היו שאמרו כי חצי הגמר בין מנצ'סטר סיטי לריאל מדריד היה הגמר האמיתי. בדיעבד, התכולים היו מעדיפים שזה היה המצב. ה-0:4 המכונן שלהם על האלופה היוצאת בגומלין היה מופלא ומופתי בכל קנה מידה – משחק קרוב לשלמות בו דרסו חניכיו של פפ גווארדיולה ללא תנאי יריבה שהייתה אמורה להיות עוצמתית. היה זה אחד המשחקים הטובים ביותר של קבוצה כלשהי בתולדות ליגת האלופות. לו היה מתרחש בגמר, היו זוכרים אותו לנצח, כפי שלא שוכחים את ה-0:4 המטריף והסנסציוני של מילאן על ברצלונה של יוהאן קרויף ב-1994.
ואולם, הגמר האמיתי היה אתמול. על אף הספקות לגבי אינטר אחרי עונה בינונית רוויית משברים בליגה האיטלקית, התברר שהיא זו שסיפקה למנצ'סטר סיטי את המבחן הקשה ביותר העונה. היא נתנה פייט הרבה יותר טוב מריאל, שלא לדבר על באיירן מינכן שנכנעה לתכולים ללא תנאי ברבע הגמר. האימפריות החזקות לכאורה הוזזו הצידה ללא קושי. השחורים-כחולים ממילאנו לא סתם היוו יריב שקול. לאורך המשחק כולו הם גילו עדיפות טקטית, ורק חוסר היכולת לנצל הזדמנויות מנע מהם להגיע להארכה לכל הפחות. בפועל, בערב נתון, הם היו ראויים יותר לניצחון, וסימונה אינזאגי הוכיח את עצמו כמאמן שבנוי למעמדים אלה. למרות התוצאה, הערב הזה חיזק מאוד את מעמדו.
אחיו הצעיר של פיפו, שהחמיץ את הגמר המפורסם באצטדיון באיסטנבול ב-2005 בגלל פציעה, הגיע חדור אמונה לסגור גם את המעגל המשפחתי והצהיר לפני ההתמודדות שאינטר תשחק ללא רגשי נחיתות – וכך היה. לא רק דנזל דומפריס ופדריקו דימארקו דהרו ללא הפסקה לאורך האגפים, אלא גם הבלמים מתיאו דרמיאן ואלסנדרו באסטוני הצטרפו אליהם לא פעם. חילופי המקומות האלה עשו כאב ראש לברנרדו סילבה ולג'ק גריליש, שלא קיבלו חופש פעולה כמו בגומלין מול ריאל.
הגביע חמק מאינזאגי ואינטר (רויטרס)אינטר הסתדרה היטב עם הלחץ שהפעילה מנצ'סטר סיטי בחלק המגרש שלה, הניעה את הכדור בשקט נפשי ובסבלנות, שיתפה את השוער אנדרה אונאנה בבניית המשחק והעניקה לאורך דקות ארוכות תחושה של שליטה במרכז המגרש. למעשה, דווקא הלחץ של אינטר במחצית המגרש של סיטי היה יעיל יותר, והוא הוביל לשגיאה של השוער אדרסון במסירה פשוטה במחצית הראשונה. ניקולו בארלה, שהיה כהרגלו השחקן המצטיין של הנראזורי בקישור עם הספק עבודה פנטסטי, קיבל את המתנה הזו, אך לא הצליח לכוון כמו שצריך לשער החשוף.
אינזאגי אף הדגיש שהייתה לקבוצתו תוכנית כיצד לעצור את ארלינג הולאנד, ובשורה התחתונה היא עבדה היטב. הסקורר הנורבגי הגיע לגמר עם מאזן לא מזהיר של שער אחד בששת המשחקים האחרונים – ובמונחים שלו מדובר בסוג של משבר. הרצף הבעייתי נמשך גם באיסטנבול והחלוץ החסון קיבל הזדמנות אחת בלבד, כאשר קווין דה ברוינה סיפק לו מסירת זהב באמצע המחצית הראשונה. מלך השערים בפרמייר-ליג השאיר אז את באסטוני מאחוריו, אבל לא הצליח להכניע את אונאנה – וזו הייתה תרומתו המשמעותית המרכזית בכל המשחק. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בהישג של האנדרדוג.
