לאחר פעולת הטרור המזוויעה של ארגון הטרור חמאס ביום שבת 7.10 והלחימה הכואבת שמתבצע בימים אלו, קשה למצוא אדם במדינת ישראל אשר לצערנו לא מכיר או נתקל במקרה אבל או שכול פרטי.
אחד מהם הוא בלמה של מכבי פתח תקווה והנבחרת הצעירה, הדר פוקס. האחרון איבד במתקפת הברברית בקיבוץ נחל עוז את חברו יעד בן יעקב ז"ל, שנרצח על הגנת היישוב ובעודו מנסה לשמור על תושביו באותו בוקר כואב.
בן יעקב, אשר היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-21 בשבוע הבא, הותיר אחריו את שני הוריו, עוד שלושה אחים ועוד אחות אחת, כאשר פוקס היה מחבריו הטובים בשנים האחרונות. תחילת הקשר הייתה בבית הספר "עמל ב’" בפ"ת, שם למדו שלוש שנים ביחד וחברו לחבורה משותפת שהייתה מבלה יחד.
כעת, פוקס נפרד מחברו הקרוב: "הוא יצא מהבסיס לנחל עוז למנוע את חדירת המחבלים והוא נרצח שם בשטח. אנחנו עדיין לא יודעים יותר מדי מה קרה שם, אלא שאיגפו את כולם מכל עבר", הוא מספר על מה שאירע לחברו הקרוב ברגעיו האחרונים.
אותה בשורה שקיבל פוקס באותו ערב של המתקפה, הותירה אותו המום: "הבנו מכמה חיילים שהיו שם בשירות איתו, שחילקו אותם לכמה מקומות והוא הלך לנחל עוז. ניסינו להישאר אופטימיים עד שביום שבת בערב, רץ סרטון שראו שם כמה חיילים שנרצחו ויעד ביניהם".
"הוא היה נראה כמו מלך שעוצם עיניים והולך לגן העדן. סירבתי להאמין שזה באמת הוא. ביום ראשון בבוקר בבוקר דפקו לאמא שלו בדלת והודיעו לה את הבשורה. קיבלתי את השיחה מחבר טוב שלי כשהוא ממרר בבכי. משם אני יכול להגיד שחרב עולמי".
"הוא היה אמור לסיים את השירות שלו בקרוב ולפני כן עבר את כל המסלול שלו כדי להגן על המדינה וזה נגמר איך שלא רצינו שזה ייגמר. הם קיבלו את הפקודה ללכת למוצבים שם באזור נחל עוז, מחבלים פשטו על האזור וכל הגדוד שלו כמעט נרצח והוא מביניהם".
מה אתה זוכר מהפגישה האחרונה שלכם?
"לצערי, בגלל שהוא היה בצבא אז לא יצא לי לראות אותו הרבה לאחרונה. על זה אני מצטער וזה כואב לי. הפעם האחרונה שנפגשנו, הייתה לפני שלושה חודשים. יצאנו למסיבה של חבר שהייתה לו יום הולדת. כולנו שמחנו וכולנו היינו שם ביחד. הוא היה פשוט בן אדם חיובי ותמיד רצה לעשות שמח. גם ביום ההולדת הוא לא הפסיק לרקוד, לחייך ולהצחיק את כולם. לצערי, הפעם האחרונה שהתראינו מאז הייתה רק השבוע, בהלוויה".
"הפכנו להיות חברים טובים והייתה לי הזכות להיות חבר של יעד. הוא תמיד רצה להיות קרבי, להיות גולנצ'יק ולשמור על מדינת ישראל. כל החברים היו בעד ואמרו לו ללכת על זה ושאנחנו סומכים עליו. הוא שמר על מדינת ישראל עד השביעי באוקטובר ושם לצערי הוא סיים את תפקידו".
מה אתה יכול לספר עליו?
"יעד היה הבן אדם עם החיוך הכי יפה שפגשתי. הוא היה פשוט מביא איתו שמחת חיים ומשרה אותה על אחרים. אם הייתי פוגש אותו כשאני במצב רוח לא טוב או קצת עצוב, תוך חצי דקה הוא היה מוציא אותי מהעצבות וגורם לי לחייך. הוא היה ילד פשוט שמח ועזר לכל אחד שרק היה מבקש. הוא היה שם בשביל כל החברים וזה היה משהו שהיה ייחודי רק לו. היה לו לב מדהים. אני לא מאמין שחייל כזה, שחבר שלי, ככה נרצח, עם הלב המיוחד שהיה לו".
מה אתה זוכר מהפגישות שלכם? מהשיחות שלכם?
"אני זוכר שכשהיינו נפגשים, תמיד הוא היה אומר לי: "למה אתה לא מחייך?". הייתי אומר לו: "עכשיו אני מחייך". הוא היה מדביק את החיוך שלו על אחרים. הוא היה בא למשחקים שלי ושל חברים שלנו. כל פעם כשאמרתי לו לבוא והוא לא היה בצבא, הוא הגיע למשחקים שלי: גם בנוער וגם בבוגרים".
"היו לי רגעים שהיו לי קשים בכדורגל והוא היה אומר לי שזה לא הזמן לבוא ולהגיד שקשה. שאם אני רוצה להיות שחקן ולהצליח, אני צריך להרים את עצמי. הוא היה אומר לי: ‘יש לך את החברים שירימו אותך וכמו שאני לוחם, גם אתה צריך להיות שם ב-100%’. כשבן אדם כזה אומר לך משפט שכזה, אין מצב שלא תיתן מעצמך. זה משהו שהחדיר בי מוטיבציה".
מה היית רוצה שיזכרו ממנו?
"אני רוצה שיידעו שהוא היה גיבור ושהוא עשה הכל כדי לשמור על המדינה, בטח במלחמה שהייתה עכשיו. אני יודע שהוא ניסה לעשות הכול. הייתה לו משפחה חמה ואוהבת וכמו שהוא היה בשביל כולם,עכשיו ואנחנו נצטרך להיות שם בשביל המשפחה שלו. כמו שהוא היה הכתף החמה שלנו, עכשיו אנחנו נהיה בשביל המשפחה. אני אזכור את יעד לכל החיים: הוא יבוא איתי לכל אימון ולכל משחק ואשחק בשבילו עד סוף הקריירה".