בעונת החזרה של הפועל פתח תקווה לליגת העל ובמשחקי ההכנה, המלאבסים מסמנים שחקן אחד בולט, כזה שיעשה את ההבדל במצבת הזרים: אנדרה טשיירה. הפורטוגלי בן ה-30, עם רזומה של יותר מ-20 הופעות בנבחרות הצעירות של מולדתו, חתם בישראל לאחר משא ומתן שלטענת המועדון לקח קרוב לשלושה חודשים.
ברזומה של טשיירה: עבר במועדון הפאר פורטו, שם גדל, שש שנים בקפריסין במדי א.א.ל לימסול (שם שיחק כקפטן) ובאופן כללי, אם הוא היה חותם במועדונים עם פרופיל מעט גבוה יותר, איש לא היה מופתע. השחקן בן ה-30 נראה טוב גם במשחקי ההכנה, כשלאחריהם פתח תקווה תשוב רשמית לליגת העל לאחר שמונה עונות.
טשיירה מסומן להיות אחד מהמנהיגים: לא מדובר בשחקן הקולני ביותר, אך כזה שמביא איתו לא מעט ניסיון. קרוב לחודשיים הוא נמצא בישראל ביחד עם משפחתו. כעת, זה הזמן שלו לדבר לראשונה על ההגעה לקבוצה של עופר טסלפפה.
בראיון מיוחד ל-ONE, לרגל פתיחת העונה, הוא מתייחס להחלטה להגיע להפועל פ"ת, הציפיות שנוצרו בעקבות הבלמים הפורטוגלים שהצליחו בו, המטרות של המועדון והפספוס כשחקן צעיר בפורטו.
אנדרה, בהפועל פ"ת סיפרו שהמו"מ לקח לא מעט זמן.
"ברגע שקיבלתי את ההצעה הראשונית, הייתי עוד עם חוזה בקפריסין. אחר כך היו לי כמה הצעות ולקח לי זמן לקבל החלטה, גם כי בחנתי כמה אופציות שאולי יכולות היו להיות יותר טובות. אבל אני יכול להגיד לך שהפועל פ"ת הראתה לי שהיא רוצה אותי מאוד".
למה עזבת את א.א.ל לימסול לאחר שש שנים?
"למען האמת, עזבתי כי החוזה שלי נגמר. הם לא הגישו לי הצעה חדשה להישאר: הנשיא התחלף ולא רצו שאשאר. חיכיתי זמן מה, אבל ההצעה לא הגיעה. זה לא נגמר בצורה רעה, דברים קורים בכדורגל. הייתי שם שש שנים, רשמנו שנים יפות, אבל בסוף כל אחד הלך למקום אחר".
אף אחד לא היה מופתע אם היית חותם במועדון גדול יותר. למה הפועל פ"ת? דווקא העולה החדשה?
"קודם כל, ההצעה היחידה שהייתה לי מישראל הייתה מהפועל פ"ת. זה שהם הראו לי שהם רצו אותי כל כך גרם לי לרצות להגיע. בנוסף, הציגו לי את הפרויקט: את העובדה שמדובר אמנם בעולה חדשה, אבל במועדון היסטורי עם המון אוהדים שרוצה שלב אחר שלב לחזור לימיו הגדולים".
בפעם הראשונה שקיבלת את ההצעה מישראל, מה ידעת על הכדורגל הישראלי?
"לא ידעתי יותר מדי על ישראל. היו לי כמה חברים ששיחקו פה כמו ג'וסי לופטה (שיחק במכבי פ"ת ומכבי יפו), לאנדרו סילבה (אקס הפועל חיפה) ומיגל סילבה (שוער בית"ר ירושלים). התייעצתי גם עם מיגל ויטור, שנמצא פה לא מעט שנים. כולם אמרו לי דברים טובים וזה שכנע אותי להגיע".
הכרת שחקנים ישראלים? הרי שיחקת נגד כמה מהם בקפריסין.
"למען האמת, לא הרבה. ידעתי רק שבשנים האחרונות ישראל עשתה הישגים יפים מאוד בזירה הבין-לאומית, כמו לדוגמה טורניר אליפות העולם עד גיל 20 שנערך בקיץ. הכרתי את עומרי אלטמן, ששיחק מולי בקפריסין במדי א.א.ק לרנקה".
יש ממך לא מעט ציפיות. מה אתה יכול להבטיח?
"הדבר שאני יכול להבטיח לאוהדים ולמועדון הוא לתת את כל כולי כשאלבש את החולצה של הפועל פ"ת באימונים ובמשחקים. אי אפשר לצפות שאתן עשרה שערים העונה, כי אני בלם ולא חלוץ. אני יכול לתת מהניסיון שלי כדי לעזור לחברים שלי ולמועדון להשיג את כל המטרות".
ההכנה לא הייתה פשוטה, בטח במשחקי גביע הטוטו.
