לפני קצת יותר משנה, אחרי מותה של המלכה אליזבת, עמד דייויד בקהאם בתור הרגיל של רבבות אזרחים בריטיים על מנת לחלוק לה כבוד אחרון. הוא חבש כובע ברט, החזיק מטריה גדולה, ועשה את המקסימום על מנת למשוך תשומת לב. הוא המתין במשך 12 שעות, כמו כולם, וזכה לשבחים – בדיוק כפי שציפה שיהיה. כאשר נשאל על הקשר ההדוק לבית המלוכה, הוא הסביר כי סבו השפיע עליו עמוקות בנושא. "הוא זה שלימד אותי לאהוב את המשפחה המלכותית", אמר הכוכב.
באופן כללי, נהנה בקהאם לדבר בהזדמנויות שונות על הסב – אביו של אמו. ג'וזף ווסט קראו לו, והוא היה יהודי כפי שלא הפסיק כוכב העבר להצהיר בכל הזדמנות. "אני קרוב יותר ליהדות מאשר לכל דת אחרת. נהגתי לשים כיפה על הראש כשהייתי נער, והלכתי להמון חתונות יהודיות עם הסבא", הוא כתב באוטוביוגרפיה שלו. "אני מגדיר את עצמי כיהודי. בכל פעם שסבא הלך לבית הכנסת, הצטרפתי אליו", סיפר בקהאם בראיון ב-2016.
יש לו קעקוע בעברית בנוסח "אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים", וגם אשתו ויקטוריה עשתה קעקוע זהה. הם קראו לבנם הבכור ברוקלין, ובשנה שעברה הוא התחתן עם בחירת ליבו בחתונה חצי יהודית, כאשר חבריו הניפו אותו על כיסא. את בנם הצעיר קרוס שלחו בני הזוג לגן ילדים יהודי כאשר התגוררו בלוס אנג'לס, אז גם טען בקהאם שהוא מצטער כי רק ברוקלין הספיק להכיר באמת את סבא שהלך לעולמו ב-2009.
למעשה, רק בקיץ האחרון השתתף בקהאם באירוע חגיגי בבית הכנסת בלונדון. "אני חלק מהקהילה היהודית, וגאה מאוד להגיד זאת. סבא שלי דאג שנהיה בקיאים במסורת. הלכתי לבר מצוות ולחתונות, והייתה לי כיפה. בכל שבת בבוקר ראיתי את סבתא מכינה מרק עם קניידלך ולטקעס", הוא אמר – כל זאת כאשר הוא כבש משמש כשגריר של קטאר.
העסקה עם מארחת המונדיאל האחרון נחתמה בשלהי 2021 למשך 10 שנים, עם שכר שנתי של כ-15 מיליון ליש"ט. כלומר, במהלך כל התקופה אמור בקהאם להרוויח 150 מיליון, גם אם לפי השמועות שניסו להפיץ מסביבתו מדובר בחוזה התחלתי לשלוש שנים בלבד עם אופציה להמשך. גם במקרה כזה, מדובר בשכר עתק על מתן יחסי ציבור למשטר שתומך בטרור, וגם מגייס עבדים במדינות עולם שלישי, אוסר בחוק על יחסים הומוסקסואליים, ורשימת העוולות עוד ארוכה.
הבחירה של בקהאם לקחת את הכסף זכתה לביקורת נוקבת במולדתו, אך הוא לא התרגש מכך. במהלך גביע העולם ב-2022, טען הכוכב: "הייתי מעורב במספר רב של מונדיאלים וטורנירים בינלאומיים נוספים כשחקן וכשגריר, ותמיד האמנתי שלכדורגל יש כוח לשנות את העולם לטובה. אני מבין שיש דעות שונות לגבי המעורבות במזרח התיכון, אבל רואה בחיוב את הדיונים על סוגיות מפתח שהתעוררו כתוצאה מאירוח המונדיאל הראשון באזור. אני מקווה שהשיחות המדוברות יובילו להבנה הדדית טובה יותר, לאמפתיה כלפי כל האנשים בעולם, וכתוצאה מכך לשיפור".
וזה עוד לא הכל. ממש לפני שבועיים, לרגל השקת הסרט אודותיו בנטפליקס, נשאל בקהאם שוב על הקשרים עם קטאר והדגיש: "תנו לכדורגל לדבר. זה היה טורניר נהדר, ואנשים רבים היו מאושרים. ניהלתי שיחות רבות עם הקהילה הלהט"בית כאשר הייתי שם. הם אמרו שנהנו מהמשחקים, ושזה היה המונדיאל הכי בטוח שהם חוו. היה זה טורניר חשוב, ואני גאה שהייתי חלק ממנו". הוא אף ציין כי קשריו עם קטאר היו הדוקים מאז 2013, אז בחר לסיים את הקריירה הפעילה ככדורגלן בשורות פאריס סן ז'רמן.
