הקיץ האחרון בכדורגל העולמי הדגיש מסקנה אחת ברורה – קשה עד בלתי אפשרי לסרב לכסף הגדול. כוכבי על, אפילו כאלו שבשיא הקריירה, זנחו את החלום לשחק ברמות הגבוהות ביותר בכדורגל האירופי לטובת הצעות עתק שקיבלו מערב הסעודית. ועדיין, היו גם את יחידי הסגולה שהראו את ה”אור בקצה המנהרה”. שעדיין אפשר להגיד “לא”. אחד מהם, הוא קפטן אינטר וחלוץ נבחרת ארגנטינה, לאוטרו מרטינס, שיפגוש הערב (שבת, 19:00) את מילאן לדרבי המילאנזי הלוהט, שידור חי בערוץ ONE2.
בגיל 26, לאוטרו מרטינס קיבל הזדמנות לסדר את העתיד הכלכלי שלו, וכנראה של כמה דורות קדימה מצאצאיו. קבוצה מערב הסעודית ששמה לא הוזכר, הגישה לו חוזה לארבע שנים על סך 240 מיליון אירו. מדובר על כ-60 מיליון אירו בעונה, סכום שגבוה פי עשרה משכרו הנוכחי באינטר. האינסטינקט הראשוני של “האדם הפשוט” מעלה את השאלה כיצד ניתן לסרב להצעה שכזו, אך אם תשאלו את לאוטרו, כלל לא מדובר בדילמה. הקשר שלו לאינטר, במדיה הבקיע כבר 107 שערים ב-241 הופעות, חזק מכל דבר אחר, לפחות בשלב הזה של הקריירה והחלוץ בחר להישאר בטופ על פני חוזה שמן.
לאוטרו מרטינס (רויטרס)כאשר מסתכלים על הדרך שלאוטרו עשה לפסגת הכדורגל העולמי, אפשר לקבל תשובה לסירוב שלו להצעה המפלצתית מערב הסעודית. למעשה, הוא מגשים את החלום של אביו, מריו מרטינס המכונה “פלוסה”, שהיה גם כן כדורגלן בליגות הנמוכות בארגנטינה. בילדותו של לאוטרו, אביו התקשה מאוד להתמודד עם הפרישה מכדורגל. הוא ראה בבנו כממשיך דרכו והציב בפניו מטרה אחת ברורה – להפוך לכדורגלן מהטופ העולמי.
הדרך לשם הייתה לא פשוטה ורצופה במכשולים. האימונים האישיים עם אביו עזרו ללאוטרו להתקבל לליניירס, מועדון מקומי בעיירה באהיה בלאנקה בה גדל, אלא שגם הוא ואביו ידעו שכדאי להיכנס לתודעה, לאוטרו יהיה חייב להגיע לאחד המועדונים הגדולים בארגנטינה. בגיל 15, הוא הוזמן למבחנים בבוקה ג’וניורס, אך זו לא התרשמה מביצועיו והשיבה לו שהוא עדיין לא מספיק טוב כדי לשחק בקבוצת הנערים של המועדון.
הסירוב ממועדון הפאר במולדתו לא הוריד את רוחו של לאוטרו. הוא לא ויתר על החלום ושנה לאחר מכן הגיעה ההצעה, כאשר ראסינג קלוב התרשמה מביצועיו והחתימה אותו. מכאן, הדרך לפסגה הייתה קצרה. 26 שערים ב-26 משחקים באקדמיה העלו אותו במהרה לקבוצה הבוגרת והקנו לו זימון לנבחרת עד גיל 20, בה כבש 5 שערים בקופה אמריקה עד גיל 20, אותו סיים במקום הרביעי עם נבחרתו, אך כמלך השערים וכשחקן המצטיין בטורניר. היכולת שלו הפכה אותו לדבר הכי חם בכדורגל הארגנטינאי עם השוואות מחייבות לחלוצי על ממולדתו: “הוא שילוב של קון אגוארו וגונסאלו היגוואין”. אבל חשוב מכך, אותה יכולת פתחה עבורו את הדלת לבמה הגדולה ביותר עליה חלם – הטופ של הכדורגל האירופי.
31 באוקטובר 2015. לאוטרו, אז בן 18, עולה להופעת בכורה בבוגרים של ראסינג 10 דקות לסיום כשהוא מחליף את כובש הצמד באותו משחק, דייגו מיליטו. כן, אותו דייגו מיליטו ההוא, אגדת אינטר, זה שזכה עם הנראזורי בטרבל הבלתי נשכח ב-2010 ואף כבש צמד ניצחון בגמר מול באיירן מינכן, גדל גם הוא בראסינג קלוב וחזר בשלהי הקריירה כדי לפרוש במדי קבוצת נעוריו. ספק אם אז הוא יכול היה לדמיין שאותו שחקן אלמוני וצעיר שמחליף אותו, יהיה החלוץ הארגנטינאי הבא שישחק בחוד של אינטר בגמר ליגת האלופות שמונה שנים לאחר מכן.
