הצפי למדליות והחשש מטקס הפתיחה: האזינו

שנה לפאריס, גילי לוסטיג, מנכ”ל הוועד האולימפי בפודקאסט חדש: “למרות החשש, נשתתף בטקס הפתיחה”. וגם: כמות המדליות שסימן והדאגה מהעתיד. האזינו

אסי ממן | 25/07/2023 13:56

שנה לפני המשחקים האולימפיים שיתקיימו בקיץ 2024, מנכ”ל הוועד האולימפי בישראל, גילי לוסטיג, ביקר באולמות ובמגרשים שיארחו את האירוע הגדול ביותר בעולם בפאריס. מיד לאחר מכן הגיע המנכ”ל להתארח בפודקאסט האולימפי החדש ב-ONE עם אסי ממן וגידי ליפקין כדי לספר על ההכנות. האזינו לפרק הבכורה.

לוסטיג הכריז כי יסיים את תפקידו אחרי אולימפיאדת פאריס, לאחר למעלה מ-20 שנה בתחום. בנוסף הוא דיבר בהרחבה על המצב בעיר המארחת, הבהיר כי ישראל תשתתף בטקס הפתיחה למרות החשש של גורמי הביטחון, הסביר למה הוועד האולימפי בוחן רכישת מזגנים לחדרי הספורטאים שיתחרו בצרפת, מאיפה יכולה להגיע המדליה האולימפית הבאה, הספורטאים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש, למה למדינה אסור להתעלם מכך שבגילי הנוער הספורט הפך לעשירים בלבד ואיך זה עלול להשפיע על אולימפיאדת לוס אנג’לס 2028.

גילי לוסטיג, שלום. מה שלומך?
“מרגש. שנה לפני זה בהחלט אירוע חשוב”.

אתה בטוח שבכלל יהיה אפשר לקיים את המשחקים האולימפיים בפאריס בעוד שנה, לאור כל המהומות והבלגן שיש בצרפת?
“כשנסענו לכנס ראשי המשלחת, דני אורן ואני, חששנו בדיוק ממה שאתה אומר. אם זה בלגן, מהומות הפגנות וכדומה. אבל ממש לא ראינו כלום, במרכז פאריס אתה לא מרגיש את המהומות האלה ואת כל ההפגנות ועושה רושם שהם בחלט מוכנים”.

גילי לוסטיג, לינוי אשרם וד"ר ירון מושקט (הוועד האולימפי בישראל, יעל אמיסלי)

ומה הם אומרים שם על האלימות והפרעות?
“זה בעיקר בפרברים ובעיקר בערי השדה. אם אתה שואל משהו בנוגע למשחקיים האולימפיים, מה שיותר מטריד אותם זה המצב שיש במארסיי, כי מארסיי היא עיר שהיא יותר בעייתית מהבחינה הזאת. יש שם יותר אנשים שהיגרו מהרבה מאוד מדינות והם מוחים נגד ההתנהלות המשטרה וכדומה. יש להם אתגרים אחרים כמו התנועה, כי תהיה תנועה מאוד עמוסה במרכז פאריס. אנחנו היינו שם ביום הבסטיליה, זה היה טירוף לנסוע בכבישים. נסיעות שהתארכו מ-40-45 דקות לשעה וחצי ויותר. זה בהחלט אחד מהאתגרים שלהם, למזלם יש להם את מערכת המטרו אולי הטובה בעולם והם ממליצים להשתמש בה”.

פאריס בכלל זו עיר מאוד גדולה ומפותחת, אז הקושי המרכזי יהיה התנועה. האמת שאמרו את זה גם לגבי טוקיו וסך הכל היה בסדר, למרות שזה היה בזמן מגפה עולמית ולא היה קהל. אתה אומר: ‘צפו לפקקים, צפו לעומסי תנועה כי כל העולם יהיה שם’?
“בדיוק, כל העולם יהיה שם. כמו שציינת זה משחקים אולימפיים אירופאים ואירופה היא היבשת הכי חשובה בתנועה האולימפית, עם הרבה מאוד מדינות מובילות, ואין צל של ספק שהקהל צמא לאירוע הזה אחרי שבטוקיו לא יכלו להיכנס, לא תיירים וגם לא הקהל המקומי. גם החשיבה שלהם היא להביא את המשחקים אל הקהל. פאריס תהיה מאוד יוצאת דופן בתחום הזה”.

