ברוכים הבאים, אם כך, לעונה האחרונה בליגת האלופות עם שלב הבתים המוכר והמסורתי. הכול ישתנה בעוד שנה עם מעבר לשיטה הרבה יותר מוזרה, עליה עוד נדבר בהרחבה לא פעם, אבל בינתיים צריך לומר שלום למתכונת שליוותה אותנו עוד מהמאה ה-20. שלב הבתים בליגת האלופות הורחב ל-32 קבוצות ב-1999, ואז הן חולקו לראשונה ל-8 בתים. באותה תקופה, הומצא גם שלב הבתים השני, אבל זה פחות רלוונטי כרגע – כי שלב הבתים הראשון היה זהה מכל הבחינות. אפילו אורגן אז המעבר של הקבוצות שסיימו במקום השלישי בבית הישר לנוקאאוט של גביע אופ"א, כיום הליגה האירופית, שהורחב בעקבות ביטולו של גביע המחזיקות.
ובמשך זמן רב, ספג שלב הבתים במתכונת שלו ביקורת על כך שהוא נוטה להיות צפוי מדי ומשעמם מדי. לשם כך שונתה השיטה, שאמורה לכאורה להיות ממש לא צפויה, פשוט כי היא לא בדיוק הגיונית – ודברים לא הגיוניים נוטים להיות פחות ניתנים לחיזוי. אז עכשיו, כאשר אנחנו נפרדים מהשיטה המוכרת והאהובה, זה הזמן לבחון עד כמה היא באמת צפויה במהדורה האחרונה. לשמחתנו הרבה, התשובה היא לא ממש. מבט חטוף על הבתים מגלה כי שניים בלבד סגורים עוד לפני שהתחילו.
זה נכון, כמובן, לגבי בית 7 בו צפויות מנצ'סטר סיטי ולייפציג לטייל לשמינית הגמר על חשבון הכוכב האדום בלגרד ויאנג בויז. הסקר האינטרנטי המשעשע בו סברו כ-25 אחוזים מהאוהדים הסרבים כי האלופה שלהם תוכל לזכות בגביע מלמד על ציפיות לא שפויות באופן קיצוני, והם עוד עלולים לחשוב לצערו של ברק בכר כי לייפציג היא יריבה סבירה אחרי עזיבתם של דומיניק סובוסלאי, כריסטופר אנקונקו ויושקו גבארדיול שיפגוש כעת את האקסית שלו במדי התכלת של הטרבליסטית הגאה של פפ גווארדיולה.
זה לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת, כי בפועל השוורים האדומים דווקא התחזקו והם בנויים היטב כדי להתמודד בכבוד בשתי חזיתות. הכוכב האדום עלולה לספוג תבוסות כואבות ולעומרי גלזר צפויה עבודה מרובה מאוד. למעשה, השאלה הגדולה כאן היא איזו יריבה של מכבי חיפה תסיים שלישית ותלך לליגה האירופית – זו שהפסידה לה בעונה שעברה או זו שהדיחה אותה העונה. על הנייר, יאנג בויז טובה קצת יותר והמגרש המלאכותי יהיה לטובתה, בדיוק כמו בגומלין מול הירוקים.
זה נכון גם לגבי בית 8, שם ברצלונה ופורטו אמורות להעפיל ללא קושי, אם כי במקרה זה אולי יש פתח לסנסציה בכל הקשור לאלופת בלגיה, אנטוורפן. אחרי הכול, מדובר בקבוצה של המאמן מארק ואן בומל ואת האופי שלו מכירים היטב בכל מקום, קל וחומר בקטלוניה, שם הוא היה בהרכב בקישור על חשבון צ'אבי ואנדרס אינייסטה בגמר מול ארסנל ב-2006. גם לשחטאר דונייצק יש אקס בארסה מיתולוגי בדמותו של דמיטרו צ'יגרינסקי, שנכנס לספרי ההיסטוריה כאחת ההחתמות הגרועות ביותר של פפ גווארדיולה בקאמפ נואו.
הבלם חזר לקדנציה שלישית בשחטאר בגיל 36, בעיקר כדי לחנוך את הדור הצעיר כולל סתיו למקין – ויש לקוות כי הבלם הישראלי יזכה לדקות משחק לא מבוטלות מול חוליות התקפה מצוינות. דונייצק, שתארח את משחקיה הביתיים בהמבורג, לא צפויה לשמור על רשת נקיה, אבל זה יהיה מרגש בכל זאת. המטרה שלה היא קודם כל לייצג את המדינה בזמן מלחמה ולהניף את הדגל. כרטיס לליגה האירופית יהיה בונוס, וזה אפשרי.
