18 שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהיה דרבי תל אביבי בגמר. זה קרה בעונת 2004/05, אז הצהובים הצליחו לדלג בקלילות מעל האדומים בדרך ל-0:3 בסדרת הטוב מחמישה משחקים, בדיוק כמו מה שעשו עונה קודם לכן. באותה תקופה, הצהובים שלטו ללא עוררין בליגה הישראלית כשרשמו לא פחות מ-14 אליפויות רצופות.
מי שהיה בזמנו מאמן ועמד על הקווים של הצד האדום של תל אביב הוא אפי בירנבוים. אפי בן ה-68 אימן למעשה את שני הצדדים של העיר תל אביב, אם כי הקדנציה שלו בצד הצהוב-כחול הייתה קצרה.
עוד בטרם החלה סדרת הגמר שתחרוץ את גורל האליפות, אפי בירנבוים העניק ראיון מיוחד ל-ONE בו הוא ענה על הכל. החל מאותה סדרה מפורסמת בין שתי הקבוצות, ההבדלים בין אז להיום, סוגיית הכרטיסים במשחק הראשון, הטיפים לצ'ינאנו אונואקו ולמאמני שתי הקבוצות, ומה הדבר שפגע בו מאוד וליווה אותו במשך שנים.
18 שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהיה דרבי תל אביבי בגמר.
”כן, בהחלט. החיים עוברים מהר”.
אתה זוכר את אותה סדרת פלייאוף שהייתה אז?
”אני זוכר יותר את העונה המופלאה שהייתה לנו, פחות את סדרת הפלייאוף. בסוף, הפלייאוף כבר היה ה’קליימקס’, ובוא נגיד שבתקציב שהיה לנו, לשחק בכלל בסדרת הגמר של ליגת העל בכדורסל זו הייתה הפתעה שמי ישורנה”.
“התקציב של הקבוצה הזו הרבה יותר טוב, ובכל מקרה, תקציב לחוד ושחקנים לחוד. היו שחקנים נפלאים, עוזר מאמן עמי נאווי, שהוא איתי המון שנים גם כשחקן בילדים. קני וויליאמס לדוגמה, פגשתי אותו בזמנו מבלה בים באילת, ניגשתי אליו ושאלתי אותו כשהוא עם בנדנה על הראש: ‘אתה רוצה לשחק?’, הוא ענה בחיוב ואמר שהוא אוהב כדורסל. הוא כבר היה במחוזות אחרים בכלל, של מוזיקה, כשאחרי זה היה לנו אולי באמת את הגניבה של הליגה, קלווין גיבס”.
“הוא שחקן שקיבלתי מקלטת של חבר טוב שלי. הוא הביא לי הרבה שחקנים זרים, אבל הוא היה ממש כמו כפפה ליד, בטח בעמדה חמש ליד קני ששיחק כארבע. גם היה עניין שאנשים לא זוכרים, היו ‘בוסמנים’, והיינו צריכים ממש לחפש שחקנים. יותר מזה אני זוכר שהיה לנו רכז שממש שלט בקבוצה, כי הוא היה באמת ברמה, אבל אני נכנסתי איתו ללא מעט ויכוחים גדולים, פחות חשוב ה’למה’. במקומו הבאתי את סמו אודריך, אח של בנו, שהגיע אחר כך גם ל-NBA, והוא ממש כיכב אצלנו”.
“הסוכן שלו היה אבי זילברמן, אמרתי לו: ‘אבי, תשמע, אני מכיר את הבחור מסלובניה, רכז הוא לא’. הוא החזיר לי: ‘אל תדאג, אצלך הוא ישחק והוא יהיה גדול’, וכך היה. כמובן ששיחקנו בגביע אירופה גם, כשגילי מוסינזון היה בגביעי אירופה וכולם התקשו נגד ההטעיות שלו, וב-20 דקות הוא היה עושה 20 נקודות. בליגה זה פחות הלך כי הכירו אותו, אבל באירופה הוא היה דופק הצגות”.
“היה גם את ישראל שיינפלד, וגם את רועי ניצן, שהשופטים שרקו לו ללא מעט פאולים ולכן לא שיחק הרבה, אבל באירופה הוא היה נותן ממש קרבות לסנטרים. היה לנו גם את אילן ברקוביץ׳ הגדול ואת אור איתן. חבר’ה שכל אחד מהם באמת נתן את המקסימום. הצלחנו להרכיב פאזל, שלימים הם אולי לא עשו כסף גדול, אבל חוויות יש להם לכל החיים. הדבר הכי טוב היה בשנה האחרונה של אוסישקין, שהצלחנו גם להגיע לגמר סל”.
