בצל המינוי של מייקל ואלקאניס כמאמנה החדש של הפועל תל אביב, גידי ליפקין ואיציק כלפי אירחו את המאמן היוצא חיים סילבס בפודקאסט האדומים, בו הוא דיבר על כל מה שעבר במועדון בעונה החולפת.
סילבס מדבר על התקופה הלא פשוטה בה הוא קיבל את הקבוצה, הקושי שעבר בהרמת הקבוצה שהייתה מפורקת אחרי השישייה שספגה מהפועל באר שבע, הטעויות והחשש מירידת ליגה.
עוד מדבר סילבס על השיחות עם הבעלים דייויד מינצברג וחן סול, חושף איך הפועל ת"א פספסה את גריגורי מורוזוב שהגיע לבסוף לבית"ר ירושלים, על שחקני הפועל ת"א במונדיאליטו, הקושי להיות מאמן בישראל, התוכניות העתידיות ועוד. האזנה נעימה.
חיים, נרגעת מהעונה שעברה?
"כן, קצת מנוחה ואתה מגלגל לעצמך בראש את כל הלקחים החיוביים והשליליים ממה שעשית ומתחיל לתכנן מה הכיוון הבא".
זה הגלגל של מאמן כדורגל, אין יציבות ואין ביטחון. כמה זה קשה שאתה שוב צריך לשבת בבית ולחכות למאמנים שיפטרו אותם?
"הביטחון האמיתי הוא שלך בעצמך ובמה שאתה עושה כי אם אתה מחפש ביטחון, זה לא המקצוע בשביל זה. זה נכון לגביי ונכון לגבי מאמנים גדולים ממני במחוזות רחוקים. נכון שהחלק הזה פחות כיף שאתה מסיים במקום מסוים ונאלץ להמתין לאתגר הבא, זאת לא הייתה המטרה שלי כשחתמתי בהפועל ת"א, אבל למציאות יש את ההתגלגלות שלה ואנחנו שוחים בתוך זה ומנסים למצוא את הדרך שלנו".
כמה אתה מאוכזב שקבוצת מינצברג לא נתנה לך להמשיך? הייתה תקופה שהעברת מסרים שמגיע לך לאמן את הפועל ת"א.
"אכזבה משקפת רגש ואני לא חושב שצריך לשים פה רגש, צריך להסתכל על הדברים בצורה מקצוענית. אני לא העברתי מסרים, הייתי במסיבת עיתונאים ושאלו אותי: 'אתה ראוי לאמן את הפועל ת"א?'. טיפה נעלבתי מהשאלה. למה? כי באותם ימים אימנתי את הפועל ת"א בתנאים הקשים ביותר שיכולים להיות למאמן. בכל תנאי אחר, היה לי יותר קל לאמן בהפועל ת"א. איכשהו אנחנו מצליחים לשים את הקבוצה במקום שלשמו הגעתי - לצערי, כן? רציתי להגיע עם מטרות הרבה יותר גבוהות כמו שהיו לי במקומות אחרים ואפילו יותר”.
"הייתי חייב לענות לשאלה תשובה מאוד פשוטה וברורה, היא לא הייתה תואמת לאותם ימים, אבל זו השאלה. אם אתה לא עונה אז אולי גם אתה מעביר את המסר שאולי אתה לא בטוח. ברור שאני חושב שאני ראוי וראוי גם לאמן בכל מועדון בכל אסטרטגיה. לשם כך אני מתפתח כמאמן. כדי להגיע גבוה יותר, לקחתי את הפועל ת"א בסיטואציה מאוד קשה בכדי להגיע לסיטואציה שאחרי שנעבור את התקופה הקשה, נצליח לקבל את הפועל ת"א בממדים הנכונים כדי לקפוץ קדימה יחד עם המועדון".
"נכון שזה לא קרה, ברור שהעדפתי שזה יקרה ורציתי שזה יקרה וחשבתי שזה יכול לקרות. האסטרטגיה של הקבוצה שרכשה את הפועל ת"א הייתה ללכת לכיוונים כאלה שרואים היום (החתמתו של מייקל ואלקאניס) וזה מובן ומקובל".
אתה מצטער על התזמון שהגעת בו?
"ממש לא. אני לא בוחר את התזמון. הפועל ת"א זה מועדון ענק. וכשאני אומר ענק, הפועל ב"ש הצטרפה לגודל הזה רק בתקופה האחרונה, זה הגודל של הפועל ת"א. הסיכוי שלך לקפוץ מדרגה ולאמן במועדון כמו הפועל ת"א הוא לקבל אותה בסיטואציה כזאת, זה דבר ברור. לא הייתי מקבל את הפועל ת"א אם היא הייתה רצה לאליפות משום מקום.
"זה היה ברור לי שכשאני אגיע להפועל ת"א, אם אני אקבל את ההזדמנות הזו, זה יהיה במצב קשה שאני אצטרך להוכיח את עצמי, שכל הנוגעים בדבר ייראו את הידע ואיך אני מנהל את המערך המקצועי, איך אני מכין את הקבוצה למשחקים. ומשם, אחרי שהקבוצה מתאוששת, מקבלים את ההזדמנות כמו שקרה לקלינגר בהפועל ת"א, שהוא הגיע במצב לא טוב, השאיר את הקבוצה בליגה והמשיך הלאה ובאמת הקבוצה עלתה קדימה".
מה היו הקשיים בהפועל ת"א?
