לוסיאנו דה ברונו שיחק רק עונה אחת בישראל, במדי הפועל ת"א בעונת 2006/07, אז גם כבש את שער השוויון מול הפועל אשקלון בגמר הגביע וסייע לקבוצתו לזכות בגביע שני ברציפות. דה ברונו, אשר התחבר מאוד לקהל, היה חלק מהמושבה הארגנטינאית באותם ימים בבלומפילד, שכללה גם את הבלם חאבייר פאאס, בעונה שכללה גם העפלה לשלב הנוקאאוט בליגה האירופית והסתיימה רק בהפסד לגלאזגו ריינג’רס.
כיום, דה ברונו חי בארגנטינה, עוקב אחרי הכדורגל בישראל והמונדיאליטו אשר נערך במולדתו, היווה סיבה מספיק טובה לשוחח איתו על התקופה בישראל, הקשר הנוכחי עם הכדורגל הישראלי, הגעגוע לארץ הקודש והמאמנים אחריהם הוא עוקב.
אתה עוקב אחרי הכדורגל בישראל?
“כן, אני עוקב תמיד, בעיקר אחרי הפועל ת"א כמובן. אבל אני גם עוקב אחרי אליניב ברדה איתו שיחקתי בהפועל ת“א וגם אחרי יוסי אבוקסיס שמאמן את בית"ר ירושלים. מאז שעזבתי אני עוקב וגם היום".
עם מי אתה בקשר?
“אני קודם כל בקשר עם חבר שלי הישראלי גלעד, ששותף לפרויקט שלי (ייצוג שחקנים), אני בקשר עם אליניב ברדה, עם מורדי (דדון, מנהל הפועל ת"א לשעבר והיום מנכ"ל מכבי יפו), לפעמים עם חאבייר אברמן שהיה זה שהביא אותי לישראל. עם ארבעת אלה אני שומר על קשר באופן קבוע".
יצא לך לראות את הנבחרת הישראלית?
“בטח שראיתי. רואים שמאז התקופה שלי בישראל יש שיפור משמעותי בכדורגל הישראלי ואני צופה עתיד טוב לכדורגל אצלכם. אני חייב להגיד שאני מאוד אוהב את איך שהנבחרת שלכם משחקת, לפחות ממה שיצא לי לראות".
מה דעתך על המצב של הפועל ת"א?
“קודם כל ברור שאני עוקב אחרי הפועל, אני רואה שהם חווים שנים לא יציבות וחבל לי מאוד שזה המצב. אני מתגעגע המון, אני מקווה שנוכל להביא להפועל כמה שחקנים שאני מייצג בארגנטינה כדי לשפר את המצב שלהם וכדי שהם יכירו את המועדון. אני יודע שנכנסה למועדון הנהלה חדשה ואני מקווה שאיתם, נוכל להעפיל לאירופה, שזה הדבר הכי חשוב והמקום הטבעי של הפועל".
יצא לך לבקר בישראל מאז שעזבת?
“לא, האמת שלא היה באפשרותי אף פעם. כמובן שהייתי רוצה לחזור לישראל לפגוש את החברים שלי, לראות את המועדון ואיזשהו משחק של הפועל. זה חלום שעדיין נשאר לי להגשים, אבל אולי עכשיו במסגרת העבודה החדשה שלי כסוכן זה יקרה בקרוב".
מי השחקנים הכי טובים איתם שיחקת בישראל?
“בשנה הזאת ששיחקתי בהפועל, השחקנים הכי טובים עבורי היו יוסי אבוקסיס, אליניב ברדה, סלים טועמה וואליד באדיר. הארבעה האלה שיחקו מצוין ועשו את כל ההבדל בהפועל. אליניב ברדה היה מעל כולם, כי הוא ידע לנהל נכון את הדקות במגרש והסגנון שלו מאוד התאים למשחק שלי ואפשר לנו לשתף פעולה בצורה טובה".
נוצר איזשהו חיבור בין ארגנטינה לישראל כי לא מעט ארגנטינאים שיחקו פה.
“ואני אומר לך שאני חושב שדווקא יש מעט מדי ארגנטינאים בישראל, וישראל יכולה הייתה לקלוט הרבה יותר שחקנים ארגנטינאים בליגה. דבר ראשון כי יש לא מעט שחקנים ארגנטינאים טובים והדבר השני הם כי הם יחסית זולים. הם יכולים לתרום רבות ברמה הטכנית לליגה הישראלית ומי יודע, אולי אצליח לעזור בזה".
היה לך חיבור מדהים עם הקהל של הפועל, למרות ששיחקת שנה אחת.
“כן, אני גם זוכר את השיר שהם שרו לי (שר בהתלהבות את המנגינה), אבל אני לא זוכר את המילים. זה היה שיר ממש טוב שאהבתי מאוד. השיר נמצא אצלי עדיין ברשתות החברתיות והוא אצלי בלב לתמיד. אני יכול להגיד לך שהקהל של הפועל הוא הכי טוב בישראל: הוא הכי מלא בתשוקה, שגם שהקבוצה במצב רע הוא אפילו מעודד יותר ודוחף. הפועל והקהל מבחינתי מהווים משפחה אחת גדולה ואני לעולם לא אשכח את זה".
מה אתה זוכר מאותה עונה בהפועל?
“הרבה זיכרונות טובים. חלקתי רגעים מדהימים, אהבתי מאוד את העיר וגם המשפחה שלי אהבה אותה והייתה מאוד שמחה בת"א. בהיבט הספורטיבי, זאת הייתה שנה בלתי נשכחת בשבילי: צברתי לא מעט רגעים משמחים ולא פחות חשוב, לא מעט חברים. שוב, מאוד עצוב לי שעד היום לא חזרתי לבקר בישראל, אבל אף פעם לא מאוחר לעשות את זה".
ועדיין, הפרידה שלך לא הייתה נעימה.
“כן, זה כאב לי מאוד במיוחד כי הייתי גם בתוכניות של ניר לוין, שהחליף את יצחק שום (מי שהביא אותו להפועל) שהיה מאמן מעולה. ניר לוין גם היה מאמן טוב, אבל פחות אהבתי את סגנון המשחק שלו. אחר כך הגיע מאמן צעיר (גיא לוזון), שלדעתי לא צפה במשחקים של הפועל ולא ראה את התיאום שלי עם הקבוצה.
“מאוד כאב לי לעזוב את ישראל, אבל ברגע שלוזון אמר לי שאני לא בתוכניות שלו לעונה הבאה, הרגשתי פגוע וחזרתי ישירות לארגנטינה. אבל לפחות הבאתי איתי מדליה שמאוד חשובה לי (הזכייה בגביע המדינה)”.
אבל הרומן שלך עם ישראל לא הסתיים.
“נכון, לאחר מכן הוזמנתי לקפריסין על ידי אלי גוטמן ומאוד נהניתי לשחק תחתיו. שמחתי לגלות שהוא אימן בהפועל ולקח איתה דאבל כי הוא היה מאמן מצוין שאני יודע שלאחר מכן הגיע לאמן את נבחרת ישראל".