בינואר האחרון, כאשר פיטרה פורטסמות’ את המנג'ר דני קרולי, הוזכר לפתע שמו של רובי קין כמועמד להחליפו בקבוצת מרכז הטבלה בליגה השלישית באנגליה. לא לגמרי ברור מי זרק את האופציה הזו לתקשורת, אבל היו לה תומכים מסוימים כאשר היא דוסקסה, ובראשם חלוץ העבר קלינטון מוריסון, שנהנה בזמנו לשתף פעולה בנבחרת אירלנד עם אחד השחקנים הגדולים שלה בכל הזמנים.
"פורטסמות’ מתקשה להבקיע, ורובי יודע מה צריך לעשות כדי לכבוש. אני יודע שהוא שואף להיות מנג'ר, אז למה לא לקחת אותו? הוא יביא המון. יש לו אנרגיה ותשוקה למשחק, הוא יודע כדורגל לעומק, ויש לו אופי. ניהול אנשים זה דבר חשוב, והוא מצטיין בזה. שחקנים יכבדו אותו כשהוא ייכנס לחדר ההלבשה, בזכות הישגיו בקריירה על הדשא. זו הזדמנות מצוינת", הכריז מוריסון.
המילים החמות האלה לא עזרו לשיאן ההופעות ומלך שערי אירלנד בכל הזמנים לקבל את התפקיד. הוא כבש 68 פעמים ב-146 משחקים בחולצה הירוקה, אבל פורטסמות’ הלכה דווקא על בחור צעיר ואלמוני בשם ג'ון מוסיניו. ואולי אי אפשר לערער על הקביעה של מוריסון על כך שקין יודע מה צריך לעשות כדי לכבוש, אבל היא תקפה אך ורק לימיו כשחקן. הניסיון מלמד כי על תקן מאמן הוא לא הצליח לתרגם את הידע הזה לתוצאות – בשביל זה יש להתבונן במאזן של מידלסברו אליה מונה כעוזרו של ג'ונתן וודגייט בקיץ 2019.
קלינטון מוריסון (רויטרס)שני החברים הטובים מימיהם המשותפים בלידס ובטוטנהאם הצהירו אז שהם מעוניינים להצעיד את הקבוצה למאבק העליה לפרמייר ליג עם כדורגל התקפי ולחץ גבוה על שחקני היריב. בתיאוריה זה נשמע פנטסטי, והשאיפות היו אמיתיות, אבל כאשר פוטר בלם העבר ביוני 2020 בעיצומו של משבר הקורונה, דורגה בורו בתחתית והייתה בסכנת ירידה ממשית, בעוד מאזן ההתקפה שלה היה הגרוע ביותר בליגת המשנה – 37 שערי זכות בלבד ב-38 משחקים.
זה ממש לא סוד כי רזומה כשחקן לא רלוונטי לחיזוי יכולתו של הכוכב באימון, וחלוצים מתקשים במעבר הזה יותר מכולם מבחינה סטטיסטית. זה לא אומר, כמובן, שהגיבור האירי בן ה-42 לא מסוגל להיות מאמן מעולה, אבל הבחירה של מכבי תל אביב בו כמחליפו של אייטור קראנקה היא הימור גדול מאוד. אחרי הכל, קראנקה דווקא רשם הצלחות לא מבוטלות בקדנציה הסוערת וההפכפכה במידלסברו. יורשו לא הותיר רושם מהותי כעוזר במועדון, במה שהיה התפקיד המשמעותי ביותר בקריירה שלו על הקווים עד כה.
דווקא הצליח במידלסבורו. קראנקה (רדאד ג'בארה)כי הרי אחרי שעזב את בורו לפני שלוש שנים תמימות, ונפרד במקביל מתפקידו כעוזרו של מיק מקארתי בנבחרת אירלנד, עבד קין בעיקר כפרשן, ולא התקרב למימוש שאיפתו להפוך למאמן. אפילו המועמדות לכאורה למשרה בליגה השלישית הוגדרה באנגליה כמוזרה, בעוד המינוי כעוזרו של סם אלרדייס בלידס הוכרז כ"סנסציוני", כאילו הוציאו אותו מהנפטלין.
ההרפתקה הזו, שארכה ארבעה משחקים והסתיימה בירידה צפויה, לא מלמדת אותנו דבר על כישוריו של קין, ובאופן כללי האינדיקציות לגבי יכולותיו מוגבלות מאוד בשלב זה של חייו. לכן הגיוני לשמוע את כוכב העבר עצמו כדי להבין את השקפת עולמו, והוא סיפר עליה בהרחבה בראיון שהעניק לעיתונאי האמריקאי המנוח גרנט וול לפני שנתיים.
"אני רוצה שהקבוצות שלי ישחקו כדורגל אגרסיבי מאוד עם הכדור, ויתחילו את הנעת הכדור מאחור. תמיד שיחקתי בקבוצות טובות מאוד, כולל טוטנהאם במשך שמונה שנים, וטוטנהאם משחקת כדורגל התקפי. יש להם דרך – להתחיל את ההתקפות מאחור ולשחק מהר. אני אוהב את זה. אני אוהב גם להפריע ליריבות לשחק, לתקוף אותן בקצב גבוה, לעבור מרחבה לרחבה במהירות כדי להבקיע שערים. דרושה אינטנסיביות, ואני צריך שחקנים חכמים בקבוצה שלי. זו הפילוסופיה שלי, ואני לוקח קצת מכל המאמנים שהדריכו אותי והשחקנים איתם שיחקתי. אני רוצה כדורגל מהיר, שיהיה אטרקטיבי עבור הקהל", הדגיש אז האירי.
