נמשך הטירוף בעקבות ההצלחה של נבחרת ישראל בגביע העולם עד גיל 20. לקראת המשחק מחר (חמישי, 20:30) בחצי הגמר מול אורוגוואי, צפויים להגיע ישראלים רבים על מנת לתמוך בנבחרת של אופיר חיים.
ראשית, לא מעט קבוצות של ישראלים מהקהילה היהודית צפויות להגיע, כאשר הנושא אף דובר בבתי הכנסת השונים ברחבי ארגנטינה. בתכנון: הכנת חולצות מיוחדות, הפתעות של הנהלת בית חב"ד בארגנטינה ועוד.
מעבר לכך, קבוצה מיוחדת באפליקציית "ביט" נפתחה כדי לתרום כספים לצורך ארגון של דגלים, אביזרי עידוד ופירוטכניקה מיוחדת, במטרה להפוך את התמיכה בנבחרת לגדולה במיוחד. נראה שלקראת המשחק כל אוהדי הקבוצות השונות בארץ מתאחדים לצורך הצלחת הנבחרת.
אמנם לא מדובר בעונת המטיילים האופיינית בארגנטינה בגלל מזג האוויר, אך לא מעט מטיילים, המכונים "מוצ’ילרוס", כן יגיעו בהמשך למסע שלהם ויעשו מעין שינוי כיוון על-מנת להגיע ולתמוך בנבחרת בכחול לבן.
אחד מהם הוא אריאל יוסף, בן ה-24 מהרצליה, שמטייל עם שני חבריו, איתמר ארז ועמית פלדמן. השלושה, מטיילים בדרום אמריקה כבר קרוב לחצי שנה, כאשר הטיול החל למעשה בארגנטינה.
אריאל, שמטייל בתקופה אחרונה בקולומביה, ראה את המשחק מול ברזיל מעיירת החוף פאלומינו בקולומביה ובכלל תכנן משם לנסוע לסאן אנדרס, עיירה המסופחת לקולומביה, גם לשם כבר היה לו כרטיס טיסה הלוך וחזור.
“מתחילת הטורניר אמרנו בקרב החברים, שאם נגיע לחצי הגמר, ניסע לצפות בו ותמיד זה היה באוויר", הוא מספר ל-ONE. “אף אחד לא האמין שזה באמת יקרה, אבל ראינו את רבע הגמר מול ברזיל בטלפון דרך אפליקציית הטלגרם בהוסטל שלנו. היינו על סף דמעות בסוף המשחק והיינו פשוט בהלם.
“לקח לנו פרק זמן של בערך שעה לעכל ולהבין שצריך לשנות את התוכניות שלנו ולטוס לארגנטינה. שלוש שעות אחרי שהמשחק נגמר, כבר היו לנו כרטיסי טיסה לארגנטינה, כי זה מבחינתנו היעד והרגע לו חיכינו במשך כל הטיול שלנו".
ספר על ההחלטה לנסוע לראות את הנבחרת…
“כדורגל זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. עמית אוהד מכבי ת"א ואני אוהד שרוף של מנצ’סטר יונייטד ונבחרת ארגנטינה כחלק מהמוצא שלי (חצי ארגנטינאי מצד אמא). השנה הכי טובה שלי בחיים רק יכולה להשתפר אם בנוסף לזכייה של ארגנטינה בגביע העולם, נבחרת ישראל תניף את הגביע בטורניר המונדיאליטו. קעקוע אחד כבר עשיתי אחרי הזכייה של ארגנטינה ואנחנו שוקלים לעשות קעקוע נוסף אם נבחרת ישראל תזכה בטורניר הזה".
ספר על התחושות…
“ראינו את המשחק מול ברזיל בדיליי ובו זמנית אחותי מהארץ והמשפחה מבואנוס איירס הפציצו אותנו בהודעות בכל פעם שהיה גול. לא הספקנו לקרוא את ההודעות שמעדכנות שברזיל כבשו וכבר התעדכנו שהשווינו במהירות. הנבחרת הזאת ריגשה אותנו וגרמה לנו להבין שהם יכולים לעשות הכול וזה גרם גם לנו להאמין שהם יכולים לעשות הכול ולזכות בטורניר. בשריקת הסיום, שנינו היינו עם דמעות בעיניים והבנו שאנחנו חייבים להיות בארגנטינה. החלטנו לארוז את הדברים ותוך שעה כבר היו לנו כרטיסי טיסה".