איך התרשמת מהמתקנים וההכנות? איפה זה עומד? מה אתה יכול לספר כמי שסייר שם?
“אני יכול להגיד לכם שאחד הדברים המיוחד בפאריס, וזה גם מתקשר לקו שהוועד האולימפי הבינלאומי והתנועה האולימפית הולכים לקראתו, זה הנושא של הקיימות. לא לבנות מפלצות, אלא להשתמש במתקנים קיימים, או לבנות מתקניים ארעיים. המתקנים בפאריס הם פשוט ברמה הגבוהה ביותר. עכשיו עשינו את הסיורים במתקנים, אז יש את הפארק דה פראנס ואת הסטאד דה פראנס, שני אצטדיונים מאוד מפוארים. אחד יארח את הכדורגל, השני יארח את האתלטיקה והרוגבי. יש אירועים שהם יעשו ממש באולמות מפוארים”.

הכדורגל יהיה מפוזר בכל רחבי צרפת, נכון?
“מלבד פאריס, הכדורגל יהיה בעוד שישה ערים. במארסיי, בניס, בסנט אטיין, נאנט, בורדו ובליון. זה שש פלוס פאריס. יהיה מפוזר, כמובן שאנחנו לא יודעים איפה אנחנו נהיה. בכל אופן, המתקנים לשאלתכם הם פשוט ליגה אחרת. המתקן היחידי שנוגע אלינו שנבנה עכשיו, וזה מתקשר גידי למה ששאלת על הפראות אבל לא רואים את זה כי אמרו שהוא הוצת, זה של השחייה אמנותית, כדורמים וקפיצות למים, שיהיה ממש בסמוך לסטאד דה פראנס עם גשר דרכו אתה עובר אליו. מתקן חדש ויפהפה, הם ממש כמעט בסיום העבודות שם”.

זה המקום שהציתו עם האוטובוסים בפרעות?
“כן”.

אני רואה שהצרפתים עושים חזרות גנרליות, בודקים כל דבר וממש מתפעלים את כל המערכות כדי לראות שהכל עובד שנה לפני. כשהיית שם, מה הרגשתי, שהם רציניים מאוד או שעדיין יש בעיות?
“מאוד רציניים, מאוד מדויקים, גם במצגות ובכל הנושאים. אתם יודעים שהמשחקים האולימפיים זה האירוע הכי גדול שמתקיים בעולם. 206 מדינות, 207 משלחות יחד עם הפליטים שמגיעות למקום אחד. 41 אליפויות עולם בו זמנית, זה משהו שבאמת אי אפשר לתאר אותו. הם נראים מאוד בטוחים בעצמם, מאוד מסודרים, מאורגנים, המידע זורם בצורה טובה גם באון-ליין וגם במצגות ובתשובות שהם נותנים. אתה שואל אותם שאלות והם יודעים במה מדובר בדיוק, נכנסים לפרטים הכי מדויקים ולפעמים אפילו הכי שוליים, אבל יש להם תשובה לכל דבר. במהלך הביקור שלנו גם היו כל המשרדים שאחראים על כל נושא, אם זה אקרדיטציות, הסעות, לינה, לכל נושא יש את האנשים שלו שאתה יכול להגיע אליהם ואתה מקבל באמת את האינפורמציה הכי טובה שיש. הם בהחלט עושים רושם שהם מאוד מוכנים”.

שמעתי קצת על מה שקורה בחדרים בכפר הספורטאים, ממה שהם מוציאים לתקשורת. קודם כל הם הכריזו על שובן של מיטות הקרטון שהיו גם בטוקיו, ואני מקווה שהמשלחת הפעם לא תנסה לקפוץ על המיטות ולבדוק כמה ישראלים צריך בשביל לשבור אותן. גם אם אנחנו צוחקים על זה היום, זה מאוד פגע ביפנים בזמנו. חוץ מזה, אני מבין שאין מזגנים בחדרים. בדרך כלל אנחנו הישראלים לא יודעים להתמודד עם הדברים הללו. זה סופי?
“האמת שזה סופי כבר, זו החלטה סופית. בשנה האחרונה הם קצת משכו את הנושא עם החלטות אבל בסופו של דבר לא יהיו מזגנים בכפר האולימפי”.

אז מה, תפתח חלון ותקווה לרוח טובה?
“מה שהם עשו, ואגב המערכת הזו כבר מוכנה, בדומה למה שקורה בלובר, הם הכניסו מערכת תת-ריצפתית של קירור ממי נהר הסיין. יש להם מערכת מיוחדת שגורמת לירידה של בין שתיים לשלוש מעלות בחדרים. בנוסף לזה הגגות יהיו ירוקים עם צמחייה”.

לא יהיה קירור כמו בקטאר.
“הלוואי והיה קירור כמו באצטדיונים בקטאר. יהיו מאווררים בכל חדר ובכל סלון, אבל אני כבר יכול להגיד לכם שאנחנו נערכים לזה. זו באמת התחרות הכי חשובה שיש לנו, כך שאנחנו לא יכולים לאפשר לספורטאים שרגילים לישון להיות במצב שבו הם לא יוכלו להתכונן בצורה הכי טובה”.

