תאי עבד הוא השחקן הבכיר ביותר בנבחרת הנוער של ישראל באליפות העולם עד גיל 20, המתקיימת כעת בארגנטינה. השחקן הצעיר, שחגג לא מזמן 19, משחק בקבוצת הנוער של פ.ס.ו איינדהובן, במה שהופך אותו לליגיונר היחיד בסגל של אופיר חיים ובשנה הבאה, אף עתיד להשתלב בקבוצה הצעירה של ההולנדים, המשחקת בליגה המקומית השנייה.
השחקן עדיין לא כבש בטורניר הזה, אך הוא יקווה לעשות זאת כבר הערב (שבת) ב-20:30 במשחק הגורלי ברבע גמר המונדיאליטו מול ברזיל. עוד לפני זה, בראיון מיוחד ל-ONE, עבד דיבר על המעבר להולנד בגיל 17, הסיוע מערן זהבי, סיפר מדוע עשה את הצעד הנוכחי ואיך אפשר בלי התייחסות לתספורת המיוחדת שעל ראשו.
האמנתם שתעפילו לרבע הגמר?
“קודם כל כן, הייתה אמונה גדולה שיש פה משהו טוב וככל שחלפו המשחקים צברנו עוד ביטחון ועוד ביטחון. לא ידעתי אם נגיע לרבע הגמר, אבל אופיר נתן לנו את הביטחון ואנחנו מאוד שמחים שהגענו לפה. לפני הטורניר, זה השלב אליו כיוונו".
אופיר חיים, "נתן לנו את הביטחון" (באדיבות אסי קיפר, ההתאחדות לכדורגל)בדקה ה-60 מול יפן זה היה נראה שתלכו הביתה ותזכו לביקורות שלא הצלחתם בבמה הגדולה…
“למען האמת, אני יכול להגיד לך שדיברתי עם השחקנים וזה לא היה נראה שנוותר. היו לנו עוד עשרים דקות, אמרנו שניתן את המקסימום ואם נצטרך ללכת הביתה, נלך. רצינו להילחם בשיניים בסיכוי שעוד היה לנו. נלחמנו בשיניים עם הלב שלנו כדי לחזור למשחק וזה מה שקרה".
אתם ילדים צעירים, הציפיות שיצרתם לא הלחיצו?
“כמו שאתה אומר, יש ציפיות מהנבחרת הזאת, אבל אנחנו מאוד שמחים כי זה אומר שעשינו משהו. אנחנו מתכוננים לכל משחק באותה הדרך, מנסים לעשות את ההכי טוב ומה שקורה, קורה".
מה הסוד פה?
“אופיר והצוות שלו מחדירים לנו המון ביטחון ובנוסף אנחנו חברים עוד מהבית, אני עם למקין, רביבו וקנצפולסקי מגיל שבע ואנחנו חברים. בסוף החיבור מנצח, אנחנו משפחה אחת גדולה".
שחקני הנבחרת, "משפחה אחת גדולה" (ההתאחדות לכדורגל)בד"כ שחקני הנבחרת הישראלית בכל הגילאים לא היו ווינרים גדולים, אתם מביאים משהו אחר בשני המשחקים האחרונים.
“אני לא יודע איך אנחנו שוברים סטיגמות או לא, אנחנו פשוט משחקים הכי רגיל שאפשר עם אמונה מלאה שנעשה את זה. עם כל הביטחון מאופיר והצוות אנחנו באים ועושים את המקסימום".
אתם מרגישים חזקים מנטלית?
“אנחנו לא מפחדים מאף נבחרת ובאים לייצג את הכדורגל שלנו, לא משנה מול איזו נבחרת. גם נגד ברזיל נייצג את הכדורגל שלנו וננסה לעשות את המקסימום".
במצב רגיל כולם היו אומרים שברזיל תנצח בוודאות ואין לנו סיכוי. אבל קשה להמר נגד הנבחרת שלכם.
“ברזיל היא באמת נבחרת ממש טובה, אבל כבר הוכחנו בעבר מול צרפת ואנגליה שאמונה, לב וטקטיקה יכולים לצמצם פערים וזה מה שנעשה לעשות גם מול ברזיל".
תאי עבד בפעולה, "הוכחנו שאפשר לצמצם פערים" (ההתאחדות לכדורגל)אתם ילדים צעירים, איך אתם מתמודדים עם הטירוף והחשיפה?
