אחת ההפתעות הגדולות של טורניר היורו עד גיל 21 היא אחת המארחות של הטורניר והמדינה שבה ישראל מתארחת, נבחרת גאורגיה הצעירה, שהיום (שלישי) העפילה לשלב הבא ומהמקום הראשון. כידוע, הכישרון הגדול שצומח במדינה והתפוצץ בעונה האחרונה בסרייה א’ הוא חביצ’ה קבארצחליה, שזכה באליפות היסטורית עם נאפולי האיטלקית, אבל הוא כנראה לא הכישרון היחידי שצומח בכדורגל הגאורגי.
כאמור, הנבחרת הגאורגית הצעירה מדהימה את כולם בענק וכבר הבטיחה את מקומה בשלב הבא, כשיכולה לפגוש את ישראל אם החבורה של גיא לוזון תעלה לרבע הגמר גם כן. בינתיים, אחד השחקנים שעושה כעת את הפריצה הגדולה בטורניר הוא גיורגי ציטיאשוווילי.
הגאורגי-אוקראיני בן ה-22, נולד בבית החולים איכילוב בתל אביב והוא בנו של שחקן העבר האגדי קלמנטי ציטיאשווילי, ששיחק בעבר בצפרירים חולון, בני יהודה תל אביב ועירוני ראשון לציון בשנות ה-90, אל הכתומים אגב הוא הושאל ממכבי ת”א. ציטאשווילי ג’וניור, סיפק צמד בישולים נגד פורטוגל ונגד בלגיה, כאשר לא פתח בהרכב הפותח במפתיע, עלה בפתיחת המחצית השנייה וכבש את השער המצמק שהחזיר את נבחרתו למשחק עד השוויון בתוספת הזמן. במחזור האחרון מול הולנד הוא פתח בהרכב והוחלף בדקה ה-58, ב-1:1 שהספיק עלייה לשלב הבא מפסגת הבית.
בזמן שנבחרת ישראל חולמת גם לעלות לשלב הבא, גאורגיה היא עוד דוגמה לכך ששמות גדולים לאו דווקא תמיד משחקים תפקיד מול הלב והנשמה. בראיון מיוחד ל-ONE, תפסנו את האב הגאה קלמנטי ציטיאשווילי אחרי עוד הופעה של בנו יליד ישראל, שאפרופו מונדיאליטו, זכה בזכות הדרכון האוקראיני שלו במונדיאליטו ב-2019 ביחד עם נבחרת אוקראינה.
קלמנטי, הקשר שלך ושל הבן שלך לישראל מעניין במיוחד. קודם כל איך אתה מסכם את הטורניר של גיורגי עד עכשיו? בינתיים זה נראה מאוד מבטיח אחרי שהוא בישל שני שערים נגד פורטוגל, כבש נגד בלגיה והיה שותף משמעותי במשחק הערב שהביא לעלייה היסטורית לרבע הגמר.
"וואו. היה משחק מאוד קשה, הייתה אווירה מטורפת בטביליסי. המשחק נגד נבחרת בלגיה לדעתי היה הכי קשה. בלגיה נבחרת טובה יותר מנבחרת פורטוגל והולנד, איכותית מאוד. הם משחקים מהר, מעבירים את הכדור בלי לחשוב הרבה מצד לצד, יש להם שחקנים טובים ובכלל זאת נבחרת מאוד דינמית. הייתי מאוד שמח שהבן שלי כבש נגד פורטוגל, אחרי ה-2:0 המצב רוח לא היה טוב, אבל הייתי שמח שכל השחקנים התחילו לשחק טוב אחרי השער הזה ושהצלחנו להשוות את התוצאה. זה רגע מאושר בשבילי כאבא ובשביל כל המדינה שעשינו היסטוריה, אבל אנחנו רוצים להמשיך”.
דווקא אחרי שהוא בישל שני שערים, הופתעת שהוא לא פתח בהרכב במשחק הקודם מול בלגיה?
”המאמן של נבחרת גאורגיה מאוד חכם, אני סומך עליו. הוא ידע שבלגיה נבחרת טובה וחזקה, הוא פתח במחצית ראשונה בצורה קצת הגנתית וזה לא הלך כמו שצריך. במחצית הוא החליט לשנות את המשחק ועשה שלושה חילופים. הוא משחק עם הבן שלי כמו ג’וקר. אחרי שהוא עשה את החילופים, כל המשחק השתנה ואני שמח שזה ככה נגמר. המאמן החליט שהוא לא יפתח, בסוף אני חושב שהוא עשה נכון כי ג’יו שינה את המשחק”.
