לקראת הקרב הגורלי של נבחרת ישראל הערב (רביעי) ב-19:00 נגד נבחרת אנגליה, ONE ממשיך בפרויקט המיוחד וממשיך לחשוף את האנשים שלוקחים חלק במשלחת הישראלית ולהם גם חלק בהצלחה הגדולה בטורניר מתחילת הדרך בשלב הבתים ועד להשגת הכרטיס למשחקים האולימפיים.
אחרי שהכרנו את השף יהודה עמר, שמכין מדי ערב ארוחות כיד המלך עבור כל המשלחת, את רופא הנבחרת ד"ר לי יערי, את צמד הוותיקים עוזר המאמן חיים כהן ומאמן הכושר יוסי קקון ואת ראש מערך האנליזה לירון גלאט, הפעם נעשה לכם היכרות עם שני אנשי המשלחת שעושים הרבה מאחורי הקלעים ודואגים לטפל בשחקנים בין לבין וגם שיהיו את כל התנאים הלוגיסטיים להצליח.
הכירו את מעסה הנבחרת דודו כהן, המטפל בעשרות ספורטאים מהשורה הראשונה ובדגש על שחקני כדורגל ישראלים, רק בן 48 וכבר סבא לנכדה בת עשרה חודשים ואת שמוליק אלפי, איש המשק שמלווה את הנבחרת הצעירה מגיל 16, שומר שבת שנאלץ ללכת קילומטרים רבים ברחבי גאורגיה כדי לא לחלל שבת בדרך לאימונים ולמשחקים.
גיא לוזון בחדר ההלבשה לפני חצי הגמרדודו כהן, בן 48, מעסה הנבחרת הצעירה
דודו, בתור אחד שקרוב לשחקנים, בין משחק למשחק ובין אימון לאימון, איך התחושות?
"התחושות מדהימות, זאת מעין הגשמת חלום כי כשהייתי צעיר הייתי שחקן כדורגל במכבי פתח תקווה והשאיפה להיות כדורגל לא הצליחה, ככה שלחזור לעבוד במסגרת הזאת עם הנבחרת הצעירה זה חלום. זה המקום שאני הכי אוהב לעבוד, עם צעירים ולשלב את העבודה הזאת עם כדורגל זה משהו מיוחד".
ממה שהבנתי, יצא לך לעבוד עם הרבה ספורטאים בדרך.
"אני עובד כבר ארבע עונות עם מכבי ת”א בכדורסל, עם דני אבדיה הכוכב שלנו ב-NBA, כל קיץ הוא חוזר ובא לטיפולים. אני פרילנס אז עובד עם הרבה קבוצות כדורגל בשנים האחרונות כמו מכבי פ”ת, מכבי חיפה, בית”ר ירושלים, הכול תמיד סביב קבוצות ספורט. יוסי בניון בעבר, איתי שכטר, השחקנים הזרים של הקבוצות, מנור סולומון, ליאל עבדה ועוד רבים וכמובן פה בנחרת עם כל הכוכבים".
במשך כל הטורניר, הדבר שמזכירים בכל פעם זה עייפות והתאוששות. איך נראה הלו"ז שלך בנבחרת?
"קודם כל אני המעסה הראשי של הנבחרת הצעירה, חלק מהצוות הרפואי בראשותו של הד”ר לי יערה והפיזיותרפיסטים מקס יגורוב ועידן שרייר, שעושים עבודה נהדרת. אנחנו אמונים על כל ההתאוששות של השחקנים, הטיפולים ההתאוששות ובין השאר עוזרים בכל מה שצריך בצוות הלוגיסטי שקשור לעזור בשינוע. יש הכנות משקאות, אמבטיות קרח ועוד התעסקויות מסביב. אני לא רק מעסה אלא גם מנסה לעזור בדברים אחרים מסביב כי כולם פה משפחה וכל אחד עוזר לשני במה שצריך".
דודו כהן עם משפחתו (פרטי)ברמה הרגשית, איך זה לעבור טורניר כזה ביחד עם השחקנים ולהשיג עוד ועוד פסגה?
"זאת הגשמת חלום, פסגת אושר, אין לי מה להגיד עוד באמת. תמיד מאמינים והאמנו, מההתחלה היה קשה לחשוב שנעבור בית עם אנגליה וגרמניה. הגענו לרבע עם גאורגיה והרגשנו שיש אמונה ואפשר לעשות משהו עוד יותר גדול. עשינו הזה והנה אנחנו עם כרטיס לאולימפיאדה והעפלה לחצי גמר נגד אנגליה. האסימון עדיין לא נפל מה עשינו פה. אלו תחושות אדירות שמעולם לא חוויתי, מתקרב לתחושה כמו שנולדה לי הילדה או כשהבת שלי התחתנה. תחושות שחוויתי רק ברגעי אושר כאלו".