“כשראיתי את לאוטרו בפעם הראשונה במתחם האימונים, מיד חשבתי לעצמי ‘הילד הזה יהפוך לאלוף אמיתי’ מספר מיליטו. גם לאוטרו עצמו העיד בפני מיליטו בפגישה שנערכה בין השניים וצולמה לאתר של אינטר: “אתה גיבור הילדות שלי, מודל לחיקוי, מאז שחזרת לראסינג צפיתי בך ולמדתי ממך כל כך הרבה”. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה בין שניים מהחלוצים ששמם חקוק בדפי ההיסטוריה של אינטר, ונדמה ששמו של לאוטרו חקוק שם הרבה בזכותו של מיליטו.
שלוש שנים חלפו, ולאוטרו, בגילו הצעיר, כבר שחקן מוכח בראסינג. באופן טבעי, העניין סביבו באירופה התלקח כמו אש בשדה קוצים. ולנסיה וריאל מדריד רצו את השחקן, אך הרצינית ביותר הייתה אלתטיקו מדריד. למעשה, לאוטרו הכל כבר היה מוכן להגעתו של הארגנטינאי לקולצ’ונרוס. הוא הגיע לבירת ספרד, ערך בדיקות רפואיות ואפילו כבר חתם על חוזהו, אלא שבדיוק בנקודה ההיא נכנס לתמונה מיליטו, ששינה את מסלול הקריירה של יורשו.
חלוץ העבר, שכבר הספיק לפרוש ולהפוך למנהל המקצועי של ראסינג, הרים טלפון לחברו הטוב חאבייר זאנטי, סגן נשיא אינטר, ומשם, לאוטרו עלה על מסלול בכיוון אחד לעיר האופנה. מיליטו, כנראה גם בגלל החיבור הסנטימנטלי וההצלחה של חלוצי עבר ארגנטינאים כמוהו לאורך ההיסטוריה, סבר שהיעד הטוב והנכון ביותר עבור לאוטרו הוא אינטר, וכך היה, כשב-2018 הנראזורי שילמו לראסינג 25 מיליון אירו והחלוץ עשה את דרכו לאיטליה.
כשהגיע לאינטר, מי שקיבל אותו ועזר לו להתאקלם היה בן ארצו, עוד ארגנטינאי שנחשב לאגדה בג’וזפה מיאצה ושימש כקפטן דאז, מאורו איקרדי. ההתאקלמות בארץ המגף לא הייתה פשוטה. לאוטרו נלחם כדי לקבל דקות ותחת ספאלטי, ששיחק לרוב עם חלוץ אחד, עמדה אותו אייש איקרדי, החלוץ הצעיר שיחק לעתים כחלוץ שני או בכנף, עד שהגיע חודש פברואר. אז, אותו איקרדי סירב לחתום על הארכת חוזהו באינטר, הושעה למספר משחקים על ידי המועדון ואת מקומו בחוד תפס לאוטרו. איקרדי עוד חזר עד לסיום העונה אך לכולם ברור שזה סוף דרכו במועדון, כאשר לאוטרו, שסיים את עונת הבכורה שלו באירופה עם תשעה שערים בכל המסגרות, תפס את מקומו בעונה שלאחר מכן.
אינטר סיימה עונה מאכזבת במקום הרביעי בליגה, ואת מקומו של ספאלטי על הקווים ירש אנטוניו קונטה, מהלך שהכין את הקרקע להתפוצצות של לאוטרו. קונטה, שידוע כמי שלא זז משיטת ה-3-5-2, צירף את רומלו לוקאקו והצמד הבלגי-ארגנטינאי הפך לקטלני ביותר באיטליה. זה אמנם לא נגמר באליפות בעונה ההיא, אלא רק במקום השני, מרחק נקודה מיובנטוס שהשלימה את זכייתה התשיעית ברציפות בסקודטו, אך השניים כבשו יחדיו 37 שערים בליגה (14 מתוכם של לאוטרו) והיו לצמד הקטלני ביותר בסרייה א’, כשהשלימו את השני בצורה מדהימה.