"הגעתי בתקופה הקשה ביותר ברמה המקצועית. לא הייתה בעיה בכסף וקיבלתי עד השקל האחרון. מבחינה מקצועית, לעומת הפועל ת"א של כל השנים האחרונות, אפילו בשנים קצת יותר אפורות, היא לא הייתה בסיטואציה מקצועית כמו כשאני הגעתי. באתי יומיים לפני משחק ואני מקבל קבוצה שברמה המנטלית והמקצועית היא בקרשים".
איך זה בא לידי ביטוי?
"אתה רואה את המשחקים האחרונים לפני שקיבלתי את הקבוצה. ה-6:0 להפועל ב"ש זה משהו שיכול לקרות אם זה פעם אחת ובשאר המשחקים הקבוצה עומדת טוב, אבל הקבוצה לא הייתה מספיק טובה. ומבחינה מנטלית, בטח אחרי הסיטואציה הזו והוחלפו כבר שני מאמנים, אז הראש של כולם למטה והאמונה בקרשים. ביום שאני מגיע הפסקול הוא קריאות מחוץ לחדר, זה מאוד קשה. זה קשה באותם יום, אבל גם ברמת התקופה כי גם אחרי שאתה מסדר את זה, הסגל מאוד מוגבל. זה לא מקרי שזה הגיע לסיטואציה הזו. המאמנים שאימנו לפניי הם מאמנים טובים שהצליחו והוכיחו את עצמם בתקופות אחרות”.
"נכון שאפשר היה לעשות טיפה יותר ויש טעות כזו או אחרת, ואם נעבור על התקופה שלי גם נגלה דברים טובים וטעויות שעשינו. גם ברק בכר עושה טעויות וגם פוצ'טינו עושה טעויות. אבל מבחינה מקצועית, הייתי צריך לקחת מאפס סגל שלא מאמין בעצמו כל כך, החיבור לא מספיק טוב בין בוגרים לצעירים - בוגרים שהם טיפה אחרי השיא וצעירים שהם לפני השיא. מנטלית, הסיטואציה הזו לא התאימה באותם ימים. המרקם הזה של בוגרים אחרי השיא וצעירים לפניו בקבוצה שהיא בסכנת ירידה אמיתית, זה מאוד טריקי מבחינה מנטלית”.
“לבוגרים האלה גם לא התייחסו כמו שצריך, זו ההרגשה שקיבלתי מהם - נתנו להם להבין שהם לא יעילים, אין מה להפיק מהם והם אחרי השיא. וצעירים מאוד שהם מוכשרים ורואים מה הם עושים היום, אבל זה נפל עליהם, זו הפועל ת"א, זה קהל של 15,000 איש שמצפה. הם מרגישים שזה לא מסתדר להם וזה נורא קשה להם, הם צריכים את הניסיון הזה. אני בטוח שאותם צעירים בעונה הבאה, עם הניסיון הזה שהם צברו, יהיה להם יותר קל להתמודד עם זה, אבל באותם רגעים זה היה מרקם מאוד בעייתי. יכול להיות שמקומות 4-7 באותם ימים היה יכול להצליח נורא עם מרקם כזה. היה איזה היגיון במה שבנו, אבל ברגע שזה לא הסתדר ולא הצליח, זה היה מאוד קשה”.
"מועדון כל כך גדול וקבוצת תחתית עם מרקם כזה ברמת המנעדים של ותיקים מדי מול צעירים מדי היה בעייתי. הדבר הראשון שעשיתי זה לחזק ולחבק את הוותיקים, זה כמו ב-NBA שבן אדם שלקח אליפות מסתובב עם טבעת כל חייו. שחקנים כמו בן ביטון, שלומי אזולאי ודן (איינבינדר) שהגיעו להישגים, לא יכול להיות שאין מה לקחת מהם, גם אם בתקופה מסוימת הם בכושר פחות טוב - ואז כולם היו בכושר פחות טוב, מהאפסנאי עד לא יודע מי. חיבקתי את הוותיקים, ניסיתי לחבר אותם, לראות מה אפשר לקחת מהם והתחלנו לצאת לדרך עם כל מיני פעולות מקצועיות".
היה רגע שאמרת 'יש לי פה בעיה'.
"כן, ידעתי מההתחלה שיש לי בעיה, שיש פה אתגר ואם אני טועה במשהו אחד אז הקבוצה הזו תרד ליגה. הבנתי את זה".
ממש חששת שאתם מועמדים חזק לרדת ליגה?
"כשקיבלתי את הקבוצה ולאורך כל הזמן היינו כל הזמן בהתמודדות נגד הירידה".
אמרת את זה לבעלים?
"הם ידעו את זה בעצמם".
"מול מי התנהלת מהבעלים?
"הניסנובים, שניהם".
מי היה הדומיננטי בין הבעלים?
"זה היה במשותף. יש לי היכרות מוקדמת עם איציק קצת לפני שרון, אבל היה לי חיבור נהדר איתם והיו לי שיחות איתם על הכל על בסיס שבועי. הם היו אחלה ונתנו לי רוח גבית לכל המהלכים שהייתי צריך, אין לי רבע טענה. אחת הבעיות שלנו הייתה שבאותם ימים היינו מוגבלים מאוד במה שיכולנו להביא בגלל הסכם המכירה שאמור או לא אמור לצאת לפועל".
אז מה הם אומרים לך?
"שצריך לחזק את הקבוצה, אבל יש איזשהו תנאי קטן שיש לקבוצת הרכישה החדשה אפשרות לבטל את החוזה לעונה הבאה - גם אם נעשה חוזה לשנה וחצי איתך או עם השחקנים. בגזרת הישראלים היה מאוד קשה להתחזק וזר שאתה רוצה להביא אותו, אם הוא לא מהארץ זה מאוד קשה".
