סמל ראשון תומר ברק (20) נרצח בקרב מול מחבלי החמאס שחדרו ביום שבת ה-7.10 למדינת ישראל. נושא הכושר הגופני היה בדמו של תומר שכיוון להגיע ליחידות הכי מובחרות בצבא ההגנה לישראל, אך באותה שבת כאשר עוד היה חלק מכיתת הכוננות. בזמן שאלפי מחבלים פלשו לישראל, הוא לחם בכדי להגן על המדינה ותושביה. בסיסו של תומר היה בין הראשונים שספגו את מכת האש בבוקר שבת, אותה שבת שלאחריה התוכניות שעשה עם חבריו כבר לא יצאו אל הפועל.
ברק גם היה אוהד של קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. הוריו שרון ואיתי מספרים על בנם בכורם כי הכושר היה חלק בלתי נפרד מחייו, למעשה זה מה שהעסיק אותו בכל רגע, והאהבה שלו לכושר כך נראה הייתה יותר ממדבקת. תומר ז”ל היה ילד חמוד וטוב שתמיד רצה לעזור ותמיד התנדב, אדם ערכי.
בתוך כך, הוריו סיפרו ל-ONE על הדרך שבנם עבר עד אשר הגיע לגדוד 13 של גולני "הוא לקח את הנושא של השירות הצבאי ממש כפרויקט, הוא הלך לכל האימונים של הכושר קרבי – יובל עילם, ועשה הכל בכדי להתקבל לסיירות. הוא הלך לכל הגיבושים, הוא היה בגיבוש למטכ"ל ועשה את מכינת שחר בניצן שם היה חצי שנה.
“הוא ניגש לגיבוש של סיירת מטכ"ל ונפל לאחר שלושה ימים, ואז הוא התחייל והתגייס. כשהודיעו לו שהוא בגולני הוא לקח את זה כמשימה מבחינתו והוא עשה מסלול של לוחם, שמונה חודשים של הכשרה אותם סיים בהצטיינות וקיבל את כומתת המ"פ, עשה את המסע כומתה ואז בגלל שהצטיין הוא יצא לקורס מכי"ם למרות שהיו הקצאות רק לבני ישיבות. הוא עשה קורס מכי"ם, ואז הוא סופח לגדוד 13 של גולני ועשה קורס מרגמות ובעקבות קורס מרגמות הוא סופח למחנה בסמוך לקיבוץ נחל עוז”, אמרו הוריו.
סמ"ר תומר ברק ז"ל (יובל עילם)האהבה של תומר לכושר עלתה לא אחת בשיחה עם הוריו של תומר זכרו לברכה, למעשה גם השיחה האחרונה שלו עם הוריו הייתה קשורה לכושר, "כל הזמן כל החיים הוא עשה כושר, משקולות, ממש כושר קרבי והוא היה יוצא מהצבא ביום חמישי בערב, למחרת הוא עשה חצי מרתון תל אביב בלי להתכונן – 22 ק"מ, יצא לרוץ. עשה את זה, אמר לנו תביאו לנו את הערכה ויצא. ואז הוא עשה את המרוץ לילה בפתח תקווה, הוא עשה הכל, הוא גם משך את כל החברים שלו לקטע של כושר קרבי".
ההורים מספרים כי "השיחה האחרונה שלנו למעשה הייתה ביום שישי בתשע בערב, כשהוא אמר לנו אבא אני עושה עכשיו כושר, כל הזמן הכל כדי להיות החייל הכי טוב, בכושר הכי טוב, הכי חזק והוא הדריך את כל החברים שלו. הם כל הזמן אומרים לנו שביום שישי ב-00:00 בלילה, איזה ילד עשה איתו שיחת וידאו להבין איך עושים סקוואטים (תרגיל התנגדויות) בצורה נכונה.
הוא ממש הדריך אותם בסבלנות יתרה, וביום שישי האחרון לאחר שתומר נהרג כולם הכינו חולצות ללכת לחדר כושר לזכרו, והם הלכו לעשות אימון שתומר נתן להם שהם יעשו אותו ביום שישי, אימון רגליים. כל דבר, כל הזמן. הוא היה יוצא הביתה והיינו סביב הכושר שלו, שבת 12:30 אוכלים ארוחת צהריים ‘כי ב-14:30 אני הולך להתאמן’, זה היה חלק משמעותי ממנו".
