מאור מליקסון נפרד הערב (ראשון) מהפועל באר שבע. שחקן העבר של המועדון ומי ששימש עד כה כעוזרו של אליניב ברדה הודיע במסיבת העיתונאים אחרי ההפסד 4:1 למכבי נתניה במסגרת משחקי הדירוג של גביע הטוטו שהוא עוזב את הקבוצה מהנגב ולא יכול היה לעצור את הדמעות.
מליקסון אמר בדמעות: “בתחילת העונה פניתי לראשי המועדון וביקשתי לצאת להפסקה. הסיבות הן אישיות, בריאותיות וקצת מורכבות ולא מאפשרות לי לתת את המאה אחוז הנדרש לתפקיד. הגוף שלי ביקש מנוחה ולא פחות חשוב גם הנפש. אף פעם לא ביקשתי כלום, אך הפעם הייתי רוצה לבקש לכבד את רצוני לעצור”.
“התבקשתי להישאר בתפקיד עד סיום הקמפיין האירופי ועד מציאת מחליף. לוקח פסק זמן כדי להירגע, לטפל בגוף ובנפש ולחשוב מה הלאה. אני ממש זקוק לזה. חוויתי שלוש שנים מדהימות בצוות המקצועי, שני גביעי מדינה ופעמיים שלב בתים אירופה, ותואר אלוף האלופים. מעבר לזה יש אנשים, זה יותר מכל תואר והם העיקר. פגשתי המון אנשים מדהימים, קיבלתי הזדמנות לעבוד במועדון שאני הכי אוהב עם האנשים שאני הכי אוהב”, הוסיף.
“מודה לאלונה ברקת שהימרה על ידי שחיפש את עצמו ועזרה לו למצוא את המקום המושלם עבורו כדי להתפתח כשחקן ואדם. תודה לאליניב, שהוא מאמן מצוין עם לב גדול, תודה לאסי רחמים, ברק בכר, יוסי אבוקסיס, כל צוות העובדים והשחקנים שלא המועדון, לעולם לא אשכח את החוויות והעבודה המשותפת שלכם. תודה על הכל”, הוסיף.
“ולכם אוהדי הקבוצה, אין מספיק דיו בעולם כדי לתאר את האהבה שלי אליכם. זר לא יבין זאת. בבקשה אל תהיו עצובים, תהיו שמחים בשבילי. עברנו ימים מאושרים ביחד ולכו תדעו, אולי עוד נעבור. העיר והמועדון הרימו אותי מהמקום הכי נמוך ודחפו אותי למעלה. אשאר האוהד הכי שרוף של הקבוצה כמו שתמיד הייתי מהימים הראשונים בווסרמיל עד הימים האחרונים בטרנר, אדום לנצח. בקרוב אפרד מכם כמו שצריך, כמו שמגיע לכם. מליקסון מה יהיה? זה מה ששואלים אותי ברחוב כבר 20 שנה. הלוואי שהייתי יודע מה יהיה, בעצם לא, אני לא רוצה לדעת, זה מה שיפה בכדורגל ובכלל בחיים, דווקא זה שאי אפשר לדעת מה יהיה. נותר לנו להיות חיוביים ושמחים, לעבוד קשה, לא לקחת את עצמנו יותר מדי ברצינות, להיות כנים ולהאמין שהדברים הנכון יקרה”, סיכם.
אליניב ברדה הוסיף: “קשה לי לענות על שאלות על המשחק, אני יודע שזה משהו שמאור הולך איתו בפנים הרבה זמן, הוא המשיך בשבילי עד שהוא כבר לא היה יכול יותר. זהו. ננסה להסתדר עם מה שיש. הוא שלם עם עצמו. הוא יד ימין שלי בהכל, אימונים, לסמוך עליו בעיניים עצומות, מצגות, וידאו, הערות, ויכוחים קטנים, שעות של שיחות, זה ייחסר לי מאוד, אבל אני גם מבין אותו שהוא צריך את השקט שלו ומכבד את זה. ננסה להמשיך הלאה”.
המאמן הוסיף: “הטלפון הראשון שלי היה אליו, ביקשתי ממנו לבוא לאימון והוא שאל ‘מתי?’. עוזר אחר? יש מישהו שגם אני וגם מאור עבדנו איתו יחד, מכירים אותו טוב והוא איתנו באותן עמדות מקצועיות, וממה שאני מבין הוא יגיע מחר”.