“למען האמת, לי זה טיפה הרגיש רגיל כי עוד מהיורו הכתבים עקבו אחרינו. אני התרגלתי לזה ומנסה להיות כמה שיותר אני ולא מייחס לזה חשיבות. אני מבחינתי מוסיף את זה כבונוס, אותי זה ממש לא מלחיץ ואני משתדל להתרכז יותר בדשא ופחות בתקשורת.
“אין משמח מהטירוף סביבנו. זה עושה לך פרפרים, אתה רוצה להילחם עבור המדינה שלך. אין תחושה יותר כיפית לשחק את המשחק שאתה הכי אוהב עם התמיכה של המדינה שלך".
מה זה עושה לכם התמיכה הגדולה של המשפחות שבאו לפה?
“מבחינתי מספיק שאני רואה את הפרצוף של המשפחה שלי וזה כאילו אני משחק עם 40,000 צופים שתומכים בי. כשאני שר את ההמנון ורואה את הפרצופים של המשפחה שלי, זה כאילו עשרות אלפים מאחוריי".
תאי עבד עם אחותו ואמו (תומר חבז)פתאום מצפים מכם, אם לא תעלו מול ברזיל זו אכזבה?
“אני לא יודע אם זו אכזבה, בעיניי זו לא. מה שיכול לאכזב אותי זה אם לא נייצג את הכדורגל שאנחנו רגילים להציג ולא נילחם עד השנייה האחרונה. אם נעלה וניתן את ה-100% שלנו עם האמונה וזה גם מה שהולך לקרות, שום דבר לא יאכזב אותי".
מה הדור שלכם יכול לעשות לכדורגל?
“אני באמת מקווה שתהיה המשכיות ואני חושב שזה יקרה רק אם יתנו לשחקנים הצעירים הללו דקות בוגרים. זה הכי חשוב ויכול להמשיך את מה שעשינו בטורניר הזה. אני באמת מאמין שזה יכול לקרות כי יש לנו שחקנים עם המון כישרון שרק צריכים לקבל את הביטחון מהמאמן, את הדקות וזה מה שיעשה את זה".
בכדורגל הישראלי לא מספיק מאמינים בצעירים?
“אני חושב שפחות. בהולנד אני רואה הרבה מאוד צעירים שדוחפים אותם ומאמינים בהם. הייתי שמח אם זה היה קורה יותר בישראל".
אתה שנתיים באיינדהובן. מה גורם לילד בן 17 שמשחק בהפועל ת"א, לעזוב הכול ולנסוע לבד להולנד?
“קודם כל זה היה החלום שלי עוד כשהייתי ילד קטן. הייתה לי עונה נפלאה בהפועל ת"א – זכינו באליפות, הגענו לגמר הגביע ואפילו כבשתי את שער האליפות מול מכבי ת"א במחזור הסיום. מגיל 6-7 ההורים שלי יודעים שכיוונתי לטוס לחו"ל. אם היה לי דרכון, כבר בגיל 14 הייתי עוזב כי היו לי הצעות מהולנד, איטליה וספרד ורק חיפשנו את המקום החם וללכת. אז אני עוד משכתי את זה שלוש שנים והייתי מוכן לזה אפילו בגיל 14. אתה אומר שגיל 17 הוא גיל צעיר? אני הייתי מוכן כבר בגיל 12”.
תאי עבד לפני החתימה באיינדהובן, "הייתי מוכן כבר בגיל 12" (העמוד הרשמי של פ.ס.וו איינדהובן)מאיפה הכוח המנטלי? מה איפשר לך לעשות את זה במבנה האישיות שלך?
“פשוט חלמתי על זה מגיל קטן. אולי מבחינת אחרים זה נראה קשה וזה באמת קשה ומאתגר, אבל ברגע שזה החלום שלך ומה שאתה רוצה לעשות מהגיל הכי קטן, אז גם אם קשה לך, אתה כל כך רוצה את זה שלא תוותר על זה".
היו עוד הצעות?