בית 1 עשוי להיות מסקרן ומותח בזכות גלאטסראיי, כי קבוצה עם מאורו איקרדי, דריס מרטנס, ווילפריד זאהה וחכים זייש מסוגלת לכבוש לא מעט נגד כל יריבה. בעורף צפויות לאלופת טורקיה בעיות גדולות הרבה יותר, אבל אנחנו בעד משחקים רבי שערים – וזה עשוי להיות המצב גם במפגשי הענק בין באיירן מינכן למנצ'סטר יונייטד.
ואולי אוהד מהשורה ייזכר בעיקר בגמר ההוא מ-1999, אבל יש כאן סיפור נהדר ורלוונטי פי כמה, כי אריק טן האח בילה שנתיים כמאמן קבוצת המילואים של באיירן בין 2013 ל-2015. היה זה קרש קפיצה חשוב מאוד בקריירה מאמן השדים האדומים והוא אף אוהד באיירן מוצהר, שחולם לחזור לאליאנץ ארנה מהדלת הראשית כדי להיות גם מאמן הקבוצה הראשונה. המטרה הזו לא נעלמה עם המינוי באולד טראפורד והמחשבות על כך יעברו בראשו כאשר יגיע לקרב במינכן.
מה יהיה עד אז מצבו של תומאס טוכל? אין לדעת, במיוחד אם באיירן תיתקל בבעיות בשלב הבתים. דניאל פרץ יקווה לרשום הופעת בכורה במפעל, ואף מעבר לכך. ייתכן שזה תלוי גם במהירות בה תבטיח אלופת גרמניה את הכרטיס לשמינית הגמר. קופנהאגן, שמשלימה את הבית, צפויה לסיים אחרונה, אבל כדאי לשים לב למספר שחקנים צעירים נהדרים בשורותיה ובראשם רוני בארג'י, כוכב שבדי בן 17 יליד כוויית.
גם בבית 3 יש שתי פייבוריטיות ברורות, אבל הוא לא לגמרי שגרתי, כי אוניון ברלין היא קבוצה מיוחדת במינה והעונה היא תהיה מיוחדת עוד יותר אחרי שצירפה שחקנים שמוסיפים ממדים חדשים לגמרי לפוטנציאל שלה. אחרי רובין גוסנס וקווין פולאנד, הגיעה ההחתמה הסנסציונית של לאונרדו בונוצ'י והמפגשים של הבלם האיטלקי מול נאפולי יהיו מרתקים ביותר.
לאלופת איטליה צפויה התאמה מאתגרת לחיים עם המאמן רודי גארסיה שהחליף את לוצ'אנו ספאלטי ואיש לא מבטיח לה חיים קלים. באשר לריאל מדריד, היא אמורה לעלות לשמינית הגמר באופן טבעי, אבל הפציעות נערמות בקצב מדאיג מאוד כבר בשלב זה של העונה ואת המחזורים הראשונים היא תיאלץ לעבור ללא ויניסיוס. האם זה יעניק יתרון לחביצה קבראצחליה? נחיה ונראה. הצלע הרביעית בבית, בראגה הפורטוגלית עם האצטדיון המרהיב והבלם ז'וזה פונטה שהצטרף זה עתה לקראת יום הולדת 40, היא ההגדרה של קבוצה אנדרייטד. אל תספידו אותה בשום אופן.
בית 2 האיר פנים לארסנל שקיבלה את סביליה מהדרג הראשון ולכן אמורה להעפיל ללא בעיות מיוחדות לשמינית הגמר, גם אם כל משחק בפני עצמו יהווה אתגר. האנדלוסים, שמתמחים כידוע בליגה האירופית, פתחו את העונה בליגה הספרדית עם שלושה הפסדים, אבל דווקא הציגו יכולת טובה והמאמן חוסה לואיס מנדיליבר יתרגש מאוד לערוך קמפיין ראשון בליגת האלופות בגיל 62.
האם כדאי לה לסיים במקום השלישי ולעבור למפעל האהוב? פ.ס.וו איינדהובן של פטר בוס בוודאי לא תתנגד לתסריט הזה. התעלומה הגדולה בבית שייכת ללאנס, שסיפקה עונה מזהירה בצרפת אשתקד, אבל איבדה את שני הכוכבים החשובים ביותר בדמותם של סקו פופאנה ולואיס אופנדה. האם תצליח לשמור על המומנטום בלעדיהם? הסימנים הראשוניים לא מעודדים, אבל ייתכנו הפתעות.