כמה קריטית הייתה הגעתו של זובאס? אם אתה לא מביא שוער אתם יורדים ליגה?
"אנחנו נחזור בשיחה ונגיד 'אם לא זה אז אנחנו יורדים ליגה', אבל בסוף הכל תאוריה ופרשנות. בסוף צריך להסתכל על העובדות ובשורה התחתונה זובאס היה קריטי מאוד גם בגללו וגם בגלל זה שהוא החליף".
הגעת להפועל ת"א במחשבה שאתה חייב להתחיל משוער? שזה התפקיד הראשון שצריך לעשות בו שינוי?
"כן. אני יכול להיות פוליטיקאי, אבל כן. כשיש לך שוער שלא התחבר ולא מסתדר טוב עם הביטחון של הקבוצה והקהל הוא אנטי והכל הולך לא טוב, אז הוא הופך להיות הדבר הכי חשוב בקבוצה. כשיש לך שוער שאפילו בינוני והוא בסדר ומניח את הדעת ואתה מסדר את הקבוצה, אז הוא לא הכי חשוב. זה הדבר הכי חשוב בקבוצה כשזה מינוס. זה כמו שלבנאדם אין כסף אז הכסף הדבר הכי חשוב לו בחיים, אבל מי שיש לו כסף זה פחות חשוב לו. ברגע שאתה פגיע בעמדה הזו, זה מאוד קשה. כמעט לא יצא לי להתמודד על ירידה בקריירה שלי, עד כמה שזה יישמע מוזר. לא התמודדתי על ירידה בשום קבוצה, אף פעם לא הגעתי למצב של ירידת ליגה בקבוצות שלי".
אז לא היית מוכן לסיטואציה הזו?
"הייתי מוכן, ידעתי מה אני הולך לעשות".
מה זה אומר מנטלית?
"שאסור לקבוצה לרדוף במגרש. מבחינה מנטלית גם ככה הביטחון הוא לא משהו וגם ככה אלה שחקנים צעירים שיש עליהם עומס מטורף, אתה צריך להקליל אותם. הבוסט השלילי ביותר במשחק כדורגל זה גול שאתה סופג אז הדבר הכי חשוב הוא שבקבוצה כזו התוצאה תהיה כזו שהיא הפיכה ונוחה לה. כל עוד אתה לא בפיגור, זו תוצאה נוחה כי אתה תמיד יכול להבקיע”.
"זה מה שהיה חשוב, לכן הפעולה של להביא שוער זה קריטי כי במשחק הראשון שאימנתי מול נס ציונה, לא עשיתי כלום בקבוצה, קצת מנטלי ומצבים נייחים, ורצנו למשחק הבא. הובלנו 0:1 ובדרך כלל זה צריך להספיק בבית, מיד בהתקפה וחצי שעשו לנו הרגשתי את הפגיעות שיש בהגנה ואת חוסר הביטחון וחוסר התקשורת וגם ספגנו. ואם ידעתי לפני כן שאני צריך לעשות פעולות בהגנה - גם פרסונליות וגם עבודה, אז אחרי המשחק הזה זה היה לי ברור כשמש”.
"תהליך של הבאת שוער החל ממש לפני, אבל הוא קיבל תאוצה באותו שבוע שאחרי המשחק הזה. למה הבאנו את זובאס? הוא שוער נהדר, מכיר את הליגה וחשוב מאוד להביא מישהו שעולה על ההגה ונוסע. אין לך זמן שיתרגל לשפה, אוכל, דירות וכו'. כל משחק שאתה מאבד אתה יורד מתחת לקו האדום, כל משחק שאתה חושב אם הוא יצליח עוד שני משחקים, אתה כבר מתחת לקו האדום ולך תדע אם זה יצליח כי מבחינה מנטלית הקבוצה מתרסקת עוד יותר. אז הייתי בסיטואציה מאוד קשה כי הייתי צריך להביא נקודות מהר ועכשיו, ועדיין לחזק את הקבוצה ולייצר תהליכי אימון”.
"זה לא משהו שאפשר לעשות ביום, באופן שמאוד שימח אותי, האימפקט שלי על הקבוצה מבחינה הגנתית השפיע מהר מאוד. יש קבוצות שזה לוקח יותר זמן ופה זה לקח מהר. הקבוצה התייצבה מבחינה הגנתית, עשינו הרבה פעולות עד שזה קרה, עד שמצאנו את האיזון הנכון בין כולם. זה נשמע כאילו 'הוא עשה 5-3-2, 4-3-3, זה הסתדר'. לא, זה ביומיום, ברמה האישית עם שחקנים ו-וידאו, המון עבודה וביטחון עצמי והרבה מנטלי, כדי לתת לשחקן עוד 15-20% של יכולת במשחק הבא וככה כל הקבוצה מתחברת ולקוות שזה באמת יעבוד. דווקא הפעולה הראשונה שעשיתי הייתה התקפית. כשהגעתי לנתונים ראיתי שאין מוציאים לפועל, יש את אלן אוז’בולט ודן איינבינדר שהוא המוציא לפועל מבחינת גולים. קייס (גאנם) הוא עם שני שערים עד אותו רגע והוא החלוץ הבכיר של הקבוצה אז כמובן שאליו אני חייב ללכת, ואני חייב עוד מוציאים לפועל זה לא מספיק”.