מה עושים?
“אנחנו נרכוש מזגנים ניידים לכל החדרים”.

איך תשנעו אותם לשם?
“אנחנו כבר עובדים על זה. יעל ארד ואני מטפלים בנושא גם מול הקהילה היהודית וגם מול גורם עסקי”.

כמה כסף זה יעלה?
“אתה יכול לשכור מזגנים. הצרפתים מודעים לזה, אז הם נותנים לך אפשרות להשכיר את המזגנים. עלות של מזגן אחד היא 600-700 יורו להשכרה. כמובן שאנחנו לא ניקח את זה, כי זה סכום אסטרונומי בדומה לקניית מזגן נייח בישראל, אבל אנחנו נמצא את הדרכים. מה שאני יכול להבטיח לכם זה שכל הספורטאים בכל החדרים יהיו עם מזגן נייד כדי שהנושא הזה של ההתאקלמות והשינה, שהיא מאוד משמעותית לתוצאות, יהיו הכי טובות שאנחנו יכולים לספק להם”.

מיקי זוהר מודע לכל ההוצאות האלה? הוא נתן לך צ’ק?
“אחד הדברים שמסבכים אותנו, ואני מקווה שהמדינה תדע ללכת ולמצוא את הדרכים לעזור, זה שאנחנו בעצם גדלים כל הזמן מבחינה הישגית. בשנה שעברה זכינו ב-24 מדליות באליפויות אירופה ועולם, המספר הכי גדול שהיה לנו, וזה קרה בעשרה ענפים שונים, ככה שהעומק גדל. יש לנו היום כ-160 ספורטאים בסגלים הבוגרים שלנו ו-80 בסגלי הנוער שלנו. לא רק זה, כמות הספורטאים שנמצאים בסגלי הזהב והכסף היא פשוט פנומנלית. יש לנו היום 34 ספורטאים בסגל זהב ו-32 בסגל כסף, מה שאומר שצריך הרבה יותר כספים והרבה יותר משאבים. יש הרבה יותר ספורטאים שצריך לתת להם, גם מעטפת מקצועיות, גם מעטפת מדעית וגם מעטפת רפואית על כל גווניה. זה אומר שהמדינה תצטרך למצוא דרך להעביר לנו יותר כסף. יותר מזה, אנחנו בעצם גוף הרוחב היחיד שבמחזור אולימפי יש לו תשעה אירועים בינלאומיים. בקיץ הזה סיימנו את משחקי אירופה בקראקוב, שהיו לנו 230 חברים במשלחת והוצאנו את משלחת הנוער שלנו לפסטיבל האולימפי האירופאי לנוער במאריבור, שם נהיה עם 75 איש. אף גוף רוחב אחר לא מארגן את כל זה ואנחנו בהחלט מצפים שמבחן התמיכה של משרד הספורט יתוקן ויותאם בהתאם לצרכים”.

מיקי זוהר (צילום: דני מרון, מנהלת הליגה)

זאת אומרת, אתה אומר כרגע: ‘אני צריך לתת מלגות לספורטאים. פעם זה היה X, היום הסכום הוא Y. ולא רק זה, אני צריך להגדיל את גם את הצוותים הרפואיים והמקצועיים כדי לתת להם את הטיפול הכי טוב שאפשר, כך שאני צריך פה יותר כסף’. האם זה פוגע כרגע בהכנות האולימפיות לפאריס?
“זה לא פוגע בהכנות האולימפיות כיוון שלשמחתנו הרבה שר הספורט הגדיל את ההכנות האולימפיות ל-40 מיליון ש”ח. זה לכל גופי הרוחב, אבל הענפים שלנו גדלו בסביבות 6-7 מיליון, כך שאני חושב שזו בהחלט בשורה טובה. תמיד אנחנו רוצים יותר, אבל זו בהחלט בשורה יפה. נקווה רק שהכספים יגיעו”.

