קפטן בית״ר ירושלים, אופיר קריאף, הגשים חלום כשהניף את גביע המדינה מול 35,000 אוהדים בגן סאקר. עכשיו, אחרי עונה מטלטלת, קריאף יכול לסמן וי על מה שהיה חסר לו כל הקריירה – תואר עם בית״ר ירושלים. בראיון עם כלי התקשורת, הקפטן סיפר על הקיץ האחרון, חוסר הוודאות, שיחת הטלפון מיונגר וההבטחה ליוסי אבוקסיס. קריאף גם דאג לפרק את הסטיגמה שהוא מנסה למצוא חן בעיני האוהדים בטדי, והבהיר שהוא רוצה רק דבר אחד, להמשיך להיות שחקן בית״ר ירושלים.
״לגבי העונה הבאה שום דבר עדיין לא נסגר, יש דיבורים ומו"מ, בית"ר הגישה הצעה, אנחנו הגשנו הצעה נגדית ומקווים להיפגש איפשהו באמצע״. מספר קריאף ומוסיף: ״צריך לזכור שאף אחד עדיין לא סגר חוזה לעונה הבאה, דברים לוקחים זמן, עושים את הדברים לאט ובטוח, מאמין ורוצה שדברים יסתדרו בצורה הכי טובה לשני הצדדים. אני לא מבקש שידרוג בשכר, להפך".
בוא נחזור אחורה לשנת 2009, אז בית״ר זוכה בגביע, זוכר את זה?
"הייתי ביציעים של אצטדיון רמת גן עם דוד שלי, בית"ר ניצחה את מכבי חיפה 1:2 מגולים של אלברס וברוכיאן, כיאל צימק בפנדל. אני זוכר שחלמתי אז להגיע לרגע הזה, אבל לא האמנתי שאגיע לזה. אחרי ההפסד בגמר הגביע לפני כמה שנים אמרתי שאני חייב להביא גביע, הכל היה מוכן אז בטדי לזכייה ואמרתי שאם בורא עולם לא נתן לי את זה אז, אולי מחכה לי משהו מתוק יותר".
לא הנפת את הגביע בסמי עופר, אמרת שבסוף זה יצא לטובה כי ההנפה עברה לגן סאקר.
״הנפנו את הגביע במרחק של קילומטר מהבית שגדלתי בו, עם כל החברים והמשפחה שלא הצליחו להשיג כרטיס ולהגיע למשחק. רציתי להניף מול הילדים שלי שבאו למשחק, אבל ברוך השם הייתי מוכן להניף בכל מקום, העיקר להניף".
שחקני בית"ר ירושלים עם הגביע בגן סאקר, "הנפנו במרחק קילומטר מהבית שגדלתי בו" (שחר גרוס)מאיפה הגיעה הברכה לפני ההנפה?
"חלמתי על זה בלילה כמה ימים, אמרתי לבורא עולם שאם ניקח אני אעשה קידוש השם, אני אזכה, אעשה שהחיינו, הייתי אמור לעשות מול 15 אלף אוהדי בית"ר, אלוהים כנראה שמע את זה ודאג שאני אעשה את זה מול הרבה יותר, זה עוד משהו שאני אקח אותו לכל החיים".
לפי מה שקורה ברשתות החברתיות, האוהדים עדיין חוגגים את הזכייה.
"האמת שהאווירה שיש בעיר ובמדינה בכלל זה מטורף. אנשים פוגשים אותי ברחוב, כאלה שלא אוהדי בית"ר, ואומרים לי שהם מרגישים כאילו הם חלק מהגביע. הייתה האווירה, תצוגה של הקהל, ההתפרצות של כולם מהספסל כולל יוסי, זו חוויה וטירוף שהעיר הייתה צמאה להם, שנים חיכו לזה. אני מודה לאלוהים כל יום על הזכות שניתנה לי להיות בין שמונת השחקנים שזכו להניף את הגביע במדי בית"ר ירושלים, המועדון היה כל כך צמא לתואר משמעותי, והשנה הזאת, בגלל איך שהתחלנו ואיך שסיימנו, איחדה כל כך את האוהדים, כולם נדבקו בזה, בעיר, מחוץ לעיר, זקנים, מבוגרים, ילדים, לא היה דבר כזה לפני כן".
אוהדי בית"ר ירושלים, "חוויה שהעיר הייתה צמאה לה" (שחר גרוס)איפה הגביע? נראה שהוא לא מפסיק לטייל בכל הארץ.
