לאחר שהודיעה כי הקשת של וומבלי לא תואר בצבעי דגל ישראל במהלך משחק הידידות הערב (שישי) מול אוסטרליה ובעקבות ההודעה המכובסת שלה והסירוב לתמוך חד משמעית בישראל, ההתאחדות האנגלית זוכה לצד תמיכה מחלקים מסוימים במדינה לביקורות קשות בבריטניה.
“מדוע ההתאחדות האנגלית לא יכולה להראות פשוט קצת אומץ פשוט? סירובם להדליק את קשת וומבלי למען ישראל מביש”, כתב אוליבר הולט מה’דיילי מייל’. “החשש מגרימת עבירה מתאים לדפוס הכניעה בסימן ראשון לקושי. ה-FA הדליקו בעבר את קשת וומבלי כדי להראות תמיכה וסולידריות, הסירוב לעשות את אותו הדבר עבור ישראל מרגיש שגוי לחלוטין ומצער מאוד”, הוסיף.
עוד כתב הולט: “התאורה של קשת וומבלי בצבעי אומה שכולה שימשה לאחרונה את ההתאחדות לכדורגל כמחווה של תמיכה וסולידריות עם קורבנות הפיגועים בצרפת, בלגיה, טורקיה ואוקראינה. הכוונה תמיד הייתה טובה – לספק מידה קטנה של סיוע ונחמה למי שסבל, אם כי יותר ויותר נראה כאילו זה היה יותר בניסיון לגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו”.
“בנובמבר 2015, זמן קצר לאחר התקפות הטרור בפאריס שהרגו 130 בני אדם במספר מקומות, שנפתחו כנקמה על תקיפות אוויריות צרפתיות על מטרות של המדינה האיסלאמית בסוריה ובעיראק, עמד הקהל בוומבלי לשיר את המרסייז (המנון צרפת) לפני משחק נגד צרפת. הקשת הוארה באדום, לבן וכחול באותו לילה. זה היה אחד האירועים המרגשים ביותר שהאצטדיון היה עד לו אי פעם. זה הרגיש כאילו הכדורגל מנצל את כוח המשיכה שלו כדי למלא חלק קטן בחיזוק היופי של האנושות המשותפת מול הברבריות הגרוטסקית”.
“אז זה מרגיש שגוי לחלוטין ומצער מאוד שאחרי הטבח של יותר מ-1,000 גברים, נשים, ילדים ותינוקות ישראלים בעריסותיהם על ידי מחבלי חמאס בשבת, ה-FA מסרבים להאיר את הקשת של וומבלי בכחול-לבן לקראת המשחק באנגליה נגד אוסטרליה ביום שישי בערב. ה-FA לא לבד בכך. חוסר היכולת של ה-BBC להביא את עצמם להתייחס לחמושים של חמאס המשתוללים בקהילות ישראליות אזרחיות - טובחים בצעירים ובמבוגרים כאחד - כטרוריסטים, עושה שירות רע לפלסטינים הפשוטים, שרבים מהם מתעבים את חמאס, ולסטנדרטים העיתונאיים של ה-BBC”.
“אף אחד לא מצפה מה-FA לתת פתרון לשאלה הפלסטינית, לקחת צד או להתעלם מהזוועות שהפלסטינים סובלים בעזה. אף אחד לא מצפה מהם להיות מתווכים בסכסוך המשתרע על פני מאות שנים של שנאה, חוסר אמון ואלימות בין יהודים לערבים במזרח התיכון. הטעות שה-FA עשו היא שהם אפשרו למורכבות של סכסוך סבוך, מחזור אזורי טראגי של דם לדם, לעוור אותם לעובדה שכל מה שנדרש היה מחווה פשוטה של אנושיות משותפת עם אזרחי ישראל במדינה. תוצאות של טבח”.
“האם באמת כל כך קשה להכיר בכך שמה שקרה בפסטיבל רעים ובקיבוץ בארי יוזכר לדורות הבאים כנקודות ציון בחוסר האנושיות האנושית? זוועה לצד סיוטים לצד מקומות אפלים על פני האדמה הזו כמו באבי יאר, ח'טין, דיר יאסין, שארפוויל, מיי לאי וסברניצה. האם באמת כל כך קשה להנציח את זה בקטנה על ידי הדלקת קשת בצפון לונדון? זה לא כך, אבל הלחץ של ה-FA והאימה שלהם מגרימת עבירה, מתאימה לדפוס האחרון של כניעה עם סימן ראשון של קושי”.
“זה היה במונדיאל בקטאר בנובמבר האחרון כשהתברר שאחרי חודשים של עמידה על עיקרון זכויות הלהט"ב, די היה באיום של פיפ"א להראות כרטיס צהוב לכל קפטן שענד סרט קשת בענן כדי לשכנע את ההתאחדות לנטוש את עמדתם לשוויון וסובלנות. כשזה באמת היה חשוב, המחיר לשלם עבור העיקרון היה גבוה מדי. כשהמצב נעשה קשה, הכדורגל התחמק למחסה”.
“המציאות היא שבימים האחרונים הוצגו צבעי ישראל במגדל אייפל בצרפת, שער ברנדנבורג בגרמניה, בניין האמפייר סטייט בארצות הברית ובית האופרה של סידני באוסטרליה, אבל וומבלי לא יכול לנהל את זה. מה זה אומר על הכדורגל שלנו? האם זה באמת מעבר לגבולות המשחק שלנו להציע מפגן תמיכה למדינה שחוותה טראומה לאומית? האם זה באמת מעבר לגבולות המשחק שלנו להציע סמל יקר של תמיכה לקהילה יהודית במדינה הזו שהושפעה עמוקות ממה שקרה בישראל ושכבר מרגישה כל כך מבודדת ותחת איום שבתי הכנסת ובתי הספר שלה כאן מוגנים על ידי שומרים?”.
“מה ההבדל בין הצגת תמיכה בצרפת, בלגיה, אוקראינה וטורקיה לבין הצגת תמיכה בישראל? ההיסטוריה מספרת לנו שחברות מיומנות פונות לכיוון השני כאשר האוכלוסייה היהודית מותקפת. תמיד יש תירוץ לפוגרום אם מחפשים אותו מספיק ועכשיו הדור שלנו עסוק בלמצוא את שלו”.