“אחד הדברים שהכי זכורים לי בסדרת הגמר, שמלווים אותי עד היום כי הם מאוד פגעו בי, היה כשגור שלף היה הקפטן, ובאחד הטיים אאוט שלקחתי הוא הוריד את כולם לשכיבות שמיכה. זה פגע בי, במערכת היחסים שהייתה לי איתו וכמו שאני מכיר אותו, יחד עם הכבוד שנתתי לו, זה סוג של כוכבית שחורה, משהו שאני זוכר שלא לחיוב, קצת פוגעני. לקחתי פסק זמן בתור המאמן, ואז פתאום בזווית העין בצד השני אני רואה את גור מוריד אותם לקרקע. זה קטע שהוא לא מתאים בספורט שאני מכיר”.
אתה חושב שהמשמעות של סגירת אוסישקין הייתה גם אובדן הקסם של הפועל תל אביב בשנים האלה?
“כן, להרבה שנים. היה את האוהדים ואת שלף שהקים את המועדון מאפס בחזרה, היו את הקרבות עם שאול אייזנברג, וכשהקבוצה הגיעה באמת לבור עמוק הצליחו להרים אותו אבל אני כבר הייתי במחוזות אחרים. הפועל תל אביב כבר שיחקה בליגה א׳ בעבר וחזרה לליגת העל, אבל הסגירה של אוסישקין הייתה באמת מכה קשה למועדון, בין היתר גם כי לא היה לה מגרש חליפי. כששיחקנו ביד אליהו הגיעו בסביבות ה-50 אנשים לראות אותנו, אנשים לא יכלו להיכנס לשם”.
ועכשיו כשאתה רואה את הדרבי הנוכחי ואיך הכדורסל השתנה, הרי אז אתה פגשת קבוצת על של מכבי תל אביב.
”קודם כל, אני חושב שהנאום של ׳שתיקת הכבשים׳ עשה מהפיכה בכדורסל הישראלי, כי מאז הבינו שאי אפשר להמשיך ככה. מכבי תל אביב היו בתקציב של כל הליגה ביחד ויותר, והיא גם הייתה קבוצת על ששלטה בארץ. זה היה משחק ילדים בשבילם. לאט לאט אנשים האמינו בהגעה לפיינל פור, גם בגלל שינוי החוקים עוד אנשים וספונסרים הצטרפו ואמרו שבמשחק אחד יהיה צ’אנס. ככה הרבה קבוצות זכו באליפות, גם מועדונים שאיבדו תקווה הצליחו להתרומם”.
היום כשאתה רואה את סדרת הגמר הזו, 18 שנים אחרי, מה אתה חושב עליה?
”הדבר היחידי שמזכיר את פעם זה העניין שמכבי עשו עם הכרטיסים. הם הצליחו לחמם את האווירה בזכות זה”.
ואם הזכרת כבר את הכרטיסים, מה אתה באמת חושב על הסיפור הזה?
”אני חושב שקודם כל מכבי היו צריכים לחלק את הכרטיסים, ומי שצריך לדאוג לזה היה אמור לדאוג לזה, אני לא מבין מה הבעיה. מדובר ב-1,000 עד 1,500 אנשים, אם משטרת ישראל לא מסוגלת לדאוג להם אז יש בעיה. מכבי אומרים שעם האוהדים שלהם אין בעיות, אז מעניין איך כל מוצאי שבת הם מתמודדים עם 200,000”.
האירועים במשחקים הקודמים היו של הרשת, שנשרפה בעקבות האבוקות.
”תמיד יש אירועים, המשטרה יכולה וצריכה להשתלט עליהם. ראינו אירועים בכל העולם וגם פה, זה לא משהו שעוצר את נשימתי. אני ראיתי אירועים מימין ומשמאל כל החיים מכל מיני מקומות, לא צריכה להיות בעיה לתת מעטפת ל-1,500 אנשים”.
בתור מי שאימן את הפועל תל אביב והיה גם במכבי תל אביב, יש לך העדפה לסדרה הזו?
