"בחצי העונה השני הרגשתי שייך וקיבלתי ביטחון"

לפרק סיום העונה של פודקאסט מכבי ת”א הגיע אורח מיוחד – מאמן הצהובים עודד קטש, שהתיישב לשיחה של שעה באולפן ONE, יחד עם גידי ליפקין, משה ברדה ולי נוף גזית, שיתף על הלחץ מהעונה, הרגעים הקשים והשמחים, היתרונות לקראת העונה הבאה, דארן היליארד, פלייאוף היורוליג, ניקולה וויצ’יץ’, דייויד בלאט, קטשפר, ים מדר, ה-NBA והרצון להוכיח. בעקבות אורך הראיון חילקנו אותו לשניים, לפניכם הראשון, האזינו:

עודד, אתה מסכים עם האמרה שמאמן מכבי זו המשרה הלחוצה באירופה?  
"לא הייתי עוד בכולם, אבל זה בהחלט שם למעלה גבוה. זה לחץ טוב, אני אוהב את זה, יש בזה יתרונות".

בלחץ אתה מתפקד טוב יותר? 
"בדרך כלל".

יש יותר לחץ כשחקן או כמאמן? 
"כמאמן. יש לחץ בשני המקרים, תלוי גם באופי שלך, אבל בתור שחקן ובתור מאמן הלחץ קיים. יש הרבה דברים טובים בלחץ וברגע שהמשחק מתחיל, הלחץ יורד. שחקן חווה גם משהו פיזי כשהמשחק מתחיל, משהו באדרנלין משחרר לחץ הרבה יותר מאשר בתור מאמן. הפעילות הספורטיבית עוזרת".

עודד קטש מודה לקהל (רדאד ג'בארה)

מתי הרגשת את הלחץ הכי הרבה במהלך העונה?
"הלחץ תמידי. יש לחץ ברמה האישית, חיכיתי להזדמנות הזו והיה לי מאוד חשוב שדברים יתחברו ויצליחו. לבנות קבוצה ממש חדשה מאפס ולא לדעת איך הדברים יתחברו ומצד שני גם לא לדעת כמה זמן יש לך כדי שדברים יקרו, אז זה לחץ מסוג מסוים. כמעט בכל משחק במכבי אתה רוצה לנצח וכל משחק ביורוליג הוא גמר גביע. עם הזמן מתרגלים לזה ונהיים אפילו קהים לתחושות האלה".

בפעם הקודמת השידוך שלך למכבי לא הצליח. התחילה העונה, היו כותרות, חוסר גיבוי של ההנהלה, עשית במכבי דברים נפלאים כשחקן, לא ציפית להתנהלות אחרת?
"אני פחות קורא כותרות ולא זכורה לי התבטאות של חוסר גיבוי מצד ההנהלה".

בכל מקום היו כותרות.
"זה היה הרבה מתחושות של התקשורת".

כשהם רוצים, במכבי יודעים להתקשר לכתבים ולהגיד 'זה לא נכון'. באותו זמן לא ראינו את זה, משום מה הכותרות האלה היו נוחות להם.
"אתה מכניס אותי למקומות שאני לא מכיר, אני לא אחד שמדבר עם כתבים ואני לא יודע על זה כלום. התבטאתי בנושא בכמה הזדמנויות, היה איזה פער בין מה שהרגשנו כקבוצה שנבנית מאפס והתהליך שאנחנו עוברים לבין התחושות שהיו כלפי חוץ. גם ברמת התוצאות, כולם לפעמים שואלים אותי על פתיחת עונה פחות טובה. לא יכולנו להתחיל יותר טוב את העונה הזו מאשר התחלנו כקבוצה חדשה, התחלנו עם 1:4 ביורוליג, היינו תמיד שם במאבקי הפלייאוף והיו מתחתינו קבוצות עם תקציבים, המשכיות ומאמנים יותר מנוסים.

עודד קטש (חגי מיכאלי)

"היינו רק לשבוע אחד במאזן שלילי ביורוליג וזה יוצא דופן, מי שמבין קצת וחי כדורסל יודע שקבוצות גדולות כמו פנרבחצ'ה של אוברדוביץ' ואנדולו, שזכתה פעמיים ביורוליג, כשהם בנו את הקבוצות הם לא הגיעו לפלייאוף והפסידו במפעלים המקומיים. אפילו אוברדוביץ' שהגיע לפרטיזן והגיע לפלייאוף, זו קבוצה שנבנתה במשך שנתיים והלכה והשתפרה. גם מונאקו ששיחקנו נגדה, לא פשוט לבנות קבוצה מאפס והעונה בנינו באמת מאפס, כולל צוות ושחקנים.

