אלמלא פציעה טורדנית, בטוח חנן ממן היה כעת מתחיל את ההכנות לעונה הקרובה. אך בגיל 33 מי שעשה סך הכל קריירה מכובדת, למרות שנראה שהיה אף יכול להשיג יותר, נאלץ להודיע על פרישה.
ממן מגיע לפודקאסט שיחת היום של ONE עם גידי ליפקין ואסי ממן לשיחה פתוחה וכנה על הקריירה שעבר, על האכזבה מכך שיואב כץ לא מינה אותו כמנהל מקצועי בהפועל חיפה, הטרגדיה המשפחתית עם המאבק בסרטן של אחותו אורית ז"ל שנפטרה עקב המחלה הקשה וכמה המשפחה ריגשה מדינה שלמה. ממן גם מדבר על אהבה שלו ל-NBA, נזכר בניצן שירזי ז"ל וההשפעה שלו על הקריירה שלו.
חנן, מה שלומך בימים אלה?
”בסדר, מנסה להתרגל לסטטוס. הייתה לי פגרה ‘כאילו’ כמו כולם, נהניתי, הייתי בחופשות עם המשפחה ועכשיו קצת מוזר. אני עושה משהו 15-20 שנה יום-יום, קשה לא להיות בשגרה פתאום. גם כשהייתי שחקן לא היו הרבה פעמים שהייתי בלי קבוצה, להיות בלי עבודה זה לא נותן לי מנוחה, אז אני על זה ומקווה בקרוב להיכנס למשהו”.
חשבת שתהיה כרגע בתפקיד עוזר מאמן בהפועל חיפה?
”לא חשבתי שאהיה עוזר מאמן כי זה לא מה שייעדתי לעצמי וזה לא מה שדיברנו עליו עם יואב ורוני. רציתי להיות מנהל מקצועי או מנהל קבוצה, הציעו לי את התפקיד (עוזר מאמן) הזה בשלב מסוים, אחרי זה חזרו בהם מההצעה הזאת אחרי שכבר עשיתי חושבים והתאמה בראש. רוני רצה שאהיה לצידו ואמרתי שאני מוכן לעשות את זה כדי להישאר במערכת ולשמור על השגרה, אבל בסוף גם את זה הם לא רצו שאני אעשה”.
אתה אומר שהם הציעו לך הצעה ובסוף חזרו בהם?
"כן. אתה יודע, ברגע שיואב התקשר אליי ואמר שמשרה התפנתה ולא יהיה משהו אחר, אז אמרתי ‘אוקיי, בוא נעשה רגע חושבים עם עצמי’, ואז רוני התקשר ואמר שהוא רוצה שאהיה לצידו כי יש לנו יחסים טובים. בסוף הם החליטו ללכת בכיוון אחר וזה בסדר. אני לא יודע אם כן סיימו לבדוק לי אופציות, כי כן נזרק משהו על מנהל מחלקת הנוער או שאעבוד בקונסטלציה מסוימת עם איתי ואורן בצוות הניהולי. בינתיים כלום לא קורה ואני לא יכול לומר שאני ממתין כי צריך לדאוג לעצמי, אבל תמיד אמרתי שהפועל חיפה היא הבית שלי ואשמח לחזור לשם”.
מאכזב אותך שאחד כמוך שנתן הרבה להפועל חיפה פתאום בחוץ?
”כן זה מאכזב אותי, כי כן ראיתי את עצמי כסוג של סמל במועדון. כשהחלטתי שאני פורש דובר על זה שאמשיך במועדון – בטח בשנת המאה שלו. מאכזב זה כן, אבל אני צריך לדאוג לעצמי ולמשפחה שלי וזה מה שאעשה”.
למדת קורס מנהלים נכון?
”כן אני עכשיו מסיים”.
מה עכשיו? תרצה תפקיד במקום אחר? קשה לקום בבוקר פתאום ולשבת בבית אחרי קריירה ככדורגלן עם סדר ואימונים.
”האמת שהיום קמתי בבוקר ואמרתי שאני נרשם לחדר כושר, נסעתי לקניון באור עקיבא ונרשמתי שתהיה לי שגרה של בוקר. עם השנים הכרתי המון אנשים בכדורגל, נצטרך לראות איפה יש משרה ומישהו שירצה ללכת איתי יד ביד. למדתי הרבה בכדורגל, אני מכיר את הדברים מאחורי הקלעים. בהפועל חיפה אני חושב שזה היה יותר קל לרצות לשנות דברים כי יש מה לשנות ולשפר. יכול להיות גם שאלך לכיוונים אחרים, אני לא יודע, הכל פתוח”.
עכשיו יש לך יותר זמן לראות NBA, ראית את המשחקים?
”כן בהחלט, אני מת על NBA. אני מכור ללברון וכשהוא בעניינים אני בעניינים, כשהוא בחוץ אני קצת מאבד עניין”.