רומאלו לוקאקו ולאוטרו מרטינס חוגגים (רויטרס)בעונה שלאחריה, קונטה כבר קצר את הפירות. שיתוף הפעולה בין לאוטרו ללוקאקו הפך לפורה אפילו יותר, כשהפעם, הבלגי כבש 24 שערים והארגנטינאי 17 בליגה, בדרך לזכייה ראשונה בסקודטו מאז 2010. אז, אגב, היה זה מיליטו שהוביל את הנראזורי עם 22 שערים בליגה. בכל אופן, השנתיים האדירות של לוקאקו באיטליה גרמו לקרנו לעלות בחזרה, ואינטר לא הצליחה לשמור עליו ומכרה אותו לצ’לסי תמורת 113 מיליון אירו, כשגם קונטה הספיק להסתכסך עם ההנהלה ופינה את מקומו לסימונה אינזאגי.
בסיטואציה שנוצרה, לאוטרו הפך למוציא לפועל העיקרי של אינטר. בימין, בשמאל, בראש, בנגיעה ובמצעים אישיים – הארגנטינאי הפגין גיוון שסחף את אינטר עד הסוף במאבק הראש בראש מול מילאן, אך גם 21 שעריו לא עזרו בסופו של דבר והוא ראה את היריבה העירונית חוגגת זכייה בסקודטו. ועדיין, מבחינה אישית, למרות שאינטר סיימה במקום השני, לאוטרו הוכיח באותה עונה שהוא יכול גם “לבד”. הוא הראה, למי שעוד היה ספק בכך, שהוא ה-חלוץ של אינטר וההצעות מרחבי היבשת המשיכו לזרום, אך הוא, נשאר נאמן.
לאוטרו מרטינס (רויטרס)ואז הגיע המונדיאל. לקטאר הגיע לאוטרו כחלוץ הבכיר של ארגנטינה, כמעט ללא עוררין. בקיץ שלפני כן, הוא היה מהבולטים בזכייה של האלביסלסטה בקופה אמריקה כשכבש שלושה שערים והבקיע גם ארבעה במוקדמות המונדיאל, אלא שבטורניר עצמו, משהו לא עבד. הוא נגרר לכדור שלג שלילי, שהתחיל באותו משחק פתיחה ארור מול ערב הסעודית, בו שער ספק חוקי שלו נפסל בדקה ה-29. מעבר לזה, לאוטרו, כמו כל ארגנטינה בערך, נראה היה מבולבל ובעיקר עצבני. הוא קיבל את הקרדיט מהמאמן ליאונל סקאלוני גם במשחק שלאחר מכן בניצחון 0:2 על מקסיקו, אך שוב נראה היה לא מחובר ובמשחק האחרון מול פולין, כבר איבד את מקומו לחוליאן אלברס וראה את חלוצה של מנצ’סטר סיטי כובש וקונה את מקומו לכל המשך הטורניר בו סיים עם שלושה שערים, עד הזכייה הגדולה.
כמו כל חלוץ שרואה את המחליף שלו עולה במקומו וכובש, לאוטרו נראה היה מתוסכל. הוא עלה בכל משחק כמחליף, אך לא הצליח להביא לידי ביטוי אפילו חצי מהיכולות הפנומנליות שהוא מפגין מדי שבוע באיטליה. הביקורות בארגנטינה לא איחרו להגיע, הנבחרת רצה, ואז הגיע ליאו מסי אחד, ששינה ללאוטרו את הגישה והפך אותו משחקן ששם בראש סדר העדיפויות את המספרים, לכזה שקודם כל חושב על הקבוצה.
“מסי בא אליי באיזשהו שלב ועודד אותי” סיפר לאוטרו בראיון שקיים לאחר הזכייה. “הוא אמר לי שאני צריך לעבוד על עצמי, ושזה חשוב מאוד עבור הנבחרת להמשך הדרך, שהנבחרת צריכה אותי. זו הייתה הנקודה שבה אמרתי לעצמי שאני חייב לשים את הקבוצה לפני שאני חושב על עצמי”. בארגנטינה רואים בשיחה בין השניים כאחד מאבן דרך בזכייה של הנבחרת בגביע המוזהב, ככזו שאיחדה את הנבחרת והותירה את ה”דם הרע” מאחור. מאותו שלב, לאוטרו, גם כשעלה כמחליף, נתן את כל כולו, ולמרות שסיים ללא אף שער, הרגיש חלק בלתי נפרד מהזכייה, והשמחה ממנה לא נתנה לאכזבה מהיכולת האישית לתפוס מקום.