"ככה צריך. אנחנו מבקרים איתו בכל מקום, הגביע הזה עבר מחיילים, דרך ילדים ועד בתי קברות של אנשים שלא זכו לראות את התואר. אנחנו רוצים שכולם ירגישו חלק מהדבר הזה ויוכלו לגעת בגביע, זה לא עוד תואר, זה גביע שהחזיר את בית"ר לחיים. זה מועדון כל כך מרגש ומלא עוצמה ולב, הכסף הוא לא הדבר שמדבר. אני אהיה קצת חוצפן ואגיד שבדאבל עם גאידמק חוץ מאבירם ברוכיאן ועוד כמה שחקנים מאהובי המועדון, הרוב היו מונעים מכסף. השנה שחקנים היו מונעים מאהבה, הגיעו בתקופה חשוכה של המועדון וצמחו איתה יחד, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, משבר אחרי משבר. זה גם מה שיצר חדר הלבשה כל כך מאוחד, בגלל זה כולם בכו כשניצחנו את המשחק הזה".
סיפרו שחדר ההלבשה שלכם היה מאוחד, זרים וישראלים, כולם יחד.
"אחרי חצי הגמר, מיגל סילבה בא אליי ונישק אותי, חיבק ובכה. הוא אמר לי 'אופיר, אנחנו עוד מעט עושים היסטוריה ביחד', ואחרי הגמר הוא קפץ עליי מאחור ואמר 'עשינו את זה אחי, עשינו את זה. תודה שהייתי חלק מזה, תודה שלקחתם אותי'. בכינו עם הילדים והמשפחות כאילו גדלנו ביחד ואני מכיר אותו בקושי שלושה חודשים, זה אומר הכל".
בוא נדבר על אבא של אופק אהרון ז"ל, ללכת לבתי קברות זה כבר משהו אחר.
"הלכנו לאורך השנים לבתי קברות, אבל יש שני דברים שייזכרו אצלי לעד – אחד מהם זה אופק אהרון, שאבא שלו בכה לי על הכתף שבועיים או שלושה לפני הגמר וביקש שנביא את הגביע לאופק ואני שמח שהגשמתי לו את החלום. לא פחות קרע אותי הילד רפאל מתן, ילד שהכרתי לפני שלושה חודשים, ילד עם גידול, לקחתי אותו אליי הביתה, חיבקנו אותו ממשחק למשחק וחווינו איתו רגעים מאוד יפים. יומיים-שלושה לפני הגמר הבנתי שהמצב שלו מאוד הידרדר והזמן שלו קצוב, אמרו לי שיש לו בקשה אחת שניקח את הגביע ושהוא ייגע בו. בלילה שאחרי החגיגות הלכתי לישון בשש בבוקר וקמתי בשמונה, ידעתי שאם נחכה עוד שעה זה עשוי להיות מאוחר.
“לקחתי את הגביע, ביקשתי ממאיר הרוש לבוא איתי, הלכנו לשערי צדק, הוא לא יכול היה להגיב אבל ראיתי את החיוך הענק שלו מול העיניים, עשינו ביחד הנפה, כשיצאנו מהחדר הוא עשה לי שלום עם היד אחרי חודשיים שהוא לא הזיז אפילו אצבע, האחות הייתה פשוט בהלם, יום אחרי זה הוא מסר את נשמתו לבורא. זה הרגיש שהוא אמר לנו תודה על כל מה שעשינו בשבילו, זה משהו שייחרט לי בזיכרון, הבנתי כמה כח ועוצמה היה לגביע שהילד הזה נלחם בשיניים להישאר עוד קצת בחיים כדי לגעת בו, איך שהוא נגע והשלים את מה שרצה, יום למחרת הוא כבר לא היה איתנו".
אביו של אופק אהרון ואופיר קריאף (בית"ר ירושלים)חששת לסיים קריירה בלי תואר?
"זה מה שאמרתי לאשתי לאורך כל השבוע, יש לי הזדמנות לקחת תואר ולהניף גביע. יש אנשים שלאורך קריירה שלמה לא זכו לתואר או הנפה עם הקבוצה שלהם. אני לא זוכר הרבה שעברו מגיל שש את כל השלבים במועדון, שלב אחרי שלב, כולל תקופות הכי קשות שיש ואז בשיא להניף גביע כל כך משמעותי וחשוב למועדון אחרי 14 שנה בלי תואר".
כבר לאחר חצי הגמר הייתה תחושה שהגביע בדרך לירושלים.
"חצי הגמר היה הרגע הכי מרגש שלי בכדורגל. זה היה המשחק הכי עוצמתי, הכי מרגש ועם הכי הרבה אהבה. זה חיבר את כולם סביב בית"ר בחזרה. אני זוכר אחרי המשחק, אתה מסתכל ורואה אנשים ביציע בוכים כאילו לקחנו כבר את הגביע. אחרי המשחק הזה ידעתי שניקח את הגמר, לא משחצנות או יהירות, פשוט ידעתי שעם כל מה שעברנו, ועם העוצמות של הקהל שילוו אותנו לגמר, הגביע הזה חוזר איתנו לירושלים".
בוא נחזור לקיץ, העוצמה של הגביע היא בעיקר בגלל המצב ההזוי שהיה בקיץ.