כמה היום עולה לכם להחזיק את הספורטאים האולימפיים בחודש? כמה מקבל ספורטאי בממוצע? שנה לפני המשחקים האולימפיים, ממה ספורטאי מתקיים? כמה ספונסרים יש?
“אולי זה לא פופולרי לדבר על זה, אבל הנושא של ספונסרים בספורט הוא דבר חשוב. זה נמצא בכל מקום בעולם. מבחינת המערכות של מתן המלגות והתמריצים שהוועד האולימפי והמדינה נותנים, אנחנו נמצאים בדרג העליון, כך שבעניין הזה אנחנו יכולים להיות מאוד גאים בסכומים שאנחנו נותנים לכל הספורטאים. בנוסף לזה שהספורטאים בצמרת, אלה שמגיעים לקצה הפירמידה שלנו - הם מסודרים. יש להם תכנית מקצועית מלאה, על כל מה שצריך, כל מה שהצוותים המקצועיים אומרים הם מקבלים, כולל המעטפת הרפואית וכלל המלגות והתמריצים. הבעיה, אולי נדבר עליה אחר כך, היא דווקא בדור הצעיר, שם זה הופך להיות ספורט לעשירים וזו נקודה שהמדינה חייבת להיכנס אליה ולראות איך היא פותרת את זה, כי שם יש לנו בעיה קשה. אבל הספורטאים שלנו, רוב הבכירים, יש להם גם ספונסרים. אנחנו מאוד עוזרים בנושא הזה, ללא עמלה אלא רק מסייעים להם בכל מה שקשור גם להבאת הכספים וההסכמים. יש לנו כ-50 ספורטאים היום שמקבלים מלגות מנותני חסות מסחריים וזה מאוד משמח אותנו”.

תן לנו מספרים בבקשה.
“אני יכול לומר שיש ספורטאים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש”.

כמה זה עשרות אלפי שקלים? יש ספורטאים שמרוויחים 30-40 אלף שקל בחודש?
“יש כאלה שמגיעים גם לסכומים האלה, כן”.

עקפו אותך, זה מעל שכר של מנכ”ל.
“בשמחה. אגב, זה עוד לפני התמריצים על ההישגים”.

אנחנו צוחקים והאמת היא שמגיע להם הכל. הם הרוויחו את זה ביושר, הם עבדו קשה בשביל זה ומי שמביא הישגים צריך שיתנו לו כמה שיותר. אמרת משהו שמדאיג אותי, שאצל הצעירים זה ספורט לעשירים. יעל ארד הקציבה 10 מיליון שקלים כדי לאפשר לספורטאים לצאת ליותר תחרויות בינלאומיות בגיל צעיר, בגילאי הנוער. האם על זה אתה מדבר?
“אני מדבר על זה. עוד מהיותי מנהל היחידה לספורט הישגי עם עשרות תכניות מגירה שהגשנו למדינה. כי אם אתה בודק איפה אבן הנגף הכי גדולה שלנו בהתפתחות של הספורט בישראל, זה בדיוק בנקודה הזו, של הצעירים, בעיקר אלה שלפני גיל בוגרים. כמובן שזה תלוי בענפים, כי יש ענפים שזה בגיל יותר צעיר ויש ענפים שבגיל יותר מאוחר. יש שני דברים משמעותיים שחשובים בגיל הזה - אחד, זה תחרויות בינלאומיות. ספורטאים ברמה הזו לפני הפריצה שלהם לבוגרים, חייבים להתחרות הרבה עם רמה הומוגנית שווה. הם צריכים לנסוע להרבה מאוד תחרויות בין-לאומיות כדי להשתפשף שם, להתחרות עם בני גילם כדי לקבל את כל הניסיון הבין-לאומי. זה נכון גם למשחקי כדור, אבל אנחנו מדברים עכשיו על הנושא האישי. הדבר השני הוא מאמנים ברמה גבוהה, ובנושא הזה המאמנים של הצעירים זה הרבה פעמים מאמני קופה כאלה שנמצאים שם כדי לחסוך כל מיני כספים. לצעירים האלה חייבים להביא מאמנים ברמה הכי טובה שיש והדברים האלה עולים כסף. שני הדברים האלה הם בתכניות. זה מצריך משהו כמו 10-15 מיליון שקל מהמדינה כדי לאפשר לספורטאים בעתודה עוד שמונה תחרויות בינלאומיות, בנוער עוד שש ובקדטים עוד ארבע”.

היום ההורים צריכים לממן את זה? זה כמו הטניס?
“כן כן”.