ספר לי, איך התחושות אחרי שהנבחרת שלכם העפילה לרבע הגמר, מדובר ברגע היסטורי?
“בלי שום ספק, לא היה דבר כזה עד היום. הכדורגל בגאורגיה הולך ומתקדם וזאת היום עובדה. כולם בקרוב יכירו את השחקנים הגאורגים שלנו. אני שמח בשביל הבן שלי אבל שמח ומאושר בשביל כל המדינה. זה רגע של אושר עבור כולם. אי אפשר להסביר את זה במילים".
אתה יודע שאם ישראל תעלה לרבע הגמר, היא תפגוש אתכם בשלב הבא?
“אני עוד לא הספקתי לדעת את זה, יש פה חגיגה גדולה עכשיו. כל המדינה סביב המשחק הזה. אם נפגוש את ישראל זה יהיה מאוד מיוחד, הלב שלי יהיה חצוי, אבל בסוף אני אהיה בעד גאורגיה כי מן הסתם הבן שלי משחק בנבחרת גאורגיה. הלוואי וישראל תעלה".
מה אתה עושה היום בימים אלה? נשארת בכדורגל?
"כן בטח. כדורגל זאת התשוקה שלי. אחרי שעזבתי את ישראל, הייתי 10 שנים עם טימור קצבאייה באנורתוסיס פמגוסטה ואחרי שסיימתי באנורתוסיס התחלתי לעשות כמה קורסי מאמנים. ממש בימים האלה אני מסיים קורס מאמנים A, ככה שאני רוצה להיות מאמן. עד עכשיו אימנתי לתקופה קצרה קבוצה בגאורגיה ובאקדמיה של הנבחרות הצעירות בגאורגיה וגם בקבוצת הנערים של אנורתוסיס. היום אני רוצה להיות מאמן ראשי בקבוצת בוגרים, החלום שלי זה לאמן יום אחד בישראל".
כמו שאמרתי בהתחלה, הקשר שלך ושל הבן שלך לישראל מסקרן ומיוחד מאחר וגיורגי נולד בישראל בזמן ששיחקת בארץ.
"זאת הייתה תקופה מדהימה בשבילי. הבן שלי נולד בתל אביב בבית החולים איכילוב, זאת הייתה תקופה אדירה כי הוא הבן הראשון שלי אז הכל היה מאוד מרגש ומיוחד באותם הימים”.
הוא יודע על ישראל?
"עזבנו את ישראל כשהוא היה בן שנתיים, אבל לימדתי אותו כמה מילים בעברית. שלום, הכל בסדר, מה נשמע, סבבה. הוא יודע שהוא נולד בישראל והקשר הזה יהיה תמיד".
איך אתה זוכר את התקופה בישראל?
"הייתי מאוד שמח בישראל. זאת הייתה תקופה מדהימה מבחינתי, אני זוכר שהיה אוכל היה טוב מאוד. האוכל היה חריף, בישראל אוהבים הרבה חריף. אני זוכר שהייתי אוהב לאכול טחינה, חומוס, שווארמה, הבשר שם טוב מאוד. אני אוהב שם הכל. האנשים מאוד חמים, קיבלו אותי בפנים יפות, זה היה כמו הבית השני שלי”.
יש לך חברים בישראל?
"חיים רביבו ודוד רביבו היו חברים טובים שלי, בעיקר דוד. אני זוכר טוב את המאמנים שלמה שרף וחיים לוי. חיים היה מאמן שמאוד עזר לי לקריירה, מאמן שנתן את הלב שלו לשחקנים. דוד רביבו היה כמו אח שלי. אבי נמני גם בטוח זוכר אותי, יוסי בניון גם זוכר אותי. אחרי שהוא עזב את ישראל דיברנו קצת. אני זוכר שהם היו שחקנים מצוינים, אחרי ראשון לציון, הייתי במכבי תל אביב עם אבי נמני כמה חודשים ואז עזבתי לקפריסין. אני מאוד רוצה לחזור לבקר בישראל".
מה אתה יכול לספר על גיורגי הבן שלך בתור שחקן?
"אני לא אוהב לדבר יותר מדי על הבן שלי. הוא צריך לעבוד קשה. תמיד כשאני מדבר איתו אני דורש ממנו להתאמן קשה ולהיות מקצוען, להיות מוכן לכל דבר שקורה ולא לכעוס כשהוא לא משחק. זה חלק מהכדורגל".
