הפועל תל אביב תפגוש במוצאי שבת את לגאנס הספרדית במשחק הראווה לרגל 100 שנים למועדון, שאמור להיות מרגש מאוד מכמה סיבות. מן הסתם שאחת הסיבות העיקריות היא החלפת הבעלים והכניסה לעידן חדש, אבל גם הביקור של אחד מסמלי המועדון הזרים הגדולים שהיו באדום.
דגלאס דה סילבה הברזילאי הגיע ביום חמישי בצהריים לישראל וייקח חלק במשחק הראווה נגד הקבוצה מהליגה השנייה בספרד. דה סילבה עזב את הפועל תל אביב ב-2011 ומאז לא ביקר בישראל, וכעת הוא בהתרגשות שיא לקראת הופעה מחודשת במדי הפועל.
בראיון מיוחד ל-ONE בעברית שוטפת וצחה, דה סילבה מספר על הקשר הראשוני המחודש עם הדובר ארז נעמן, הבקשה המרגשת מהאמריקאים לקחת חלק במשחק הראווה, החיים בברזיל והגעגועים להפועל תל אביב וישראל.
דגלאס, איך התחיל הקשר עם הפועל להגיע לשחק במדי הקבוצה שוב אחרי למעלה מעשור?
"ארז נעמן הדובר שלח לי הודעה ובהתחלה לא הכרתי את המספר אז לא עניתי. ארז המשיך לשלוח עוד ועוד הודעות ואמר שהוא רציני איתי ולא צוחק, 'אני רוצה שתבוא לשחק עם הפועל בטורניר 7 על 7 בארצות הברית' הוא אמר לי. לא חשבתי שניה ואמרתי לו 'אני בא'. זה היה כיף מאוד, חוויה גדולה בשבילי".
איך היה לחזור ללבוש את החולצה של הפועל יחד עם כל השחקנים הצעירים?
"הם שחקנים טובים, כולם ילדים טובים, הרבה אנרגיות טובות יש להם. מהרגע הראשון הם קיבלו אותי יפה, עם הרבה כבוד ואני אוהב אותם מאוד. חבל שלא הגענו לגמר, אבל הגענו עד הרבע גמר והפסדנו לקבוצה שבסוף הגיעה עד הסוף. היה לי כיף מאוד".
מה אתה עושה בימים אלו?
"יש לי כמה בתים בפלורנאפוליס, זה איפה שאני גר. יש לי חמישה בתים ואני מנהל אותם פה. אני לא מתעסק בכדורגל בכלל, פה זה ברזיל וזה קשה מאוד. זה לא נוח להיות מאמן או עוזר מאמן, אין פה סבלנות. 3-4 משחקים מפסידים וכולם הולכים הביתה. פה בברזיל משוגעים, כל פעם מאמן קופץ ממקום למקום. אני נהנה במה שאני עושה יש לי שקט נפשי ואני הרבה עם המשפחה והילדים. זה לא בשבילי להיות מאמן".
יצא לך לעקוב אחרי הפועל?
"כן, לא כל כך הרבה, אבל אני יודע ששנה שעברה כמעט ירדו ליגה, אבל לפני שנתיים היה בסדר עם פלייאוף עליון. אני רואה חלק מהמשחקים ותוצאות, עוקב אחריהם כמה שאני יכול".
כמה זמן לא היית בישראל?
"וואו, אני חושב מהרגע שעזבתי בשנת 2011. אחרי שזלצבורג קנתה אותי התגלגלתי לברזיל ושיחקתי שם עד 2019, ואז סיימתי את הקריירה. אני מנהל את הבתים שלי פה ונהנה".
איך ההרגשה לחזור?
