ברוך שפטרנו: אוסמן דמבלה לא יחסר לברצלונה

בקטלוניה מדווחים כעת כי צ'אבי מאוכזב מהתנהלותו של אוסמן דמבלה ואפילו חש נבגד. אפשר להבין את תסכולו של המאמן שעשה את המקסימום על מנת לטפח את הקיצוני הצרפתי בקאמפ נואו, הדגיש אינספור פעמים את ערכו ואת חשיבותו, והשתדל לבנות את המערך שיתאים לו – רק כדי לקבל בסופו של דבר יריקה בפרצוף, בדרך לעזיבה מגושמת ונמהרת לכיוונה של פאריס סן ז'רמן. ואולם, כאן גם נשאלת השאלה – האם זו באמת התפתחות בלתי צפויה? מי יכול היה להיות כה תמים כדי להאמין שדמבלה יפגין מחויבות כלשהי? הרי כל הקדנציה שלו, ולמעשה כל הקריירה שלו, עמדה תמיד בסימן חוסר מחויבות וחוסר נאמנות.

בתחילת השבוע, אחרי שדמבלה כבש את השער הראשון בקלאסיקו הידידות מול ריאל מדריד, הצהיר צ'אבי: "לדעתי הוא שחקן שעושה את ההבדל. אמרתי את זה כשהגעתי למועדון, ואני אומר את זה שוב. לדמבלה יש פוטנציאל להיות הטוב בעולם בעמדה שלו. אני מאמין בכך והוא חיוני ביותר עבורנו". ואכן, המאמן הבהיר כאשר קיבל את התפקיד לפני שנה וחצי עד כמה הצרפתי חשוב מבחינתו. מעמדו של דמבלה היה מעורער מאוד בימים ההם וצ'אבי הפעיל את כל כובד משקלו על מנת להשאירו, בניגוד לדעת גורמים רבים בהנהלה. הוא הגדיר את הארכת חוזהו כאחת המשימות החשובות ביותר של הבלאוגרנה, עסק בכך באופן אינטנסיבי והשיג את מבוקשו, אך בנסיבות תמוהות.

בקיץ שעבר חתם הכוכב על חוזה חדש, אבל רק עד 2024 ועם סעיף שחרור נוח מאוד ב-2023 – זה שהופעל כעת בתנאים מופרכים למדי. ואולם, האם הגיוני היה לחשוב אחרת? לו היה רוצה להתחייב לתקופה ארוכה יותר, דמבלה לא היה משיג לעצמו את התנאים האלה בדיוק. הוא לא רק אירגן את האופציה לעזוב תמורת 50 מיליון אירו בלבד, אלא גם דאג כי מחצית מהסכום יגיע היישר לחשבון הבנק שלו, במקום לבארסה. אם זה המצב, הרי שהכתובת הייתה על הקיר. למעשה, היא הייתה שם מאז חתם דמבלה ב-2017, על תקן מחליפו של ניימאר כי כדי לעשות זאת הוא השתמש בטקטיקות פסולות במשא ומתן מול בורוסיה דורטמונד, בשורותיה בילה רק עונה אחת.

דמבלה עם לאפורטה בהארכת החוזה (רויטרס)

כאשר עזב את גרמניה, מצאו אנשי בורוסיה את הדירה שהושכרה מיורגן קלופ במצב הרוס למדי. דמבלה מעולם לא התאפיין באורח חיים מקצועני ורק לאחרונה הודה לצ'אבי על כך שהצליח להסביר לו כיצד כדורגלן אמור להתנהל על בסיס יומיומי. משום מה, זה לא היה ברור לו קודם לכן לכאורה, והפרות המשמעת כללו לא רק איחורים תכופים לאימונים ולאסיפות, אלא גם תזונה שערורייתית והתמכרות למשחקי פלייסשטיין אל תוך הלילה. "נפצעתי יותר בעבר כי לא עבדתי קשה כפי שאני עושה עכשיו", טען דמבלה בתחילת העונה שעברה, וזו אמירה מדהימה למדי כאשר מדובר בשחקן בן 26.

אפשר לגלות הבנה ואמפתיה כלפי שחקן שנוטה להיפגע ולהיעדר מסיבות בריאותיות – זה עשוי להיות קשור לגנטיקה, תיקולים של שחקני יריב וסתם חוסר מזל טהור. קחו, למשל, את הקריירה הדרמטית של מרקו רויס, שהחמיץ הרבה יותר מדי טורנירים ומשחקים חשובים בגלל פציעות ואיש מעולם לא יכול היה לומר עליו מילה רעה. בכל הקשור לדמבלה, הסיטואציה שונה. הטיפולים התכופים נבעו מכך שהוא לא יודע לתחזק את גופו כמו שצריך, ובנסיבות אלה הרבה יותר קשה להבין ולסלוח. זה עניין של חוסר אכפתיות, שגורם לו לזרוק כמויות אבסורדיות של כישרון היישר לפח.