“תמיד יש העדפה שהאנדרדוג ינצח. מכבי עוד הרבה שנים בכדורסל הישראלי יהיו תמיד הפייבוריט המוביל, הם גם מאחלים את זה לעצמם, ואני בתור איש ספורט תמיד רוצה שהאנדרדוג יפתיע. אני חושב שזה לא רק אני, כל מי שאוהב ספורט תמיד תהיה לו אהדה מסוימת לצד הזה”.
אז אתה עם הפועל תל אביב בסדרה הזו?
”אני בסדרה הזו עם הפועל, היא אנדרדוג בגדול”.
מבחינת המצ’-אפ, מי יכול לעשות את ההבדל בכל אחת מהקבוצות? אצל מכבי תל אביב זה שהופך אותה לפייבוריטית, אצל הפועל תל אביב זה שעשוי להקנות לה את הניצחון.
”דברים מתגלגלים בחיים. אני גר במרכז רמת גן, ובדיוק בנו מול הבית שלי, אז הוא כבר לא כל כך נחשב לחדש. יום אחד אני מגיע הביתה ורואה את הסנטר של הפועל תל אביב, צ'ינאנו אונואקו. הוא הגיע על קורקינט, עצרתי אותו והתחלתי לדבר אותו. אף אחד לא מזהה אותו, אין פה אנשי ספורט בכל מטר. הוא היה מופתע שעצרתי אותו והתחלתי לדבר איתו על כדורסל, אז הזכרתי לו את הגביע שהוא לקח לפני שנה עם הרצליה. המשכנו לדבר, ואמרתי לו שלפני שנה הוא היה מספר אחד בארץ, ושלאחרונה ראיתי אותו במשחקים ושהאגו שלו קצת התחיל לשחק תפקיד גדול אצלו, ושהוא צריך להפסיק להילחם עם הרכז שלידו של מי הקבוצה, כי ככה הם לא יזכו באליפות. אחר כך נגד הפועל ירושלים הוא כבר שיחק אחרת לגמרי”.
“יכול להיות שבעקבות השיחה הוא לקח את עצמו בידיים, שוב, לפני שנה הוא היה השחקן הכי טוב בארץ. אם השנה הוא ישמור על רמה גבוהה וידע לברוח מהמלכודות של הגבוהים של מכבי שיכולים לעשות לו חיים קשים מאוד, הוא יצליח לשמור את הפועל תל אביב בחיים ולתת לה צ’אנס גדול לנצח בסדרה”.
מה התחזית שלך מבחינת התוצאה?
”אם הפועל תיקח זו תהיה הפתעה גדולה לכולם, אבל ראינו כבר שיש הכל בספורט”.
אז אתה בעצם לא נותן תחזית באשר לזהות המנצחת.
”אתה לא יכול מצד אחד לשאול אותי עם מי הלב שלי הולך בסדרה, ומצד שני לתת תחזית של מקצוען. זה לערבב בשר עם חלב”.
איך אתה זוכר את התקופה שלך במכבי תל אביב?
”בוא נגיד שאת התקופה בהפועל אני זוכר כאחת התקופות היפות שהיו לי בכדורסל, במיוחד עם הקבוצה הזאת. במכבי כמובן שהייתה לי תקופה מאוד קשה ופחות טובה, הקבוצה הייתה מבולגנת מבחינת תקציב ושחקנים חתומים. הכי גרוע בזמנו, היה איזשהו פסק זמן באירופה שמכבי דאגו אם הם יעלו, זה לא היה יורוליג עם ליגה כמו עכשיו, הם היו צריכים לעבור שלב באירופה בכדי להיכנס לישורת האחרונה של הרבה משחקים וזה היה הרבה כסף בצד והכי חשוב פיני גרשון היה פנוי, ובוא נגיד שלכל המערכת היה קשה להתמודד עם זה שפיני בצד, הם במתח כזה גדול ואני עוד לא מחזיק את הקבוצה. מאמן צריך להחזיק קבוצה כמו שאתה מחזיק שור בקרניים, ככה מאמן צריך להחזיק ולשלוט בקבוצה״.
אתה מרגיש שנעשה לך עוול?
”לא, אין בספורט עוול. זה היה פספוס, אין מה לעשות. מאז היו לי עוד עונות טובות מאוד. אם זה היה סוף פסוק, אולי הייתי מבכה, אבל הצגתי יכולת טובה גם במקומות אחרים”.
מה לדעתך היה חסר עבורך מהצד שלך במכבי?
