שאול אייזנברג
|
18 שנים חלפו מסדרת גמר הפלייאוף של 2005 ומאחורי ההופעה של האדומים בגמר מסתתר אחד הסיפורים המרתקים והמוזרים בכדורסל הישראלי. הפועל תל אביב נפגשה עם מכבי תל אביב גם בסדרת הגמר של 2004 בהנהגתו של ארז אדלשטיין. מכבי ניצחה ללא תנאי בשלושה משחקים והוכתרה אלופה והפועל סגנית.
בשלהי קיץ 2004 החליט הפטרון של הפועל תל אביב ולדמיר גוסינסקי לסיים את הרומן עם הקבוצה. בסוף חודש אוגוסט, על סף תחילת עונת משחקים חדשה, בעודי שוהה באירופה כראש משלחת מטעם איגוד הכדורסל עם נבחרת הנערות באליפות אירופה, קיבלתי הודעה מפרקליטו של גוסינסקי על החלטתו לסגור את הקבוצה. הייתי עדיין בעל מניות בקבוצה והודעתי שלא תהיה סגירה. אכן הקבוצה הועברה לידי במלואה. קבוצה ללא מאמן וללא שחקנים.
פניתי לידידי המאמן אפי בירנבוים וביקשתי ממנו לקחת את המושכות לידיו עם תקציב צנוע ומטרה מוצהרת להשאיר את הקבוצה בליגת העל. אפי לא סירב לי, הסתפק בשכר “סמלי” עם בונוס הישארות בליגה. יצאנו לדרך עם עודד שעשוע כרכז וקני וויליאמס על סף גיל ארבעים בשלהי הקריירה ואוסף שחקנים זרים “בכסף קטן”. בנינו קבוצה “קטנה” עם מאמן ענק ויצאנו לדרך.
סיימנו את הסיבוב הראשון במקום השני עם נקודה פחות ממכבי תל אביב האימתנית של פיני גרשון בניגוד לכל התחזיות. לאחר ניצחון על הפועל ירושלים, מחזיקת גביע יול”ב בביתה, הפתיע בירנבוים בנאום “הכבשים” שטילטל את הכדורסל הישראלי ושיקף את חוסר הספורטיביות בהתנהלות מכבי תל אביב.
בסיבוב השני הסגל הקצר נתן אותותיו והפסד גרר הפסד עד חשש לנחיתה של הקבוצה בפלייאוף התחתון. במהלך המשבר לא חשבתי לרגע על החלפת מאמן או אי מתן גיבוי מלא למאמן. המחזור האחרון של הליגה הרגילה זימן לנו משחק ביתי נגד א.ס רמת השרון עם משמעות ברורה - ניצחון שווה פלייאוף עליון והפסד פירושו פלייאוף תחתון. ניצחנו וסיימנו את העונה הסדירה במקום השביעי.
היריבה הראשונה בפלייאוף הייתה הפועל ירושלים מהמקום השני. בלי יתרון ביתיות חוללנו סנסציה ועברנו אותם בסדרת הטוב מחמישה משחקים. ברבע הגמר עברנו את אליצור אשקלון ובחצי הגמר את הגליל העליון.
לאחר הניצחון על גליל עליון במשחק המכריע נערך טקס יזום מראש שבו הענקנו לשחקנים “מדליות אליפות” ולקבוצה”צלחת אליפות”. הסברתי זאת בכך שאם אנחנו סגנים למכבי תל אביב אלופת אירופה, אז אנחנו ראויים לתואר אלופת ישראל. כרגיל במחוזותינו היו מי שאהבו והיו מי שניסו אפילו ללעוג. כך או כך לא היה רגע דל או סקנדל או פסטיבל.
למחרת קיבלתי החלטה קיצונית ששוב עוררה מחלוקת. זימנתי אלי את המאמן אפי בירנבוים ואמרתי לו חד וחלק: “אפי, קיבלת ממני את כל הגיבוי לנאום הכבשים שלך. אז עכשיו הגיע רגע האמת ואני מבקש להעצים את תופעת האי ספורטיביות של מכבי תל אביב. אני מבקש להופיע בסדרת הגמר עם שחקני הנוער בלבד”. אפי דחה את הצעתי ולא עמדתי בדרכו אלא פשוט לקחתי את בתי דניאל וטסתי לעשרה ימים לחו”ל על מנת להחרים את משחקי הגמר.
אגב, הקבוצה הסתדרה לא רע בלעדי והיוותה יריבה עיקשת למכבי בכל שלושת משחקי הגמר. התוצאות היום טובות הרבה יותר מאשר שנה קודם. השנה, כעשר שנים לאחר שהעברתי לעופר אליהו ז״ל את הזכויות להשתמש בשם הפועל תל אביב לעמותת אוסישקין בלבד (ללא תמורה!!!) העפילה הקבוצה לסדרת הגמר וזה המקום לאחל לה הצלחה.