“הייתה הצעה מספרד, ללכת לשחק בקבוצת הנוער של סביליה. אבא שלי ואני נסענו לאיינדהובן להתרשמות עם הסוכנים שלי ישראל מעוז ומאיר ריפמן. אהבנו את המקום והמתקן, שוחחנו עם המנכ"ל ומאוד אהבתי הכול. היה משחק אימון יומיים לאחר שהגעתי עם קלאב ברוז’ עד גיל 21. זה היה משחק שבו כל העיניים היו עליי וכבשתי עם העקב את שער היתרון. מיד אחרי המשחק הלכנו למסעדה עם המנכ"ל ומיד רצו להחתים אותי. הרגשתי גאווה עצמית, שהחלום שרציתי להגשים מגיל ארבע עומד להתגשם".
למה בכל זאת איינדהובן ולא סביליה?
“כי יש פה את כל הכלים להצליח, נותנים לצעירים להצליח ויש המון מאבקים עם שחקנים שונים. אין שחקן אחד שאני לא אומר עליו ‘וואו’, אבל זה מה שמשפר אותי כשחקן".
לא היו התלבטויות?
“לא. מרגע שהגעתי לשם שמתי לעצמי מטרה לשבור את כל השיאים שאני יכול. אם בחצי השנה הראשונה שמתי לעצמי למטרה להתאקלם, ללמוד את השפה וכו’, בשנה השנייה רציתי להתפוצץ ואני שמח שעשיתי את זה".
תאי עבד, "מנסה לשבור את כל השיאים שאני יכול" (ראובן שוורץ)היו אנשים שייעצו לך לא ללכת?
“היו אנשים שאמרו שאחזור. אמרו לי: ‘מכבי ת"א או מכבי חיפה בליגת העל זה לא מה שמעניין אותך?’. עניתי להם שלא, שאלו לא השאיפות שלי לחזור לארץ ושאני רוצה כמה שיותר להתקדם בהולנד. מיד אחרי שאמרו לי את זה, היו לי חודשיים שבהם התפוצצתי עם שמונה שערים ושישה בישולים".
היו רגעים שחשבת לחזור?
“לא. היו קשיים של געגוע למשפחה, אבל הימים העמוסים שם בעצם הם אלו שמעט מקלים עליי. אין לי יותר מדי זמן להתגעגע ואני מתמקד כמה שיותר בלהצליח, אבל כשאתה לא דובר את השפה ואתה נמצא במנטליות השונה זה קשה. בשנה השנייה התחברתי הרבה יותר לחברים וזה משהו שמאוד עוזר".
בכית?
“כן, היו רגעים שבכיתי, לא מעט רגעים. אבל ידעתי שזה החלום שלי, ידעתי לפני שחתמתי שיהיו רגעים קשים, אבל שאני לא אוותר. אני מדבר עם עצמי, לפעמים עם המשפחה שעוזרת לי ומספיק לי לראות את הפרצוף שלהם. יש לי הרבה כוח עצמי, אני אומר לעצמי שזה שווה ויש לי חלומות".
אחרי שנתיים שם, אתה יכול להגיד בדיעבד מה היה קורה אם היית נשאר בהפועל מבחינת ההתקדמות?
“השנתיים בהולנד הן כמו שמונה שנים בישראל. זה מתחיל ונגמר בסדר היום, בעבודה ובמתקנים. אם יש לי סדר יום של שלושה אימונים ואני נמצא במתחם קרוב לשמונה שעות, בהפועל ת"א או בכל קבוצה בישראל אתה מגיע משתיים עד ארבע ומסיים. בחודש הראשון, ההורים שלי היו איתי ויש לי סרטון שבו לא הצלחתי ללכת על הרגליים.
תאי עבד, "שנתיים בהולנד הן כמו שמונה שנים בישראל" (ראובן שוורץ)“אתה רואה אותי היום בטורנירים והכול נראה בסדר, אבל שם התפרקתי בהתחלה. זה משהו אחר, קצב אחר ופשוט לא הצלחתי ללכת. ההורים שלי רצו להסתובב בעיר ואמרתי להם שייקחו אותי על הידיים".
היית שם עם ערן זהבי…
“כן, בעונה הראשונה שלי, ליתר דיוק בחצי השנה השנייה, היה הרבה יותר חיבור ועד היום אני מדבר איתו. הוא תמיד עוזר לי ויודע מה להגיד לי, הוא מנטור מעבר לזה שהוא שחקן. לקחתי ממנו משהו שהוא אמר לי – לשים מטרות קצרות לעצמך. תמיד חשבתי על החלום הגדול ולהגיע לשם, אבל אם תשים לעצמך מטרות קצרות של שבועיים, של חודש, לדחוף עוד אקסטרה אימון או משהו קטן שיעזור, זה מה שיוביל אותי למספרים יותר גדולים ויעזור לי בקריירה.
