זו הייתה אמורה להיות מסיבה שמחה בחג, אבל היא הפכה לטבח המוני באחד הימים המדממים בתולדות ישראל. זה קרה בבוקר שבת, ביום הראשון של המלחמה, כשמחבלים של החמאס רצחו מבלים במסיבה בדרום שהפכה לשדה קטל. אחד הנרצחים היה חי צפתי הי"ד, אוהד בית"ר ירושלים שהובא אתמול למנוחות.
"הוא היה אוהד שרוף של בית"ר", סיפרה חדווה, אמו של חי ז"ל, "בשבוע שעבר היה משחק שהוא לא הלך אליו כי הוא לא היה יכול. הוא שם את הצעיפים של בית"ר על הטלוויזיה וצילם תמונה, התקשרתי אליו באותו יום והוא אמר לי: 'אמא, אני מרגיש שבית"ר לא מנצחת היום, יש לי תחושה לא טובה, הלוואי ואני טועה'. הוא התבאס מאוד שלא קיבל חופש מהעבודה ללכת למשחק. הוא היה ילד שמח, היו לו שתי אהבות בחיים: בית"ר וריקודים, והוא מת במסיבת ריקודים".
חדווה מספרת על הרגעים בהם חי יצר איתה קשר ביום שבת בבוקר כשהכל התחיל: "הוא התקשר אליי ביום שבת ב-6:40 ואמר לי: 'אמא קומי, מה מראים בטלוויזיה? יש רעשים פה בדרום של יריות'. צילמתי לו בטלפון מה מראים בטלוויזיה. אחרי כמה דקות הוא התקשר אליי וצעק: 'אמא, אני משאיר את הדברים פה ורץ', שמעתי אותו רץ לאיזה אוטו והוא אמר לנהג שייסע משם, שיברחו. אחרי זה הוא התכתב איתי, הוא כתב לי שהם מצאו מקלט, הוא שאל אותי האם לנסוע משם, מה לעשות, הוא ביקש שאבא שלו ישלח ניידת לנקודה שהוא שלח לי בטלפון.
"הם הסתתרו במקלט, אמרתי לו: 'חי, תסגור את הדלת', אבל הוא אמר לי שאין דלת. אחרי ששמעתי בחדשות שזה אירוע בטחוני, ניסיתי להתקשר אליו, הוא שלח לי הודעות: 'אמא, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך', ככה כמה פעמים, הוא ביקש סליחה. התקשרתי אליו, הוא היה בממתינה עם חברה שלו, קארין. אחרי זה הוא חזר אליי ואמר לי: 'אמא, תהיי בשקט' ואז שמעתי יריות, אני שומעת את חי ועוד אנשים אומרים 'שמע ישראל'. הוא אמר לי: 'אמא, אני מאבד דם' והשיחה התנתקה. ניסיתי להתקשר שוב, אבל הטלפון כבר לא היה זמין".
ברגע הזה חדווה כבר התחילה להבין לאן זה הולך ומיד כל המשפחה החלה לפעול לאיתור של חי. "אנחנו ארבעה ימים כמו מטורפים מנסים להבין מה קרה", היא סיפרה, "התקשרנו לכל העולם, חיפשנו בכל מקום אפשרי, הדלקנו נרות, התפללנו, הלכנו לצדיקים, הפרשת חלה, קיוונו לשמוע בשורה אחת טובה, התקשרנו לבתי חולים כל חצי שעה. פתאום התקשרו אלינו ואמרו לנו שמצאו פריטים של חי, רק פריטים, זיהינו את התיק שלו מלא בדם, לא היה טלפון, בהמשך כבר ביקשו מאיתנו להגיע לזהות את הגופה. אני לא הלכתי, אני מעדיפה לזכור אותו יפה, אחותו הלכה לזהות אותו וקיבלנו את הבשורה המרה. הוא ספג ירייה בעורק הראשי ברגל וזה מה שגמר אותו".
הלוויה הייתה לא קלה עבור בני המשפחה החברים ואנשים רבים שהגיעו ללוות את חי צפתי בדרכו האחרונה. "יש לנו מישהו במשפחה שקוראים לו יגאל סוויסה שצילם את הלוויה, אני לא זוכרת כלום", סיפרה חדווה, "אני לא ראיתי איך מכניסים את הבן שלי לקבר, התעלפתי, גם הבת שלי. הספדתי אותו ואחרי זה איבדתי הכרה, צילמו לי תמונה שהקבר שלו מלא פרחים, צעיפים ודגלים של בית"ר, יש לו תמונה ששמתי עכשיו בבית בניחום אבלים שעשיתי לו מתנה ליום הולדת עם כיתוב שאני אוהבת אותו, וברקע בית"ר ירושלים.
"האהבה לבית"ר זה רק מה שעניין אותו, אחותו עדן סאטי עשתה קאבר של השיר זר לעולם, הוא היה שומע את השיר הזה כל הזמן ומפרגן לאחותו. הוא אמר לה: 'אני אבקש שאת תשירי לבית"ר את השיר הזה בטדי, אני אבקש מהם'. תשמע, אני אמא שלו והאהבה הגדולה שלו, ובית"ר זו הייתה האהבה השנייה שלו. כל החדר שלו זה צעיפים של בית"ר, דגלים, חולצות, היינו יחד במשחק גביע, יש לנו תמונה ביחד, זה מה שנשאר לי, אני לא מצליחה להיכנס לחדר שלו עכשיו, קשה לי".
המשפחה גרה בצפון, אבל היא ירושלמית במקור כפי שחדווה מספרת: "אנחנו ירושלמים בדם, גרנו בירושלים, בגילה וגם בקטמון. תדע משהו, כשחיפשנו את חי, שאלו אותנו אם יש לו סימן זיהוי כלשהו, אמרתי שיש לו קעקוע של בית"ר על הגב, ככה זיהו אותו וקראו לנו, כל עולמו היה בית"ר".
חדווה סיפרה גם על הקושי להמשיך הלאה: "קשה לי מאוד, זו אבידה, הבן שלי כבר לא איתי, פרח שנקטף. אנחנו בהלם, אנחנו המומים, אנחנו עצובים, בית"ר הייתה השמחה שלו, זה היה ממלא אותו. אחותו הייתה צריכה לנסוע איתו למסיבה ובסוף נשארה בבית, הוא היה כל הזמן מפרגן לה. בעזרת השם אני רוצה במצבה שלו לעשות את הסמל של בית"ר, לכתוב לו שהאהבה שלו תהיה על המצבה שלו, הקעקוע שהיה לו על הגב, יהיה גם על המצבה. בעזרת השם אני מאחלת לעצמי שאלוהים יזכה אותי שבאיזשהו יום, הבת שלי תזכה לעמוד באצטדיון טדי ולשיר שיר לזכרו של אח שלה".