פרשת בגיל צעיר יחסית, כמובן שזה קרה בגלל פציעות, אבל חשבת שבגיל 33 זה פתאום ייגמר?
”ממש לא. עד לפני הפציעה הייתי בכושר מצוין, שיחקתי טוב והרגשתי טוב עם הגוף שלי. זה בעצם שתי פציעות, גם מפרק ירך שהולך ומחמיר לי ועד לפני שבועיים הייתי אצל אורטופד שאמר לי שתכף אני צריך להחליף מפרק ולהאט את הקצב. וגם הייתה הפגיעה בבטן ששיבשה לי את כל המערכת. אתה רואה כדורגל בעולם, שחקנים ברמות הכי גבוהות שמשחקים עד גילאים מאוחרים. חשבתי שאשחק עד גיל מאוחר כי הרגשתי טוב, אבל מתחילת השנה ראיתי מה קורה והכנתי את עצמי שאולי סיימתי עם הכדורגל. אבל גם שהתכוננתי זה עדיין היה קשה”.
באפריל 2022 עלית לכדור גובה עם תמיר גלזר במשחק ליגה, חטפת את הברך שלו בבטן שלך. מה קורה מאותו רגע?
”נכנסתי לאיזשהו הלם. עברו לי זרמים מכף רגל ועד ראש וזה רק הלך והחמיר, פשוט הייתי מכווץ ולא הצלחתי להזיז את הגוף. ואז בית חולים, CT וניתוח. היה לי קרע בלבלב ודימום, קמתי עם קטטר ונקזים ומה לא, היה שבוע מאוד קשה. אשתי הייתה שם וטיפלה בי. בסוף אתה שוכח את הסבל הזה שעברת, אבל זו הייתה תקופה לא פשוטה”.
“אורית? הייתה בינינו הבנה שלא היינו צריכים לומר כלום”
ההורים שלך הגיעו לבית החולים מספר חודשים אחרי שאחותך נפטרה, זו לא סיטואציה פשוטה לראות אותך במצב שתיארת.
”אני בטוח שעבר עליהם גיהינום. אני זוכר שאבא שלי למחרת דיבר עם גוף כלשהו בתקשורת והוא ממש בכה להם בפלאפון. אבל שלי שהוא הכי קשוח ממש היה חסר אונים. להדאיג את ההורים זה הדבר הכי גרוע שיש”.
עברת הרבה בסיטואציה עם אחותך אורית ז”ל. בכל השנים האחרונות זה הרגע הכי קשה כשאתה נפתח וכל המדינה מתעסקת ומתפללת בשבילה. תחזיר אותנו לסיטואציה הזו.
”הייתה משהו מאוד יפה בשנה לפני עם ההתגייסות של כל הליגה, אוהדים, תקשורת, שחקנים, שופטים וכולם ניסו להציל אותה. הצליחו לפרק זמן קצר ובשנה אחרי הכתה בי תדהמה שזה לא עזר, זו תקופה קשה. לקחתי את הדבר הזה אחר כך בצורה שזה חיזק אותי, כל פעם שעליתי למגרש שיחקתי בשבילה. לא היה לזה קשר לפרישה, להפך, זה דווקא חיזק אותי”.
יצא לך לדבר איתה על הקריירה? היא ביקשה ממך משהו?
“הייתה בינינו הבנה שלא היינו צריכים לומר כלום. היא ידעה שאני דואג לעצמי ושאדאג למשפחה. היא פחות באה למשחקים בשנים האחרונות, אבל הייתה מגיעה מדי פעם”.
היא הייתה חולה הרבה בשנים האחרונות.
”שבע שנים, שלוש פעמים. פעמיים היא כאילו ניצחה והוציאה ספר על זה, אבל בסוף אתה יודע, כנראה שהניצחונות האלה לא היו באמת. היא בחרה באיזה טיפול אלטרנטיבי כשהיא עוד הייתה צעירה יותר ואולי כשאתה מסתכל על זה אחורה זו טעות, אבל אתה יודע אלה הבחירות שהיא עשתה”.
אחותך בטח נמצאת איתך בכל מקום כיום, הייתם מאוד מחוברים.
”כן, אני לפעמים קצת כועס על עצמי שאני לא חושב עליה מספיק. אם אני חושב עליה אני אהיה עצוב, ואני לא בן אדם עצוב. לפעמים אני מבקר את עצמי בקטע הזה, כמובן שהיא לפעמים קופצת לי בזיכרונות”.
“ההשוואה לאבא? תמיד היה לי כיף לשמוע עליו”
בתחילת הקריירה תמיד היו משווים אותך לאבא שלך, כמה זה קשה לגדול בצל שלו? כמה זה מחשל?