“כולם אומרים לך ‘בואנ’ה זאת הפועל תל אביב’, אבל בלי מוציאים לפועל יהיה מאוד קשה, השם הוא לא מספיק. במכבי תל אביב ראו כשגלוך יצא שזה ערער אותם. אני גיליתי שבהפועל תל אביב יש רק את אוז’בולט ואיינבינדר שכבש 4-5 שערים וזה גם מטריד כי הוא בסוף מכסה, איזה שחקן בעמדה שלו עושה את המספרים האלה? גם בקבוצות הגדולות לא עושים את המספרים האלה. הפעולה הראשונה שעשיתי היא לחשוב מי מסוגל לתת לי מספרים כמה שיותר מהר, אז הלכתי מיד לשלומי אזולאי. הוא שחקן של מספרים, שחקן נהדר, שחקן שצריך להתאים מאוד את הקבוצה אליו ולבנות קבוצה סביבו – מה שלא עשו בהפועל תל אביב – הוא שחקן של מספרים ואני חייב לעשות פעולה למרות שזה יכול לפגוע בי הגנתית כי הוא לא שחקן הגנתי. זה רעיון שהייתי חייב ללכת עליו כי שלומי הוא שחקן של מצבים נייחים, של פס לגול, פשוט כל הקבוצה לא מתאימה לסגנון שלו ולכן גם כשהתייצבנו היה לו קשה לבוא לידי ביטוי”.
“אחרי ארבעה משחקים בהרכב ועוד פעמיים כמחליף ראשון אזולאי נפצע למשחק אחד, נתתי צ’אנס לאיליץ’ בעמדה והוא פתאום עשה איזה גול וקצת התקדם לפניו. היה עוד משחק ששלומי נכנס כמחליף ואכזב אותי אז הוא קצת נדחק אחורה. כשהוא שיחק לא הגיעו המספרים שחיכיתי להם, אבל זה לא בהכרח באשמתו”.
דיברת על השינויים בהגנה ובהתקפה, אני זוכר שאחרי השישייה ההגנה של הפועל תל אביב התייצבה. אתה חושב שבגלל הביקורות התחלת להמר יותר על התקפה וזה פגע באיזון של הפועל תל אביב?
”כן, זה קרה. אני רק אספר שזה לא קרה בצורה שטחית, אלא הרבה יותר עמוקה. ייצבנו את ההגנה בצורה אבסולוטית והגענו בכל משחק לשלושה-ארבעה מצבים טובים מאוד. היינו צריכים לשפר את האחוזים בהתקפה ולא הצלחנו. אוז’בולט נשאר עצמו וקייס סבל מעונה חסרת מזל בצורה יוצאת דופן. הוא שיחק אצלי 14/15 משחקים, הגיע ל-3-4 מצבים בכל משחק והבקיע בסוף שער אחד מול קריית שמונה. אחוזים כאלה גם שחקנים פחות טובים מקייס עושים את הגולים שלהם, לפעמים פשוט לא הולך וזה פגע ביכולת שלנו לסיים משחקים”.
אתה מבקש לייצב את ההגנה ופתאום שולף את אנטואן קונטה ומכניס אותו להרכב.
”הקבוצה הגיעה לסיטואציה שהיא שבע נקודות מירידה בתחילת הפלייאוף, הייתה תחושה שניצחון שווה הישארות. היה את המשחק מול מכבי חיפה 1:0 במחצית ראשונה שהייתה נראית רע מאוד, היינו מזעזעים. הייתה ביקורת גדולה על הרעיון של בונקר. פתחנו מול בית”ר ירושלים את הפלייאוף והובלנו 0:1, אבל במחצית השנייה הרגשתי את הקבוצה יותר שבירה מבעבר. משחקים קודמים כשהובלנו היה קשה לתת מולנו גול ופתאום הם מגיעים להרבה מצבים. כשניתחתי את זה בבית הבנתי שכנראה שהביקורת חדרה גם אל השחקנים וחלק מהעמידות שלהם ירדה. בהתחלה זה היה ‘אני מוכן למות בשביל לקחת כל נקודה’ ופתאום זה השתנה עם הביקורות והיתרון של שבע, אני כמאמן חייב להיות קשוב לזה. הרגשתי שתהליך האימון שלי בהפועל תל אביב חייב לעלות מדרגה. ההשפעה שעשיתי עד לפה הצליח ופתאום הרגשתי שהוא מתרופף”.
בכל הראיונות אתה אומר שהפועל ת”א תישאר בליגה, האמנת בזה?
”האמנתי בזה ועוד מעט גם אסביר. אחר כך הגעתי למשחק מול נס ציונה בבית שאני יודע שחייב לנצח את המשחק. עשיתי ‘אול-אין’, 4-2-4, אנחנו מנצחים 1:2 בדקה ה-90 ואני אומר ‘הנה, עשיתי את הניצחון, יתרון 7, הקבוצה משתחררת, בואו ניתן להם’. אנחנו הולכים להפועל חיפה בחוץ, היא כבר סיימה את העונה שלה ואני מכיר אותה טוב, השחקנים שלהם דואגים לעונה הבאה וגם רוני לוי חושב על העונה הבאה. הם רוצים לנצח, אבל הסף שלהם הוא לא כמו של קריית שמונה ונס ציונה. חשבתי שזו הזדמנות טובה ללכת לשם, לשחק כדורגל, לנצח במשחק וללכת לפלייאוף שאפשר להתחיל להראות בו דברים אחרים. אז עשיתי משהו שדווקא לא היה כזה התקפי, כלומר יותר התקפי ממה ששיחקנו עד עכשיו, אבל זה היה רגיל. שמנו דגש יותר על בניית משחק, על תבניות ודברים כאלה ודקה שלישית כבר ספגנו. לקבוצה הזו לא מתאים לרדוף כמו שהוכח בעונה הזו והפסדנו”.
