הטלפון הסלולרי של רונן אביב זמזם. השעה הייתה 6:58 בבוקר ה-7 באוקטובר ורוכב האופניים בן ה-27 נהג במכוניתו, מנסה להימלט לחוף מבטחים מהטילים, מהמחבלים, מהאימה. “רונן, אני פצוע קשה… תודיע לאשתי והילדים שאני אוהב אותם”, גנח הקול מעבר לקו.
היה זה תומר שפירר. רק דקות אחדות לפני כן הם היו יחד, קבוצת רוכבי אופניים שהתכנסה לרכיבת אימון ומצאו את עצמם מתחבאים ממטר הטילים. מישהו דאג לצלם את הסצנה המצמררת בה רונן וחברו לקבוצה, דוד טל, נראים שרועים על בטנם משמאל. תומר, בחולצת ‘ישראל פרמייר טק’ האהובה שלו, שוכב מימין כשמצא מסתור ליד מכוניתו.
זמן קצר אחרי כך הם נכנסו למכוניותיהם ודהרו משם. מוחו של רונן סירב להאמין שמשהו נורא קרא דווקא לתומר, הרוכב הכל יכול בקבוצה, זה שהסתער על כל שיא, זה שהקדים את כולם בכל עליה. “אתה לא רציני”, הוא השיב, אבל עכשיו נשמעה רק עוד נשימה. הוא שמע דלת נפתחת ואז דממה.
התיעוד האחרון של תומר שפיררהוא לחץ על הגז ודהר לעבר חברו, מעריך שהוא נמצא מעט לפניו. “סירבתי להאמין. גם ברגע הזה חשבתי שאולי צחק. או שאם אכן נפצע, אגיע אליו ואושיט לו עזרה”, הוא משחזר. אבל בתוך שניות יבין שהוא דוהר היישר לתוך התופת. עשרות מחבלים המתינו שם בצומת מפלסים לקצור את כולם. עשרות, מאות. מכונית אחר מכונית. הוא סובב את רכבו במהירות והכדורים שרקו סביבו, אחד מהם פילח את רגלו.
יומיים תמימים חלפו וממדי הזוועה של היום ההוא ילכו ויחשפו. על מאות ההרוגים שעד מהרה יחצו את האלף – אבל איש לא ידע מה עלה בגורלו של תומר שפירר. זה היה גורלן של משפחות רבות בישראל שחיו – ועדיין חיות באי הידיעה – האם יקיריהן נהרגו או נחטפו לעזה.
עד שמישהו גילה בשטח את מכוניתו הכסופה של תומר. אביו יורם היה הראשון שהגיע לשם. ברכב הריק נמצאו רק משקפי הרכיבה של תומר. קצין משטרה ניגש אל האב, הוא סיפר שראה כיצד הוציאו מהמכונית את גופת הנהג, גבר צעיר שעטה את אותה חולצת רכיבה כחלחלה מוכרת של הקבוצה הישראלית עמה התחרו בטור דה פראנס.
תומר שפירר ז"ל (באדיבות משפחתו וחבריו)“זה היה הרגע שבו ידעתי בוודאות הבן שלי נהרג”, אומר יורם שפירר. “רק אז יכולתי להתקשר לאשתו אם שני ילדיו ולומר לה שתומר כבר לא איתנו”. רק אתמול בצהריים נערכה הלווייתו של תומר שפירר. כל חבריו למועדון הרכיבה הגיעו. אלו שנותרו בחיים. ארבעה מחבריה, שבמשך שנים נהגו לתור אחרי כל סינגל אתגרי ומסלול שלא הכירו, כבר אינם. מלבד תומר, נהרגו בבוקר השבת השחורה גם חיימי בן נעים, הלל זלמנוביץ ויבגני גלסקי.