”זה אף פעם לא הפריע לי, זה כן חישל ודירבן באיזשהו מקום. דווקא ראיתי את זה כעזר, יש לי יתרון עם אבא שמבין את המשחק, מבין דמויות, תמיד אמר לי ממי יותר להיזהר וממי פחות. הוא מזהה שחקנים ומזהה אישיות של בן אדם, אבל זה היה קצת ‘אובר’ כי הוא היה בחיפה וגדל שם לא לסמוך על אף אחד. בתור ילד הוא גם היה מתערב עם צריך, אם זה היה לומר למאמן מילה או להתקשר לזאביק זלצר שהביא אותי לשנה בנבחרת הנוער. כל מה שהוא עשה זה היה לטובתי והוא אף פעם לא הרס לי משהו או קלקל לי יחס עם אדם כזה או אחר. זה רק פלוסים”.
לא עבר לך בראש המשקל של חולצה עם המספר 10 והשם ממן?
”לא, רק גאווה. היה לי כיף תמיד לשמוע על אבא שלי”.
למה הוא לא מדבר הרבה בשנים האחרונות?
”אף פעם הוא לא היה מדבר, תמיד אמא שלי הייתה אומרת שאם הוא היה כמוני היה מגיע לגבהים. אבא שלי היה קצר, לא היה אכפת לו מכלום, רק מעצמו ומהמשפחה. הוא יותר סגור, גם קצת התבגר, הוא בן אדם טוב ויש לו לב זהב. בשנים שהוא היה שחקן ומאמן הוא היה קשוח וקצר עם כולם אנשים זכרו תדמית אחרת”.
הבן שלך ילך בעקבותיכם?
”לא יודע אם אני מקווה, אבל מה שיהיה. הוא קצת בועט, קצת אוהב כדורסל, אם יהיה גבוה מספיק אולי ייבחר בדראפט (צוחק)”.
איך אתה שגדל בבית של מכבי חיפה, בסוף מגיע לצד האדום?
”ככה קרה. אני כן שיחקתי במכבי חיפה. סיפרתי את הסיפור שהיה איזה אימון של איחוד עם שתי קבוצות של שביעיות כדי לייצר 11 ואני לא שיחקתי באף אחת מהן. הייתי שחקן מאוד טכני, אבל הייתי מאוד צנום ובזמנו הדבר הכי חשוב היה הניצחון. אני לא יודע אם זה באיזשהו מקום היה לעשות דווקא לאבא שלי.
“כשעשיתי את קורס המנכ”לים לקחו אותנו לסיבוב בקצף ואני חושב שהרבה השתנה שם בקטע הזה של הניצחונות. יש להם עכשיו סלוגן שהדרך יותר חשובה, ‘האדם לפני השחקן’. כל מועדון מפספס כישרונות, כשהייתי שם ראיתי תמונה של מוחמד כנעאן מאשדוד וזה גם פספוס. כל מקום צריך לפספס כמה שפחות”.
זה יושב עליך שלא סגרת מעגל ושיחקת בקבוצה של אבא שלך?
”חשבתי על זה לאורך הקריירה, אם זה יקרה, מתי והאם אגיע מהדלת הראשית. בוא נגיד ששמעתי מאנשים מהמועדון שזה היה על הפרק, לא יודע למה זה לא קרה, אבל זה לא קרה ואני לא חושב על זה יותר מדי”.
“זה פספוס שלא הייתה לי עונה נוספת כמו 2017/18”
כשהגעת להפועל באר שבע בעונת האליפות השלישית ברציפות של ברק בכר, הצלחת להכניס חיים בקבוצה הזאת שהייתה קצת כבויה ואפילו זכית בשחקן העונה. אפשר לומר שזה השיא של הקריירה?
”באתי בכושר שיא, הרגשתי ברמה הפיזית הכי טוב ומתחילת השנה הדברים הסתדרו לי בהפועל חיפה מבחינת כיבוש שערים בבישולים והמשיך בבאר שבע. מההתחלה הצליח לי ונכנסתי להרכב, רק היה לי מול העיניים שאני חייב לקחת אליפות ולא לסיים קריירה בלי לקחת תואר. בסוף גם הפועל חיפה לקחו גביע”.
כשהגעת לשם באר שבע הפסידה למכבי תל אביב לפני שנכנסת לעניינים, אחרי כמה משחקים פתאום הפועל באר שבע מנצחת וכבשת שער ניצחון. הייתה לך השפעה גדולה, כמה זה קשה היה להיות חלק ממאבק אליפות?
”כמו שאמרת הם היו שבעים, אבל אף קבוצה לא פתחה פער. מכבי היו בפער קטן ובית”ר הייתה היחידה אחרי זה שאיימה על האליפות. לי זה היה יותר קל, כשאני משתלב עם מישהו יותר טוב אני נהיה יותר טוב, לא הייתה לי בעיה להשתלב בקבוצה או בחדר ההלבשה, אני משתלב בכל מקום. סיימנו כמו שצריך והיינו קבוצה חזקה, אפשר להשוות את זה לדיא סבע שהגיע בינואר למכבי חיפה והכניס איזה חיות שהייתה חסרה”.
