נבחרת ישראל הצעירה אחרי ההעפלה לרבע גמר יורו הצעירות מושכת כרגע את כל תשומת הלב וגם את הקהל הישראלי שצפוי להגיע לרבע הגמר באצטדיון בטביליסי ע"ש בוריס פיצ'חדזה. לפני ההעפלה לרבע הגמר, יש אוהד אחד שהגיע לבדו מישראל כדי לעודד את הנבחרת הצעירה של גיא לוזון ומסתבר שמבחינתו מדובר במשחק אחד מיני רבים.
שחר גל, בן 25 ממודיעין, אוהד מושבע של כל נבחרות ישראל ומגיע כמעט לכל משחק, בית או חוץ. לא מדובר בתחביב, אלא באהבה אמיתית שחוצה מדינות לאורך שלל המשחקים של הנבחרות בכל הגילאים. בראיון מיוחד ל-ONE, הכרנו את האוהד שלא מפספס אף משחק ויהיה מן הסתם גם במשחק הקרוב מחר (שבת, 19:00) ברבע גמר היורו נגד נבחרת גאורגיה הצעירה.
קודם כל ספר עליך קצת והאם אתה באמת האוהד הכי שרוף של ישראל?
"אני שחר גל, בן 25 ממודיעין, סטודנט לתואר שני בממשל ודמוקרטיה, האוהד מספר 1 של נבחרות ישראל בכל הגילאים - נבחרות הנערים והנוער, הנבחרת הצעירה וכמובן הנבחרת הבוגרת".
איך כל זה התחיל? ממתי התחלת ללכת למשחקים של הנבחרות?
"קשה לומר, אני לא זוכר משחק מסוים שאפשר להגיד עליו 'זה היה המשחק הראשון שלי', אבל ללא ספק זה מגיל צעיר מאוד. אני זוכר אני עצמי הולך למשחקי נבחרת ישראל וספציפית הטורניר הראשון זה היה של הנבחרת הצעירה ביורו 2013 שאירחנו בישראל".
מישהו הדביק אותך בחיידק הזה?
"לא, אין אצלי מישהו במשפחה או בסביבה הקרובה שאני יכול להגיד 'זה התחיל ממנו', אבל אני מאמין שזה הגיע מהמקום האישי שלי כפטריוט והאהבה למדינה, ומבחינתי זה הכי טבעי שיש קשר לנבחרות ישראל כמייצגות של המדינה שלנו".
איזה חוויה אתה הכי זוכר עם הנבחרת כאוהד?
"וואו, יש כל כך הרבה חוויות ואני זוכר את כולן, אבל אם בכל זאת צריך לבחור אחת מהן, אז אבחר בגמר היורו עם נבחרת הנוער שלנו בשנה שעברה. באותה תקופה הייתי מ״פ בצה״ל וראיתי את המשחק של חצי הגמר נגד צרפת בפלאפון מהבסיס. אני בטוח ששמעו את הצעקות שלי בכולו.
“בסיום המשחק, אחרי שניצחנו 1:2 ועלינו לגמר, הדבר הראשון שעשיתי היה לשלוח הודעה למפקד הבסיס שלי וכתבתי לו שאני מתכוון לטוס בעוד יומיים לגמר בסלובקיה, וכך קרה. פחות מ-48 שעות אחרי כבר נחתתי בווינה, שכרתי רכב, עברתי את הגבול לסלובקיה, והגעתי למשחק הגמר נגד אנגליה באצטדיון בטרנבה. אף אחד בעולם לא היה יכול לעצור אותי מלעשות את זה".
רוב המעמדים עם הנבחרת הבוגרת לא היו יותר מדי רגעים מאושרים, האם אתה זוכר גם רגעים פחות טובים?
"ברור, אני זוכר כל משחק שהייתי בו וגם משחקים שלא. אין ספק שזו תחושה פחות טובה ולא מה שציפיתי וקיוויתי שיקרה, אבל דווקא ברגעים כאלו חשוב לי להסתכל קדימה על המשחק והיעד הבא ואיך אפשר לעודד חזק יותר כדי שהניצחון יגיע".
זה לדעתך הרגע הכי מרגש שהיה מבחינת הישג נבחרת?
"אין ספק שמדובר ברגע מרגש, משמעותי והיסטורי. אף אחד מאיתנו לא ישכח את הרגע הזה לעולם. אני כל כך גאה בשחקנים שלנו, הם שימחו מדינה שלמה ובעיקר גרמו לכל אירופה לספור אותנו ולהוכיח להם שגם 'ישראל הקטנה' על המפה. אז כן, זה היה המשחק הכי מרגש בתולדות הנבחרות הצעירות לדורותיהן, כמו שהניצחון על ברזיל במונדיאליטו היה ההישג הכי מרגש בתולדות נבחרות הנוער".
מה המשחק הכי זכור לך?
"כבר אמרתי שאני זוכר את כל המשחקים שהייתי בהם, וקשה לבחור בין המשחק של נבחרת הנוער בגמר נגד אנגליה או במונדיאליטו נגד ברזיל, לבין הנבחרת הצעירה נגד אירלנד בפלייאוף היורו, או אפילו הנבחרת הבוגרת נגד אלבניה במשחק האחרון של ליגת האומות. בסופו של דבר, זה אוסף של חוויות וזיכרונות שילוו אותי, ועוד מדינה שלמה, לכל החיים".