"החוויה שלנו בחדר ההלבשה הייתה מדהימה, האופי התחבר, האימונים השתפרו, אנחנו לא הקבוצה היחידה באירופה שלא שיחקה באותו שלב את הכדורסל הכי טוב שלה. היה מאוד קשה לקבל את הדיסוננס כי כל פעם שהתראיינתי והתבטאתי על תהליכים אז באיזשהו שלב זה נשמע כמו תירוצים ולא הרגשתי שיש צורך לתרץ משהו, כולל שחקנים כמו ווייד בולדווין, לורנזו בראון, אלכס פוית'רס, גיא פניני, שחקנים שעברו דבר או שניים ויש להם ניסיון, לא הבינו על מה הרעש, פשוט 'תנו להמשיך לעבוד'. אני לא יכול להתייחס לשום אמירה של ההנהלה, זה גם לא משהו שנאמר לי. בהחלט היה פער מסוים בתחושות והייתה נקודת מפנה במהלך העונה שעזרה גם למערכת היחסים בין המאמן להנהלה".

זה ידוע שלקבוצות שלך לוקח זמן להתחבר, במיוחד כשזו קבוצה חדשה. בהנהלה הרי ידעו את זה.
"בהתחלה אולי גם אצל כמה אנשים בהנהלה היו ציפיות יותר גבוהות".

שחקני מכבי תל אביב (איציק בלניצקי)

מבחינת היכולת או תוצאות?
"אני מניח שגם וגם. נאמרו דברים והיו שיחות, חזרתי על מה שאני אומר לכולם – זה עניין של תהליך ולוקח זמן. הם היו מעט יותר מוטרדים, לא משהו יוצא דופן ולא נאמר משהו קשה, אבל היה פער בין התהליך שאנחנו עברנו והיינו מרוצים ממנו, לבין דברים שהגיעו אלינו כלפי חוץ. גם זה השתנה באיזשהו שלב וגם אני, מערכת יחסים של מאמן-שחקן, מאמן-קהל, מאמן-הנהלה, מערכת היחסים הלכה והתפתחה. בחלק השני של העונה הרגשתי יותר שייך, טוב, מוערך וקיבלתי יותר ביטחון".

מהסתכלות מהצד, נקודת המפנה הייתה גמר הגביע. משהו בשפת הגוף, בניהול המשחק, בהתאמות הטקטיות, משהו נפתח אצלך. אתה מסכים?
"מה זה התמקדות בדרך? היכולת לעבור קשיים והפסדים וצריך לדעת גם איך להפסיד. דווקא במשחק הזה, זה היה הפסד קשה ולא מתוכנן - גם חלק גדול מהשחקנים, הרוב שמגיעים לפה אז רוב ההתרכזות היא ביורוליג, אבל שם נפל האסימון שגם פה בארץ דברים לא יבואו בקלות. זה היה משחק לא טוב שלנו ולמדנו הרבה מאוד לקחים, גם השחקנים במערכת היחסים בינינו. זו הייתה עוד הזדמנות, כמו למשל במשחק יוצא דופן גרוע נגד באסקוניה, זה היה מסוג המשחקים שאתה יכול למנף, לשבת עם השחקנים ולפתוח שיחה של 'דרכנו לאן', בואו נלמד מזה ונתפתח. אלה תהליכים וחוויות מאוד משמעותיות בבנייה של סגל, במחויבות אחד לשני ולתהליך, גדלנו מזה".

חודש אחרי שיחקתם את הכדורסל הכי טוב באירופה.
"גם מול השחקנים, כל פעם שחווינו אכזבה - שלוש-ארבע פעמים עשינו שיחה קבוצתית, דברים נפתחו, המחויבות התעצמה, הקשר בין השחקנים לצוות הלך והתחזק. אלה חוויות משמעותיות שחייבות לקרות בתהליך כזה וידענו למנף את זה וידענו להגיב, הקרדיט קודם כל לשחקנים".