למה זה לא הלך עונה אחר כך?
”היה איזשהו כישלון בזירה האירופית. פתאום הביאו הרבה שחקנים, שוערים, שחקני הגנה ושחקנים בתפקיד שלי והתחלת העונה לא הייתה טובה. מה שלא קרה בעונה השלישית וכנראה היה צריך לקרות, קרה בעונה לאחר מכן והכל התחיל להתמסמס. גם אני נפגעתי באיזשהו מקום, בינואר חזרתי לשחק ולהציג יכולת טובה, אבל זו לא הייתה אותה באר שבע של שלוש האליפויות”.
מה הייתה הסיבה העיקרית לנפילה?
”אני חושב שלא בנו את הסגל שנה לאחר מכן מספיק חזק, או שקבוצה אחרת עשתה עבודה יותר טובה ובאה יותר מוכנה. קשה לעשות את זה שנה אחרי שנה”.
זה פספוס מבחינתך שהייתה רק עונה אחת כזו?
”בטח. חשבתי שאני בא להיות חלק משושלת ולהביא תארים. לאורך השנים בניתי לעצמי מעמד בהפועל חיפה שכל הזמן הייתי בא בטענות למאמנים על למה הם מוציאים אותי כשהקבוצה מובילה. בניתי לעצמי מעמד של שחקן שעובד קשה ורץ, כזה שאפשר להשאיר אותו גם אם מובילים. לא קיבלתי את זה בשנה אחרי האליפות בבאר שבע, התחילו שינויים בין ספסל להרכב ונשאבתי לתוך זה וירדתי ברמה גם בעצמי. היה קשה להרים את הדבר הזה”.
כשאתה רואה את הסיטואציה עכשיו במכבי חיפה, עם דיא סבע נגיד, מה כדאי להם לעשות? איך מרימים את זה?
”יהיה להם מאוד קשה. הרבה שחקנים חשובים עזבו, מאמן חדש ואתה לא יודע מה יהיה. הקבוצות האחרות מתחזקות ואני לא מאמין שהם ייקחו שוב את האליפות”.
מי אתה חושב שתיקח את האליפות?
”אולי זו שנה של איזה קריית שמונה כזו לך תדע (צוחק). כנראה שמכבי תל אביב או הפועל באר שבע יזכו”.
“דגו במכבי חיפה? לא הפתיע אותי, לדעתי זו החלטה יפה”
מה אתה חושב על המינוי של מסאי דגו במכבי חיפה?
”זה לא הפתיע אותי, זו דרך שהמועדון הולך בה וגל אלברמן עושה עבודה מדהימה. ברגע שאתה מכניס מישהו למערכת בנוער ורואה איך המערכת עובדת, זו לפי דעתי החלטה יפה. החלטה אמיצה אמנם כי היה הכי קל להביא איזה שם, אבל בוא נראה”.
מה היו שלושת הרגעים המשמחים בקריירה שלך?
”השער בטדי מול בית”ר, 1:2 מול באר שבע. זה היה ניצחון שפתח פער משאר הקבוצות. האמת שגם אחרי ה-0:1 הקטן על מכבי תל אביב סוג של ידענו שניקח אליפות”.
מה עם הפועל חיפה?
”אתה יודע לא זכיתי באמת בתואר עם הפועל חיפה, זה היה שער ניצחון או דברים כאלה, אבל אתה יודע רגע גדול? היו לי שערים בדקה ה-90 ושערי ניצחונות נגיד עם כפר סבא בחוץ בגשם”.
מה הם שני הרגעים הנוספים?
”אולי השער עם הפועל תל אביב מול מכבי חיפה ב-0:3, זה היה רגע יפה”.
היית בהרבה קבוצות גדולות.
”כן, זו חוויה לשחק בקבוצות כאלה עם הקהלים שלהם. בקדנציה הראשונה בבית”ר היא הייתה בפלייאוף התחתון והרמנו את הקבוצה וגדלו שם הרבה שחקנים כמו עומר אצילי, אלי דסה ועומר אזולאי הקשר. אתה יודע מה? אני אבחר את השער מול אשדוד לפני שנה, זה היה יום שלאחותי ז”ל היה יום הולדת וזה שער שפירק אותי. היה רגע מטורף”.
התואר של שחקן העונה לא נחשב?
”אה, כן (צוחק). אתה יודע שהפסדנו במשחק הזה למכבי תל אביב בטרנר וזה קצת העיב על האליפות”.
שלושת הרגעים הקשים?
”כמובן רגע הפציעה עם גלזר”.
הוא דיבר איתך אחרי זה?
