לפני שנתיים, כאשר דרש הארי קיין לעזוב את טוטנהאם לטובת מנצ'סטר סיטי וטען כי היה לו הסכם ג'נטלמני שיאפשר זאת, סירב היו"ר דניאל לוי למכור את הכוכב. היו לכך סיבות טובות מאוד, ומעברו של הסמל ליריבה הישירה שרומסת את התחרות בפרמייר-ליג באמת היה מוגזם. הוא היה פוגע קשות בתדמיתו של המועדון, שלא נמצאת בשיאה גם כך ומחסלת את השאיפות של התרנגולים לבנות סגל שמסוגל להתמודד בצמרת הגבוהה – ואולי אף לחלום על זכייה באליפות.
אחרי הכל, איך אפשר להשיג זאת ללא הסקורר המוביל באנגליה שהפך בעונה שקדמה לפרשה, 2020/21, גם למלך הבישולים? האובדן היה עלול להיות דרמטי ומאבק האיתנים בין לוי לקיין הסתיים בניצחונו של היו"ר. קפטן נבחרת אנגליה, שאיים להחרים את האימונים, חזר וביקש סליחה – ומאז שכחו האוהדים את התקרית ועמדו כהרגלם מאחוריו.
בדיעבד, יש להניח כי הפנים קיין שהיה זה גם לטובתו. חתימה בקבוצתו של פפ גווארדיולה הייתה סוללת את הדרך לזכייה בתארים שכה חסרים ברזומה שלו, אבל קריירה לא מסתכמת רק בתארים. הצטרפות לפרויקט מושחת לא משדרגת את המורשת, אלא בדיוק להיפך.
הרבה יותר חשוב להיות סופרסטאר במועדון שגידל אותך, איתו קיימת הזדהות מוחלטת. הרבה יותר יוקרתי לשבור את שיא הכיבושים של טוטנהאם שהיה שייך לג'ימי גריבס המיתולוגי מאשר להתחיל את הספירה מחדש במדי מועדון שנתפס בעיני רבים כמלאכותי. את התשואות שקיבל כאשר כבש את שערו ה-267 בשורות התרנגולים ועוד בניצחון 0:1 על מנצ'סטר סיטי עצמה, שום הישג בחולצת התכלת לא יכול היה להחליף. כיום עומד מאזנו על 280 ב-435 משחקים והוא אגדי בכל קנה מידה.
ואולם, כאשר גם הקיץ דורש קיין לעזוב את טוטנהאם, המצב שונה בתכלית. הפעם יש לו סיבה טובה הרבה יותר לעשות זאת, וגם הזדמנות טובה הרבה יותר. הפעם באיירן מינכן היא זו שחפצה בשירותיו, ולשם שינוי כדאי ללוי להפסיק להתעקש. הפעם, יותר מבעבר, הגיוני לשחרר את קיין לחופשי ולהעניק לו צ'אנס להוכיח את עצמו במקום אחר לגמרי, בעוד השחקן יוכל להשתבח ולפרוח עוד יותר אם ינטוש את מועדונו היחיד. מדוע? יש לכך מספר סיבות, וכולן מובילות את הקפטן האנגלי היישר לבוואריה.
ראשית, כי מדובר בבאיירן. זהו מועדון עצום, גדול הרבה יותר ממנצ'סטר סיטי מבחינה היסטורית וגם אותנטי לחלוטין – אך לא רלוונטי לחלוטין תחרותית מבחינת טוטנהאם. עזיבה לטובת מועדון אחר בפרמייר-ליג תכתים את המורשת של קיין בעיני האוהדים, אך לא המעבר לבאיירן, איתה אין להם שום בעיה, אם מתעלמים לרגע מהשביעייה ההיא בלונדון בליגת האלופות ב-2020. כעת לא משחקת טוטנהאם בצ'מפיונס-ליג, וקיים ספק לגבי יכולתה לחזור לשם באופן מיידי. מבחינת המועדון, המכירה לבאיירן לא מכאיבה אם היא משתלמת מבחינה עסקית.
שנית, כי יש יסוד סביר להניח שהמהלך אכן משתלם, אם הסכום יהיה נכון. לוי דחה בבוז את ההצעה הרשמית הראשונה מצד ספינת הדגל הגרמנית, על סך 70 מיליון אירו בתוספת בונוסים שונים, אבל ברור כי הנהלת באיירן לא תעצור כאן. היא צפויה לשפר אותה, ולהתקרב לכ-100 מיליון אירו בסופו של דבר. בהתחשב בעובדה כי קיין יחגוג את יום הולדתו ה-30 בעוד חודש, זהו סכום לא מבוטל כלל.
