הזווית המשעשעת בסופר קאפ האירופי שהתקיים אתמול בפיראוס היא כי שתי היריבות התמודדו זו מול זו בשלב הבתים בליגת האלופות בעונה שעברה. בעולם מתוקן זה לא היה יכול לקרות, אבל שיטת הניחומים של אופ"א יוצרת מצב שמעודד כישלונות.
דורטמונד, שסיימה במקום השני בבית המדובר, הודחה בשמינית הגמר בידי צ'לסי, והעונה האירופית שלה מוגדרת באופן עקרוני כפיאסקו. לעומת זאת, סביליה צברה 5 נקודות בלבד, אבל זה הספיק למקום השלישי שהוביל אותה הישר לליגה האירופית – ושם היא כבר דהרה להנפה, שהביאה לה תהילה וגם העניקה כרטיס מחודש לליגת האלופות בעונה החדשה, שלא לדבר על האפשרות לזכות בתואר נוסף בסופר קאפ.
אז האם היה כדאי לדורטמונד להתאמץ, או אולי היא הייתה נהנית בליגה האירופית בעצמה לו הייתה מסיימת שלישית? קבוצות ושחקנים לא חושבים על שיקולים כאלה תוך כדי תנועה בדרך כלל, אבל לאוהדים ולפרשנים מותר לדבר על הסוגיה. לצורך העניין, שמעתי לאחרונה מעיתונאים שווייצרים כי הם מעדיפים שיאנג בויז תפסיד למכבי חיפה בפלייאוף ההעפלה לליגת האלופות, כי אז היא תנשור לליגה האירופית, תוכל ללקט נקודות רבות הרבה יותר ותעזור לליגה שלה בדירוג. במקום לספוג תבוסות, היא תוכל אם יתמזל מזלה להגיע לשלבים מתקדמים בטורניר. ואי אפשר לומר שזה קו מחשבה פסול.
אז סביליה התרסקה בשלב הבתים בליגת האלופות אשתקד. זה התחיל בתבוסה ביתית 4:0 למנצ'סטר סיטי בתחילת ספטמבר, והאנדלוסים שהיו במשבר עמוק בשלהי 2022 הגיעו למחזורי הסיום ללא סיכוי להמשיך לשמינית הגמר. במקביל, התכולים של פפ גווארדיולה הבטיחו במהרה את המקום בפסגת הבית, וכך המפגש ביניהן במנצ'סטר במחזור האחרון למשחק לפרוטוקול. המאמן בחר אז לתת מנוחה למספר שחקני הרכב, ואלופת פרמייר ליג פיגרה בהפסקה לפני שביצעה מהפך וניצחה בכל זאת 1:3. זה לא ממש חשוב, אבל מבחינת שחקן אחד היה זה ערב מרגש מאוד.
לשחקן הזה קוראים קול פאלמר, והוא ערך אז את הופעת הבכורה בהרכב מנצ'סטר סיטי בצ'מפיונס. מדובר בבוגר האקדמיה שאהד את הקבוצה עוד לפני שהשייחים מאיחוד האמירויות השתלטו עליה. הוא כבר בן 21, אבל דרכו חסומה על ידי אין ספור שחקני רכש, כפי שלומדים על בשרם רובם המוחלט של כישרונות אנגלים שלובשים את מדי התכלת בקבוצות הנוער – ואז נאלצים לחפש לעצמם תעסוקה במחוזות אחרים. בשתי העונות הקודמות, הוא ישב בקביעות על הספסל וצפה בקבוצה זוללת תארים, אך מספר הדקות על הדשא היה זעום, והחגיגה הקטנה מול סביליה הייתה חשובה מבחינתו, אפילו אם היה זה משחק לא רלוונטי.
ובכן, אולי סבלנותו משתלמת בכל זאת, כי הקיץ היה חלומי עבור פאלמר מכל הבחינות. לשם התחלה, הוא כיכב במדי הנבחרת עד גיל 21 בדרך לזכייה היסטורית באליפות אירופה. גם שם, אגב, הוא לא היה אמור לפתוח, אבל פילס את דרכו וסיפק את התפוקה המכריעה בשלבים החשובים. פאלמר כבש ובישל פעמיים בניצחון 0:3 על ישראל בחצי הגמר, ואז תרם אסיסט לאנתוני גורדון גם ב-0:1 בגמר מול ספרד.
עם שובו למנצ'סטר, הוא למד כי ריאד מחרז אורז מזוודות בדרך לסעודיה, וזה פינה עבורו בדיוק את המשבצת האהובה באגף הימני. הוא שמאלי כמו האלג'יראי, אוהב לחתוך למרכז כמוהו כדי להשתמש ברגלו החזקה, ומתאים בדיוק כדי להחליפו גם אם סגנונם שונה. אז במגן הקהילה מול ארסנל לפני שבוע וחצי, נשלח פאלמר למערכה באמצע המחצית השנייה, היה השחקן הרעב ביותר על הדשא, וכבש בבעיטה מסובבת מרהיבה ממרחק לפינה הרחוקה. זה היה אמור להיות שער הניצחון, עד שהתותחנים השוו עמוק בזמן פציעות וחגגו בפנדלים, ולכן הכותרות הגדולות עם שמו לא הופיעו, אבל הייתה זו הצהרת כוונות ברורה.