ווייד בולדווין ולורנזו בראון (איציק בלניצקי)

יצא לנו לדבר עם (דורון) פרקינס במסעדת 206 אחרי הזכייה באליפות והוא בא ומספר לנו בעצם שאחרי שיצאו כל הדיווחים עליך לגבי העתיד, הייתה לכם איזושהי שיחה ואתה זה שבאת ונתת לכל השחקנים את הביטחון: 'אל תדאגו, זה עליי, בואו נעשה מה שצריך לעשות'.
"הוא חשף יותר מדי (צוחק). קודם כל זו לקיחת אחריות, שנית כשאתה מדבר עם שחקנים - היה רעש סביבי, שחקנים הרגישו את זה, ידעו את זה. היום מאוד קשה להסתיר את זה והיה לי מאוד חשוב לא לתת לזה להשפיע למרות שזה השפיע וזה היה אפילו מרגש כי במשחקים שאחרי זה הם נלחמו גם בשבילי. החיבור בין הצוות לשחקנים היה מיוחד וזו גם הסיבה שהגבנו טוב לכל אחד מהרגעים האלה, זה רק מראה על האופי של הקבוצה וזו גם הייתה הסיבה העיקרית שהרגשנו שיש פה משהו מיוחד ברמת האופי.

"ברמת הכדורסל תמיד יש מה לשפר, כולל הסתכלות לשנה הבאה, בטח בתהליך. כמאמין גדול בדרך, ולהיות מנהיג או להוביל, אתה צריך לתת דוגמה אישית. זו הייתה ההזדמנות מבחינתי להראות דוגמה אישית ולומר 'זה המצב שאני נמצא בו, בואו נתרכז בדרך'. אמרנו 'לא לפחד להפסיד, לא לפחד להחטיא'. כל עוד הדרך תהיה טובה, ידעתי באמונה גדולה שהתוצאות יגיעו וזו הייתה הדרך שלי להראות דוגמה אישית". 

לא היית הבחירה הראשונה או השנייה של ההנהלה. הגעת לעונה הזו ממקום של רצון להוכיח, להראות לכולם שאתה מאמן יורוליג לכל דבר?
"הטייטל הזה הוא קצת קשה לי לפעמים, כי כל הזמן עושים את ההבדלה. יורוליג זה לא כדורסל שונה. זה כדורסל ברמות גבוהות, השחקנים הטובים מתרכזים שם, אבל יש שחקנים שלא משחקים ביורוליג וראויים להיות שם. הרגשתי כבר כמה שנים שדברים מתגבשים, האמנתי הרבה בעצמי, חיכיתי להזדמנות - אני פחות אוהב לדבר על עצמי, אבל הרגשתי וידעתי את זה. זה לא תמיד מבטיח הצלחה, תמיד צריך את הסיטואציה וידעתי שהדרך שלי לשים את הרגל בדלת זה דרך סיטואציות לא פשוטות במועדונים שלא קל לאמן בהם עם הרבה לחץ, ורציתי את זה.

עודד קטש (איציק בלניצקי)

"לגבי להוכיח את עצמי - אני בכדורסל מגיל שש והייתי קטנצ'יק ומאוד רזה כמו כמעט לאורך כל הקריירה. תמיד אמרו 'זה נחמד, אבל הוא לא יצליח' - לא בליגת העל, לא קבוצה גדולה, לא באירופה ולא ב-NBA. התחושה של להוכיח את עצמך תמיד קיימת, זה לחץ או רצון להוכיח, זה היופי במשחק הזה. כל שני אנשים שמתחרים אנחנו רוצים ששניהם ירצו להוכיח. הרצון להוכיח קיים ולא משנה באיזו סיטואציה הייתי בה, היה לי לחץ גדול מאוד גם כשאימנתי בגליל עליון אצל חיים אוחיון ז"ל שהרגשתי הכי בטוח בעולם או כשהייתי בירושלים או באילת. הלחץ להצליח ולנצח הוא פנימי, זה חלק מהחוויה הפנימית של ספורט".