"אני לא ישן בלילה. דיברתי עם הבעלים כמה פעמים במהלך הטורניר בארצות הברית, הם אמרו שהם רוצים שאבוא במשחק לרגל 100 השנים בשביל לתת לי כבוד. אמרתי להם 'אתם לא צוחקים?' הם אמרו לי שזה באמת וכמעט קיבלתי התקף לב. זה חלום, בחיים לא חלמתי שאלבש שוב את החולצה של הפועל, זה חלק מהעור שלי. רק להיכנס בבלומפילד ולהסתכל על שער 5 זהו, אני מת".
יצא לך לדבר עם הבעלים החדשים?
”דיברתי עם סטפן, מייקל, דייויד אכלנו איתם פעמיים בארוחת ערב, אחת מהן בבית של אחד מהבעלים. הם אנשים מאוד נחמדים וטובים, שרוצים לעשות רק טוב להפועל תל אביב ולכדורגל הישראלי. אני מאמין שהם יצליחו להחזיר את הפועל לימים הטובים. אני מאמין בהם ומקווה שזה יהיה בקרוב".
למה אתה הכי מתגעגע בארץ?
"קודם כל זה הקהל. אין כמו הקהל של הפועל תל אביב. שיחקתי בוואשקו דדה גאמה קבוצה עם הרבה קהל, זה משהו אחר".
איך הייתה החוויה בזלצבורג אחרי הפועל תל אביב?
"היה לי חוסר מזל. רק הגעתי ונפצעתי בברך, הייתי שנה בחוץ, חזרתי לשחק רק אחרי שנה וקצת. עונה לאחר מכן חזרתי לשחק ולקחתי דאבל עם זלצבורג. רבתי עם המאמן והוא גמר לי את הסיפור שם ונאלצתי לחזור לברזיל".
מה אתה אומר על זה שהפועל תל אביב אותה אתה מכיר כל כך טוב, לא ניצחו בדרבי כל כך הרבה זמן?
"מזל שהמשחק לרגל ה-100 לא היה נגד מכבי תל אביב, כי אם היה מכבי היינו מנצחים אותם. זה כל כך הרבה זמן, ראיתי כשעוד שיחקתי ב-2017 ראיתי שהם קיבלו 5:0 ממכבי וקשה לראות את זה".
אתה מדמיין מה זה להיות שחקן שלא ניצח דרבי למעלה מ-9 שנים?
"אני אף פעם לא הפסדתי דרבי, אז אני לא יודע מה זה להפסיד למכבי. מכבי היו שומעים דגלאס דה סילבה והיו עושים פיפי במכנסיים. בזמנים שלנו לעשות תיקו נגדנו זה היה כמו אליפות בשבילם. זאת הרגשה הכי גרועה לאוהדים לא לנצח דרבי כל כך הרבה זמן, זה המון. פו, זה מאוד קשה לחשוב על זה אבל אני מקווה שזה יקרה השנה".
איזה טיפ תיתן לשחקנים לקראת העונה?
"כדי לנצח דרבי כל הקבוצה צריכה להיות כמו משפחה, כמו שהיינו אז. דבר שני צריך לשים את הלב בשפיץ של הנעל, לשחק כמו במלחמה, אסור להפסיד כל כדור כי בטעות אחת משלמים משחק. צריכים לקרות הרבה דברים, אבל מעבר להכל זה בשביל הקהל. המוטיבציה צריכה להיות 200 אחוז יותר ולא לפחד לשחק. זה קשה, אבל צריך להאמין, כי דרבי זה דרבי וזה קודם בשביל הקהל".
יש לך חברים בארץ?
"יש לי חבר טוב שהוא לא מהכדורגל, הוא מבקר אותי 7-8 פעמים בברזיל, היה בבית שלי באוסטריה, בצ'כיה ובברזיל ואנחנו כמו אחים. אביחי ידין גם הזמין אותי לארוחה כשאני מגיע לארץ וחוץ מזה אין לי קשר עם הרבה שחקנים. אין לי אינסטגרם, פייסבוק, אף פעם לא אהבתי את זה. לא היה ולא יהיה לי, אני לא מבין איך אפשר לצלם כל דבר שאוכלים או שעושים, זה לא אני".