"אני סופרמן עם לב, אפילו אלוהים היה עצוב"

אגדה שהייתה באמת: זלאטן איברהימוביץ' הודיע אמש (ראשון) על פרישה וכמו לכל אורך הקריירה שלו, גם בסופה הוא נשאר אותו זלאטן. אחרי שעקץ את אוהדי ורונה בטקס הפרישה, איברה דיבר במסיבת העיתונאים בסן סירו. והמשפטים שלו היו יכולים להספיק לקריירה שלמה.

"כשהתעוררתי בבוקר ראיתי שיורד גשם ואמרתי: 'אפילו אלוהים עצוב היום'", אמר זלאטן וסיפק את השואו שהיה חלק ממנו לאורך כל הקריירה, "זה היה יום מיוחד מאוד עבורי. לא סיפרתי לאף אחד שאני עוזב את הכדורגל, רק אמרתי למועדון שאנחנו צריכים לעשות משהו למשחק האחרון, אבל הם לא ידעו שזו פרישה. אני מודה לעיתונאים על הסבלנות, עכשיו תהיה לכם פחות עבודה בלעדיי. עכשיו אני אדם חופשי מעולם הכדורגל. זו הייתה קריירה ארוכה מאוד, תודה לכל מי שנתן לי את הכח, האדרנלין והרגש להמשיך".

זלאטן סיפר איך עבר עליו היום האחרון כשחקן כדורגל: "אפילו המשפחה שלי לא ידעה מה יקרה. הרגשתי כמו זומבי, לא צחקתי, לא דיברתי. רק לפני שלושה חודשים חשתי פניקה מהרעיון של פרישה, אבל הפעם קיבלתי את זה והרגשתי מוכן. כמובן שאני קצת עצוב".

בהמשך זלאטן התבדח שוב: "אנשים חושבים שאיברה הוא סופרמן. ובכן, אני סופרמן, אבל יש לי גם לב גדול. הסתכלתי מסביב, חיפשתי פנים שיתנו לי כח, אבל כולם בכו. הסתכלתי על השחקנים, הם בכו. האוהדים בכו. הסתכלתי על אשתי, חשבתי שהיא תיתן לי כח להמשיך, אבל היא בכתה יותר מכולם".

איברה הודה למילאן שהייתה "המשפחה השנייה שלו" והוסיף: "אמרתי שמספיק רק ב-10 הימים האחרונים. קיבלתי את זה שהסוף לא יהיה על המגרש ומה שחוויתי היה כל כך יפה, זה זיכרון שיישארו איתי כל חיי. זה נראה שהרכב שלי יכול לנסוע רק למילאנלו (מתחם האימונים של מילאן) ועכשיו צריך למצוא יעד חדש. הגיע הזמן לומר שמספיק, ליהנות מחיי הפרטיים ומהכדורגל בדרך אחרת. היו לי הצעות, אבל אם מישהו מקבל את הרעיון של להפסיק, ההצעות כבר לא מעניינות אותו".

זלאטן לא שכח גם את סוכנו לשעבר, מינו ראיולה המנוח: "כשהייתי בארה"ב, לא התכוונתי לחזור לאירופה, אבל מינו שכנע אותי. הייתי לבד לפני כן, אבל חלקתי את החיים שלי עם מינו. הטרגדיה שלו התרחשה וזה מעולם לא היה אותו דבר. אם הוא היה פה, הייתי ממשיך לשחק בגלל שהוא היה רוצה את העמלה. מצטער מינו, אבל זו האמת".

סטפנו פיולי אמר לתקשורת שהציע לאיברהימוביץ' להצטרף לצוות שלו, אבל החלוץ לא ראה בעצמו כמאמן. אז האם יש בכל זאת סיכוי שיאמן? "בינתיים אני רק רוצה לקחת את הזמן וליהנות", אמר זלאטן, "זה לא נכון לקבל החלטות בלחץ, יש עכשיו יותר מדי רגשות. להיות מאמן או חבר הנהלה זו אחריות גדולה. כשחקן, אתה יכול להיות עצמך, אבל כמאמן אתה מוגבל יותר. אני לא יכול להגיע לעבודה בפרארי בתור מאמן. טוב, אולי איברה יכול. בואו נשנה את החוקים. אני לא חושב לעזוב את הכדורגל לגמרי, אבל אם כן, אני צריך להתחיל מהתחלה ולטפס בסולם. זה לא אומר שאני אהיה מאמן מצליח".

לבסוף, זלאטן נשאל מי יכול להיות האיברהימוביץ' החדש ואמר: "זה בלתי אפשרי, יש רק זלאטן אחד! בתור ילד השוו אותי למרקו ואן באסטן, אבל הוא מי שהוא ואני מי שאני. אולי יש דימיון, אבל אני לא חושב שצריך להשוות. אני בספק אם נמצא עוד זלאטן עם האגו שלי".