אין אחד שלא דיברנו איתו ושמענו על מערכת היחסים המיוחדת שלך עם שחקנים. היו גם כאלה שעשו קפיצות מדרגה כמו ג'וש ניבו, איך אתה מביא אותם לרמת תפקוד גבוהה?
"אפשר פודקאסט שלם רק על זה - על תפקיד המאמן, זה האתגר הגדול בלהיות מאמן. ברמה הקבוצתית ולנהל צוות ושחקנים, קצת נגענו בזה - שצריך להוות דוגמה אישית. אתה צריך להאמין בדרך שלך, להיות מאוד ברור, לשים גבולות ברורים ולתת חופש בתוך זה. ברמה האישית מול כל שחקן - יש רמה של התאמה, אני מאמין בדרך שבה אני רוצה לשחק כדורסל אז יכול מאוד להיות שיש שחקנים שאני יכול לעזור להם יותר או פחות. ברמה האישית היה לי מאוד חשוב, וזה היה הכח שלנו השנה, לשמור על שפת גוף טובה, להיות חברים טובים ולא לתת לאף אחד להרוס את הדבר הזה.

"כדורסל הוא משחק קבוצתי, אבל הוא מורכב מאינדיבידואלים ולא לכל אחד יש את אותו צורך. יש שחקנים שהחיבור איתם הוא מיידי ויש שחקנים שלוקח הרבה זמן ואסור לך לוותר על זה בתור מאמן. יש כאלה שרוצים הרבה מאוד מידע, יש כאלה שרוצים שיעזבו אותם בשקט, יש כאלה שצריכים יותר וידאו. זה האתגר שלנו בתור מאמנים/מורים/הורים - לא כולם אותו דבר וכל אחד צריך את המזון האחר הזה כדי להוציא את המיטב. זה האתגר. אם אני עושה את זה טוב או לא - זה השחקנים יגידו. לא תמיד זה מתחבר ככה, אבל העונה הייתה לנו חבורת שחקנים מדהימה ברמה האישיותית".

ג'וש ניבו בפעולה (חגי מיכאלי)

היו לך חששות לפני לגבי ווייד ולורנזו - איך זה יתחבר ומבחינת האופי? איך זה התחבר? ברמת החיבור זה מזכיר אפילו את קטשפר.
"הם קצת יותר טובים נראה לי (צוחק). תמיד יש חששות מדברים, שאלת אותי מקודם לגבי ברירת מחדל - 99% מהאנשים בכל סיטואציה הם סוג של ברירת מחדל, תמיד אפשר יותר וגם לגביהם. היו עוד כמה שמות בכירים, בסוף יצא ככה שהלכנו על שניים. ההחלטה להביא שניים דומיננטיים הייתה משמעותית, בטח אחרי שסקוטי (ווילבקין) עזב, הוא היה המנהיג הבלעדי. יש יתרונות וחסרונות. ברמת יורוליג, צריך לא רק שניים, אלא אפילו שלושה בקבוצות שרוצות להגיע עד הסוף.

"היו חששות, היו גם כל מיני רעשים לגבי אופי, התנהגות וחיבור למאמנים כאלה ואחרים. כל מה שקשור לווייד, מגיע בעניין קרדיט גדול מאוד לדייויד בלאט, גם לגרום לנו לרצות את זה, גם לגרום לזה לקרות, גם ליצור את המחויבות של ווייד לתהליך הזה, הוא עזר שם המון. נקודת המפנה בהחלטה ובשקט הייתה שיחה שלי עם ווייד, מהר מאוד אפשר להבין שהוא אינטליגנט ורוצה מאוד להצליח".

מה היה בשיחה?
"יש בו משהו מאוד ישיר, בלי בולשיט, הוא מדבר על הכל. אפשר היה לדבר איתו ברגע הראשון על דברים שאומרים עליו, הוא מאוד פתוח לזה, לא מתגונן ומאוד ברור. את מרגישה מי אמיתי וכמה הוא רוצה להצליח. הוא הרים טלפון מיד ללורנזו והחיבור ביניהם היה מיידי, ממש חברות ופרגון, שזה מדהים. שני הכוכבים של הקבוצה וגם ברמת התפקוד שלהם על המגרש, הם המובילים ורוב ההחלטות אצלם - לראות אותם מפרגנים ככה זה חלחל למטה, אבל מאוד יכול להיות שאם לא היה האופי הנכון סביבם, זה לא היה קורה גם ביניהם. צריך לייצר אווירה שתפרה כאלה מערכות יחסים".