ברגע בו התבקשה לעמוד ולומר את השבועה של חברי הנהלת הוועד האולימפי הבין-לאומי הבוקר (שלישי), יעל ארד עמדה במרכז אולם הכנסים במומבאיי והתרגשה. לא היה לה פשוט לעשות זאת בזמן המלחמה בדרום, והעידה על כך ההופעה שלה באותו הטקס.
בדרך כלל, בתנועה האולימפית נהוג אצל מדליסטים אולימפיים שמגיעים למעמד שכזה להציב על החליפה בצד שמאל שקרוב אל הלב את הסיכה עם צבע המדליה בה זכו, אבל הנציגה הישראלית עמדה שם הפעם עם סיכה של דגל ישראל שקיבלה מנשיא המדינה בצד שקרוב ללב ולמעשה הזיזה את הסיכה שמסמלת את מדליית הכסף מברצלונה 1992 לצד ימין, כך שהעבירה מסר כי הלב שלה בישראל בימים קשים אלה.
בגיל 56, יעל ארד הפכה לחברת הנהלה בוועד האולימפי הבין-לאומי והיא הוצפה ברגשות. היא חיכתה לרגע הזה זמן רב, אך כשירדה מהבמה התקשתה לעצור את הדמעות. בסיום הטקס, היא עברה בין כל חברי ההנהלה שעמדו משני הצדדים ולחצה את ידם, כאשר חלקם בירכו אותה על בחירתה וחלקם שהכירו אותה אישית הזכירו לה את אלכס גלעדי ז"ל, שהיה לישראלי הראשון שנבחר לוועד האולימפי הבין-לאומי וליווה אותה בשנים האחרונות עד מותו.
יעל ארד נבחרת לוועד האולימפי הבינלאומי"אני די עייפה ותשושה", אמרה יעל ארד בראיון מיוחד ל-ONE ממובאיי. "זה לא היה פשוט מבחינתי להגיע מהתופת שאנחנו חיים בה בישראל ועם כאב עצום ששם משקל כבד על הכתפיים שלי, למקום שהוא רחוק ב-180 מעלות מזה כי הכינוס של הוועד האולימפי בדרך כלל מדבר על אחווה וידידות באירועים נוצצים. זה גרם לי להרבה מתח. בדרך כלל אני אשת שיחה נוחה ויודעת איך להתנהל במקומות האלה, אבל כל השיח סביב ישראל והידיעה שאני מייצגת את המדינה במקום כזה ברגעים קשים, הביאו איתם אחריות כבדה".
התרגשת מהבחירה בך?
"הייתי מאוד מתוחה בעיקר, מה גם שהמעמד הזה הוא גדול, מכובד וגבוה מאוד. הארגון הזה הוא כמו האו"ם של הספורט העולמי, כזה שמאגד בתוכו דיפלומטיה ברמות הכי גבוהות, אבל בסופו של דבר קשה לי לשמוח בימים כאלה".
מה עבר עלייך כשהלכת בין כל חברי ההנהלה בסיום הטקס?
"הלכתי ביניהם ולא הצלחתי לעצור את הדמעות. היו כאלה שאמרו לי 'כל הכבוד, אנחנו שמחים שאת איתנו' ומצד שני היו גם חמישה-שישה מהחברים של אלכס גלעדי ז"ל שאמרו לי 'הוא מסתכל עלייך מלמעלה, הוא בטח גאה בך. חבל שהוא לא פה'. הכל היה לי קשה. אלכס עמד מאחוריי לאורך כל השנים ומאוד רצה לראות אותי נבחרת לוועד האולימפי הבין-לאומי. זה הציף אותי".
יעל ארד לאחר המינוי לתפקיד בוועד האולימפי הבין-לאומי (הוועד האולימפי הבין-לאומי)בכיס של הז'קט יעל ארד ענדה סרט שחור, לזכר קורבנות הטבח הנורא שחמאס ביצע בשטח ישראל והנעדרים שנחטפו לשטח רצועת עזה. לאורך כל השבוע האחרון היא נמנעה מלהשתתף בקוקטיילים ובטקסי קבלת הפנים בהודו, אך היא לא שתקה כשפגשה בנשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו, שלטענתה לא גינה באופן הראוי את מתקפת הטרור במכתב ששלח להתאחדות לכדורגל בישראל. הפנייה אליו הייתה עלולה לשים בסיכון את בחירתה לתפקיד.
"יצאתי לתקשורת הבין-לאומית מיד אחרי הבחירה בי וכולם התעניינו במה שקורה בישראל", הוסיפה ארד. "ידעתי שהנושא הישראלי יתפוס נתח נכבד בראיונות, כך שניצלתי את הבמה כדי לדבר על הטבח הנורא של חמאס ובמיוחד דיברתי על 199 החטופים בעזה. אמרתי להם, 'נסו לחשוב מה עובר על ילד קטן או אישה מבוגרת כשהם חטופים בעזה ומה הם מרגישים שם עכשיו'. היה לי חשוב לדבר על זה ולגרום לתקשורת העולמית להבין מה עברנו במדינה. לכן הביקור שלי בהודו היה חשוב פי כמה".