מי שאין לו כסף בבית, לא יכול להיות היום במדינת ישראל ספורטאי צעיר?
“כן. זה כואב לי. למרות שיש עכשיו סוף סוף יחידה של ספורטאים צעירים מצטיינים שהקימו ביחידה לספורט ההישגי כתת-יחידה. מי שעומד בראשה היום זה יאיר טלמון ויש שם תכניות שהיא בסדר גודל של הסכומים שאמרתי, וצריך לעשות להם הסכם הכנות אולימפיות. כמו שאנחנו עושים הכנות אולימפיות לבוגרים, אז הכנות אולימפיות לצעירים כדי שהם גם יקבלו את כל התחרויות, את כל המחנות, את כל המעטפת הרפואית וכדומה. הם ביקשו את הסכומים שאמרנו, בשלב זה הם מקבלים פחות מחמישה מיליון שקל. בנושא הזה צריך לאפשר להם לקבל הרבה יותר כסף, כי מה שאמרת זאת אמת לאמיתה. מי שיש לו כסף מצליח לשלוח לאן שאמרתי ולתת מאמנים טובים ולשלוח לתחרויות בינלאומיות. מי שאין לו, בעיקר בפריפריה, לא מצליח לעשות את זה. אנחנו גורמים להגדלת הפער בין הפריפריה לבין המרכז, שגם ככה סובלים בהרבה מאוד תחומים אחרים בחיים. ואנחנו יודעים שדווקא בפריפריה יכולים לגדול כל אלה שזה יכול להיות מנוף להצלחה עבורם”.

גם בוא נגיד את האמת. ככל שיהיו לך יותר ספורטאים ויהיה לך יותר מבחר לדוג ממנו את הספורטאים האלה - תהיה יותר תחרות, יותר ספורטאים יגיעו למשחקים האולימפיים ואולי גם יהיו יותר מדליות בסוף. יוקר המחיה עולה. אם אני מסתכל יותר קדימה ללוס אנג’לס 2028 והלאה, יכולה להיות לנו בעיה פה?
“חד משמעית. זו נקודה קריטית. בסיס הפירמידה בספורט הישראלי הוא צר מאוד. כמו שאמרת, אם אין לך את הבסיס, אז אנחנו צריכים לעשות קסמים כדי לעשות את התוצאות שעושים. מה עשינו? הלכנו על פרויקט לוס אנג’לס, שאנחנו יזמנו מתקציב הוועד האולימפי באופן ישיר במסגרתו בחרנו כ-50 ספורטאים שאנחנו עוזרים להם בסביבות ה-25-30 אלף שקל, כדי לתת להם יותר אפשרויות לנסוע לתחרויות בין-לאומיות ובתוספת גם נותנים למאמן האישי איזו נסיעה להשתלמות או לתחרות כזו אחרת כדי שגם הוא יישאר במערכת, אבל זה באמת מזערי. אנחנו יכולים עם פינצטה למצוא את הספורטאים האלה, אבל מה שצריך זה לעשות את זה מערכתי, כלומר הרבה יותר גדול יותר רחב. המדינה צריכה לשלש את התקציב ליחידה לצעירים שביחידה לספורט הישגי”.

בוא נדבר על פאריס, לשם זה התכנסנו כאן. כמה מדליות יהיו לנו?
“אני אגיד לכם את האמת, מוקדם מדי לדעת. באמת בכנות, אני חושב שהמטרות חייבות להיות ראליות. אסור לקפוץ מעל הפופיק כי אתה מתרסק ואסור להנמיך ציפיות. חייבים להיות ראליים”.

אתה פוחד להתרסק פתאום? אחרי האולימפיאדה הקודמת יש לנו ציפיות.
“קודם כל, הספורט הישראלי קפץ מדרגה, אפילו יותר מאחת. במשחקים האחרונים בטוקיו חזרנו עם ארבע מדליות, שתיים מהן מזהב ולא פחות חשוב לי כאיש שמתעסק עם ספורט הישגי הרבה שנים, זה ה-18 גמרים. רק לציון, בריו 2016 היינו עם חמישה, כך שבטוקיו 2020 היו כמעט פי ארבע גמרים. זה מעיד על התקדמות גדולה מאוד של הספורט הישראלי”.

כמה עכשיו אתה צופה שיהיו?
“אני אומר שזה מוקדם כי כמו שאתם יודעים אנחנו לפני הרבה מאוד אליפויות עלום שהולכות להיות בתקופה הקרובה, בשחייה, באתלטיקה, בהתעמלות אמנותית ובשייט, ככה שהעסק עוד לא ברור, אבל אין צל של ספק שאנחנו לא רוצים לרדת מארבע המדליות. אני עוד לא יכול להגיד את זה במדויק”.

מהספורטאים שיש לנו אני מצפה ליותר. ארטיום דולגופיאט יכול לעושת את זה שוב?
“אני לא מדבר על שמות, למרות שהשם היחיד שאני מוכן להגיד עליו זה באמת ארטיום. כי ארטיום הוא ספורטאי ברמה הגבוהה ביותר שמוכיח לאורך הרבה מאוד שנים שהוא יודע להתחרות וכמעט בכל תחרות מטרה הוא זוכה במדליות, ולפעמים גם במדליה המוזהבת. הוא ספורטאי ברמה הגבוהה ביותר, מודל לחיקוי גם בעבודה הקשה שלו, גם בצניעות שלו”.