”כן בטח גם בא לבקר אותי בבית חולים. הוא ואחיו דן. הוא לקח את זה קשה, הם ילדים טובים שבאים ממשפחה טובה, זה לא מכוונה רעה. אתה יודע הוא התאמן אצלנו אחרי שנה, היה דורך עליי כל אימון ולא שם לב (צוחק)”.
בוא נדבר על נבחרת ישראל. יש לך הופעה אחת במשחק ידידות, זה גם סוג של פספוס.
”היה משחק ידידות מול רומניה והיה אמור להיות עוד אחד מול ארגנטינה שהייתי אמור לפתוח בו. זה פספוס בקריירה לא לשחק נגד ארגנטינה ומסי, זה פספוס גם שלא הייתי יותר בנבחרת ושבשיא הכושר אחרי עונת האליפות לא המשכתי בקו הזה. אני לא מאשים אחרים, אני מאשים את עצמי שבמקום מסוים נכביתי ולא הצלחתי לשמור על רף כזה. שמרתי על רף מסוים בהפועל חיפה בשנים לפני ואחרי”.
“בקורונה הבנתי שמשה חוגג לא מת עליי”
מה הרגשת בקורונה? הרבה שחקנים הלכו לאיבוד עם חוסר הוודאות והמשחקים ללא קהל.
”כשהייתי בבאר שבע היה לי חוזה לארבע שנים, עברו רק שנתיים וכל פעם ששיחקתי והייתי טוב הביאו שחקנים אחרים וזה חזר על עצמו והתייאשתי מזה. אז יוסי בניון קרא לי לבוא לבית”ר כשרוני היה המאמן ומשה הבעלים. לא קראתי נכון את התמונה שיוסי ורוני רצו אותי ומשה פחות. כנראה שהוא לא ראה איך ההגעה שלי תניב משהו אחר כך, הוא איש עסקים.
“אחרי כמה דברים שקרו הבנתי שהוא לא מת עליי. אתן לך דוגמא. התחילה הקורונה וכבר הייתי בבית”ר בסגר הראשון, אשתי הייתה חולת קורונה – מהראשונים בארץ – ואז היא פרסמה משהו בצחוק באינסטגרם והיה מזה מלא כתבות. כשהייתי סגור איתה בבית משה לא דיבר איתי כלום, אתה יודע אלה דברים קטנים. או שסתם עשיתי לו עוקב באינסטגרם והוא לא החזיר. דברים שאתה חושב שהם טיפשיים, אבל בדיעבד הייתה להם משמעות והבן אדם לא מת עליי”.
הייתה לך שיחה איתו בסוף?
”לא משהו עמוק. הבנתי שעשיתי טעות כשעזבתי את באר שבע והייתי צריך להמשיך להוכיח את עצמי שם”.
לא היה לך כעס על ההתנהלות של באר שבע שהביאו שחקנים על העמדה שלך?
”היום אני מבין שזו קבוצה גדולה, זה מועדון גדול. תמיד צריך להביא מישהו שחושבים שהוא יותר טוב, כמו שהביאו את ז’וסוואה, נייג’ל או דיא, ותמיד הוכחתי שאני לא פחות טוב מהם. היום אני מבין שזה מה שקורה בקבוצה גדולה, תמיד מביאים עוד שחקן כדי להישאר בטופ”.
הופתעת ממה שקרה לחוגג אחרי זה?
”לא הופתעתי, אבל אני לא מתעסק בזה. למה לא הופתעתי? שמועות רצות שהבן אדם מתעסק בכל מיני דברים ואתה מבין שיש לך עסק עם בן אדם שהוא לא תלית שכולה תכלת. אני בטוח שהוא יודע לדאוג לעצמו ואני שמח בשביל בית”ר שהם נמצאים עם מישהו בריא שדואג למועדון.
”כשהגיעה העונה שאחרי באו סלובו וברדה שמאוד אהבו ורצו אותי. אז דודו הסוכן שלי התקשר אליי ואמר שהם רוצים להביא את שועה ויש איזה בעיה. אמרתי לו שאין בעיה, שיביאו פיצוי ואני לא רוצה להיות במקום שלא רוצים אותי. לא מדמיין את עצמי מתאמן בצד, זכרתי שעשו את זה לאינבינדר בשנה לפני ונקרעתי. הייתי בבית עם פיצוי והייתי צריך לדאוג לעצמי, חזרתי להפועל חיפה והייתה לי עונה מצוינת באותה השנה. דברים מתגלגלים ובסוף כשאתה מאמין בעצמך ולא הולך אחרי כסף ועקרון, אלא נותן את השקט בראש, זה מצליח”.
מה היה הסיפור בבלגיה?