בית 4 צמוד למדי, גם אם אינטר תראה את עצמה בפייבוריטית, בוודאי אחרי ההעפלה לגמר בעונה שעברה. את בנפיקה ליסבון היא ניצחה בדרך לשם ברבע הגמר ולפורטוגלים תהיה מוטיבציה נוספת לנקום אחרי קיץ בו התרחשו שינויים מרחיקי לכת בסגל. לאנחל די מריה, שהפסיד בעונה שעברה לאינטר בחצי גמר הגביע במדי יובנטוס, תהיה סיבה משלו לסגור מעגל. המפגשים האלה יהיו קריטיים, כי ריאל סוסיאדד בהחלט תהווה איום רציני על שתיהן, גם אם דויד סילבה קרע רצועות בברכו ונאלץ לפרוש.
באשר לזלצבורג של אוסקר גלוך, הרי שלקשר הישראלי מצפים מפגשים מרתקים מול כל היריבות והוא צפוי ללמוד שיעורים היסטוריים, במיוחד לקראת ההגעה לסן סירו. ב-1994, פגשה אוסטריה זלצבורג את אינטר בגמר גביע אופ"א והשיבוץ של הקבוצה בגרסתה הנוכחית – זו שגנבה ומחקה את זהות קודמתה – דווקא מול הנראזורי יעורר מחדש את הדיון הציבורי במדינה. ההשתלטות התרחשה ב-2005, כאשר גלוך היה בן שנה, אבל הצלקת עדיין מדממת.
מאבק מאוזן יחסית יהיה גם בבית 5, שם אתלטיקו מדריד תשמש כפייבוריטית אחרי שקיבלה את פיינורד מהדרג הראשון והיא שמחה לגלות כי אלופת הולנד פתחה את העונה ברגל שמאל בליגה שלה, אלא שזה לא אמור להימשך לאורך זמן והמפגשים בין השתיים יציגו קרב סגנונות מובהק – הזהירות הטבעית של דייגו סימאונה מול התקפה בכל מחיר של ארנה סלוט. לאציו של מאוריציו סארי הולכת על גישה שונה בהשוואה לשתיהן ויהיה מעניין לראות כיצד היא מסתגלת לחיים ללא סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ’, שני ההפסדים בפתיחת הליגה האיטלקית גורסים שזה לא יהיה טריוויאלי. ואם זה המצב, הרי שסלטיק של ליאל עבדה יש סיכוי להיאבק על הכרטיס לשמינית הגמר. הוא לא גבוה, אבל עם ברנדן רוג'רס המנוסה על הקווים הוא קיים.
ועכשיו הגענו לבית 6, שמוגדר כבית המוות ואמור להעניק אקורד סיום לשיטה שתעבור מיד בסיומו המתת חסד. במובן מסוים, הוא גם מסמל את הבעיות שהובילו למצבו הבעייתי של הכדורגל האירופי בימים אלה, כי הרי שתיים מהמשתתפות שייכות באופן מלא למשטרים האפלים מהמזרח התיכון. פאריס סן ז'רמן הקטארית, עם קיליאן אמבפה בתפקיד הכוכב הראשי הבלתי מעורער, עוברת מהפכה של ממש בניצוחו של המאמן לואיס אנריקה. לא לגמרי ברור מה הוא יספיק להנדס בטווח הזמן המידי ולכן העפלתם של הקטארים לשמינית הגמר מבית זה לא מובטחת. ניוקאסל חוזרת לליגת האלופות אחרי היעדרות בת 21 שנה, אבל זה לא אותו המועדון אחרי המעבר לשליטה סעודית, גם אם האוהדים מנסים להעמיד פנים שהכול בסדר.
הסיפור הפיקנטי ביותר במסגרת המאבקים יהיה סביב סנדרו טונאלי, שנמכר בניגוד לרצונו לכאורה ממילאן לניוקאסל תמורת 70 מיליון אירו, ומיד יפגוש את קבוצתו האהובה ויחזור לסן סירו על הבמה הגדולה. לרוסונרי, שהחתימו במקומו את טיג'אני ריינדרס ההולנדי ובאופן כללי חיזקו את הסגל, יש סיבות טובות לאופטימיות אחרי ההעפלה לחצי הגמר בעונה שעברה. יש גם את בורוסיה דורטמונד, שלא מצאה בינתיים תחליף הולם לג'וד בלינגהאם, אבל מרגישה כמו הגורם האותנטי ביותר בבית הזה, ויודעת שגם האוהדים הניטרליים יחזיקו לה אצבעות. כי אם זו הפעם האחרונה בה אנו חוזים בשלב הבתים במתכונת הזה, אז רצוי שיהיו הרבה דרמות, ושהטובים ינצחו.