ישראל מארחת את אליפות אירופה לנשים בכדורסל יחד עם סלובניה, כאשר המטרה של נבחרת הנשים בראשות המאמן שרון דרוקר היא לנסות לעלות לשלב הבא. הנבחרת הישראלית משובצת בבית מספר 2 בו היא משחקת יחד עם נבחרות בלגיה, איטליה וצ'כיה.
המשחק הראשון של ישראל יתקיים ביום חמישי מול בלגיה (18:15) כאשר היכל שלמה מארח את כל משחקי הבית הישראלי יחד עם בית נוסף, ואת משחק הפלייאוף לרבע הגמר. בסלובניה יתקיימו כל המשחקים המכריעים של רבע, חצי הגמר והגמר עצמו כולל שאר הבתים.
רגע לפני תחילת האליפות, מאמן הנבחרת שרון דרוקר מדבר על הכל בראיון מיוחד ל-ONE: הציפיות מהנבחרת, מה הסיכויים שלה לעלות שלב, האם בעקבות הצלחת נבחרת הנוער הדבר יכול להשפיע גם מבחינת נבחרת הנשים, הקריירה שלו כמאמן ואולי השיא העולמי בו הוא מחזיק, אימון נבחרת הנשים לצד היותו עוזר מאמן נבחרת הגברים.
שרון, באיזה מצב הנבחרת מגיעה לאליפות, וכמה לחץ יש עליה שהאליפות בישראל?
”לגבי המצב הבריאותי, ג’ניפר פלשר שהייתה הגבוהה המחליפה שלנו סיימה. היא שברה את הקרסול ביוון במשחק אימון. אנחנו מנסים להכשיר את ליאור גרזון, היום או מחר יתברר מצבה כדי לראות מה מצב הקרע שהיה לה בכף הרגל. אני לא חושב שאנחנו מרגישים לחץ מעצם היותנו בבית, כולם יודעים את פערי הרמות מאירופה, היורובאסקט ברמה מאוד גבוהה ואנחנו בבית מאוד קשה, יש לנו ציפיות מעצמנו, אלו הדברים שחשובים מבחינתי. הנבחרת מקבלת הכרה ובמה, יש להן המון רצון ומוטיבציה, אני יודע שכל אחת שתעלה תעשה את המקסימום כדי שנופיע מכובד, נילחם וננסה לנצח בכל משחק. בלגיה מדורגת 2, איטליה 5, אלו נבחרות ברמה גבוהה, את צ’כיה לא הספקתי לראות”.
מה הסיכויים שלנו לעלות שלב? נבחרת הנוער ריתקו מדינה שלמה, האם הנשים יכולות לקחת דוגמה, למרות שבבוגרות יש הבדל גדול, אבל האם אפשר לעשות משהו?
”קשה לדעת. סיפור סינדרלה הוא תמיד יפה והייתי פעם בתוכו, נבחרת הנוער עשתה הישג אדיר, אבל זה ענף אחר, זה בוגרות, זה כדורסל אחר, אבל אנחנו לא באים לוותר ולהרים ידיים. עשינו מאמצים גדולים כדי שהנבחרת תוכל להופיע טוב ואנחנו התאמנו טוב. למעט הפציעות שקצת העיבו אנחנו במצבים מורלי טוב, וקבוצה שכיף לה ובמצב מורלי טוב משחקת ביחד ותיתן את המקסימום – יש סיכוי לעשות דברים יפים”.
כדורסל הנשים בישראל לא מהמשובחים בעולם ובליגה אין עניין גדול. האם הנבחרת כן תרתק את הקהל ואתה מצפה שכן תהיה לה תמיכה ביתית?
”אין ספק שהיכל שלמה יהיה מלא. אני יודע על הרבה מחלקות של ילדות בכל הארץ שמגיעות לראות את הנבחרת, וזה אחד ההישגים שלנו, שנוכל ליצור סוג של המשכיות ואם ילדה אחת מתלבטת בין כדורעף, כדורסל או כדורגל ומגיעה לכדורסל, אז אנחנו מרוויחים מזה. במשחק האחרון בחלון נגד שבדיה הייתה אווירה ממש ביתית ותומכת, וגם מזה שניצחנו הבנות קיבלו המון תשומת לב, אלו הבנות שצריך להסתכל עליהן כמודל העתיד, לבנות את זה כמודלים של כדורסל נשים”.
יש לחץ על הבנות?
”באופן טבעי, בנות שהגיעו ליורובאסקט ומייצגות נבחרת ויהיו השיחה של 4-5 הימים האלה בישראל יש עליהן לחץ, אנחנו מנסים לנטרל את זה וליצור להן את המשימות אחת אחרי השנייה, לא להסתכל גבוה מדי ולא להסתכל על כולן, אלא מטר קדימה, לכבוש עוד פסגה ועוד פסגה, מסתכלים קודם על המשחק הראשון נגד נבחרת טובה ופייבוריטית כמו בלגיה, ואחרי זה אנחנו נמשיך הלאה”.