גם רונן אביב הגיע, מדדה על הליכון. רק יום או יומיים עברו מאז שוחרר מבית החולים. הקליע עדיין נעוץ אי שם ברגלו הימנית. הוא משוכנע ששרירי הרגליים המפותחים אחרי כל מאות שעות הרכיבה, הצילו את רגלו מנזק חמור בהרבה. הם מדברים על תומר בהערצה ובגעגועים למרות שרק שבוע עבר מאז האובדן. “תומר סטראביקו” (על שם תוכנת ה’סטראבה’ המוכרת לכל רוכב) הם כינו אותו בשל הדרייב הבלתי נגמר שלו לשבור את כל השיאים שיש.
“הוא היה האדם הכי תחרותי שהכרתי אי פעם”, מספר רונן ומשחזר את השיחות שהתנהלו מסביב להופעותיה של הקבוצה בטור דה פראנס, במיוחד אחרי הניצחונות. כריס פרום היה דמות חיקוי. “גם נדב רייסברג”, צוחק רונן שנזכר כיצד מצאו את עצמם מתחרים נגד הצעיר הישראלי בטור שטח בתחילת השנה.
נדב רייסברג (נועה ארנון)“תומר התחבר לתחרותיות הזו”, סיפר. אביו מספר שבנו היה “ספורטאי מחונן ממש” שגילה את עולם הרכיבה לפני מספר שנים – והתאהב עד כלות. “מרגע שגילה את האופניים – זה היה מקור של אושר בלתי נגמר”. הוא צופה בסרטונים הרבים של בנו דוהר על אופני השטח שלו – עיניו דומעות. “אני רואה ובוכה, אבל זו גם נחמה כשאני רואה כמה זה מילא אותו”.
הבוקר, בדיוק שבוע אחרי שתומר סיים את חייו, שבוע אחרי השבת שבסיומה מצאו עוד למעלה מ-1,300 ישראלים את מותם בידי הרשע הטהור, יצאו ישראלים רבים לרכוב בכבישים ובסינגלים. ביניהם היו גם תושבי הדרום המדמם שעשו זאת גם כאקט של נחישות והתרסה: איש לא ישבור אותנו.
ביניהם היה גם רוני דוד, חברו הטוב של תומר שפירר והאיש שבילה לצדו שעות כה רבות ברכיבות משותפות בשנים האחרונות. הוא לא יכול היה לחזור ולרכוב בנגב המערבי. הכבישים חסומים והחשש מפני טרוריסטים המצויים בשטח טרם נמוג. אז הוא חזר לשבילים בשיפולי הרי ירושלים אותם תומר הכיר היטב.
התיעוד האחרון של תומר שפירר ז"ל (באדיבות המשפחה)“חשבתי עליו המון. הרכיבה הזו הייתה גם לזכרו, לחזור לשבילים שבהם רכבנו יחד. כן, ייתכן שהיה בכך גם אקט של נחישות והתרסה: אנחנו חזקים. ואנחנו כאן. אבל האמת היא שעשיתי זאת בראש וראשונה כדי לא לשקוע. כדי לטהר את הראש. כדי להעניק לעצמי את כל רגעי הזיכוך והחופש שאפשר לקבל רק מרכיבה על אופניים”, הוא משתף.
רונן אביב ייאלץ להמתין שבועות ארוכים, אולי יותר, עד שיחלים ויוכל לחזור לשבילים של תומר. “אני יודע שאם הוא היה בחיים היום, אם היה שורד את זה, הוא היה היום על האופניים. אבל אני מתחייב שנחזור כולנו. כל מי שנשאר. למענו, למעננו”, הוא מסיים.
קבוצת הרכיבה הישראלית ‘ישראל פרמייר טק’ הביעה את אבלה העמוק על מותו של תומר שפירר אוהד הקבוצה ושל כל אלו שנרצחו בדם קר בידי “בני אדם” שאיבדו כל צלם אנוש. תומר הותיר אחריו את רעייתו איתן, את בתו בר בת ה-6 ואת בנו ים בן ה-3.