”הגעתי לקבוצה שהייתה רק בשנה השנייה שלה אחרי שהיא עלתה ליגה וזה כדורגל שונה משלנו. הייתי נחשב שם להכי טכני בקבוצה, זה כדורגל קשוח, שחקנים חזקים ומהירים ואני בגיל 24 עדיין פחות הבנתי שצריך לעבוד במגרש וחשבתי שאני כישרון שהכל יבוא לי בקלות. המאמן התחלף לקראת סוף הסיבוב הראשון ופתאום התחלתי לשחק. הייתה פגרה בינואר ובאתי לארץ, כשחזרתי להתאמן היו לי כאבים והרגשתי יותר בנוח לזוז הצידה ולומר שכואב לי. ההזדמנות הבאה שלי הגיעה רק לקראת סוף העונה והם כבר לא מימשו את האופציה. לא ראיתי את עצמי עובר עכשיו לארץ אחרת”.
אם היית יוצא בגיל יותר מאוחר זה היה מסתיים אחרת?
”אם הייתי נשאר את השנה אחרי עם האופציה זה היה נראה אחרת. אני לא הבנתי את המנטליות של העבודה הקשה בחוץ ובמגרש”.
“יש משחק כיסאות פסיכי אצל המאמנים, זה מתחיל לקרות גם בשחקנים”
מי היו שלושת המאמנים שהתחברת אליהם הכי הרבה ואלה שגם לא?
”אין לי מאמן שלא אהבתי. מאוד אהבתי לעבוד עם חיים סילבס”.
למה הקריירה של חיים לא מצליחה להתרומם למקומות גבוהים יותר לדעתך?
”הוא מאמן טוב ודווקא עשה עכשיו חצי שנה טובה בהפועל תל אביב”.
מה זה טובה? השאיר אותם בליגה – היה קשה לראות את הכדורגל שלהם.
”זאת הייתה המטרה שלו וזו לא קבוצה שהוא בנה. אני חושב שהוא יכול להגיע יותר גבוה”.
אתה חושב שהפועל תל אביב היו צריכים לתת לו את הצ’אנס ולהשאיר אותו?
”לפי דעתי כן”.
יש תחלופה עצומה בדרג של המאמנים שלו בכדורגל הישראלי.
“כן, יש משחק כיסאות פסיכי. זה גם מתחיל לקרות עם שחקנים הרבה יותר מבעבר. לא יודע למה זה קורה, אתה רואה את זה בדרך כלל בליגה הלאומית, אבל זה כבר התחיל להגיע לליגת העל. השחקנים מסתובבים בין הקבוצות”.
תן דוגמה.
”תמיר עדי למשל, עבר לקריית שמונה, היה בבית”ר ירושלים ועכשיו הוא בהפועל חדרה. משחק מוזר ומעברים מהירים בין קבוצות, צריך לחכות ולתת לשחקנים לשחק, לרוץ, לעשות. אין סבלנות, אין אמונה – זה משהו שלא היה בעבר. סגלים היו רצים יותר”.
אז מה שהיה איתך וגל אראל שרצים הרבה זמן ביחד לא יקרה יותר בקבוצות.
”אין דבר כזה. גם דור מלול, אלון תורג’מן וניסו קפילוטו. זה ייאמר לזכות יואב כץ לטוב ולרע שהוא שומר על השחקנים שלו. זה בא על חשבון המאמן לפעמים שמתווכח איתו”.
בשביל יואב השחקנים הם כמו הילדים שלו, היה לו קשה לוותר עליהם.
”אני בטוח שיואב שמח שהוא לא משלם לי את המשכורת שהייתי יכול לקבל”.
בגלל המשכורת יואב לא רצה אותך כעוזר?
”לא לא, הייתי צריך לקבל הרבה פחות כעוזר (צוחק)”.
מבחינתך, כשאתה מסתכל על כול מה שקורה בכדורגל הישראלי ואתה בחוץ. כמה יש חשש מהסיטואציה החדשה?
”יש חשש כי כן חשבתי שכמו שקרה לגל ולרן שהיה להם מסלול חלק, יקרה גם לי ואז בטוח היה לי יותר קל לבוא וללמוד מאנשים שעושים את התפקיד, ולהבין תוך כדי תנועה איך הדברים עובדים. אני לא יודע מתי זה יקרה, אבל אני בטוח שאם אמשיך לרצות, לדבר ולעשות, אז אני אמצא את המקום שלי. יש חשש, אבל גם המון ביטחון”.
אתה רוצה להתעסק רק בכדורגל או שיש גם מחשבות על דברים אחרים?
”צריך ללמוד לגעת בהכול. הכדורגל הכי טבעי לי והדבר שאני הכי מכיר, אבל תמיד אפשר לעסוק בדברים עם ילדים ובתי ספר. בין אם ברמה של אימון או מנטלית ולהעביר משהו שלמדת כל כך הרבה שנים. העולם פתוח – רק צריך לטרוף אותו”.
ברק בכר התמנה למאמן הכוכב האדום. איך אתה צופה את הנחיתה שלו שם ואיך הדברים ילכו? עבדת איתו הרבה שנים.