הוא לא מזמן ביקר דווקא בישראל, במדי לך פוזנן ששיחקה נגד הפועל באר שבע בקונרפנס ליג.
"כן זאת הייתה חוויה מרגשת בשבילו. אני הייתי צריך להגיע, אבל זה בסוף לא הסתדר".
היום הוא שייך לדינמו קייב?
"ג’יו מגיל 10 נמצא בדינמו קייב, אבל אחרי מה שקרה באוקראינה הוא עבר לפולין. יש לו דרכון אוקראיני ודרכון גאורגי. אני לא יודע אם אתה יודע, אבל הוא זכה ב-2019 במונדיאליטו עם נבחרת אוקראינה ואפילו כבש בגמר נגד דרום קוריאה. זה היה רגע מטורף עבורנו”.
הזכרת את המונדיאליטו, אתה יודע שישראל הגיעה במונדיאליטו האחרון למקום השלישי?
“כן בטח. אופיר חיים מאמן את הנבחרת הזאת, אני זוכר אותו. הוא היה שחקן טוב מאוד ואיש מדהים. ישראל מוכשרת מאוד והיא הייתה יכולה לזכות אם היה לה קצת יותר מזל".
אז נחזור לאוקראינה, למה הוא הפסיק לייצג את אוקראינה?
"כל מה שקרה עם המלחמה באוקראינה גרם לנו לקחת את הדרכון הגאורגי ולהמשיך את הדרך שלו בנבחרת גאורגיה. הוא לא רוצה לחזור לאוקראינה. יש לנו חוזה בדינמו קייב לעוד עונה וחצי ואנחנו מחכים לקבוצה חדשה. יש לנו הרבה הזדמנויות, אבל אנחנו מחכים להזדמנות טובה, אנחנו לא רוצים למהר. הרבה קבוצות פנו אלינו".
אם תגיע הצעה מישראל, זה משהו שיכול לקרות מבחינתכם?
“בטח למה לא? בישראל יש כדורגל מצוין ואנחנו רואים את זה בשנים האחרונות. הפועל באר שבע, מכבי חיפה, מכבי תל אביב – מועדונים גדולים מאוד. מכבי חיפה שיחקה בליגת האלופות בעונה שעברה, באר שבע ומכבי תל אביב משחקות גם באירופה. למה לא? הלוואי וזה יקרה".
מה אתה עוד זוכר מהתקופה שלך בישראל?
"כשהגעתי לישראל מגאורגיה, הרגשתי בישראל כמו משפחה, מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון. יש בישראל הרבה יהודים מגאורגיה, אז הרגשתי בבית. היו לי הרבה חברים, אבל הכי טוב היה דוד רביבו. אחרי האימונים הייתי הולך עם דוד רביבו לאשדוד, היינו אוכלים, יוצאים ואז הייתי חוזר לבית שלי. הוא בן אדם טוב מאוד ואני אזכור אותו כאילו היה אח שלי”.
מה אתה יודע על הנבחרת הישראלית שמשחקת גם ביורו?
”אני נמצא כרגע בטביליסי, אולי אני אקפוץ לכותאיסי לראות משחק של ישראל. ראיתי את המשחק של ישראל נגד גרמניה בטלוויזיה ומאוד התרשמתי. אני חושב שישראל נבחרת חזקה מאוד. יש להם שחקנים טובים מאוד, הרבה שחקנים טובים עם יכולת אישית, אבל מה שמייחד אותם זה שהם קבוצה אחת. יהיה ליריבות שלה קשה. אין בבית הזה משחקים קלים”.
מה אתה רוצה למסור לסיום לחברים בישראל?
"אני מאוד מתגעגע לישראל ולאנשים שם. פעם אחת באוקראינה פגשתי ישראלים ודיברתי איתם, סיפרתי כמה אני מתגעגע. אני זוכר כמה מילים ‘מה נשמע’, ‘הכל בסדר’, ‘סבבה’, ‘אח שלי’, ‘שלום’, כשהייתי בישראל הרגשתי כמו בבית. כשישראלים שזוכרים אותי רואים אותי הם קוראים לי ‘ציטה’ ‘ציטה’. אני רוצה לומר לכל העם הישראלי שאני מאוד אוהב אותו ומאחל להם הרבה ושיהיה שלום בישראל”.