לכמה זמן הכנת מזוודה? מה המשפחה שלך אומרת על כל הזמן הזה שאתה מחוץ לבית?
"תמיד האמנו שנגיע רחוק, אבל חשבנו שאולי נחזור אחרי שלב הבתים, אחרי 11 יום. אנחנו מפתיעים את עצמנו כל פעם מחדש. אני בן 48, יש לי ילדה אחת בשם לורן שהתחתנה לפני שנתיים ולפני עשרה חודשים נולד לי נכד בשם הראל, בן עשרה חודשים. הם החיים שלי והם מאוד מתגעגעים אליי. מצד אחד מאוד מתגעגעים למשפחה אבל מצד שני רוצים להמשיך עד הסוף, זה דיסוננס מטורף בין הגעגועים לבין הרצון להישאר פה עד סוף הטורניר”.
איך התחלת לעבוד כמעסה?
"אני עובד כמעסה מ-2008, למדתי אצל המאסטר משה מורנו, הרבה שנים עבדתי בעבודות שאני פחות התחברתי אליהן, אבל ידעתי שאני רוצה להגדיל את ההיקף הזה אצל ספורטאים, בטח בכדורגל. מ-2008 עד 2012 עבדתי בהפועל פתח תקווה כמעסה וזה היה משני, לפני שש שנים התחלתי לעבוד כמעסה במשרה מלאה ואני מאוד אוהב את מה שאני עושה. לנבחרת הגעתי בתחילת הקמפיין עם אלון חזן דרך ד”ר אודי קאופמן רופא הבוגרת, זה היה בתחילת הקמפיין הנסיעה הראשונה שלי להונגריה ופולין”.
אוסקר גלוך ודודו כהן (פרטי)ומאז נשארת?
"כן, יש לי דווקא סיפור קטן על זה. היינו בתחילת הקמפיין, פתיחת המשחקים. הייתי אמור לנסוע למשחק אחד, ולחזור אחרי המשחק נגד הונגריה שזה בערך להיות בסך הכול ארבעה ימים. אחרי שניצחנו את הונגריה, אלון חזן אמר לי לא לחזור ולהישאר עד אחרי המשחק נגד פולין. ניצחנו את פולין ואז אמרו לי אתה ה’בארכה’ של הנבחרת. עוד משחק ועוד משחק להיות חלק מהמשפחה הזאת והנה הגענו לאולימפיאדה”.
אתה מדמיין את ההליכה בטקס האולימפיאדה?
"אני מדמיין את זה בקטנה, הראש שלנו רק בחצי הגמר. כמו שהמאמן גיא לוזון אמר ואגב מגיע לו כל ההצלחה הזאת, רצינו לעבור את שלב הבתים, עשינו וי. רצינו לעלות לחצי הגמר, עשינו וי. עכשיו כל הריכוז באנגליה. הראש נמצא במשחק הזה ואחרי שנחזור לארץ נחשוב על האולימפיאדה".
שמוליק אלפי, בן 39, איש המשק והלוגיסטיקה של הנבחרת
"אני מגיל 16 בנבחרת האולימפית”, אמר אלפי. “התחלתי את הדרך באליפות אירופה אי שם עם גיא לוי, עם שחקנים כמו בניון, טל חן, עמוס נחייסי ועוד. המשכתי את הדרך בנבחרת הצעירה והייתי כמה שנים בהתנדבות ללא שכר, כי אהבתי את הנבחרת ואת מה שאני עושה”.
חדר ההלבשה של הנבחרת הצעירה (פרטי)מה הייתה הנסיעה הראשונה שלך עם הנבחרת?
"הנסיעה הראשונה שלי לשווייץ כשהייתי עוד חייל, משה סיני הרים את הכפפה ולקח אותי איתם ביחד עם אלי רוזן. מאז המשכתי את הדרך עם הנבחרת. עבדתי גם במקביל כאיש משק בהפועל רמת גן, עד שקיבלתי תפקיד רשמי בהתאחדות לכדורגל בבית הנבחרות בשפיים דרך אריה הרשקוביץ שמשך אותי אליו ועד היום אני בנבחרת הצעירה”.
איך באה לידי ביטוי העבודה שלך במסע הזה לגאורגיה? יוצא לי לראות אותך כל פעם מגיע ראשון לאימונים ולמשחקים ואתה יוצא אחרון.
"קודם כל ההכנות ליורו החלו לפני חודש וחצי, כדי להכין את כל המסע הזה מבחינת כל הציוד לשחקנים ולאנשי הצוות. ביורו סדר היום הוא כזה, בשבע בבוקר אנחנו קמים ראשונים ומתחילים לעבוד, מחלקים בגדים לחדר הכושר או לאימון עוררות, מארגנים את כל הציוד ומעמיסים למשאית ההובלה שמגיעה איתנו למשחקים או לאימונים.