בארץ רגישים לעניין הזה של הגינויים בפומבי. מה דעתך על כך שיש מי שטוענים כי הוועד האולימפי הבין-לאומי לא גינה באופן רשמי את הטבח בישראל?
"אנחנו כישראלים מסתכלים על התקשורת שלנו עם הזירה הבין-לאומית בצורה מאוד מסוימת. אני רואה את הגיוניים, יש לגינויים צורות שונות. יש הרבה יו"רים של התאחדויות בין-לאומיות שאולי לא כתבו מכתבים ולא הוציאו הודעות רשמיות, אבל הם צלצלו בלי סוף, שלחו מיילים, כתבו הודעות וחיבקו אותי. לא צריכים להגדיר לגופים הבין-לאומיים באיזו דרך בדיוק הם צריכים לגנות. אנחנו צריכים לכבד כל דרך של גינוי".
והם גינו את מתקפת הטרור של חמאס כשנפגשת איתם?
"סבסטיאן קו, יו"ר איגוד האתלטיקה העולמי שהוא ידיד גדול של ישראל, צלצל ליו"ר האיגוד הישראלי עמי ברן ועמד לצידי במשך שעות כדי לדבר איתי על המצב ואמר לי את דעתו, כך שמבחינתי זה גינוי למה שקרה. הוועד האולימפי הבין-לאומי עומד לצידנו, גם בפה וגם בלב, באין-סוף טלפונים, מיילים והודעות מצד כל הבכירים, כאשר גם ישיבת ההנהלה פתחה בשיח על העניין הזה, ולכן מהבחינה הזו לדעתי צריך לכבד את הצורות השונות שבהן הארגונים בין-לאומיים מגנים. יחד עם זאת, לא מקובל עליי שמשווים בין ישראל לעזה, לא מקובל עליי כשאומרים שאנחנו מתנהגים כמו חמאס אחרי מה שנעשה לנו - ואת זה צריך לגנות בכל תוקף. זה גם מה שאמרתי לאינפנטינו בפגישה בנינו, 'תרים טלפון לשינו זוארץ ותגיד לו שאתה משתתף בצערו. תהיה אנושי, זה הדבר החשוב ביותר'".
ג'אני אינפנטינו ויעל ארד (חגי מיכאלי, רויטרס)בצל המלחמה בארץ, נכנסת לוועד האולימפי הבין-לאומי אחרי שחיכית לרגע הזה זמן רב. איך זה מרגיש להגיע למעמד כזה?
"עבורי, להיכנס למקום כזה זה כמו להעפיל לאיזה אירוע גדול כספורטאית. קיבלתי את כרטיס הכניסה ועכשיו זו תחנה חדשה בחיי האולימפיים. זכיתי במדליה אולימפית, נבחרתי לראשות הוועד האולימפי הישראלי ועכשיו קיבלתי כרטיס כניסה למקום חדש. עשיתי את זה הרבה בחיי, כמו ספורטאית שזכתה באליפות ישראל ועכשיו מתחילה להתחרות בזירה הבין-לאומית כשהיא זנב לאריות, כך אני מגיעה גם לתפקיד הזה. קודם כל, אתמקד בללמוד את הארגון לעומק, שזה תהליך שצריך לבוא אליו בצניעות".
בדרך כלל חברי ההנהלה בארגון הזה מביאים איתם אג'נדה מסוימת בניסיון להשפיע על הוועד האולימפי הבין-לאומי. מה את מתכוונת לשנות או לעשות בקדנציה שלך?
"אני לא אדם שאוהב להיות, אלא לעשות ולהשפיע. אני נכנסת לארגון מנוהל שמציף המון ערך לקהילה שלו. אני מגיעה כספורטאית עבר, כמנהיגה וכאשת עסקים, ואני רוצה להביא את המומחיות שלי בתחומים הללו לידי ביטוי. הייתי רוצה, לצד הדברים המדהימים שנעשים בתנועה האולימפית, להביא ערכים של חדשנות לעולם הניהולי ובכלל לעולם הטכנולוגי בסביבת הארגון. מעבר לזה, אביא את הקול של המדינות הקטנות שבונות את המסורת שלהן בתנועה האולימפית, כמו ישראל, כך שאני באה להשתלב בעשייה ולשרת את הקהילה האולימפית ברחבי העולם".
יעל ארד (שחר גרוס)לאורך כל הקריירה שלך פעלת למען אזכור י"א חללי מינכן. האם תמשיכי בכיוון הזה?
"את הפעילות שלי למען חללי מינכן אני עושה כיו"ר הוועד האולימפי בישראל וכישראלית - ובמסגרת הזו אני אמשיך לקדם, לעשות ולהזכיר את י"א חללי מינכן כפי שאני עושה כל השנים".