רובי קין (רויטרס)קין סיפר כי החליט להפוך למאמן עוד כאשר כיכב בלוס אנג'לס גלאקסי, איתה זכה בשלוש אליפויות MLS בארבע שנים, והחל ללמוד בקורסי מאמנים בגיל 31. הוא דיבר בהתלהבות על האפשרות לחזור לארצות הברית בתפקיד חדש אם הדבר יסתייע, ועל הדרך הסביר מדוע הקריירה שלו לא התפתחה בינתיים: "צברתי ניסיון כעוזר, ובבוא העת ארצה להיות מאמן ראשי. יש לי צוות שילך איתי, ואני מצפה לזה, אבל דרושה הזדמנות טובה. סירבתי להצעות כי הן לא הרגישו נכונות עבורי. כמו עבור כדורגלן, זה צריך להרגיש נכון, לצערי חלק מהקבוצות שהציעו לי להיות מאמן לא הרגישו נכונות עבורי בזמנו. אז אני ממתין להזדמנות טובה".
מדוע דווקא הג'וב בליגת העל הרגיש לו נכון? ייתכן שזו צריכה להיות אחת השאלות הראשונות שיופנו אליו בתל אביב, אבל לעיתונאים כדאי להיות זהירים. לקין בהחלט יש אופי, כפי שטוען מוריסון, ואת הכותרות הגדולות בתפקידו כעוזר מאמן מילדסברו הוא עשה במסגרת ראיון מוזר למדי לדיילי מייל, בו הגדיר חלק נכבד מהשאלות כ"מטומטמות".
כך, למשל, כאשר נשאל אם ישיר בחדר ההלבשה כדי לעודד את חניכיו – והוא הרי ידוע כחובב שירה – השיב קין: "למה לעזאזל? אני לא ליצן. אני לא מתכוון לבדר אנשים. מה הקשר בין השירים לעבודה שלי כמאמן?" על הדרך, הוא סירב גם לענות על השאלה כיצד הקריירה שלו משפיעה עליו כאיש מקצוע, וכאשר התבקש לנקוב בשמו של המאמן הטוב ביותר איתו עבד הוא בחר את עצמו.
"אני לא ליצן". קין (רויטרס)"מוניתי למאמן-שחקן של ATK ההודית, וכבשתי את שער הניצחון במשחק הבכורה שלי בתפקיד, במשחק שמנע מאיתנו לסיים במקום האחרון", הוא קבע, ואפשר להניח שמדובר בבדיחה. הקדנציה המשעשעת הזו ב-2018 נמשכה שלושה משחקים, בסיומם הודיע האירי על עזיבה, ובסופו של דבר תלה את הנעליים. בראיון רציני הרבה יותר לוול, הוא סיפר כי המאמנים האהובים שלו היו מיק מקארתי, ג'ובאני טרפאטוני ומרטין יול, וזה הרבה יותר מסקרן, אבל גם יוצר בלבול, כי מדובר בשלושה סגנונות שונים באופן קיצוני – עד כדי כך שלא ניתן לשלב ביניהם.
מקארתי, אחד החסידים הידועים ביותר של "הסגנון הבריטי הישן" של כדורים ארוכים והרחקות ליציע, הוא ההיפך המוחלט מהדרך אותה מתיימר לייצג קין, אבל הוא זה שהביא אותו כעוזר בנבחרת, ואף שיבח אותו בכל הזדמנות. "אני מקווה שרובי ימצא עבודה חדשה בהקדם, כי יש לו המון מה להציע. הוא עזר לי מאוד בגישור הפערים עם השחקנים הצעירים. הוא הכיר את השחקנים, והיה ביחסים טובים איתם", אמר הבוס הוותיק אחרי ששיתוף הפעולה ביניהם הסתיים ב-2020.
אפשר להבין, אם כך, שהוא מעריך את חלוץ העבר, אותו טיפח בנבחרת גם בתחילת המילניום, בזכות יחסי האנוש שלו – וזו בהחלט תכונה חשובה מאוד עבור מאמן. עם זאת, הוא לא אמר מילה על יכולותיו המקצועיות הנוספות של קין.
"יש לו המון מה להציע". רובי קין (רויטרס)בהיבט זה, יש רק סימני שאלה, ללא תשובות כלל. קין טוען כי הוא מעריך מאוד את סגנון החזקת הכדור של מנצ'סטר סיטי, אבל מתחבר רגשית לליברפול. המשותף לשתי הקבוצות הוא לחץ אינטנסיבי מאוד ושאיפה להרוויח את הכדור בחלק המגרש של היריב תוך זמן קצר ככל הניתן – וברור לגמרי שזו תהיה הדרישה שלו משחקניו.
ובכל זאת, הגישות של פפ גווארדיולה ויורגן קלופ שונות, ובהיעדר קבלות מעשיות מדובר במילים בלבד. אם לא סופרים את הימים הספורים בהודו לפני חמש שנים, בישראל יקבל קין את התפקיד העצמאי לראשונה בחייו, ומכבי תל אביב היא הניסיון הראשון שלו ליישם את רעיונותיו, רבים ומגוונים ככל שיהיו.
יש לזה יתרונות, כמובן, והמוטיבציה של המאמן החדש תהיה גבוהה ביותר, אבל לא לגמרי ברור איזה שיקולים הובילו לבחירתו. הכדורגל הישראלי הרוויח שם גדול, והתקשורת קיבלה טיפוס מיוחד וססגוני, אבל מה קיבל המועדון מבחינה מקצועית? אין לדעת.