“יום לפני המשחק אנחנו כבר מכינים בלילה את כל העניינים הלוגיסטיים שיש. לפני כל אימון אנחנו יוצאים שעה לפני כולם, כדי להכין את הכדורים, אמבטיות קרח, את הארגז ציוד כושר, גופיות, מים, מגבות, הכול מהכול. לפני משחקים אני יוצא 3-4 שעות לפני כדי לארגן את החדר הלבשה, לתלות את החולצות, לסדר כל חדר ההלבשה לפני הצילום הרשמי של אופ"א שהכול צריך להיות מדוגם ומסודר".
ציוד האימונים (פרטי)נגד גאורגיה בשבת, ראיתי אותך מהיציע עם כיפה על הספסל. אתה בטח שומר שבת, אז איך זה באמת לשמור שבת בזמן הטורניר הזה? יש אימונים, משחקים, איך הסתדרת?
"אני שומר שבת ומנסה לעשות את הכל כדי לעשות כמו שצריך. בשבתות כשאנחנו נמצאים במלונות יש לי פלטה ומיחם שהבאתי מהארץ, כדי לחמם את האוכל בחמגשיות מיוחדות. המשחק האחרון נגד גאורגיה היה בזמן שבת, הלכתי 50 דקות ברגל בטביליסי מהמלון כדי להגיע לאצטדיון. ליווה אותי רכב משטרה, שכיוון אותי לכל אורך הדרך.
“כשהלכתי ברגל לאצטדיון הכיפה הייתה בכיס, אבל במשחק חבשתי את הכיפה כל הזמן. בשלב הבתים הלכתי למזלי לא היה משחק בשבת אבל כן היה אימון, אז הלכתי ברגל מהמלון בצקאלטובו למתחם האימונים. גם פה בצדי הדרך המשטרה ליוותה אותי. שמרתי את השבת כמה שאפשר. זה מאוד חשוב לי המסורת כמו לכל המשפחה שלי. המזל שבכותאיסי לא שיחקנו בשבת”.
כמה זה קשה לשמור שבת ככה?
“כל פעם כשאנחנו מנסים למצוא מקום אני מנסה לבדוק איך המיקום רחוק מהאצטדיון או מהמתחם אימונים, מבקש להיות בקומה נמוכה, מבקש מפתח ידני לחדר ועולה במדרגות”.
ציוד האימונים (פרטי)איך זה המרחק מהמשפחה? כמה זה קשה לך?
“אשתי בר האלופה שבלעדיה לא הייתי כאן והיא רק חיזקה אותי ברגעים קשים של געגוע, מבינה שאנחנו נמצאים במערכת שמצליחה והנבחרת חשובה לי. יש שני ילדים קטנים, ילד בן 3 וחצי וילדה בת שנתיים שהייתה לה יום הולדת לאחרונה ולא יצא לי לחגוג איתה. עשינו וידאו ביום ההולדת וראיתי את יום ההולדת שעשו לה במשפחה דרך הווידאו עם כל המסיבה שעשו בבית. הבטחתי לה שיהיו הרבה מתנות. ניסיתי להביא את אשתי לפה לבאטומי אבל זה לא הצליח”.
איך העבודה מול השחקנים, יש הערכה?
"השחקנים כל הזמן ידעו להעריך אותנו ואת העבודה שלנו בתור אנשי משק. הצוות והמקצועי והשחקנים מאוד מעריכים את העבודה שאנחנו עושים".
אתם מקבלים הרבה עזרה גם מעובדים נוספים, שלא מחויבים לעזור. זה מראה את המשפחתיות שיש בנבחרת?
"אני מקבל הרבה עזרה מהאנשים שפה איתי בצוות ואני מאוד מעריך את זה. זה לא מובן מאליו, כל אחד פה הוא חלק ממשפחה ועוזרים אחד לשני, גם אם זה משהו שלא מוגדר התפקיד שלנו וזה שמיוחד פה בנבחרת הצעירה. אנחנו עושים את הכול למען השחקנים שיהיה להם את הכי טוב ונוח, שיהיה להם הכי טוב על המגרש. היחס האישי שאנחנו נותנים”.
כמה ציוד לוגיסטי הבאתם מהארץ?
"שלחנו למשלחת הזאת ביורו כמעט טון ציוד. בכל טיסה אנחנו מגיעים שעתיים לפני כולם. לבאטומי משאית שלחה את הציוד, אבל בדרך כלל אנחנו מגיעים רפואי, לוגיסטי, עזרי אימון, בגדים, אוכל מהארץ, הכול מהכול. כביסות אנחנו מכבסים דרך במלון”.
לסיכום דודו כהן ושמוליק אלפי אמרו: "השחקנים זה העיקר, אנחנו רק נותנים להם את התנאים הכי טובים להצליח עד כמה שאפשר. יש פה הרבה אנשים טובים שעושים מאמץ משותף ולא רוצה לפספס אף אחד".