“קח דוגמא: אם אתה מסיים את האימון בחמש, לך תכיר עוד חברים ותתחבר איתם. אלו לא היו מטרות רק בתחום הכדורגל. הייתי הולך לערן לארוחות שישי כל שבועיים, הייתי עושה איתו חגים וגם כשהמשפחה שלי הגיעה היינו נפגשים. זה משהו שמאוד עזר לי, כי אין תחליף לחום ישראלי".
כמה גדול הוא היה שם?
“הכי גדול. העריכו אותו ברמה הכי גבוהה שיש".
ערן זהבי, "העריכו אותו ברמה הכי גבוהה שיש" (חגי מיכאלי)יוסי בניון יצא בערך בגיל שלך לאייאקס וחזר. מה כן מצליח לך שלא הצליח לו?
“אני לא יודע מה היה איתו, אבל אני רואה חלום מול העיניים ויודע שדרך פ.ס.ו אוכל להגיע אליו. החלום הגדול שלי? להגיע לריאל מדריד".
באליפות הזאת הולך לך קשה ולא כבשת. יושב בראש שמצפים ממך?
“מצפים ממני וגם אני מצפה מעצמי. אולי לא הולך לי מבחינת מספרים או דריבלים, אבל זה משהו שמאתגר אותי ואני אוהב שקורות לי סיטואציות שמאתגרות אותי. אני לא שמח שזה קורה, אבל זה משהו שמחשל ואקח אותו לצד החיובי. לכל משחק אני מתכונן בצורה הכי טובה שיש. אנחנו ברבע הגמר ואני מקווה להראות את היכולות שלי ושזה סוף סוף יקרה".
אתה הולך לפגוש חבר שלך באיינדהובן, סאביו…
“כן, האמת שיצא לנו להתאמן יחד בקבוצה השנייה. הוא שחקן כשרוני מאוד שהיום נמצא בקבוצה הראשונה, אבל מי שלא משחק בקבוצה הראשונה יורד לשחק בקבוצה השנייה בליגה השנייה וזה קורה לו. הוא לא ממש מדבר אנגלית, אז לא יצא לנו לדבר בטורניר או לקראת המשחק".
כמה האימונים בקבוצה השנייה תרמו לך?
“באחד האימונים הגיע לאמן אותנו המאמן של הקבוצה הראשונה דאז, רוד ואן ניסטלרוי. פעם אחת נשארתי לאימון סיומות והוא נשאר איתי וכיוון אותי. הוא דיבר איתי בצורה מקצועית על מה שצריך לשפר ומה שהוא חושב שיש לי. לא כל יום אתה מקבל משחקן כזה דברים כאלו".
רוד ואן ניסטלרוי (רויטרס)הדור הזה מאמין שאפשר לבנות עליו לעתיד?
“אני מאמין שאם ייתנו לשחקנים האלה שפה ולעוד שחקנים בגילאים שלנו את הדקות ויאמינו בהם, הם יחזירו. יש לנו כישרונות מאוד גדולים בישראל, שפשוט צריך לתת לנו את הדקות ובסוף זה ישתלם".
תסביר מאיפה נוצרה התספורת שלך?
“מאז שהגעתי לשם, ראיתי את השחקנים והתחברתי לתסרוקות המיוחדות שלהם. כשהמראתי לאיינדהובן, הייתה לי תספורת קצרה רגילה כמו של כל ישראלי. אמרתי לעצמי שאגדל שיער ואעשה את הרסטות הללו ואם אוהב אותם אמשיך עם זה. אני כבר שנה וחצי עם הרסטות האלה, אני כל שלושה שבועות צריך לטפל בזה. פה בטורניר טיפה יותר קשה כי צריך למצוא מישהו מפה ולא ללכת למי שאני רגיל. מצאתי מישהו, אבל כמו שאתה רואה, זה לא איכותי כמו שבאתי לפה. אני אוהב כל הזמן לשנות, זה מתאים לסגנון המשחק שלי ואני אוהב את זה".
תאי עבד והתספורת (ההתאחדות לכדורגל)אם עוברים את ברזיל אתה נותן התחייבות לתספורת מיוחדת?
“בטוח. מבטיח לך שאחשוב על משהו מעניין ואעשה אותו".