הרבה מילים חמות אפשר להגיד על ארגנטינה ועל התשוקה של האוהדים המקומיים לקבוצותיהם. “הכדורגל בארגנטינה הוא דת עבור האנשים", אומרים זאת רבים במדינה הדרום אמריקאית, אך לצד החוויה במגרשים, נשקפות לא מעט סכנות מסביב.
אחת מהן ולא נעימה במיוחד, חוויתי ביום שישי האחרון: לאחר הגעה למשחקיהן של אתלטיקו אטלנטה, ארחנטינוס ג’וניורס, הורקאן ואסטודיאנטס לה פלטה, שאצטדיונה נמצא בעיר בו משתכנת כעת נבחרת ישראל, קיבלתי לא מעט המלצות, להגיע למשחקה של אינדפנדיינטה, אחת מחמש הקבוצות המובילות בליגה בארגנטינה בעלת אחד מהקהלים היותר דומיננטיים במדינה.
צפו: אוהדי אינדפנדיאנטהאם עד עכשיו ניתן היה להגיד שארבעת הביקורים הראשונים במשחקים עברו בצורה טובה ואפילו כללו ליווי אישי עד ליציע, את החוויה באצטדיון "הליברטדורס" של "הרוחוס" (שדים, כך מכונה הקבוצה) ברובע אבז’נדה, כנראה שאני לא אשכח לעולם.
כפי שצוין בכתבה הקודמת על הכדורגל בארגנטינה, לא ניתן למצוא קופות לרוב במשחקים באצטדיונים המקומיים, כשקופות כאלה במידה שיש, מכוונות רק ל"סוסיוס", כלומר חברי העמותות בקבוצות השונות. הגעתי לאצטדיון ללא כרטיס, רק כדי לפגוש את אחד מחברי העמותה, מחפש למכור את אחד המנויים.
אוהדי אינדפנדיאנטה (תומר חבז)המחיר לא היה זול במיוחד, אך לא ויתרתי על הכניסה, למרות המחיר המופקע, כאשר אותו אחד שמכר לי, התריע מראש על הסכנות הצפויות, כאשר נשאתי עמי תיק גב (דבר אשר ממנו עדיף להימנע). אותו אדם, שהה עמי לאורך המשחק ואף הביע התעניינות יתר ודאגה, מה שהתפרש בהתחלה כרצון לשמור עליי או לחלופין לשדוד אותי.
הפעם, ישבתי עם ה"פופלאר", האולטראס הארגנטינאי שיושבים מאחורי השער ומייצרים אווירה מטורפת, אך מנגד, חלקם לא מוגדרים כאנשים נורמטיביים, או יותר נכון לא כאלה שהייתם רוצים לפגוש בסמטה אפלה בלילות. אינדפנדיינטה, אשר נמצאת העונה בתחתית, ניצחה 0:2 במשחק, תוך תצוגת עידוד מטורפת ויציעים שרעדו בשערים (גם אני נפלתי עם כל הקהל, מודה), כאשר רגע לפני הסיום ולאחר שקיבלתי כובע למזכרת, נפרד ממני חבר האולטראס שהכניס אותי, שאל איך ולאן אני נוסע, והפציר בי לשמור על התיקים.
ביציאה מהאצטדיון המדובר אני משתדל ללכת באזורים הומי אדם על מנת שלא למשוך תשומת לב או להתבודד, כאשר דווקא ברגע בו נמצאת המשטרה באזור, צועדים לידי מאות אנשים והתיק נישא על החלק הקדמי של גופי, הגיע הרגע אליו כלל לא ציפיתי.
בשיא ההמולה מגיעים שני אנשים שלא בדיוק נראים מסבירי פנים, תופסים את ידי ואומרים: “בוא איתנו לצד, תן לנו את התיק והטלפון שלך ותלך מפה עכשיו". אני מבין שנשדדתי - אני מודה, באותו רגע חשכו עיניי. ראשית, לא יכולתי לדעת אם הם מחזיקים בידם סכין, רובה או משהו בסגנון או שאולי בדבריהם לבוא איתם לצד, הם מתכוונים לחטוף אותי.
האוהדים ביציעי לה פלאטה (תומר חבז)ניסיתי לפנות אליהם, להציע להם כסף ושיתנו לי את התיק והפלאפון, אך הם סירבו. בין כל אותם אנשים שהתעלמו או משטרה שעמדה דוממת, הגיע צדיק אחד, שאולי הציל לי את הטיול. “תחזירו לו את התיק עכשיו", הוא צעק ויצר המולה. הבחור לא ויתר, המשיך לצעוק ולצעוק, עד אשר הוחזר לי התיק, אך לצערי הבחור השני המשיך עם הטלפון.
אני לא יודע מאיפה הנחישות או האומץ בלב ארגנטינה, אך המשכתי איתו והסברתי לו כי מבחינתי הוא יכול לקחת את הכסף, אבל הפלאפון הוא למעשה העבודה שלי. בלחץ שלי ושל עוד כמה אנשים, הטלפון הוחזר ויצאתי בריא ושלם. עשרות אנשים שהיו במקום באו לעזרתי, שאלו מאיפה אני, איך אני חוזר והציעו לי מים.
הטיפים הגיעו מיד - לא להסתובב עם טלפון ביד, בטח שלא להגיע למשחקים עם תיק (מה שלא יכולתי להימנע ממנו כי באותו הבוקר נסעתי מלה פלטה לבואנוס איירס) ולהתרחק כמה שיותר מהאצטדיון. אני חייב לציין - החוויה ביום שישי לא הייתה נעימה, אבל יצאתי ממנה בשן ועין. לא מעט דובר על הסכנה במגרשי הכדורגל בארגנטינה, בעיקר ביציעים מסוימים או באצטדיונים מסוימים.
אני מכיר אנשים שנשארו ללא חפציהם, חלק שנשלף לעברם סכין ועוד עשרות אם לא מאות מקרים כמוני שהסתיימו אף רע יותר. אבל צריך גם להגיד - אם פועלים לפי הכללים, מה שכנראה לא עשיתי אתמול, אין סיבה להסתבך. רצוי להימנע מהגעה עם תיקים, כנראה להיטמע ביציעים קצת פחות הארד-קורים וכמה שפחות להשתמש בטלפון. במגרשים הקודמים, לא הרגשתי מאוים לרגע, המשחקים הללו היו חוויות לכל דבר ועניין ואפילו החוויה הזאת, בסופו של דבר נגמרה בצורה טובה.