מטייל נוסף שנמצא בארגנטינה הוא רועי רזניק, גם כן בן 24 ממטולה. גם רועי, מטייל כבר חצי שנה בדרום אמריקה ביחד עם חבריו יוסי קרנר ועמית ברוש. בדומה לאריאל שהוזכר קודם לכן, גם הוא כבר היה עם כרטיס טיסה מתוכנן לגואטמלה, אך שינה את התוכניות.
“אני חולה כדורגל והתחלתי את הטיול שלי בארגנטינה ב-25.12, שבוע אחרי הזכייה המפורסמת של ארגנטינה בגביע העולם. בארגנטינה קוראים למה שקרה לי ‘פומו’, שזה אומר תחושת פספוס על משהו שאנשים חוו ורק אתה לא. כל כך הרבה מטיילים מספרים פה שהם בכו בגול של מסי נגד מקסיקו, מהסללום של אלברז, מחובקים עם איזה בן אדם שהם לא מכירים וכמובן בחגיגות אחרי הגמר הבלתי נשכח בבואנוס איירס. לי כאוהד ארגנטינה ומסי בפרט, זה גרם לתחושת פספוס קשה. אמרתי לעצמי שאם חצי שנה אחרי אני עדיין בדרום אמריקה, מישהו כנראה סידר לי הזדמנות חדשה לזכות בתואר, הפעם עם נבחרת ישראל מהבית ואין מצב שאני מפספס את זה".
ומה מוביל אותך לשנות את התוכניות וממש פיזית לנסוע?
“סיכמנו החברים – שגם הם מרגישים את תחושת הפספוס מקודם – כבר בתחילת הטורניר, אם עולים לחצי הגמר, אז לא משנה מה הסיטואציה אנחנו קונים כרטיס חזרה לבואנוס איירס. ראינו בתחילת הטורניר שהפסדנו, כבר אמרנו לעצמנו איזה ארגנטינה ואיזה נעליים. במשחק השלישי כבר איבדנו תקווה בעקבות האדום ואז הגיע המהפך. ראינו בשמינית שהולך קשה ופתאום הגיע הגול בדקה ה-97 מול אוזבקיסטן. אבל אז הגיעה ברזיל ואמרנו שכבר אין שום סיכוי ושהדרך תיגמר".
ואז באמת מגיע המשחק נגד ברזיל…
“בזמן המשחק, לי הייתה טיסה מסן אנדרס לבוגוטה ומשם הייתי כמה שעות בשדה ליעד הבא, בגואטמלה. הטיסה התעכבה, ראיתי את המחצית הראשונה ואני רואה את השחקן הברזילאי עושה פוזות לקפטן שלנו איליי מדמון. מדמון החזיר לו במבט של אש בעיניים ביחד עם דחיפה קטנה, שם הבנתי שיש פה משהו אחר. המטוס המריא וכל הטיסה אני מנסה לחשוב מה קורה, במתח לא נגמר, מלא מחשבות בראש ובעיקר מחשבה איך אני לא שם.
“עוברות שעתיים, המטוס נוחת, ישר רצתי לבדוק את התוצאה ואני רואה שאנחנו מובילים 2:3 בדקה ה-119. הייתי בסערת רגשות, אופוריה מטורפת, לחץ למצוא מהר קישור נורמלי, פחד מלספוג שוויון. כשנגמר המשחק, הלכתי במעגלים בשדה כשאני לא מבין מה עשינו פה. דיברתי עם החברים, אפילו לא דיברנו על המשחק אלא רק אמרנו משפט אחד: ‘מזמינים כרטיסי טיסה לארגנטינה’.
מה עובר בראש?
“אני רק רוצה דבר אחד: להביא את הגביע. התחלתי את היום של רבע הגמר בדרך מסן אנדרס לגואטמלה, סיימתי את היום בבוגוטה עם כרטיס לבואנוס איירס. הכדורגל הוא דבר מדהים".