אתה אומר שהוא יוביל את משלחת כנראה, כמובן אם שיעשה קריטריון קודם. מה עם נבחרת ההתעמלות האמנותית? היא מסוגלת לזכות במדליה?
“אם ניקח את הענפים המרכזיים שמהם צריכות לבוא המדליות, התעמלות אמנותית ללא צל של ספק נמצאת שם וגם שם יש אליפות עולם שנדע מה קורה בה בקרוב. יש את התחרות הקבוצתית, שם הנבחרת עשתה דברים יפים וזו נבחרת מאוד חזקה, אבל גם זה תלוי במה הולך לקרות עם בלארוס ועם רוסיה, זה דברים שבינתיים בסימן שאלה. יש לנו גם שתי מתעמלות אישיות מוצלחות, כאשר דריה אטמנוב סוף סוף תתחרה באליפות העולם הקרובה”.

אחרי עשרה חודשים בחוץ עם שבר ברגל, זה לא פשוט לחזור לטופ העולמי.
“זה לא פשוט, בהחלט. אנחנו צריכים שתעשה בתחרות הזאת קריטריון. אנחנו לא צריכים מדליה, אלא בעיקר קריטריון כדי שיהיו לנו שתי מתעמלות בפאריס, כמו שהיו במשחקים האחרונים בטוקיו. אין צל של ספק, ואני אומר את זה קטגורית, שההתעמלות האמנותית זה ענף בו אנחנו מעצמה עולמית. בהתעמלות אנחנו מצפים לזכות במדליה. אני חותם על ארבע היום, כי בספורט אחרי שאתה קופץ מדרגה אתה צריך קודם כל לנסות להישאר בגובה הזה. אנחנו בדרך לשם, ספורטאים בהחלט מגיעים לתוצאות מאוד יפות ומרשימות ואנחנו יותר ענפים מצליחים, כך שזה מגביר לנו את הסיכוי. לדוגמה, יש לנו בשייט את הנבחרת נשים הכי טובה בעולם”.

בגלישת רוח יש לנו את הנבחרת הכי טובה בעולם, שחר צוברי עושה שם דבר מדהים.
“כן אבל השייט לא הצליח לחזור עם מדליה מ-2008”.

איך התנאים שם באתר התחרות במארסיי?
“זה יהיה במארסיי, זה יהיה כפר נפרד. התנאים משתנים שם. גם בטסט איבנט זה עדיין לא היה מוכן במאה אחוז כמו שאנחנו מצפים שיהיה במשחקים האולימפיים, אבל השייט באמת בתקופה של בצורת. היינו קרובים מאוד לכמה אפשרויות של השגת המקום הרביעי, אבל הגיע הזמן שיזכו במדליה. בשייט אנחנו בהחלט מצפים שממארסיי תהיה לנו מדליה”.

גם בג’ודו יש נבחרת נשים מצוינת. אפשר לזכות שם במדליה?
“ללא ספק אנחנו הולכים להגיע עם משלחת מלאה בנשים, שזה כבר הישג”.

נבחרת הג'ודו (באדיבות איגוד הג'ודו העולמי)

זה התהפך פתאום. פעם הייתה נבחרת גברים חזקה, היום יש נבחרת נשים מובילה. מה קרה? איפה הגברים?
“אנחנו נמצאים היום עם צפי כזה ששבע ג’ודאיות יהיו בפאריס, שזה כל המשקלים בנשים, ויש לנו בין חמישה לשישה משקלים בגברים שזה גם מאוד יפה. יש לנו שם ספורטאים שהציגו תוצאות מאוד יפות בעבר. פיטר פלצ’יק זכה בארד באליפות העולם האחרונה ושגיא מוקי היה מקום חמישי, ככה שיש לנו נבחרת טובה ואסור לנו לשכוח גם את התחרות הקבוצתית. אין ספק שהג’ודו הוא ענף שצריך לחזור עם מדליה”.

הטקוואנדו הפתיע אותנו עם אבישג סמברג בטוקיו. הם יכולים להפתיע שוב לדעתך?
“להגיע בטקוואנדו לענפים האולימפים זה מאוד קשה. משמונה משקלים, במשחקים האולימפיים מחלקים את זה לשניים ויש רק ארבעה משקלים. על חצי מהמשקלים נאבקים יותר ספורטאים. בנוסף לזה מגיעים רק 16 ספורטאים בכל משקל, שזה קשה מאוד. לכן עד היום לא הצלחנו להגיע עם יותר מספורטאי או ספורטאית למשחקים האלה. יש לנו ספורטאים מאוד טובים. יש לנו את אבישג סמברג, יש את את דנה עזרן שזכתה כבר במדליה באליפות העולם, ויש לנו את רבקה בייך ואת נמרוד קרביצקי. הם מסוגלים להגיע”.

