרים שעזבו?
”אני ומיגל מדברים כל יום, אולי פעמיים ביום, עם סורו דיברתי כמה פעמים. שמע, מיגל סילבה הוא ישראלי לכל דבר, כאילו צמח פה, הוא כואב ומתפלל למען האחים שלי שבצבא. הזרים שלנו שואלים מה קורה איתנו וסקרנים מאוד, מתעניינים כל הזמן”.
מי עוזר לפרד פריידיי שנשאר בארץ?
“פרד שואל כל הזמן מה קורה. הוא נשאר איתנו, אנחנו דואגים לו, הוא בסדר, כולם מקווים שהכל יסתיים בטוב”.
מה דעתך על מה שפרסמה אשתו של סבע?
”בושה וחרפה, אני רוצה להיות עדין במילים שלי כי אני לא רוצה לעשות יותר בלגן ממה שהיה, אבל מי שצריך לתת על זה את הדעת ייתן את הדעת. הם משחקים פה, מתפרנסים פה, יש להם קורת גג במדינת ישראל, מדינה בטוחה, והם מעזים להשוות את את אלה שחטפו ילדים מהבתים שלהם, ששרפו משפחות, ששיספו גרונות, נשים שלנו נאנסות ונרצחות ומשווים את זה למה שקורה בעזה?”
“אין סרט כזה שהם לא מגנים טרור כזה שמחבלים שוחטים משפחות וילדים בבית שלהם. תראה מה קורה היום, כל מי שמעז לצדד בחמאס או תומך במה שקרה בעוטף עזה מיד מקבל בראש, אין יותר הנחות, אין יותר סובלנות למי שחוגג על הדם שלנו. אני מקווה שמי שצריך לתת את הדעת על מה שקרה בסיפור של סבע יידע להגיב. אם בבאיירן הגיבו בחומרה ובעוד קבוצות הגיבו בחומרה לסוג כזה של התנהלות, אני מקווה שגם אצלנו יעשו את מה שצריך”.
מה קרה עם ניקולאסקו?
”צייץ מה שצייץ והוא מחוק אצלי, ניתקתי איתו קשר, חסמתי אותו, לא רוצה לראות אותו. אירחתי אותו אצלי בבית, אני לא מתחרט על זה כי ככה אני, אבל אחרי מה שהוא צייץ הוא לא מעניין אותי יותר. אחרי כל האהבה שהוא קיבל פה הוא כפוי טובה”.
תמיד אמרו על אוהדי בית"ר מארגון לה פמיליה שהם יותר מידי לאומניים, פתאום נראה שכולנו הפכנו לכאלה. אני בכוונה לא אומר גזעניים, אלא לאומניים, פטריוטים.
”זה לא רק לה פמיליה, זה כל אוהדי בית"ר שתמיד אומרים דין לבית"ר ודין לכל השאר, כי תמיד מחריגים אותנו. בעיני אחרים האוהדים שלנו נחשבו לקיצוניים, אבל הם פטריוטים. כמה אוהדי בית"ר חיילים נהרגו לנו, אני לא מצליח לעכל, אוהדי בית"ר מתגייסים להיות לוחמים, אוהבי הארץ, המולדת, הם אריות. היום יש יותר הזדהות והבנה שזו המדינה שלנו ואין לנו ארץ אחרת”.
“כולם רואים כמה שונאים אותנו, כל המתייפייפים שתמיד ביקשו הכלה וסובלנות היום מדברים אחרת, אפילו אנשי תקשורת, כולם מבינים שבצד השני שונאים אותנו כי אנחנו יהודים. תראה כמה רוע, כמה שנאה – לשרוף אנשים חיים, לעקור לאנשים את הראש, זו שנאה טהורה ואין לזה מקום בעולם הזה, אז היום כולם מבינים את זה”.
ראית שאוהדי לה פמיליה הלכו לבית חולים שבו אושפזו מחבלים?
”זו הייתה שערורייה שמחבלים שרצחו את הילדים שלנו שוכבים אצלנו בבתי חולים, זה לא נתפס. תפסיקו להיות מוסריים וצדיקים, לא במקרה הזה, זו לא מלחמה רגילה, אלה אנשים שמחקו משפחות שלמות, חטפו אנשים. אני חושב כל הזמן על זה שמי שנחטף מה הוא עובר, איזה סבל, בעזרת השם שכולם יחזרו אבל לא יהיו להם חיים נורמליים יותר”.
“מי שהסתובבו לו מחבלים בבית יחיה בסיוט כל החיים שלו. הם מחקו נפשות, לא מתקבל על הדעת שנותנים למחבלים אצלנו בבתי החולים בישראל טיפול רפואי, זו לא הדרך איתם, אלה אנשים ששרפו לנו תינוקות ואנסו נשים, הדרך עם מחבלים כאלה זה רק כדור בראש ומוות ושל כמה שיותר מחבלים”.
יש עתיד למדינה שלנו?
”אני מאוד מקווה שכולם עכשיו מבינים שאנחנו עוטף ישראל ולא עוטף עזה, לי היום אין ביטחון במדינה שלי, אם הם קמו ובדקה וחצי הגיעו לבתים שלנו ועשו את הטבח הנוראי הזה, מי מבטיח לי שזה לא יקרה בעוד חמש שנים או אתה יודע מה, בעוד 20 שנה. זו המדינה היחידה שלנו, כל אחד ייתן את החיים שלו למדינה, נילחם עליה ונחזיר את הביטחון בכל דרך שצריך, עד הסוף, אין לנו ארץ אחרת”.
תראה מה זה, תכננו לעשות ראיון על פתיחת העונה המדהימה שלך, אולי הכי טובה בקריירה שלך, ובסוף אנחנו מדברים על רצח יהודים בדרום, אי אפשר לעכל את זה.
”בתקופה כזו לא מעניין לדבר על כדורגל, הוא שולי ולא רלוונטי, שהכל ייגמר, כשידנו על העליונה, נחזור לדבר על כדורגל. תבין, מלא אנשים שגדלתי איתם איבדו את יקיריהם, אני משתתף בצער של כולם ומתפלל שכל החיילים שלנו יחזרו בריאים בנפש ובגוף למשפחות שלהם. שרק לא יפגע חייל אחד שהולך לשמור עלינו ולהילחם למען הארץ הזו, זה הכי חשוב בעולם”.