אז אתמול, נגד סביליה שמעוררת אצלו זיכרונות נהדרים, פתח פאלמר במשחק האירופי השני בחייו – ושוב הבריק עם שער. הפעם, הביצוע היה פחות יפה, בסך הכל נגיחה שגרתית מהגבהה של רודרי, אבל בדיעבד התברר שהוא היה חשוב יותר, כי האנגלי הצעיר השווה ל-1:1 – והפעם המזל בפנדלים הלך עם הקבוצה שלו. ובאופן כללי, גם ללא קשר לכיבוש, הייתה זו הופעה חיובית. פאלמר בלט יותר מפיל פודן וג'ק גריליש בקבוצה שהתקשתה להסתדר ללא קווין דה ברוינה. חסרונו של הגאון הבלגי הפצוע צפוי להשפיע רבות על המשך העונה של הטרבליסטית, ומעניק תקווה לא מבוטלת לטוענות נוספות לכתר באנגליה.
אז פאלמר נתן חומר למחשבה לפפ גווארדיולה, כי הנטייה במועדון הייתה לארגן לו השאלה או אפילו למכור אותו – והרי מועמדות לא חסרות. ברייטון, ברנלי, ווסטהאם ולסטר מהוות חלק מרשימת הקבוצות שישמחו מאוד לקלוט את פאלמר ולתת לו לשחק על בסיס שבועי, אבל אולי מנצ'סטר סיטי זקוקה לו יותר. אחרי הכל, יש לו כבר שני שערים במשחקים בהם מוכרעים תארים. כמה יש לארלינג הולאנד? שניים פחות, למרות שהוא השתתף כמובן במשחקים רבים יותר.
אחרי שלא הגיע כלל להזדמנויות הבקעה אתמול, זו הופכת להיות נקודה מסקרנת לדיון בכל הקשור לעילוי הנורבגי. הוא לא מצא את הרשת בגמר הגביע האנגלי, בגמר ליגת האלופות, במגן הקהילה ובסופר קאפ האירופי, ויש תחושה מצטברת שהולאנד נוטה להיעלם במפגשים מסוג זה. לצורך העניין, לא הייתה לו בעיה לכבוש פעמיים מול אותה סביליה בשלב הבתים אשתקד, ובמחזור הפתיחה בפרמייר ליג מול ברנלי ביום שישי הוא הפציץ שוב צמד. אבל כאשר נאבקים על תואר? יוק. אתמול היה יוסוף אן-נסירי מסוכן הרבה יותר ממנו.
למעשה, המרוקאי של סביליה הוא מספר 9 הכי מסורתי שיש, אפילו יותר מהולאנד. הוא חיית רחבה עם נוכחות פיזית עצומה, ומתמחה בעיקר בנגיחות בזכות שילוב פנומנלי של גובה וניתור. זכור במיוחד שער הניצחון שלו על פורטוגל ברבע גמר המונדיאל כאשר המריא לשחקים, והוא עשה זאת שוב גם אתמול.
שניות ספורות אחרי שגווארדיולה הסביר משהו בתאטרליות מוגזמת כהרגלו לבלם הקרואטי יושקו גבארדיול שערך הופעת בכורה על תקן הבלם היקר בהיסטוריה, ניצח אותו אן-נסירי ללא קושי בקרב אווירי כדי לנגוח פנימה. זה אפילו לא היה כוחות. לו היה מדייק יותר כאשר הכדור לרגליו במסגרת המתפרצות המסוגננות של האנדלוסים, אותן הוביל לוקאס אוקאמפוס במשחק נפלא, סביליה הייתה לוקחת את התואר הביתה. אלא שהוא החמיץ – ופאלמר תפס את הבמה המרכזית.
בשורה התחתונה, היה זה משחק כיפי וקצבי בין יריבות שנוקטות בגישות שונות בתכלית. העליונות של מנצ'סטר סיטי בהנעת כדור הניבה תפוקה דלה יחסית ללא דה ברוינה, וזו סיבה לדאגה מבחינת גווארדיולה שצפוי להיכנס ביתר שאת לשוק ההעברות עד תום אוגוסט – מישהו אמר לוקאס פאקטה?
מנגד, סביליה יכולה להיות מרוצה מאוד מהתלכיד שגיבש המאמן חוסה לואיס מנדיליבר, אשר מתכונן לקמפיין הראשון שלו בליגת האלופות בגיל 62. האנדלוסים מסוגלים להותיר רושם טוב הרבה יותר בצ'מפיונס בהשוואה לעונה שעברה, מה גם שהם ישובצו בדרג ראשון בהגרלת שלב הבתים. מאידך, הצלחה מסוג זה תמנע מהם לזכות שוב בליגה האירופית, אז אולי כדאי להם לחשוב אם היא כדאית.