“הגענו הביתה לריינה, הפסדנו במשחק הזה והסתבכנו מחדש. שני המשחקים האלה היו כאלה שבאמת טעיתי בהם, הייתי חייב ללכת עם אותה אסטרטגיה ולקחת הכל בכוח גם אם זה נקודה, לגנוב גול ולהשאיר את הקבוצה בליגה. חשבתי שאפשר לעשות את זה בדרך אחרת וטעיתי אז זה סיבך את הקבוצה. הנתון הסטטיסטי החשוב הוא פשוט – הגעתי לקבוצה ותוך 3-4 משחקים עלינו מעל קריית שמונה וארבע נקודות מעל הקו האדום, ומאותו יום ועד עכשיו לא ירדנו מתחת למשחק + מהקו האדום. עם זאת שהייתה סכנה אמיתית לירידת ליגה וגם אני הרגשתי כמוכם, עדיין, בטבלה, פער של ארבע נקודות ומעלה תמיד. אז כן, הסיטואציה הייתה מסוכנת מאוד, אבל בפועל סטטיסטית לא ירדנו מתחת ולכן האמנתי מאוד”.
ומה לגבי קונטה?
”אחרי המשחק מול אשדוד שהוא קיבל אדום – כשהוא נכנס עם זריהן ושלומי אזולאי כמחליפים – מאוד כעסתי על איך שהם נכנסו וזריהן ושלומי אזולאי לא התלבשו, קונטה אחר כך לא התלבש עוד חודש ודי ויתרתי עליו, הבנתי שהוא לא בשבילי”.
הקבוצה בכלל לא רצתה שיחזור לארץ, אז למה לא ויתרת עליו?
”בגישה ובשיחות איתו הרגשתי שהוא מחפש סיבות להיות מאוכזב. היו דברים שברמה האישית הם כנראה נכונים מבחינתו, אני גם הייתי שחקן, באיזשהו מקום כשאתה לא מרגיש אתה כבר מתרץ ורוצה לא לשחק. דיברנו איתו והייתה מחשבה שאולי יעבור לקבוצה אחרת, בסוף הוא נאלץ להישאר ולא התלבש הרבה מאוד זמן. הקבוצה הגיעה לסיטואציה בסוף העונה שאין שחקנים, נפצעו כמה שחקנים כמו קלטינס ובן ביטון. קונטה התאמן טוב מאוד בחודש האחרון וכל הזמן דיבר עם דושאן (מאטוביץ’) ומיכאל זנדברג ואמר ‘אני בסדר ורוצה לחזור לעניינים’ וכשהוא מתאמן טוב זה נראה מעולה כי הוא שחקן. צריך לומר את זה הוא פיזי, מהיר וטכני הוא פשוט שחקן. אתה רואה אותו באימונים, הוא עושה אימונים טובים ואתה מתגרה ואומר ‘רגע אני אולי יכול להשתמש בו’”.
בעצם נפלת בפח.
”לא יודע לאיזה פח נפלתי ולא יודע מי הרוויח ממה שהוא עשה. אז אני מגיע למשחק האחרון, אין לי קלטינס, אין לי גוטליב, אין לי בן ביטון וכולנו הבנו שהשיטה של ארבע בהגנה כבר לא מחמיאה לקבוצה ואנחנו צריכים ללכת לכיוון החמש – בטח במשחק מול קבוצה שתשתולל קדימה. אז את מי אני אשים? אחרי שהערכתי את הסיטואציה במשחק לפני מול סכנין, קלטינס נפצע ואמרו לי בספסל שננסה את קונטה אז הכנסתי אותו. הוא נכנס מדויק, ראית את זה בגישה שלו ובפנים שלו, הוא היה מאוד מדויק. אנחנו מגיעים למשחק האחרון על כל הקופה ויש לך אופציה או לשנות מערך לארבע, מה שלא עבד לך ואין ביטחון בשיטה, או חמש איתו, אין משהו אחר. למרות שכולם אמרו שאסור להאמין בו, ראיתי אותו חודש ומול סכנין וחשבתי שאין לו מה להרוויח מלעשות את מה שכולם חושבים שהוא עלול לעשות. היינו בשיחות איתו ונאלצתי להאמין בו, והתבדיתי בדקה הראשונה”.
כשהוא מורחק מה עבר לך בראש?
”חשכו עיניי. קודם כל לא ראיתי את החומרה באותו רגע ורק אחר כך בטלוויזיה הבנתי מה היה. באותם רגעים זה היה נראה כמו הליכה לכדור. מה שמצחיק שזה היה דקה שמינית, אבל בפועל הייתה דקה שנייה כי היו אבוקות והמשחק נעצר. אתה חושב ‘מה קרה פה?’ מצד אחד חשכו עיניי ומצד שני הייתי חייב לעשות משהו מהר. הקבוצה התרסקה בדקות הראשונות שאחרי ההרחקה, הובילו עלינו 0:2 והם החזיקו ב-80% מהכדור”.
חשבת שזהו, יורדים ליגה?
”אני לא חושב על יורדים ליגה, אבל חושב שבמשחק הזה צריך לקרות משהו יוצא דופן כדי שנחזור אליו. אני רוצה לשמור את המשחק בחיים ובמחצית, למזלי, יורד רק ב-2:0 כי היינו בהלם מטורף. במחצית עשינו שינוי גם טקטי וגם קצת מנטלי, ויחד עם הקהל שהתעורר פתאום, קרה שם משהו בגדר נס”.