האמין בדמבלה. צ'אבי עם הצרפתי ביום הראשון כמאמן בארסה (הטוויטר הרשמי של ברצלונה)

מבחינת כישרון נטו, הוא אחד הגדולים בדורו, ואין על כך ויכוח. כדרור מופלא תוך כדי תנועה, שליטה אבסולוטית בשתי הרגליים שמאפשרת לו לשנות כיוון באופן בלתי צפוי, ראיית משחק משובחת, יכולת מסירה גאונית – יש לו הכל. לא במקרה השתדלו כל מאמניו - ובעיקר צ'אבי - להעניק לו חופש פעולה בלי להגביל אותו ובלי לבוא אליו בטענות על איבודי הכדור התכופים. "אוסמן מיוחד, הוא חייב לנסות, גם אם הוא לא תמיד מצליח", הבהיר צ'אבי, "הוא שונה מאחרים ולכן צריך להמשיך ולנסות כל הזמן". וזה נכון, אבל רק בתנאי שיש נכונות כלשהי ללמוד מהטעויות. אצל דמבלה, נכונות זו לא נצפתה. אם כבר, נרשמה נסיגה בהשוואה ליכולת שהפגין בעונת הפריצה המזהירה בראן, וגם בחודשים המרתקים בדורטמונד. 

פוטנציאל אלוהי זה חשוב, אבל היכולת למצות לפחות חלק ממנו חשובה יותר. סבלנות ניתן להפגין למשך שנה, ואז עוד שנה, ואז אולי שנה נוספת. כאשר התוצאות לא מגיעות במשך שש שנים תמימות, בעוד השחקן ממשיך לשדר חוסר נאמנות באופן כמעט הפגנתי, אין כל סיבה לגלות סלחנות כלפיו, וגם אי אפשר לבנות סביבו את הסגל. היו לו רגעים קסומים כי הוא שחקן עם קסם ברגליים, אבל אם תשאלו אוהד בארסה ממוצע לגבי הרגע הזכור ביותר מהקריירה של דמבלה בקאמפ נואו, סביר להניח שהוא ייזכר דווקא בהחמצה השלומיאלית בשניות הסיום בחצי גמר ליגת האלופות מול ליברפול ב-2019. 

חוסר נאמנות. דמבלה עם צ'אבי (רויטרס)

ליאו מסי הגיש לו אז את הכדור במצב קורץ ביותר, אבל הצרפתי גילגל ברשלנות לידיו של אליסון, והתוצאה נותרה "רק" 0:3. ואולי זה לא הרגיש משמעותי ברגע האמת, אבל אחרי הרביעייה שספגו הקטלונים בגומלין באנפילד, התמונה השתנה ב-180 מעלות. האם הקאמבק האדום היה יוצא לפועל לו היה דמבלה מדייק וקובע 0:4? האם ברצלונה הייתה עולה לגמר, מביסה את טוטנהאם, לוקחת את הגביע ומשנה לגמרי את המומנטום? אין לדעת, כמובן – אבל זה היה הזמן בו עדיין הייתה לדמבלה אפשרות לשנות את תדמיתו. מאז, העסק רק הלך והתדרד, והנסיונות הכנים של צ'אבי לא היו מבטיחים במיוחד.

המאמן ניסה לאחרונה להסביר לדמבלה כי הוא עלול ללכת בעקבותיו של ניימאר, שהתחרט לכאורה על מעברו לפאריס, אך כלל לא בטוח שזה נכון. הברזילאי לא הגשים את שאיפותיו להפוך לשחקן הטוב בעולם באמצעות היציאה מצילו של מסי, אבל חייו נטולי הדאגות עם המשכורות הקטאריות לא היו רעים מאז 2017. מבחינת האפשרויות לבלות ולחגוג ימי הולדת לאחותו, המצב השתפר מאוד בהשוואה לתקופה בה נדרש להשקיע ברצינות בברצלונה. הברזילאי מתאים כמו כפפה ליד לפרוייקט יחסי הציבור שנועד לייצר כותרות, ובהקשר זה צ'אבי צודק לגמרי – גם דמבלה, כמו ניימאר, עונה בדיוק על ההגדרה הנדרשת.

מתאים לפ.ס.ז'. דמבלה (רויטרס)

זה מה שהקטארים צריכים – כוכבים מוכשרים במיוחד שלא מספקים את הסחורה ומייצרים חדשות ללא הפסקה. דמבלה יעשה זאת היטב, וזה המקום הנכון עבורו. ברצלונה הרשתה לעצמה לחלום בגדול כאשר שמה עליו את ידה תמורת 105 מיליון אירו, אך העסקה הזו התבררה ככושלת ביותר, וכעת כל סכום יתקבל בברכה על מנת למזער את הנזק. אפשר להצטער על כך שדמבלה לא הביא את הכישורים שלו לידי ביטוי בליגה הספרדית, אבל אין סיבה להזיל דמעות על עזיבתו הצפויה כעת. הוא יכול להביא תועלת רק על הנייר, וברצלונה זקוקה לכוכבים אמיתיים, שכשירותם ובעיקר מחוייבותם הבסיסית לא מוטלת בספק באופן תמידי. כאשר אוסמן עושה את דרכו לקטאר סן ז'רמן, יכולים אוהדי הבלאוגרנה לומר בפשטות – ברוך שפטרנו.