לאוטרו מרטינס עם הגביע (רויטרס)אחרי המונדיאל, היו מי שחשבו שהאכזבה מהיכולת האישית שלו עלולה לפגוע בלאוטרו גם באינטר. החששות האלה, התבדו מהר מאוד וההפך המוחלט התברר. הזכייה פתחה לחלוץ את התיאבון והוא חזר במלוא תפארתו והראה את כל מה שהפך אותו לאחד החלוצים המבוקשים באירופה בשנים האחרונות והיה אפילו הגרסה המשופרת של עצמו. הוא כבש 8 שערים ב-11 משחקים לאחר החזרה מהפגרה, אך לאוטרו חשב על דבר אחד.
“אחרי המונדיאל, החלום הכי גדול שלי הוא לזכות בליגת האלופות” הוא אמר לדייגו מיליטו באותו מפגש בין השניים. ההגרלה סידרה לנראזורי “צד קל”, הם עברו את פורטו ובנפיקה ובחצי הגמר הגיע הדרבי מול מילאן. לאוטרו מספר שאחרי ה-0:2 במשחק הראשון, לפני הגומלין, הוא לקח השראה מהזכייה במונדיאל. “לפני המשחק, אמרתי לשחקנים שהאחדות הקבוצתית היא הדבר החשוב ביותר” מספר לאוטרו, שכבש את שער הניצחון בגומלין בדרך ל-0:3 בסיכום, “כשהקבוצה מאוחדת, דברים באים בקלות יותר. אני ראיתי את זה מקרוב במונדיאל”. אגב, זה היה השער השביעי של לאוטרו מול מילאן בקריירה, מה שהפך אותו לשחק הזר השני הפורה ביותר בהיסטוריה בדרבי דלה מדונינה.
לצערו של לאוטרו, הסיומת באותו גמר מול סיטי הייתה שונה לגמרי מזו בקטאר חצי שנה קודם לכן. זה נגמר באכזבה גדולה מבחינתו. למרות העליונות האיכותית הברורה של האנגלים, אינטר הצליחה להקשות על הקבוצה של פפ גווארדיולה, ולאוטרו בעצמו פספס מצב מצוין לאחר שקיבל מתנה מההגנה. לאחר שרודרי כבש את שער הניצחון עליו הצליחה לשמור סיטי בדרך לזכייה הראשונה בתולדותיה בגביע בעל האוזניים הגדולות, אותה החמצה גם התבררה כקריטית, למרות שגם אחריה אינטר הגיעה למספר מצבים מצוינים שהיו יכולים לשלוח את המשחק להארכה ומשם, מי יודע לאן.
לאוטרו לא מצליח לעצור את הדמעות בסיום הגמר (רויטרס)רכבת ההרים הרגשית שעבר לאוטרו בשנה האחרונה בנתה אותו מנטלית. היא הפכה אותו מעוד מכונת שערים קטלנית, למנהיג אמיתי, ולא בכדי הוא הפך להיות הקפטן הבלעדי של אינטר העונה. וכמו מנהיג אמיתי, הוא לא אומר נואש. בדיוק בגלל זה, הוא חזר עם ‘אובר’ מוטיבציה לעונה הנוכחית שאי אפשר לפספס. בשלושת המחזורים הראשונים, הוא הספיק להבקיע כבר חמישה שערים שמציבים אותו כמלך השערים בסרייה א’. מבחינה מקצועית, היכולת שלו לשחק בנגיעה עם הכדור, לעבור בדריבל, לכבוש שערים מתוך הרחבה, מרחוק ועל שטח קטן ובעיקר התנועה הקטלנית שלו ללא הכדור, הופכים אותו לכלי נשק כמעט בלתי ניתן לעצירה במושגים של הסרייה א’ וכנראה לחלוץ המגוון ביותר בליגה.
אם נחזור להתחלה, הסירוב להצעת העתק מערב הסעודית מוכיח עד כמה הרעב של לאוטרו בלתי נגמר. יש שחקנים שנולדו להוביל, והחלוץ הארגנטינאי עושה רושם של אחד שקורץ מחומר של “אלופים אמיתיים”, בדיוק כפי שזיהה זאת אליל נעוריו מיליטו כשצפה בו לראשונה במתחם האימונים של ראסינג. את ההזדמנות לשחזר את הישגו של מיליטו מלפני 13 שנה הוא אמנם פספס לפחות בינתיים. ועדיין, גם אם זה לא יקרה, נדמה שהחלוץ הארגנטינאי חורט את שמו באותיות של זהב בדפי ההיסטוריה של המועדון שידע כל כך הרבה חלוצים דרום אמריקאיים אדירים וארגנטינאים בפרט. בקצב הזה, אל תתפלאו אם הוא עוד יהיה הגדול מכולם.
לאוטרו מרטינס חוגג (רויטרס)