זו נקודה חשובה בפני עצמה. אחרי קריירה מפוארת במדי מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד ומילאן, וגם לוס אנג'לס גלאקסי אז סייע לקידום הפופולריות של ה-MLS, החליט בקהאם שהוא רוצה לפרוש דווקא כשהוא לובש את המדים של הפרויקט הקטארי בצרפת. את השכר שקיבל על 14 המשחקים שקיים עבור הקטארים הוא תרם לצדקה, וקיבל כותרות אוהדות רבות בשל כך, אולם כפי שניתן להיווכח לפי פעולותיו בהמשך הדרך הוא לא עשה זאת למען הזולת.
בקהאם הבין היכן מרוחה החמאה, יצר ברית כדי לדאוג לחשבון הבנק שלו, והתוצאה היתה מדהימה בכל קנה מידה מבחינה פיננסית. מדוע הוא צריך את התשלומים המזוהמים האלה בהיותו אחד הספורטאים העשירים אי פעם בלי קשר? על השאלה הזו לא יהיה לו קל לענות.
אפשר, כמובן, לטעון שלא צריך לשפוט דווקא את בקהאם לחומרה. רבים מאוד בעולם הכדורגל מכרו את נשמתם למכונת התעמולה הקטארית, והקשר לא בהכרח עשה מחקר מעמיק על משמעות היותו שגריר למונדיאל הדמים הזה. ואולם עכשיו, אחרי ה-7 באוקטובר, משהו היה צריך לזוז בכל זאת. עם כל הכבוד לעשרות המיליונים שזורמים לכיסו, המוסר אמור להיות חשוב יותר. גם כשהוא מחובר לקטארים, לבקהאם יש חופש פעולה לומר כל מה שהוא חושב – ולהשפיע.
אחרי הכל, הוא "מאמין שלכדורגל יש כוח לשנות את העולם לטובה". כאחד הכדורגלנים המתוקשרים ביותר בהיסטוריה, מילותיו עדיין שוות המון – וזו הסיבה בגללה גויס על ידי הקטארים מלכתחילה. הוא גם הבעלים של אינטר מיאמי, בה משחק בימים אלה הכדורגלן הטוב אי פעם. הוא דמות חשובה, וכל מה שנדרש ממנו הוא לגנות את הטרור הרצחני חסר התקדים של חמאס. בשעה שעולם הכדורגל ממלא את פיו מים מחשש לתגובות בעולם המוסלמי ובגלל הקשרים הכלכליים הענפים עם קטאר, בקהאם יכול היה להיות קרן האור באפלה, והצהרותיו באמת עשויה להיות השפעה לא מבוטלת.
אמנם לא צריך להיות יהודי על מנת לגנות טרור נגד ישראלים, אבל זה בוודאי תורם. אם אתה מנופף ביהדותך בכל הזדמנות, מתגאה בה לכאורה, מכיר את המסורת ועושה קעקועים בעברית, אתה אמור לכל הפחות להזדהות עם הנרצחים בישראל. לאכול קניידלך ולטקעס זה נחמד, אבל חשוב יותר לפתוח את הפה כדי לומר את האמת כאשר העולם צריך לשמוע אותה, וכאשר מדינת ישראל זקוקה לכך יותר מכל. במקום זאת, הוא בחר באמירות מכובסות בסגנון פיפ"א: "אובדן החיים בישראל ובפלסטין מזעזע. אנחנו לא יכולים לדמיין את המציאות בה נמצאים מיליוני אנשים, ואני מצטרף לאלה ברחבי העולם שמתפללים לשלום, ולסיום האלימות והשנאה".
תודה רבה, באמת. סבו של בקהאם לימד אותו לאהוב את בית המלוכה, אבל היה אמור להקנות לו גם ערכי מוסר בסיסיים ביותר. חשוב הרבה יותר ליישם אותם מאשר לעמוד עם מטרייה בתור לבהות בגופת המלכה. שתיקתו של בקהאם היהודי זועקת לשמיים, וסבא שלו מתהפך בקברו בעוד הכסף של מדינת הטרור ממשיך לזרום לחשבון הבנק שלו.