אתה רואה איזה ענף כזה שגם מצליח להפתיע פתאום? אולי להגיע לאיזה מאבק על מדליה מפתיעה, או שהטאקוונדו זה המקום היחיד שאפשר להפתיע בו באמת?
“אני חושב שזה הענף היחידי שאנחנו עוד יכולים לחשוב עליו ככזה בשלב הזה, אבל יש לנו גם באתלטיקה אפשרות כזאת”.

דן סלפטר, מאמנה ובעלה של לונה, אמר לי לפני שש שנים: ‘לא בריו ולא בטוקיו, המדליה כנראה תהיה בפאריס אם וכאשר, כי אז היא תהיה בשלה לזכייה במדליה בריצת המרתון’. ראינו שהיא הביאה מדליית ארד באליפות העולם האחרונה. האם יש לה סיכוי אמיתי לזכות במדליה?
“היא הייתה שווה מדליה בטוקיו, היא כבר נשארה בדבוקה האחרונה במרחק אדיר מהבנות האחרות. בסופו של דבר היא הפסידה בקילומטר ה-38, וזו בהחלט החמצה ללא צל של ספק. אז אנחנו מאוד מקווים. היא ברמה עולמית, היא שומרת על הדירוגים האלה כמו באליפות עולם וגם במרתונים במרחבי העולם שבהם היא מצליחה להשיג תוצאות מאוד יפות. היא ללא צל של ספק בטופ. יחד עם זאת, מדליות זה לא חזות הכל”.

למה המדליות זה לא חזות הכל? להגיע למשחקים האולימפיים זה מכובד, אבל חשוב גם להביא הישגים בסוף. בשנים האחרונות סוף סוף יש קצת אור, רואים ווינרים.
”אמרת את כל הדברים נכון, אבל יש הבדל בין השתתפות למדליות. אני חושב שבהרבה מאוד תחומים וענפים, חשובה מאוד ההגעה לגמרים לצד ההצלחה האישית”.

אגב אתלטיקה, בוא נדבר על בלסינג אפריפה. מה אתה צופה לו?
”בלסינג הוא ילד בן 19 שמתקדם כל הזמן, עם אופק אדיר להתקדמות. בשלב זה של הקריירה שלו, הוא כנראה ברמה של חצי גמר אולימפי. ב-200 מטר, שזה אחד מהמקצועות הפופולריים ביותר, זה הישג מדהים”.

בקיצור כרגע באתלטיקה יש לנו את לונה סלפטר ורצי המרתון הגברים, שאולי משם גם ניתן לראות את ההפתעה?
”במרתון גברים נצטרך לבחור רק שלושה רצים, ויהיו לפחות שישה שיגיעו לקריטריון. החבר’ה שלנו דוחפים אחד את השני כל הזמן ומשפרים את ההישגים שלהם. עשירייה ראשונה במרתון זה יהיה הישג אדיר”.

טקס הפתיחה אמור להיות בנהר הסיין. מבחינת אבטחה, כמה יש לכם חששות כמשלחת ישראלית?
”לא ארחיב יותר מדי על הנושא הזה. מה שברור הוא שפעם ראשונה הולכים לעשות זאת לא באצטדיון אלא באזור פתוח. ניסו את זה פעם אחת בארגנטינה, הרעיון מאחורי הסיפור הזה הוא חשוב ונחמד, וזה לפתוח את הטקס לכל הצופים שירגישו את האווירה, גם כאלה שלא יכולים לשלם. זה נושא סופי, שמדיר שינה לא רק מענינו. זה צריך להיות אירוע אבטחתי מהדרגה הגבוהה ביותר, הם ערוכים לזה”.

האם בגלל מה שקורה יהיו פחות ספורטאים בטקס הפתיחה?
”זה מאוד מוקדם, צריך לראות איך נערכים לזה. אני יודע שהשיקול הראשון בהשתתפות במשחקים הוא התחרויות שיהיו יום או יומיים לאחר מכן. נבחרת הכדורגל תוכל להשתתף בטקס, אם זה יהיה נכון להם מקצועית. הם יישנו בבית מלון נפרד, כי הטורניר שלהם מתחיל קודם לכן”.

מי יניף את הדגל בטקס הפתיחה?
”זה יהיה גבר ואישה. עוד לא החלטנו”.