מדובר בהשקעה כלכלית לא פשוטה, איך אתה דואג לזה?
"נכון, אבל מבחינתי זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. כמו שיש אנשים שמשקיעים את הכסף שלהם במכונית חדשה או במנוי לקבוצה האהובה עליהם, אז אני משקיע בנבחרות, זה הכיף שלי. כמובן שכשיש משחקים בחו״ל אז אני מרוויח גם טיול במדינה חדשה. כבר יצא לי להיות עם הנבחרות בסלובקיה, באירלנד ועכשיו בגאורגיה. הצעד הבא זה ברומניה עם הנבחרת הבוגרת. מבחינתי שימשיכו לכל הגלובוס, אני אחריהם".
איך אתה רואה את הנבחרת הצעירה עד עכשיו? אתה מופתע?
"קודם כל, אני גאה בהם בטירוף. אני מקווה שהם מבינים מה הם עושים לאנשים כמוני ולעוד מיליוני ישראלים שם בבית, זה פשוט בלתי נתפס ואף אחד מאיתנו לא רוצה להתעורר מהחלום. האם אני מופתע? חד משמעית לא, להפך, כל מה שהאמנתי שיקרה פשוט קורה לי מול העיניים. אני מאמין בהם, כמו שהאמנתי בנבחרת הנוער לפני חודש וכמו שאני מאמין בנבחרת הבוגרת.
“לפני חודש אמרתי לאנשים שננצח את ברזיל, כולם חשבו שאני משוגע, ואני אמרתי להם 'אתם תראו זה יקרה'. וזה קרה. אני אומר לכל הפסימיסטיים - האמנתם שננצח את ברזיל במונדיאליטו? האמנתם שננצח את צרפת ביורו? האמנתם שנעלה מבית המוות לרבע גמר יורו הצעירות? אז תתחילו להאמין, זו המציאות".
מן הסתם אחרי שהיית בכל המשחקים בכותאיסי, תגיע למשחק בטביליסי.
"ברור, לאן שהנבחרת נוסעת אני אחריה. כבר היום הגעתי לטביליסי לקראת המשחק במוצ״ש".
בנבחרת מודעים שיש להם אוהד כזה שרוף שמלווה אותם לכל מקום?
"שאלה טובה, צריך לשאול אותם. אני מאמין שכן, חלק מהצוות והשחקנים כבר מזהים אותי בפנים ולפעמים גם בשם, הייתי גם באימון הפתוח שלהם, ואני אף פעם לא מפספס הזדמנות לסלפי עם השחקנים שלנו".
לאן אתה חושב שהנבחרת הזו תגיע?
"לאן שהם יבחרו, נקודה. אני באמת מאמין שזה תלוי רק בהם. אני תמיד אומר אם אנחנו לא נאמין בעצמנו - מי יאמין בנו? אם השחקנים יאמינו בעצמם כמו שאנחנו מאמינים בהם - הם יגיעו עד הסוף".
מה המשחק הבא שנראה אותך?
"ברבע גמר היורו נגד גאורגיה במוצ״ש. אני מחכה לו בקוצר רוח, ולמרות שאנחנו, הקהל הישראלי, נהיה המיעוט מול הקהל הגאורגי הביתי, אותנו ישמעו הכי חזק. אני כבר לא יכול לחכות לרגע שבו נעלה לחצי גמר היורו. אחרי המשחק הזה אגיע למשחק הכי קרוב שיש".
מה עושה אוהד נבחרת כמוך כשאין משחקים של הנבחרת? למשל בין קמפיין לקמפיין?
"קודם כל, בין קמפיין לקמפיין יש משחקי ידידות עם נבחרות אחרות, אבל באופן עקרוני, אני משתדל ללכת כל שבת בכל שבוע למשחק בליגת העל, לפעמים אפילו לשניים-שלושה במחזור, כדי לעקוב ולראות את שחקני הנבחרות שלנו. אין קבוצה ספציפית שאני הולך רק אליה, כי הרי יש לנו שחקני נבחרת בהרבה קבוצות, ולכן אני כל פעם הולך למשחקים של קבוצות שונות באצטדיונים שונים.
“חברים שלי אומרים עליי שאני כמו מאמן נבחרת קטן שהולך למשחקים בליגת העל בשביל השחקנים ולא בשביל קבוצה מסוימת. רק השנה הייתי כמעט ב-50 משחקים בליגת העל, לא כולל משחקי גביע המדינה וגביע הטוטו, שגם שם אני נמצא. אולי זה אפילו שיא ישראלי לדעתי".
מה החלום שלך עם הנבחרת?
"אם היית שואל אותי את השאלה הזו רק לפני שנה, אני מניח שהייתי עונה לך לעלות לטורניר גדול, אבל החלום הזה כבר התגשם, ולא פעם אחת. בדיוק לפני שנה נבחרת הנוער הייתה בגמר היורו עד גיל 19 וסיימה כסגנית אלופת אירופה, משם היא המשיכה למקום השלישי בעולם במונדיאליטו, הנבחרת הצעירה העפילה ליורו הצעירות והנה היא ברבע הגמר. אז נראה שהחלום הפך והופך למציאות, ומכאן רק צריך להמשיך לחלום בגדול ולהגשים בענק".