”אני לא חושב על זה, זו הייתה אפיזודה חולפת. דבר אחד אני יכול להגיד, אני חושב שאני המאמן היחידי בהיסטוריה של קבוצה של מכבי שלא הפסיד משחק רשמי ביד אליהו”.
אם היינו מבקשים ממך לתת עצה לכל אחד מהמאמנים, איזו עצה היית נותן?
“אף אחד לא צריך עצה. בנוגע להפועל תל אביב, עידן פלדה עשה עבודה באמת מלאכת מחשבת בקבוצה, ותוסיף את זה שבהזדמנות הראשונה שהייתה לו הוא הביא גם את הסנטר שלדעתי שינה לא מעט. גם ככה הקבוצה הייתה חזקה, אבל היא קיבלה עוד בוסט גדול באמצע העונה, כשבאופן כללי הוא עשה עבודה נהדרת. טיפ? הפועל צריכים להביא את מכבי למצב שברבע האחרון ירעדו להם הידיים קצת יותר, כי הם הפייבוריטים. זה יכול לעזור להם”.
וטיפ למאמן מכבי?
“שום טיפ פה, מכבי צריכים לשטוף את המגרש. מכבי הרבה יותר טובים, מכבי צריכים לא להתאים את עצמם ליריבה בכלל. מכבי פשוט תשחק את המשחק שלה, יש להם בכל עמדה יותר משחקן אחד ויש לה את שני הגארדים הכי טובים באירופה. אם הם ישחקו את המשחק הרגיל שהם יודעים והם יהיו ביום של 80% ומעלה כמו שהם היו נגד חולון, הם פייבוריטים בענק”.
איך אתה רואה את האוהדים של הפועל תל אביב כיום, מבחינת הדרך שאתה חווית איתם?
”זה מצחיק. מלבד זאת שדיברתי על הקבוצה לא מעט, גם שיחקתי באוסישקין בשנה האחרונה וכל משחק, שעה קודם לכן, אוהדים של הפועל היו באים ומפגינים נגד שאול אייזנברג. גם השחקנים האמריקאיים שהיו לא ידעו במה מדובר ואמרו ‘אלה אוהדים שהולכים איתנו באש ובמים’, אז לא הפריע בכלל שהם הפגינו. בסוף זה יצא לטובה כי השחקנים הרגישו שיש להם קהל טוב שעומד מאחוריהם”.
וכשאתה רואה את האוהדים היום? הרי כל הסיפור של הכרטיסים נולד מזה שמכבי באו ואמרו שיש החמרה כל פעם ממשחק למשחק, כשאתה רואה את האירועים שהיו, זה לא משהו שהיה בתקופה שלך?
”דרבי תמיד זה משהו חם, עוד משנות ה-50. כדורגל, כדורסל וכדורעף. באופן כללי זה ספורט במזרח התיכון, ראה יוון, ראה טורקיה, ראה כל המדינות. בעבר גם היו מעשנים בתוך האולמות, אם משטרת ישראל לא מצליחה לקחת אחריות על 1,500 איש אדומים, כמו שאמרתי קודם לכן יש בעיה”.
הזכרת את יוון, וחשוב לציין שבדרבי שלהם אין קהל אורח.
”זה נכון, זה מה שיהיה פה בסוף, אבל בשביל זה הפועל צריכים אולם של יותר מ-3,000 מקומות. בנו להם אולם שלא תואם את המידות שלהם, אולם קצת יותר גדול מאוסישקין, כבר מראש הם היו צריכים לחשוב על זה, זו הייתה טעות. הם היו צריכים לקבל אולם שהוא גדול ב-30% מעל האולם של חולון. אם יעשו פעם חוק כמו ביוון, אז לא ייכנס ליד אליהו שום אוהד הפועל ושום אוהד מכבי לא ייכנס להיכל קבוצת שלמה, אבל זה חבל כי במקום אחד יש 3,500 מושבים ובשני 11,000”.
“העניין של האולם מפריע להפועל שנים, אני זוכר את אבא של עידן פלדה שהיה מגיע למשחק חשוב עם מכבי והיו מדברים על זה שבוע קודם לכן על איפה יתרחש המפגש, אם באוסישקין או ביד אליהו. הפועל תל אביב לא תמיד התברכו ביותר מדי הכנסות ולא היה להם ספונסרים יותר מדי גדולים. בסוף זו קבוצת אוהדים, מנהלים אותה אוהדים עד היום. יש פער עצום עדיין”.