"לפני שהגעתי פה, כולם אמרו לי שבישראל לוקחים את גביע הטוטו כטורניר הכנה. בסוף, מדובר במועדון שעלה מהליגה השנייה, עם שחקנים צעירים. אולי טוב שהטעויות שעשינו בקיץ קרו בגביע הטוטו, והיה לנו זמן לתקן אותן לפני הליגה. עכשיו, אנחנו מבינים את המציאות בליגה הבכירה ולא נעשה את הטעויות שעשינו בגביע הטוטו גם בליגה, כי ניענש".
היו פה בלמים פורטוגלים מאוד מוצלחים כמו מיגל ויטור וג'ורג טשיירה. אתה נכנס לנעליים גדולות.
"ויטור וטשיירה? אני אעשה את הכול לעמוד בציפיות, זו המטרה שלי. לעשות דברים טובים בישראל, כמו שהבלמים הללו עשו פה".
מה המטרות של הפועל פ"ת? הרי יהיו ציפיות בגלל גודל המועדון.
"אם להיות מציאותיים, המטרה שלנו היא להישאר בליגה. אמנם המועדון הזה הוא בעל היסטוריה גדולה, אבל ההיסטוריה לא משחקת כדורגל. יש לנו קבוצה צעירה עם שחקנים שבאו מהליגה השנייה, בתוספת שחקנים מנוסים כמו אבי ריקן, איתי שכטר ועידן ורד. אנחנו לא יכולים להגיד בתחילת העונה שאנחנו רוצים לקפוץ שני צעדים קדימה בבת אחת. זה צריך להיות תהליך הדרגתי".
גדלת במחלקת הנוער של פורטו ורשמת יותר מ-20 הופעות בנבחרת פורטוגל הצעירה, לצד שחקנים כמו ז'ואאו מריו וז’ואאו קאנסלו. למה הקריירה שלך הלכה למקום אחר?
"אני חושב שזה הכדורגל. אולי כמה החלטות שעשיתי לא היו טובות, קשה לי לשים את האצבע. תמיד עבדתי קשה כדי להשיג דברים יפים בקריירה שלי, אבל אולי מכמה סיבות לא הגעתי לליגות הגדולות. אולי אחד הדברים שעצרו אותי היה התפקיד שלי. שיחקתי בכל גילי הנוער כבלם מרכזי ובשנה האחרונה שלי בקבוצת הנוער של פורטו, הציבו אותי כמגן ימני".
"בכדורגל המודרני, מגן ימני צריך לחרוש את כל הקו ולא היו לי את היכולות לעשות זאת. כל חיי שיחקתי כבלם ואני שחקן יותר הגנתי. בשנים הראשונות כשחקן בוגרים המשיכו להציב אותי בעמדה הזאת, שאני לא רציתי לעשות ואני לא חושב שזו העמדה הטובה ביותר עבורי".
אז למה הסכמת?
"היו לי שיחות כאלה ואחרות עם המאמנים, אבל בסוף אלו היו ההחלטות שלהם. אני מאמין שזה משהו שעצר לי את הקריירה. אחרי שנתיים או שלוש כשחקן בוגרים, חזרתי לעמדת הבלם. אבל אני לא יכול להגיד לך שאני חושב על העבר: אני שמח ממה שעשיתי בקריירה עד עכשיו".
ספר על התקופה בפורטו, יצא לך להתאמן בקבוצת הבוגרים.
"כן, בשנת הנוער האחרונה שלי יצא לי להתאמן איתם במשך חודשיים. התאמנתי עם שחקנים כמו חאמס רודריגס, ז'ואאו מוטיניו, האלק, אלסנדרו וניקולס אוטמנדי. הייתי בן 18 והרגשתי גאה מאוד ששיחקתי לצד אותם שחקנים. אלו שחקנים ברמה הכי גבוהה. אם הרגשתי פספוס? פורטו הייתה הקבוצה שלי מילדות, אבל לא פשוט להשתלב שם. אחד החלומות שלי מילדות היה לשחק שם, אבל אם להיות ריאלי זה לא יהיה פשוט לשחק שם".
מה אתה זוכר מהאימונים איתם?
"אתה רואה את הרמה באימונים, זו רמה שאתה לא רגיל אליה. הם עשו דברים שנראו לך קשים וכשהם עשו אותם, הם נראו קלים. אני זוכר שראיתי את הבלם אוטמנדי מתאמן, היום משחק בבנפיקה. הוא התאמן באימונים כפי שהוא משחק במשחקים. אם הוא צריך לתקל מישהו או להיכנס בו, הוא היה עושה את זה בדיוק באותה הדרך בה הוא היה עושה את זה במשחק. אלו דברים שלקחתי מאז לכל הקריירה שלי, הבנתי שאצטרך לשחק ככה בכל הקריירה שלי".