זו הסיטואציה הכי קשה שנתקלת בה כמאמן?
”אני חושב שכן”.
מה עשית במחצית? מאיפה משיגים את הכוח?
”נכנסתי לחדר עם הצוות במחצית וניסיתי להתמקד במאיפה אני מוצא את נקודות האור. איך אנחנו מראים לקבוצה את הדרך והסיכוי ללכת ולעשות משהו טוב. קודם כל מבחינה מנטלית הייתי צריך לחזק את עצמי באותם רגעים, אז לקחתי לעצמי את הדקה לדמיין שאפשר לחזור. דבר שני עשינו הימור טקטי שקריית שמונה תישאר ביהלום עם הרבה שחקנים בשדרה האמצעית, אז שמנו 4-3-2 באמצע ויכלנו לפתוח את המשחק כשאין לחץ על המגן שלנו, ונותן שניים על שניים בהתקפה, שני חלוצים על שני בלמים. זה הימור כי אם קריית שמונה הייתה עוברת ל-4-5-1 ופורסת את הקבוצה היה יותר קשה לסגור את כל השטח, מה שהם לא עשו. הם לא עשו חילופים כדי לייצר איזשהו יתרון וכשיש לנו תמיד פס ראשון נוח למגנים, משם היינו יכולים לשלוח כדורים לשני החלוצים והיתרון המספרי לא הורגש”.
“אני חושב שהשערים היו באוויר, עם כל זה שלא הגענו למצבים ממשיים. ידענו שבסוף זה יקרה, וכשקרה ה-2:1 האצטדיון התרומם והקהל נתן מופע של פעם בחיים. זה היה כאילו הם אמרו ‘זה לא מעניין אותנו מה שאתם עושים, אנחנו נעשה את שלנו ואתם תלמדו איך עושים את זה’”.
אמרת שבאימון הראשון שחקנים בכלל לא רצו להתאמן, באיזו סיטואציה מצאת את הפועל תל אביב?
”באותם רגעים אני נכנס למתחם ואני חייב לקלוט המון מידע רגשי – את הצוות שלי, הוא גם פצוע וחסר אמונה. צריך לשאוב ממנו איך נשחק וכל מה שהם יגידו לך הם פחות מאמינים כי זה לא עבד. התחלתי לעבור ביניהם ולנסות להקליל את האווירה, אבל לא הצלחתי לעשות את זה וזה היה אחד הימים הקשים מנטלית, בטח למאמן”.
“כשאתה עולה אחרי הצהריים ויש כמה אוהדים מחוץ לוולפסון שמקללים את השחקנים הרבה יותר ממשחק, בגלל שבמשחק זה נבלע באמוציות של המשחק ופה אתה ממש מקשיב למילים והכל נורא קרוב ואישי וקשה. פה אני חייב לומר שהשחקנים התמודדו בגבורה, הייתי שחקן, ראיתי סיטואציות קשות, וזו אחת הסיטואציות הקשות לכדורגלן ובאותם ימים להיות כדורגלן של הפועל תל אביב זה ממש קשה. אתה סוחב על עצמך אשמה, מקללים אותך, אתה לא מאמין, החיבור שלך לקבוצה לא מספיק טוב והשחקן בטח חושב ‘איך אני יוצא מזה’. וזו עבודה קשה. בעניין הזה אני חושב שהצלחתי”.
תספר לנו על הצעירים שמשחקים עכשיו בנבחרת הנוער. היית צריך לתת להם יותר קרדיט? אולי לסניור לדוגמה?
”יכול להיות. למקין וישראלוב נוסו בכל מיני וריאציות ביחד וזה לא הסתדר. למקין היה פצוע, ואחת הפעולות הראשונות שעשיתי הייתה לזרוק את אור (ישראלוב) פנימה וזה היה אפילו אחרי שהוא איחר”.
ייאמר לזכותך שהחלטת להבליג ולא לשחק את הרס”ר.
”זה בא כמו פרי בשל למאמן חדש. כשמישהו מאחר זה הזמן שלך להראות שאתה חזק, לדפוק לו בראש, לזרוק אותו לכל הרוחות ולהראות לכולם אני הבוס. זה היה אם אני חושב על חיים סילבס, אבל אם אני חושב על הפועל תל אביב בניתי על אור למשחק מול הפועל ירושלים וחשבתי שהאוהדים, השחקנים וכל מי שקשור להפועל תל אביב לא צריך להינזק מזה שילד טעה טעות שאובייקטיבית יכולה לקרות. היה לי נורא קל לעשות את הפעולה את השנייה ויותר קשה לעשות את מה שעשיתי, אבל לקחתי אחריות על זה, קיבלתי אותו ושמתי אותו בהרכב. הוא כמובן נענש על זה בדרך אחרת, אבל בדרך יותר ספציפית אליו שלא השליכה על הקבוצה. זו הייתה החלטה שעזרה לקבוצה כי היא באה ואמרה לכולם ‘חבר’ה, אני לא מקבל את זה, אבל הקבוצה היא מעל הכל והתוצאות שאנחנו צריכים הן מעל הכל’. אם תירגלתי אותו בהרכב ואני מאמין שאיתו הקבוצה תהיה טובה יותר הוא ישחק. כמובן שאם זה היה קורה שוב הייתי מבין שאי אפשר לסמוך עליו, אבל כשזה קורה פעם אחת אפשר לסמוך עליו”.