“לא מובן מאליו שהביאו אותו ואת הצוות שלו לשם. בטוח שזה יקל עליו, אבל יש מקום חדש, שפה חדשה והרבה ציפיות. ההתחלה חשובה, לכול קבוצה בתחילת שנה המשחקים חשובים, אז ככה זה גם למאמן שמגיע בקול תרועה ויסתכלו על מבחן התוצאה, נראה איך ילך לו”.
הוא יכול להפוך למאמן ליגת אלופות, אם הוא יעשה שם עונה טובה. פתאום הוא מאמן שנמצא עונה אחר עונה בצ’מפיונס, זה מדהים למאמן ישראלי לא?
”כן זה מדהים, אבל הוא מאמן ישראלי שכבר שבר כול שיא אפשרי. הוא לא מפסיק להתפתח ולשבור תקרות זכוכית של עצמו”.
“היה כיף להקשיב לניצן ז”ל, ברגע שהוא מדבר היית בוהה”
יש מאמן נוסף שאמרת עליו בעבר שהשפיע עלייך הכי הרבה, ניצן שירזי ז”ל. למה דווקא הוא?
”כשאתה עולה מהנוער והופך לשחקן בוגרים, אתה צריך מאמן אחד שיאמין בך לא משנה מה. ניצן היה המאמן הזה בשבילי, שבא ואמר: ‘זה יהיה שחקן’. זה לא היה בדיבורים, גם במעשים. שיחקתי כול העונה בין אם יותר או פחות טוב, כבשתי כמה שערים כולל שער ניצחון בבלומפילד ובישולים”.
מה אתה זוכר מיוחד בניצן?
”היה כיף להקשיב לו, ברגע שהוא היה מדבר היית בוהה – רק שלא יפסיק לדבר, מאוד כריזמטי. היו לו תכנים מעולים באימון, הוא ידע לשלב בין טקטי לכיף. היה איש חכם, מצחיק וקליל, וגם היה יודע ללכלך עליי מול כל הקבוצה כשצריך. אם קיבלתי אדום בגביע הטוטו בתחילת עונה כשאני שחקן הרכב עד אז, שלושה משחקים ראשונים בליגה לא שיחקתי כי הקבוצה ניצחה. היה לו הכול, איש טוב”.
המחלה הארורה הזאתי שראית אצלו אחרי אחותך. איך אתה רואה את כל האנשים שאתה מאוד אוהב נאבקים?
”נראה לי כי כולנו מכירים פה מישהו קרוב אלינו. זו כמו הגרלה, או שאתה נופל או שלא. זה קלישאתי, אבל באמת צריך להעריך כל רגע שאנחנו בריאים ועם המשפחה, הילדים וההורים. אתה לא יודע מתי זה יתקוף ואיך, צריך פשוט ליהנות”.
אתה מאוד אוהב את ה-NBA, מאיפה זה הגיע?
”אני מאוד אוהב כדורסל מגיל צעיר. בפגרות ביוקנעם כשהייתי יותר צעיר אני זוכר שהייתי הולך לשחק בסל נמוך יותר והייתי מטביע”.
אולי הכדורסל פספס כישרון?
”לא (צוחק), אני נמוך מידי. בזריקה לסל גבוה לפעמים אני מפספס את הטבעת. גם בניתור אני לא מגיע לגבהים מטורפים. תמיד הייתי אוהב את התחושה של להגיע למגרש ולזרוק – יש לי יד טובה מהשלוש. אהבה כזו”.
איזו קבוצה אתה אוהד?
“אין לי איזה פייבוריטית. אני אוהד הצלחות כזה – איפה שלברון ג’יימס אני איתו”.
“אני חושב שאצילי עשה החלטה נבונה”
אחד מהחברים הכי טובים שלך זה עומר אצילי, מהתקופה שלכם ביחד עוד בבית”ר ירושלים ואתם גם גרים באותה עיר, באור עקיבא. הוא חתם עכשיו על חוזה ענק, שיתף אותך, התייעץ איתך על זה?
”שיתף אותי, אבל לא התייעץ איתו. יש לו את האנשים שלו, הסוכנים, אשתו והמשפחה. אני חושב שהוא עשה החלטה נבונה, לא נראה לי שמישהו היה עושה אחרת. הוא גם בגיל טוב (30) ובכושר. הוא לא הולך לעשות עכשיו סיבוב כדי לחזור לדעתי. לפי ההתפתחות שלו, נראה לי שהוא רוצה לעשות עונה גדולה ולהמשיך כמו שערן זהבי עשה בסין. הוא הולך קדימה עם הכסף, הקבוצות וההצלחות”.
עדיף את מה שהוא בחר או להישאר במקום הטוב שתפס במכבי חיפה?
”ברור שעדיף לצאת. עם כל הכבוד למכבי חיפה והדברים שהוא עשה, שבאמת רק עוד כמה שנים יבינו את המשמעות שלהם. בפן הכלכלי, לעשות סכום גדול של כסף זה משהו שמשנה חיים”.