כבר התעסקנו בזה, אבל עדיין. מדליה אולימפית, מה סגרתם עם מיקי זוהר ויעל ארד לגבי מענקים?
”ישבנו כולנו עם השר ודנו בנושא הזה. בטוקיו זה היה חצי מיליון ש”ח למדליית זהב בסכום שנקי ממס. אין מספרים עוד ואני גם לא רוצה להגיד דברים לא הגונים, אבל הכותרת היא שהמשרד רוצה להגדיל את התקציב”.

אתה חושב שמדליית זהב צריכה להגיע למיליון שקלים?
”אני חושב שצריכים להיות הגיוניים ולעשות דברים שאפשר לעמוד בהם. השר אמר שצריך לעלות את הסכומים האלה, אבל אני לא רוצה להכניס לו מילים לפה עד שהוא לא יצהיר”.

זו האולימפיאדה האחרונה שלך כשאתה בתפקיד, מאז שנת 2000. עדיין מתרגש מזה?
”זה מטורף. אני עדיין מתרגש, אם אני אפסיק כנראה שכבר לא אעשה את מה שאני צריך לעשות בצורה טובה. כל כנס או מצגת מכניסה אותי להתרגשות ואהבה למה שאני עושה. אם אתה לא אוהב את העשייה ולא באמת רוצה שזה יצליח, לך הביתה”.

זה קצת כמו שירות מילואים. אתה עולה על מדים וכל היום אתה דואג לכולם במשחקים האולימפיים, נכון?
”זה קשה מאוד. החבר’ה שלנו עכשיו נוסעים לסלובניה, כל כך הרבה אנשים גרים שם ביחס של שמונה אנשים למקלחת אחת. גם עכשיו בכפר אולימפי למשל, התנאים לא הכי טובים, בלי מזגנים, טלוויזיה, זה יהיה סוג של מלון של שני כוכבים. זה משהו מאוד מורכב, כל כך הרבה דברים סביב הסיפור הזה, טיסות, הסעות, רישום, הצוות המקצועי, לבוש ייצוגי וספורטיבי שאתה צריך לדאוג שהדברים יהיו כמו שצריך. יש עבודה”.

אגב תלבושות, מי יהיו המותגים באולימפיאדה הקרובה?
”אנחנו נלך לכיוון של המותג ‘ריבוק’ בסט הספורטיבי, יהיו מדים מאוד יפים. בייצוגי אנחנו עוברים אחרי הרבה מאוד שנים עם ‘קסטרו’ ל’טרמניל X’”.

דיברנו על הפוטנציאל בהתעמלות, בג’ודו, באתלטיקה. מה המצב בשחייה? מה עם אנסטסיה גורבנקו?
”צריך לראות מה יהיה באליפויות העולם. אני מצפה שהיא תגיע לגמר לכל הפחות. יש עוד מתחרות חדשות, בשלב הזה אנחנו רוצים להגדיל את מספר הגמרים שלנו, ואני אשמח שזה יהיה בשליחים כיוון שזה מראה על עומק. יש לנו שחיינים כמו תומר פרנקל, דניס לוקטב, גל כהן גרומי. חבר’ה צעירים שמתקדמים, נבחרת באמת טובה”.

אנסטסיה גורבנקו (סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה)

בכדורגל, הנבחרות היריבות הן לא מהטופ עולמי. יש הזדמנות להגיע לפחות לרבע הגמר, האם זה ריאלי?
”מסכים לחלוטין, יש אפשרות להגיע להישג גדול גם בענף הזה. זה ממש כיף שהם מצטרפים אלינו. יש שיגידו שהם גונבים את הפוקוס, אנחנו טוענים שההתעניינות בהם תגביר את העניין במשחקים האולימפיים בכלל. מדליה תהיה הישג בלתי רגיל לכדורגל הישראלי”.

כדורסל 3X3 יכול לשלוח גם נבחרת?
”הולכים על זה. היו איתנו עכשיו חבר’ה שמשחקים בנבחרת כמו שוכמן, ארצי, חבר’ה מאוד טובים. הם לוקחים את זה ברצינות, יש את הטורניר האחרון בנובמבר פה בישראל. יש סיכוי לכדורסל. אני מאמין שנגדל למשלחת של בין 80 עד 90 אנשים בפאריס”.

לסיום, מה עוד נותר לומר שנה לפני האירוע הזה?
”קודם כל תודה לכם, תמשיכו לתמוך בספורט האולימפי. כשאנחנו מגיעים לכל אצטדיון, אולם או מגרש עם בגדי ישראל, ואנחנו שומעים את ההמנון, אין שגרירות יותר טובה מזה. קשה להסביר את התחושה של המנון התקווה במקומות האלה, זה אירוע שנשאר איתך לכל החיים. שאלה יהיו השגרירים שלנו, ואנחנו מאחלים לכולם שיהיה המון בהצלחה”.

הוספת תגובה