כשאתה רואה את למקין וישראלוב בנבחרת הנוער, מה אתה אומר עליהם? האם להפועל תל אביב גדלים צמד בלמים לשנים הבאות?
”אני חושב שאחד הדברים שעשינו טוב היה שברגע ששינינו את השיטה ושמנו לידם יותר רגלים ונתנו להם לעבוד על שטחים יותר קטנים, שכר הלימוד שולם פחות על שחקנים צעירים. מאוד קשה מנטלית להיות יציב בעמדה הזו, בגיל הזה. מה שאתם רואים במונדיאל זה שכולם באותו גיל, והם מרגישים כמו המנהיגים של הקבוצה”.
“בהפועל תל אביב זה קשה לילד שאסור לו לטעות אפילו פעם אחת. אור למשל גם עשה טעויות של גולים בתקופה שלי, אבל הצלחנו ברוב התקופה הזו ששכר הלימוד עליהם עוד יהיה קטן יותר ממה שהוא יכל להיות על ידי זה ששמנו לידם את אדי גוטליב ששמר עליהם, התאמנו להם מערך שסידר אותם. כשעברנו לארבע בהגנה לדוגמה מול אשדוד היינו טובים מחצית ראשונה והובלנו 0:1 ופתאום בקו של ארבעה הכדור עבר לאור מתחת לרגל, טעות מאוד לא אופיינית, והמומנטום השתנה. זה תמיד ככה לשחקנים צעירים ברמה הזו והם עברו את זה וכבר שילמו את שער הלימוד. היום הם בלמים ברמה מאוד גבוהה וצריך להמשיך איתם, הם הוכיחו את זה גם במונדיאל של הנוער”.
“רן בנימין הוא שחקן שלקחתי ופשוט זרקתי אותו להרכב במאני טיים. זה נכון גם לגבי אל-ים שבתקופות מסוימות כשהוא לא היה פצוע אז באמת שיחק. אצל צעירים בבוגרים אתה תראה כל מיני דברים קטנים שלא יקרו להם בשנה הבאה שיהיה מנוסים. סניור דרך אגב, השתדלתי לתת לו את הצ’אנסים כשדברים פחות הסתדרו לו ויכול מאוד להיות שהוא היה צריך לקבל יותר. אתם צריכים לזכור שאימנתי את הפועל תל אביב בתקופה שאין לך משחק אחד להמר”.
אם היית מאמן הפועל ת”א בעונה הבאה, כל החמישה היו חלק מההרכב?
”לא יודע לומר לגבי ההרכב כי זה דבר דינמי, אבל ברור שהם צריכים להיות חלק משמעותי ברוטציה. דיברתם על זה שסניור קיבל פחות דקות, אבל צריך להבין שבנבחרת הנוער השחקנים היחידים ששיחקו בהרכב הם למקין, ישראלוב, בנימין, קנצפולסקי ורוי רביבו. כל השאר הם לא שחקני הרכב בליגת העל. השחקנים האלו הם שחקני הרכב ושלושה מתוכם מגיעים מהפועל תל אביב. אז צריך בין הדברים השליליים לתת קצת קרדיט לצוות המקצועי של הפועל תל אביב שנתן להם לשחק. הרגישו במשחק מול ברזיל שהם הכי בוגרים בנבחרת, יחד עם המוציא לפועל שלהם דור תורג’מן שנראה שהוא באמת מעל הרמה”.
פתאום חן סול, משום מקום, הפך לראש תחום הכדורגל.
”קודם כל חן לא הגיע לזה בחסד, הוא הגיע לזה בזכות. מי שלקח את ההחלטה יודע מה הוא עושה ומהזמן הקצר שעבדתי איתו הוא מצוין במה שהוא עושה. הייתה לי שיחה עם דייויד מינצברג ואיתו והבנתי עוד לפני המינוי שהם מייעדים לו תפקיד מאוד בכיר”.
על סמך מה הבנת את זה?
”בשיחה שלנו ראיתי את המקום שהם נותנים לו בשיח, לא צריך להיות גאון גדול. הייתה לנו שיחת זום בהתחלה, אחר כך הייתה לנו עוד שיחה בהקשר של רודריגס שכבר אז רצינו להביא אותו ולא הצלחנו”.
זה היה רעיון שלך?
”כן”.
איזה עוד רעיונות אמרת להם להביא?
”אני לא רוצה להפוך את זה למה אני עשיתי בשביל המועדון. אני חושב שהתקופה שלי הייתה אפורה מבחינת הסיטואציה שהקבוצה הייתה בה, אבל אם באמת לא היו מצליחים כמה דברים היינו יורדים ליגה. היו עוד כמה רעיונות רכש שלא יצאו לפועל ואחד מהם היה מורוזוב מבית”ר ירושלים. רציתי להביא אותו למבחנים בהפועל תל אביב, אבל זה היה קרוב לסוף החלון ולא יצא לפועל. הוא היה מציאה זולה מאוד וזה פספוס של הקבוצה”.
יש לך תחושת פספוס שאתה לא יכול לייצר המשכיות בהפועל ת”א?
”הגעת לקבוצה כדי להמשיך, לא רציתי להגיע לחצי שנה. אני יודע שאם לא היה שינוי גם הייתי ממשיך, אבל בגלל השינוי שנעשה בניהול הלכו לדרך קיצונית אחרת וזה מובן. התכוונתי להמשיך וברור שבשביל זה הגעתי, בשביל הרגע שאפשר לתקן ולעשות, אבל זה הגורל”.