אינטר עצרה אותו, אבל כך נגמר הערב. הולאנד (רויטרס)לו הולאנד היה לוקח את הצ'אנס שלו, כפי שהולאנד אמור לעשות בשגרה, דה ברוינה היה חתום על בישול בגמר ליגת האלופות. זה מה שהגיע לו – גם בזכות העונה הנוכחית המזהירה וגם כפיצוי על הפציעה האומללה בגמר נגד צ'לסי לפני שנתיים, כאשר ירד בדמעות אחרי ההתנגשות באנטוניו רודיגר. ואולם, זה העניין עם הסטטיסטיקה של אסיסטים – היא תלויה בעיקר במה שמקבלי המסירות עושים עם הכדור. במקום להעניק תהילה לפליימייקר הבלגי, החליט הגורל להתאכזר אליו פעם נוספת, ודקות ספורות אחרי ההחמצה הוא נפצע שוב.
פניו רק האדימו עוד יותר כאשר התיישב על הספסל וניסה לעכל את חוסר המזל. ובעוד קבוצתו מתקשה מול היריבה הנחושה והאיכותית, לא היה אוהד באצטדיון שלא עברה בראשו המחשבה הפשוטה – הנה לכם שוב דה ברוינה מקבל את תפקיד הגיבור הטרגי בערב החשוב ביותר. אחרי הכל, הסיכוי לנצח ירד ללא הלב הפועם של התכולים – והאמונה של אינטר רק התעצמה.
האמונה של אינטר התעצמה ברגע הזה (רויטרס)ואולם, באופן אירוני במיוחד, על התפקיד הספציפי הזה השתלט בלגי אחר. רומלו לוקאקו עשה לא מעט בחודשים האחרונים על מנת להשכיח את הקדנציה הגרועה בצ'לסי ואת פתיחת העונה הקטסטרופלית שכללה גם מחצית רוויית החמצות מזעזעות מול קרואטיה במשחק האחרון בשלב הבתים במונדיאל, בו הייתה בלגיה זקוקה לניצחון על מנת להימנע מהדחה מוקדמת מבישה.
לוקאקו חווה אז שפל, אבל חזר לחיים בהדרגה אחרי שכבש את השער הקריטי מול פורטו בשמינית הגמר. הסקורר נכנס כמחליף כאשר הכריע את הקרב מול הפורטוגלים וזה התפקיד ששמר לו אינזאגי לאורך המפעל כולו. בליגה האיטלקית הועדף לא פעם לוקאקו על פני אדין דז'קו בהרכב כשותפו של לאוטרו מרטינס, אבל בזירה האירופית הבוסני תמיד פתח – וכך היה, באופן טבעי, גם אתמול מול האקסית. דז'קו השקיע רבות, אבל לא היה נייד מספיק כדי להגיע למצבי הבקעה, וכאשר נפצע בתחילת המחצית השניה ידע לוקאקו שזה הרגע שלו. כשחקן מנצ'סטר יונייטד לשעבר, הייתה המשימה שלו חשובה אפילו יותר.
לוקאקו מחמיץ (רויטרס)ואז באה ההופעה שהזכירה את הפיאסקו מול קרואטיה. הדרך בה חסם לוקאקו את הנגיחה של דימארקו שהייתה עשויה להיכנס לרשת הדגישה את היותו המכשול – גם אם במקרה זה מדובר בחוסר מזל נטו. לעומת זאת, הבלגי היה צריך לנגוח הרבה יותר טוב בדקה ה-88 כאשר רובין גוזנס סידר לו צ'אנס נפלא להשוות ל-1:1, אבל הניסיון החלש הלך היישר לגופו של אדרסון. לוקאקו החטיא שתי הזדמנויות נוספות שהיו פחות דרמטיות, ובסופו של דבר איפשר לשוער מנצ'סטר סיטי לשמור על רשת נקייה. הברזילאי עצמו תרם לכך המון, במיוחד כאשר הצליח להדוף את הנגיחה של גוזנס בשניות האחרונות של זמן הפציעות – זו הייתה ההצלה שהבטיחה סופית את הזכייה ואת הטרבל, והפכה אותו לאחד הגיבורים החיוביים הבולטים.
היכולת להפוך ההזדמנויות לשערים מכריעה משחקים, וזה היה הסיפור גם אתמול. אינטר סיכנה את השער יותר וגם לאוטרו מרטינס לא השכיל לקחת את המתנה שסידר לו מנואל אקאנג'י בתחילת המחצית השנייה. הארגנטיני חלם ללכת בעקבותיו של אלילו דייגו מיליטו שכבש צמד בגמר ליגת האלופות ב-2010, אבל נותר בידיים ריקות. מהעבר השני, הולאנד פספס וגם פיל פודן ביזבז את הצ'אנס הנפלא שנפל לרגליו וגרם לגווארדיולה למרוט את השיערות הווירטואליות שלו. היחיד שידע לתרגם את המצב שלו לשער היה דווקא רודרי, ועל כן הוא ראוי לתואר איש המשחק.