אוהדי הפועל ירושלים (איציק בלניצקי)ההורים ממשיכים ומספרים על הבן שנפל: "הוא היה הבן הבכור שלנו, יש לנו עוד בן כמעט בן 18 ותומר חוץ מזה שהוא היה חיל מאוד טוב הוא גם היה ילד מאוד חמוד, חייכן, ילד טוב, ערכי, שנון, ציני ומצחיק בטירוף. ממש המסמר של כל החבורה, דבק בכל מקום שהוא הלך בכל מסגרת שהוא הלך. באו אלינו היום המדריכים ואמרו לנו ‘תקשיבו, אנחנו לא מתחברים עם יותר מדי אנשים. תומר הוא ילד שזוכרים אותו, אוהב להתנדב ראשון לקחת חלק, ראשון מהכל. אבדה גדולה פשוט אבדה גדולה’”.
“ילד מיוחד, צריך להיות גם ילדים מיוחדים בשביל להתמודד עם מסלול של לוחם באמת צריכים להיות ילדים מיוחדים וערכיים כדי לדעת שזו המטרה ובעצם ביום שבת הוא עשה הכל, כל מה שהכשירו אותו אליו כדי לעמוד במשימה. הוא היה בחמש וחצי כבר ער כי הם היו בכיתת כוננות. אבל באמת מבחינתו הוא עשה הכל כדי להגן על היישובים של העוטף, לשם כך הוא התגייס וזו הייתה המטרה שלו. הוא עשה את מה שהוא אהב, לצערנו הוא לא הצליח זה היה מעבר לכוחות שלו למרות שהוא היה בכושר הכי טוב, אין מה לעשות. זה תפס אותו כמו שזה תפס רבים אחרים".
תומר היה אוהד הפועל ירושלים, האהדה לקבוצה מהבירה הגיעה, איך לא, כי אם מאביו ואמו שמספרים על איך התחילה אהבתו לאדומים: "אנחנו אוהדים את הפועל ירושלים וכמובן זה זלג גם אליו. אנחנו אמנם פתח תיקוואים אבל הולכים באופן קבוע למשחקים של הפועל ירושלים ומכירים את אנשי הפועל ירושלים. הפועל ירושלים זה בית, הפועל ירושלים זה הלב וזה החיבור להפועל. הוא חיבק את אבא שלו כאוהד הפועל ירושלים. הוא קיבל את העובדה הזו שאין קבוצה אחרת חוץ מהפועל ירושלים. העיקר הפועל ירושלים".
שחקני הפועל ירושלים (חגי מיכאלי)כאמור תומר היה חלק מכיתת הכוננות באותה שבת טרגית, כך שלמעשה הוא גם היה בין הראשונים שנתקבלו במחבלים שהגיעו לרצוח, והוריו מספרים על אותם הרגעים, רגעים שלאחריהם הכל השתנה, רגעים שכל התוכניות שתוכננו לפני כבר לא יצאו לפועל. "למעשה כן, הוא היה שייך למרגמות אז כל אחד קיבל את המשימה שלו, אבל כן זה באמת בין הבסיסים וגם הבסיס שלו של נחל עוז שקיבלו את מכת האש הראשונה ואת הכמויות המסיביות של המחבלים שנכנסו".
ההורים מספרים כי לפני שבועיים, כשתומר היה בבית, הוא סיפר "על כל הגדר והאבטחה, הוא לא הראה איזה משהו. להפך הוא אמר שהוא מוגן ושלא יקרה כלום ושהגדר הזו תשמור עליהם, שהם בכוננות בשביל לבנות את הגדר הזו כל הזמן עם המרגמות, לצערנו הוא לא ידע. ‘לי זה לא יקרה’. אני מאמינה שזה תפס אותו בהפתעה כמו שזה תפס הרבה אחרים, לא הייתה איזו כוננות מיוחדת באותו בוקר זו שבת של חג. להפך, הוא אמר לנו שהכל רגוע ושחוץ מהפרות הסדר הרגילות שבימי שישי הכל רגוע יחסית. אלה ההודעות שהוא שלח לנו באמצע השבוע. הוא הסתמס עם חברים שלו עד הלילה, קם בבוקר והסתמס איתם, הם קבעו לנסוע לצפון לעשות טיול בצפון, לא משהו שסימן שמשהו נורא הולך לקרות".