אתה יודע מה צריך לעשות בהפועל ת”א היום כדי להצליח?
”אני חושב שכן. קודם כל המצב של הקבוצה יהיה טוב יותר מהעונה שעברה כי כל קבוצת השחקנים הצעירים התחספסה על בשרה, כולם נפצעו ממש בגוף כדי לעבור את השנה הראשונה וזה ביגר אותם דרמטית. כבר תקבל פה קבוצה של שחקנים הרבה יותר טובה. שחקנים שהחזיקו בחוזה משמעותי והיו מעבר לשיא עזבו את הקבוצה וכבר הקרקע הרבה יותר טובה. השאירו את זובאס שזו החלטה טובה השאירו את דן (איינבינדר) שצריך להיות האחראי המבוגר. חוסה רודריגס הוא החלטה טובה ככולבויניק וצריך לפגוע בשלושה זרים משמעותיים בעמדות מפתח ולקוות שאותה שדרה צעירה תעשה את הקפיצה שמצפים ממנה”.
לא דיברנו על השריפה של מתחם וולפסון, איך הרגשת ברגעים האלה? איך אתה מרים את הקבוצה?
”קמתי בבוקר והיה ספק לגבי הקיום של המשחק בכלל. אחרי שהבנתי שהמשחק יתקיים כרגיל מהר מאוד עשינו את המפגש שהיינו צריכים לעשות במועדון באצטדיון בבית ים במקום ומשם נסענו לבית מלון בירושלים. במשחק מהדקה הראשונה היינו הרבה יותר טובים והגול השני היה באוויר, ואז קיבלנו את האדום וספגנו מיד אחר כך. הכנסתי את לאיוס, שינינו את השיטה ל-4-4-1 והיו שם כמה דקות טובות שעשינו בהם את השער. לבית”ר היה קשה לחזור ובסוף עשינו עוד אחד והיה יום מאוד מאוד דרמטי. זה חיבר אותי למועדון כמו במשחק מול מכבי ת”א שכולם חשבו שיפרקו אותנו ובסוף היה למכבי ת”א מזל שהם יצאו עם התיקו”.
אתה חושב שביקרנו אותך בחומרה?
”העבודה שלי בנויה מביקורת, גם מול עצמי האמת קריטית לתהליך שלי ואני משתדל מאוד לשמוע. מה שכאב לי זה הנימה, זלזול ודברים שהולכים לאישי שכאבו לי. כל דבר מקצועי נגיד כמו הבונקר מול מכבי חיפה שהיה רע, צודקים, זה היה נכון וגם לי זה הפריע. הביקורת הייתה נכונה ורוב מילות הביקורת נכונות והכל קשור לסיטואציה והקשר, מי שמכיר את הפועל תל אביב וליווה אותה יכול להבין מאיפה נובע כל דבר”.
“ניסינו ברגעים טובים של המועדון לעשות אסטרטגיה אחרת וזה פשוט לא התאים לסגל שנבנה, בסוף אני צריך ללמד את הקבוצה לנצח את המשחק. אני פה בשביל לשרת את הקבוצה בתוצאות שלה, בטח כשכל משחק יכול להיות קריטי. אני מבין שכשקבוצה משחקת הגנתי זה לא טוב לשם שלי, אבל באותו רגע הייתי צריך להקריב את השם שלי ולעשות מה שנכון להפועל תל אביב כדי שתהיה תחרותית ותישאר בליגה גם אם יגידו שהכדורגל שאני משחק הוא מאוס. אני הייתי שחקן את ההתקפי ורואה את הכדורגל בעיניים האלה, אבל לי לא מתאים לראות את מכבי חיפה מרסקת את הפועל תל אביב בבלומפילד, לא יקרה אצלי”.
“אני רואה משחקים מסוימים כמו נתניה שמשחקת מול מכבי חיפה ונגמר 4:1, 5:1 ומשחקת יפה וטוב, ואני אומר שאולי אני גם צריך לשחק ככה, אבל אני לא אישן בלילה. אני כמאמן חוטא למקצוע אם אקבל 4-5 שערים כדי שיאמרו שאני משחק יפה. אני מאוד מקווה שאגיע לסיטואציה עם הכלים הנכונים ובמקום פחות הישרדותי שאוכל ללכת קדימה. עובדה שבמקומות אחרים כמו ברעננה שהגעתי לפלייאוף עליון ובהפועל חיפה, או סכנין, להגיע להישגים אני כן יודע, בהפועל תל אביב לא הייתה לי ברירה”.
לאן תלך הקריירה שלך מפה?
”אני לא מתפלא מהמינויים שיש עכשיו כי יש מאמנים טובים מאוד. הדור הזה מלא בידע ואיכויות וזה מאוד תלוי בקבוצה וכלים שאתה מקבל. אני מקווה שאצליח להגיע למועדון שבו אוכל לבנות משהו שהוא איכותי, גם אם בהתחלה אצטרך לתקן משהו”.
אנחנו רואים מה קורה בנבחרות הצעירות, אופיר חיים וגיא לוזון הגיעו למשרה הזו וזה עשה להם טוב. זה מעניין אותך אולי?
”אני לא יודע להגיד לך. אני מסתכל לפי אתגר ולראות מה יש בדבר. אני יכול להגיע מבחינת האיכויות ואני חושב שיחסי הציבור שלי נשענים בעיקר על השחקנים שאני מאמן ובדרך כלל כשאני עוזב מקומות זה קורה בצורה טובה”.