ראוי להיות המצטיין. רודרי עם גווארדיולה (רויטרס)בעצם, למה "דווקא"? רודרי הוא בדיוק השחקן הנכון כדי לכבוש את אחד השערים ההיסטוריים ביותר בתולדות המועדון – כי הוא קר רוח, חכם מאוד בבחירת המיקום כדי להיות בדיוק בעמדה האידיאלית, וגם ניחן בטכניקת בעיטה פנומנלית. הספרדי משחק בעמדה שהגה גווארדיולה בברצלונה עבור סרחיו בוסקטס ואותה מילא במנצ'סטר סיטי פרננדיניו. בהשוואה לשניהם, הוא סקורר טוב הרבה יותר, ובעונה שעברה היו לו שבעה כיבושים בפרמייר-ליג, כולל שער ניצחון על ארסנל בלונדון בזמן פציעות ביום הראשון של שנת 2022, ושער השוויון החיוני מול אסטון וילה במחזור האחרון במסגרת הקאמבק הדרמטי שהביא אליפות בזכות ניצחון 2:3.
אלה שני ביצועים יקרים מפז, אבל רודרי לא ממש קיבל את הקרדיט המגיע לו ויש כאן דמיון לא מבוטל לשער השוויון של דז'קו מול קווינס פארק ריינג'רס במחזור האחרון ב-2012 כאשר הקבוצה בתכלת זכתה באליפות הראשונה שלה בעידן שליטת השייח'ים מאבו דאבי. הבוסני נזכר בצער גם בימים שלקראת הגמר כי קון אגוארו קיבל את כל תשומת הלב כאשר השלים את המהפך. גם התרומה של רודרי עברה לפני שנה מתחת לרדאר, אבל לא עוד. אתמול הוא עמד באור הזרקורים ושמו נרשם באותיות זהב בהיסטוריה של המועדון, מפוקפקת ככל שתהיה.
אגוארו עם טבס בזמן הגמר (צילום מסך)למנצ'סטר סיטי אין מחסור במקורות מימון והיא עברה לכאורה על חוקי הפייר פליי הפיננסי עם 115 סעיפים לפי החקירה של ההתאחדות, אבל צריך להדגיש לא רק את הרמאות, אלא גם את השימוש הנכון של ההנהלה באמצעים שעומדים לרשותה – דיסקסנו את זה לא מכבר כאן ואתם מוזמנים לקרוא. התכולים כמעט ולא שוגים ברכש, וגם בסטנדרטים הגבוהים האלה רודרי הוא אחת ההצלחות הגדולות ביותר. 70 מיליון ששולמו תמורתו לאתלטיקו מדריד בקיץ 2019 הם מחיר מציאה במונחי השוק הנוכחיים, והקבוצה קיבלה שחקן יציב במיוחד – מנהיג שקט מאוד עם אופי של ווינר.
אדם שהמשיך להתגורר במעונות סטודנטים גם אחרי שקיבל חוזה מקצועני נדיב בוויאריאל הוא דמות לא שגרתית והרווח הוא כולו של מנצ'סטר סיטי. היא לא הייתה מצליחה לזכות בטרבל בלעדיו והדרך בה כבש את השער היחיד בגמר מעוררת התפעלות. לרוב נוטים להתלהב מביצועים ראוותניים, כמו זה של זינדין זידאן בגמר מול לברקוזן ב-2002, אבל הבעיטה של רודרי לרשת אינטר הייתה מושלמת לא פחות. הסיבוב היה נכון בדיוק כדי לעקוף שני שחקני יריב מהצד החיצוני, כדי לא לאפשר לאונאנה להגיב בזמן. מי יודע, אולי כאשר יגיע זמנו של רודרי לעזוב את המועדון בעוד שנים לא מעטות, הוא ייזכר אחד הגדולים בהיסטוריה, לצד הרכש הנפלא הקודם מאתלטיקו – אגוארו עצמו. שני השערים של יוצאי הקולצ'ונרוס הם שהעניקו את תארי הבכורה לשייח'ים.
ואולי זה הלך קשה אתמול, אבל על סמך העונה כולה, ובהתחשב בדרך המאתגרת לגמר עם ההגרלה הקשה ביותר על הנייר, מנצ'סטר סיטי היא אלופה ראויה. דמעות הכוכבים אחרי שריקת הסיום הדגישו זאת היטב, ואף העניקו זווית קצת אחרת להישג המשולש הזה. כי אמנם הפרויקט בעייתי מאוד בלשון המעטה, אבל כל אחד מהשחקנים על הדשא רואה בו בעיקר אתגר ספורטיבי, והאכפתיות שלהם לא יודעת גבול. הם עצמם רשאים לחגוג, כי הדרך הארוכה שלהם לפסגה הושלמה.
המשימה הושלמה. מנצ'סטר סיטי אלופת אירופה (רויטרס)