"היינו במצב הכי חשוך שיש בקיץ. כשהיינו אצל הנשיא ואצל ביבי, אמרתי לברק 'איפה היינו לפני עשרה חודשים, אתה קולט?' והוא אומר לי שזה הזוי. אני זוכר שיצאתי באחד הלילות בקיץ בוכה לחצר בבית והתקשרתי ליוסי אבוקסיס ואמרתי לו 'יוסי, גם אם נרד לליגה א' אל תעזוב אותנו, אני מבטיח לך שאני נשאר ונעלה את המועדון כמה שיותר מהר', כבר הרמתי ידיים. הוא אמר לי שברק לא עונה, ניתקתי והתקשרתי לראש העיר משה ליאון, הוא אמר שחסר כסף, אמרתי שאני אארגן את החצי מיליון פער רק שלא יורידו אותנו. בבוקר התקשר אליי יצחק יונגר ואמר לי 'אופיר, אני יודע כמה זה חשוב לך אז מגיע לך שאעדכן אותך ראשון, יש כנראה בשורות טובות, אל תשמח עדיין, אבל הכיוון הוא חיובי'. יוסי אחרי זה אמר לי שכנראה שהכל בסדר, אבל לשמור הכל בשקט ומכאן יצאנו לדרך חדשה. בלתי נתפס מה שעברנו, גם במונחים של בית"ר ירושלים, בבית"ר אתה כל שנה אומר 'יותר הזוי מזה לא יהיה' ואז מגיע השנה אחרי".
אופיר קריאף ויוסי אבוקסיס, "גם אם נרד לליגה א', אל תעזוב אותנו" (אורן בן חקון)בוא נחזור לכדורגל. בהנחה שתישאר בבית"ר, אמור לבוא זר בעמדה מספר 6 וייתכן שיהיה לך תפקיד אחר, אחד שצריך להתמודד מהספסל ולשמור על חדר ההלבשה.
"אני 17 שנים בבוגרים, תמיד התמודדתי, כדורגל זה ענף תחרותי. אני מאמין בעצמי, אם יבוא שחקן שיתרום יותר ממני לקבוצה אני אשב מהצד, אהיה שמח בניצחונות ועצוב בהפסדים, אני איש מערכת, אני אעזור עם צעירים, עם כל דבר שהצוות הניהולי והמקצועי ירצה, אבל אני חושב שיש לי עדיין מה לתת לקבוצה. המאמן מקבל את ההחלטות, אני איש בית"ר ירושלים, לא משנה אם אני משחק 90 דקות או אפס".
בוא נדבר על הקהל, זה מרגיש שאתה התמיד מגן על הקהל בכל סיטואציה. הפריצה מול סכנין זה המאבטחים, גמר גביע זו התפרצות שמחה. אתה לא חושב שהם צריכים לשמוע גם ביקורת?
"קודם כל זה לא מדויק, גם ביקרתי את הקהל מספר פעמים על אלימות או אירועי ונדליזם. להבדיל, כאחד שאוהד בית"ר מגיל קטן, אני יודע שכל פעם שקורה משהו עם אוהדי בית"ר זה קל מאוד לעשות רעש ובלגן, מה שלא עושים לקהלים אחרים, זה מהר מאוד מגיע ללינץ' תקשורתי ואני לא אהיה חלק מזה. אם יש לי מה להגיד לאוהדים אני את הכביסה המלוכלכת מכבס בבית, אני לא אעשה להם לינץ' בתקשורת ולא אשתף פעולה עם זה, זאת לא הדרך שלי, לא אפרק את אוהדי בית"ר בתקשורת כי זה מה שרוצים באותו הרגע, יש מספיק אנשים שעושים את זה, אני יש לי את הדרך שלי לתקשר עם הקהל".
המשפחה שלך עוברת תקופה לא פשוטה עם החיים שלך ככדורגלן.
"תמיד אני אומר שלא בורכתי להיות הכדורגלן הכי כישרוני שיש, לא סומנתי מגיל קטן, תמיד הייתי זה שעובד קשה מאחורה, תמיד היה את אלה שבוחרים לנבחרת ולא הייתי בין הבולטים, אבל מה שאפיין אותי זה הלב והרגש, לא לוותר. אנשים לא קונים בשביל שחקנים כמוני כרטיס, אבל מי שבא ורואה יודע שאני אתן את כל מה שיש לי, פצוע עם דם, לא מוכן לוותר לעצמו ולחברים מסביב, אני תמיד אתן את הלב והנשמה, זה מה שמאפיין אותי. המשפחה שלי עברה לא מעט, כשאתה שחקן דומיננטי אתה מהראשונים שבאים אליו כשנכשלים, והמשפחה שלי עברה איתי כל כך הרבה מגיל שש בגשם, בבוץ, באוטובוסים, שעות לא שעות כדי לראות את הבן שלהם ובסוף הם זוכים לראות אותי מניף גביע בקבוצה שכולנו אוהדים, זה הדבר הכי טוב שיש לי לתת להם".