אם היית יכול לעזוב עכשיו לאמירויות היית עושה את זה.
”(צוחק), ברור. בסופו של דבר עומר עולה לדשא עם נעלי הפקקים והביגוד, ועושה את מה שהוא אוהב”.
“הרגע של הודעת הפרישה זה מטורף”
איפה נראה אותך עוד חמש שנים?
”שאלה טובה”.
אתה רוצה את תפקיד המנהל המקצועי נכון? להיות בעניינים בנוגע להחתמת שחקנים.
”כן, זה משהו שבשלב מסוים בקריירה שלי דיבר אליי. ראיתי את העבודה שיוסי אבוקסיס עושה, אלמוג כהן וברק יצחקי”.
מכבי חיפה שלחה את גל אלברמן ללימודים מיוחדים.
”זה מעניין ומשהו שלדעתי יתאים לי. אני מסתכל על עצמי וחושב, אני לא יכול להיות איש מכירות, אולי גם מאמן לא”.
יש יתרון לשחקן שמגיע לתפקיד כזה? בסוף צריך להתעסק בביזנס ובקשר עם סוכנים ולבנות קבוצה מתאימה.
”כן, אבל זה גם תפקיד מאוד קשה. צריך לדאוג לדברים שהם לא אתה, עד היום דאגתי רק לעצמי ואז צריך להתחיל לדאוג לאחרים ולשחקן שאתה מאמין בו או אומר לו שהוא לא מתאים. זה לא דברים שאתה עושה ביום יום, לא חשבתי שאסיים את הקריירה וישר ייכנס לתפקיד. צריך להתחיל ממשהו ואני מקווה שייצא לי לעשות משהו כזה”.
התבאסת שהודיעו פתאום על אורן גולן? אמרת שקיבלת סוג של הצעה.
“אני לא יודע על איזה תקן הוא הגיע. הוא עשה עבודה מדהימה בחדרה, לבוא ולעבוד ביחד איתו אני לא רואה כמשהו פסול כדי ללמוד ולהבין ממישהו שעושה עבודה טובה. ביאס זה ביאס, כי חשבתי שזה יהיה יותר טבעי”.
הקעקועים הם חלק ממך, לא היה לפרישה משהו להוסיף?
”הרבה שנים לא עשיתי קעקוע. מעבר למשהו שאני רוצה לעשות שקשור לאחותי כדי להנציח, לא רואה משהו. זה כבר לא מעסיק אותי האמת, כבר שכחתי שזה חלק ממני”.
יש משהו שקשור לכדורגל?
”פחות, יש לי קעקוע של פרח ניצן, בגלל ניצן שירזי. יש לי שושנה גם, בשביל אחות של אמא שלי שנפטרה מהמחלה לפני יותר מעשר שנים. אם יש משהו שאני חושב עליו בנוגע לקעקוע אז זו אחותי”.
המצב הפוליטי במדינה מעסיק אותך? אתה נכנס לזה?
”אפס הבנה בתחום, לא נכנס לדברים האלה. רואה חדשות מידי פעם, אבל יש לי דברים משלי לדאוג להם”.
מה אתה עושה עכשיו בבוקר?
”קם, שם את הילדים בגן, עושה חדר כושר, קצת פוצ’יוולי, חברים”.
יש קריירה חדשה? עסקים?
”אני מכיר אנשים, יש לי את הנדל”ן שעשיתי, אבל אני לא חושב שיש משהו שאם אעשה אותו עכשיו ייתן לי משהו. יש לי חור בעניין העשייה וזה לא ימלא לי אותו”.
אתה צריך את הריח של הדשא.
”יכול להיות”.
כמה זה קשה לפרוש?
”מטורף, זה לא משהו של יום אחד. זה חודשים אחורה של מחשבה ואז: ‘אוקיי עושים את זה’, אחר כך איך עושים ואיך זה ייצא. האם זו טעות לעשות ככה? ויתרתי? לא ויתרתי? בסוף אי אפשר להתכחש לגוף שמאותת לך, למרות שאתה רוצה. הגוף נשחק ואני רוצה להיות בריא כדי לעשות דברים אחר כך. הרגע של ההודעה זה מטורף”.
היו לך דמעות כשכתבת אותה?
”כן, גם לפני כשהקראתי לאשתי ואחרי כשהעליתי. אומרים שזה כמו אובדן, אבל כולם חיבקו ותמכו, אז אתה מתנחם קצת. עכשיו זו ההתמודדות הכי קשה”.
אני חושב שיש לך ערך מוסף גדול והגיע הזמן שמישהו ייקח אותך, למרות שהיה מצופה שהפועל חיפה תעשה את זה. הכול תלוי ביואב כץ ובבעלי קבוצות שיכולים לרענן, לקחת את חנן ולטפח.