איך אתה כמאמן עושה את הסוויץ’? הרי אימנת את הפועל חיפה גברים, אחרי זה נפרדת מהם, אתה עוזר המאמן בנבחרת הבוגרת עם בית הלחמי, איך אתה עושה את הסוויץ’ מבחינה מנטלית?
”אני שנה וחצי בתפקיד, מכיר את הבנות מצוין, עברתי איתן חלונות וגם עכשיו את ההכנה. אני מאוד נהנה מהן, רואה בהן הרבה מודלים לחיקוי ואני לא מרוכז בשום דבר אחר למעט זה. רוצים להופיע טוב, חזק ותחרותי ביורובאקסט ואחרי זה נתפנה לשאר הדברים”.
אבל לנבחרת לא צריך להיות מאמן שחי את זה 24/7 ולא בא פעם בכמה זמן? אני יודע שאתה מקצוען, אבל האם לא צריך לחיות את זה יותר?
”נכנסתי, קפצתי למים, באמת לא באתי מליגות הנשים, אבל כדורסל זה כדורסל ואני יודע מה קורה בארץ בכל הנושאים של כדורסל, גם בנוער וגם בנשים, ולמדתי את זה די מהר. הכרתי את השחקניות, עשיתי ראיונות עומק וצעדים כדי לחזק את הנבחרת, אני מקצוען ויודע לעשות את ההפרדות, להתרכז במה שצריך. אני מרגיש שהבנות גם. זה שאני בא מבחוץ ואני כביכול מכיר את הענף, זה יכול להיות יתרון. מה שאני רואה וחושב זה מה שיהיה. יש לי צוות שחי כדורסל נשים, אלונה חליווה מנהלת נבחרת, רועי לזר עוזר המאמן, נתנאל דהן סקאוט ורוני גוטליב מאמן כושר, ולי יש את כל התנאים כאשר ראשי האיגוד מאמינים בי וזה כבוד ומחויבות".
כמה לחץ יש עליך מהציפיות?
”אני חושב שכל מאמן שמייצג נבחרת לאומית יש עליו לחץ, מצד שני יש בזה גאווה ואני חושב סוג של כיף. אנחנו צריכים לנתב וגם אני מנתב את זה למקום של הרבה אנשים שזוכים לעשות יורובאסקט, בין אם זה גברים או נשים. זו חוויה לחיים. ככה אני רוצה שהבנות יסתכלו על זה וככה אני מסתכל על זה. יש לנו חוויה והזדמנות להרים את כדורסל הנשים בארץ, ב-4-5 ימים הקרובים כולם ידברו עלינו ויסתכלו עלינו ובואו נעשה את המקסימום הכי טוב”.
בניגוד לכדורגל, ששם מאמני הנבחרות לא מאמנים במקביל קבוצות, בגלל גובה המשכורת זה מאלץ את המאמנים לאמן גם קבוצות, זה מטריד אותך?
”לא. קודם כל אני ממשיך עם נבחרת הנשים. יש לנו עוד חלום בנובמבר ויש לנו את נבחרת הגברים עם משימה באוגוסט”.
רגע, אתה ממשיך עם הנשים גם כשתהיה עוזר מאמן בגברים?
”כן. זה לא נוגד את השאלה”.
אני חושב שזה עוד לא היה כזה דבר, אתה יכול להיכנס לספר השיאים של גינס...
”סוף סוף הגעתי לספר גינס, תמיד חלמתי להיכנס”.
אבל איך אפשר גם וגם?
”יש חלון אחד לנשים בנובמבר ולגברים בפברואר. אני חושב שאיגוד נותן לנו את התנאים האידיאליים כדי לעבוד ולהצליח וזה מה שאנחנו מנסים לעשות. הכדורגל שונה מכדורסל, אני חושב שבכל המובנים. אנחנו יודעים להסתדר ולעשות יותר מדבר אחד, ראינו את זה גם בחלונות ורואים את זה גם עכשיו”.
אתה חושב יום אחד על משחק עם הגברים ויום אחד על משחק עם הנשים?
”יש משימה עכשיו ביורובאסקט, אז נשים. כולנו סביב זה. כשזה ייגמר, כולי יהיה מתוכנת לעמוד לידו של אריאל בית הלחמי ולעזור לו במשימה של הגברים. ככה אנחנו עובדים. אנחנו מקצוענים, יודעים מה צריך לעשות וכל אחד עושה את המקסימום”.
ידעת עליות ומורדות בקריירה, לאן הלאה?
”האמת שאני עדיין לא יודע, אני מחפש את האתגר הבא בנושא של קבוצות, לראות אם יש מקום שאפשר להשתלב ולבנות משהו לאורך זמן. כרגע כולי מתוכנת רק ליורובאסקט הקרוב וכשיהיה חדשות אז נודיע”.