הוא יאפשר לטוטנהאם להשקיע ברכש שחקנים צעירים בעודה מתחילה את הבניה מחדש בעידן המאמן האוסטרלי אנג' פוסטקוגלו – זאת, כמובן, בתנאי שהיא באמת מעוניינת להתחיל את התהליך ולהעניק לו גיבוי נרחב עם מבט לטווח הארוך. סון האונג-מין תיכף יחגוג את יום הולדתו ה-31, והצמד המופלא הזה, שמשתף פעולה בצורה כה יעילה בשנים האחרונות, עלול לגלות בקרוב שהוא מעבר לשיא. לא תהיה לטוטנהאם הזדמנות נוספת להרוויח סכומים כאלה תמורת קיין.
שלישית, זו בדיוק הסיבה בגללה מרגיש קיין כי זה העיתוי הנכון. גם מבחינתו זה הצ'אנס האחרון, ובניגוד למנצ'סטר סיטי יש כאן אתגר מקורי, מרתק ומרענן. הוא יחווה תרבות חדשה, ליגה חדשה, סביבת עבודה חדשה ושפה חדשה. הוא יגיע לאצטדיונים חדשים, יכיר לעומק את המפגשים הלוהטים של באיירן מול בורוסיה דורטמונד, יספוג אווירה אחרת לגמרי מהיציעים – וכל זאת בלי לפגוע ברגשותיהם של אוהדי טוטנהאם.
במובן מסוים, זה אפילו משרת אותם, כי הוא יכול לייצג גם אותם בזירה אחרת לגמרי. באנגליה נהוג לזלזל בכל הליגות מחוץ לביצה העשירה שלהם, אבל באיירן היא מועדון ברמה אחרת, ובמדיו יש לקיין סיכוי אמיתי לזכות בליגת האלופות. כאשר השיא של גריבס נשבר, הגיוני יותר לפתוח דף חדש לגמרי ולחפש את התהילה האירופית. העובדה כי טוטנהאם לא תשתתף אפילו בקונפרנס ליג אחרי שסיימה במקום השמיני המדכא מדגישה את הצורך הזה.
רביעית, בניגוד למנצ'סטר סיטי מדובר באתגר אמיתי, שלא בהכרח מספק קבלות מיידיות. באיירן אמנם זכתה במזל גדול באליפות מספר 11 ברציפות, אבל המועדון נמצא במשבר ניהולי, והצלחה ממש לא מובטחת לו בעונה החדשה.
למעשה, גם כוכבי הרכש הנוצצים ביותר לא בהכרח מצליחים למצות את הפוטנציאל שלהם במינכן, כפי שהראה המקרה של סאדיו מאנה – עונתו הראשונה בגרמניה אחרי המעבר מליברפול הייתה עגומה למדי. התוכנית להשתמש בו בעמדת החלוץ המרכזי במקומו של רוברט לבנדובסקי מעולם לא מומשה ובמועדון הבינו כי דרוש סקורר שזו המומחיות המרכזית שלו. קיין סומן כיעד מספר אחת להיות היורש של הפולני וזהו כבוד עבורו. קל להבין מדוע הוא רואה בכך משימה ראויה שהולמת את מידותיו.
בשורה התחתונה, זה נראה כמו המהלך הנכון שמתאים כמו כפפה ליד לכל המעורבים. טוטנהאם צדקה כאשר לא מכרה כוכב בן 28 ליריבה הישירה, אבל הרבה יותר חכם מבחינתה למכור שחקן בן 30 לליגה אחרת, תמורת סכום שלא שונה מהותית מ-127 מיליון שהציעו השייחים לפני שנתיים. קיין היה הורס את מורשתו בטוטנהאם לו היה מצטרף למכונה של מנצ'סטר סיטי, אבל זה ממש לא המצב במעבר לבאיירן, כאשר שיא הכיבושים במועדון כבר שייך לו.
לטוטנהאם הייתה הצדקה מוסרית להחזיק אותו ב-2021, אבל כרגע – אחרי עונה כה מביכה – זה כבר לא נכון מבחינה ערכית. אם ידחה לוי את כל ההצעות של באיירן רק כדי לעשות דווקא, הוא יציג את עצמו באור שלילי, וזה יפגע באינטרסים של טוטנהאם. זו עסקה שצריכה להיחתם, גם אם המו"מ לא יהיה פשוט.