ברוח החזרה לספסל הלימודים, מכבי תל אביב עברה אתמול (חמישי) שיעור חשוב בצליה, והוא שאין ואקום בכדורגל. אם אתה קצת מוריד רגל מהגז, יריבה עם איכויות (וצליה, אף שהיא נחותה ממכבי ת"א, יש לה איכויות) תדע לנצל את זה, להשתלט על המשחק, להיות דומיננטית ולהביך את מכבי ת"א.
במשחקו התשיעי של רובי קין כמאמן מכבי ועם יתרון 1:4 מהמשחק הראשון, סיפקו הצהובים את המחצית הראשונה הגרועה ביותר שלהם תחת המאמן האירי. בלי כמה שחקני מפתח בהם דור פרץ החולה ויונתן כהן המסופסל, מכבי הייתה פסיבית ולא הגיע לשום מצב אמיתי (גם הקורה של דור תורג'מן הייתה ממהלך אישי יפה אך מקרי, אחרי איבוד סלובני ולא מהלך כדורגל).
הבעלים של מכבי תל אביב, מיץ' גולדהאר, שהגיע לסלובניה ללוות מקרוב את הקבוצה, נראה לא מרוצה ואמר ל-ONE בירידה להפסקה: "זו לא הייתה השעה היפה ביותר שלנו, לא המחצית הכי טובה שלנו". אנדרסטייטמנט של דיפלומט.
החדשות הטובות נוגעות לחילופים המוקדמים של קין בפתיחת המחצית השנייה, עם העלאתם של כהן וגבי קניקובסקי מהספסל על חשבון ניר ביטון ותורג'מן. אי אפשר להתעלם מהסמליות בכך שבעוד מסאי דגו נקלע השבוע לפיגור בברן והתקשה להגיב ולשנות, קין הצליח להגיב מהר ובזמן והפך את המשחק. נכון שזה לא הוגן להשוות את הסיטואציה, שהרי מכבי חיפה שיחקה במגרש הרבה יותר קשה, מול יריבה איכותית פי כמה עם תקציב גדול יותר וגם התוצאה הייתה קשה ומלחיצה הרבה יותר, ובכל זאת עבור מכבי חיפה, כשהיא פוזלת לעבר היריבה הצהובה, יש בהחלט ממה לחשוש לעונה הקרובה.
קין והצוות הרחב והמאוד מרשים שלו, שכולל שחקני עבר טובים ראויים ומלאי ניסיון ברמות הגבוהות בכדורגל דוגמת רורי דלאפ, אנדי לידל ומייק סטאוול, עמדו במטרה הגדולה הראשונה לעונת 2023/24 והיא להעפיל לשלב בתים של הקונפרנס ליג. זה כמובן הרבה יותר הימנעות מכישלון מאשר הישג, אבל די להיזכר בימי אייטור קראנקה הלא רחוקים כדי ללמוד להעריך את השינוי המקצועי במועדון – בכל האספקטים.
מאזנו של קין עומד על שבעה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו בתשעה משחקים עד כה. משחקי התיקו היו במשחקי חוץ באירופה מול א.א.ק לרנקה וצליה, שבפועל שווים כניצחון. למעשה, ההפסד היחיד בקריירת האימון הקצרצרה של רובי קין כמאמן ראשי היה נגד גואה בליגה ההודית, שם שימש כמאמן-שחקן זמני לפני חמש שנים עם אתלטיקו כלכותה.
פתיחת הקדנציה המרשימה של קין במכבי ת"א, עם הרעב שהוא מביא והחיבור המיוחד לערן זהבי, בהחלט מעוררים תיאבון אצל אוהדי מכבי ת"א ומצדיקים סיבות לאופטימיות לעונה החדשה שרק התחילה.
סיבה לדאגה: מה עם היכולת של הזרים?
דאגה מרכזית שצריכה להיות לקין ולצוות שלו היא התרומה של הזרים. נכון שאיבן מאסון בישל את שער השוויון של קניקובסקי שסגר את ההתמודדות בפתיחת המחצית השנייה, אבל זה קרה במשחק לא טוב של הצרפתי ואחרי מחצית ראשונה שבה מאסון הרבה לטעות, לא היה מרוכז, ביצע טעויות וייצר חורים בהגנה. גם פליסיו מילסון הזריז לא מצליח לבוא לידי ביטוי, הוא הולך עם הראש בקיר, מקבל החלטות לא טובות ומאבד כדורים.
בשורה התחתונה, כמו שלמכבי חיפה יש בשנים האחרונות את צ'ירון שרי ולהפועל באר שבע היה בזמנים הטובים את טוני וואקמה, מכבי מתקשה לשים את ידיה על זרים שיעשו את ההבדל, יהיו מכריעים וייקחו את הקבוצה לרמה יותר גבוהה. העונה רק בתחילתה אבל עד כה בתשעת המשחקים הראשונים הזרים החדשים לא בלטו ולא הרשימו יתר על המידה. אולי קיקו בונדוסו, הקיצוני שעומד להגיע מפורטוגל, ישנה את התמונה.
מכבי משדרת צניעות
היריבות בין מכבי תל אביב למכבי חיפה חזקה מאוד. הצהובים נהנו לראות את הירוקים אוכלים אותה בשווייץ. מכבי תל אביב כמועדון, וגם האוהדים הצהובים, לא נחשבים למופת לענווה וצניעות, אבל מה שמעצבן את אנשי המועדון בחדר ההלבשה וביציעים זו היוהרה והנפיחות העצמית שפיתחה מכבי חיפה לאחרונה.
מכבי תל אביב רוצה לחזור לטופ על חשבון מכבי חיפה והמתכון לכך, כפי שעולה גם מהדברים של הבכירים במועדון וגם מהווייבים בקבוצה של רובי קין, היא צניעות, חיבור לקרקע. בלי מניירות ובלי תעופה עצמית. זה גם טבעי אחרי שלוש שנים של דומיננטיות ירוקה שרק הזינו את הרעב הצהוב.
לשתי האימפריות מצפה סתיו עמוס, עם שלב בתים אירופי (היום נדע איזה יריבות הן יפגשו). זה הולך להיות דו-קרב ארוך ומתיש. איכות, יציבות, רעב, סגל רחב וקצת מזל – יכריעו אם העונה הזו שוב תהיה ירוקה או שהיא הולכת להיצבע בצהוב בוהק.