בגיל 55, איתי מרדכי כבר ראה הכול. הוא אימן בתקופות מסוימות כמאמן בוגרים במכבי חיפה, שימש כמנהל מחלקות נוער במועדונים בכירים בכדורגל הישראלי ובשנים האחרונות עובד בהתאחדות לכדורגל כמרצה באגף ההדרכה, כאחראי במרכזי הפיתוחים ובכובע היותר מוכר בנבחרת הנוער, שעושה חייל במונדיאליטו.
לא רבים הבינו בדיוק את תפקידו, הופתעו שהוגדר כעוזר, אך מרדכי תורם מהניסיון שלו בשנה האחרונה והקסומה של השחקנים הצעירים שכבשו את אירופה וכעת את העולם. בראיון מיוחד ל-ONE, רגע לפני רבע הגמר היום (שבת, 20:30) מול ברזיל, הוא מדבר על הקריירה שהתפספסה, עתיד שחקני הנבחרת, מכבי חיפה ומינוי מסאי דגו והעבודה בהתאחדות לכדורגל.
איתי, האמנת שאפשר להעפיל לרבע הגמר?
“כן, ואתן לך דוגמה למה. תכננו בקיץ הזה טיול לארה"ב, לבקר את הבן שלי שגר שם. כשהעבירו את המונדיאליטו לארגנטינה, אשתי אמרה לי שבחיים היא לא תהיה בארגנטינה ויש לה פה הזדמנות, בעוד לארה"ב היא תמיד תוכל לנסוע. היא אמרה לי שכדאי שהם יבואו גם כדי להיות איתי וגם כי הם אוהבים מאוד כדורגל. התרציתי, הבאתי אותם לפה וקבעתי להם את תאריך החזרה ל-6.6, כך שאני האמנתי שלפחות לרבע הגמר נגיע. אז כולנו האמנו, במיוחד אחרי היורו האחרון".
מה יש מיוחד בנבחרת הזאת, הרי יש לך כל כך הרבה ניסיון עם נוער?
“הסוד של השחקנים הללו הוא הסוד של כל קבוצה מצליחה, ההון האנושי. האיכות של השחקנים שנמצאים פה גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אנושית. התקבצה פה נבחרת של שחקנים פלוס צוות ומעטפת, של אנשים שנותנים את כל כולם למען המטרה ועובדים ביחד ובצורה מתואמת. כולם פה עובדים עם כל הלב, אופיר הצליח לחבר את כולם ברמה הרגשית והרמה המקצועית ולהאמין באמת במה שאנחנו עושים, גם במגרש וגם מחוצה לו. האקסטרה הזאת נותנת לנו להיות ווינרים גם בדקות שקשה וגם בדקות האחרונות. כולם מרימים אחד את השני".
אנחנו כישראלים רגילים לספוג בדקות האחרונות ממצבים נייחים, הנבחרת הזאת הפוכה.
“אני אמרתי שאנחנו ניפצנו את כל הסטיגמות של הכדורגל הישראלי במונדיאל וגם ביורו הצעירות. אם זה לקבל גול בדקה האחרונה? אז הבקענו בדקה האחרונה. אם זה להפוך את התוצאה בעשרה שחקנים, אם זה במצבים נייחים באמצעותם הכרענו משחקים ומנגד לא ספגנו. אם זה בצורה שבה השחקנים הללו משחקים, כי אנחנו משחקים כמו נבחרת גדולה ולא כמו נבחרת אנדרדוג. אנחנו חושבים בגדול וזה הסוד בעצם, אין משהו אחר".
אי אפשר להמר נגדכם, גם ברזיל כבר זה לא משחק אבוד.
“אי אפשר להמר נגדנו ונבחרות שיהמרו נגדנו מראש, הן יקבלו במגרש בחזרה את הכול לפנים, הן ישלמו על זה. היום, אם שואלים אותי מה התוצאה שיכולה להיות נגד ברזיל או נגד ארגנטינה אלופת העולם, אענה שזה משולש. הכול יכול להיות".
לדוגמה, האוזבקים באו עם המון שחצנות לפני המשחק נגדכם ואמרו שינצחו.
“אני יכול להגיד לך שמאוד שמחנו שהם דיברו ככה. אנחנו מכירים את השחקנים שלנו וכמובן את הצוות ואנחנו התעצבנו. וכשאנחנו מתעצבנים מאמירות כאלה שממעיטות מערכנו אז קשה מאוד לנצח אותנו".
זה מרגיש שלא צריך להוריד את השחקנים האלה לקרקע.
“תראה, יש לנו הרבה ניסיון מהיורו ומהשלבים המוקדמים פה והדינמיקה אומרת שלא משנה מה קרה במשחק האחרון ולמחרת אתה צריך להמשיך הלאה. כל עוד אתה בתחרות ובתוך הטורניר, אתה שוכח את המשחק הקודם. השחקנים הללו עברו כבר מספר גדול של טורנירים מהסוג הזה, בין אם אלו אליפויות או שלבי מוקדמות. הם יודעים ומבינים שברגע שנגמר המשחק, יש לנו עד הבוקר לחגוג או להיות עצובים והראש במשחק הבא. הצוות מכוון למשחק הבא כבר מלמחרת בערב".
עבדת הרבה לאורך השנים עם נוער. מה עושים שההצלחה הזאת לא תתבזבז בהמשך?
“בסופו של דבר, השחקנים הללו מגיעים אלינו מהקבוצות וחוזרים מהקבוצות. אנחנו איתם אולי 10% מהזמן, אני יכול להגדיר לך את זה במילה אחת: הזדמנות. השחקנים הללו צריכים וראויים לקבל הזדמנות כשחקני הרכב, לא כשחקנים משלימים. אני יכול להבטיח לך שהקבוצות ירוויחו: או שהן ירוויחו שחקן שישרת את המועדון לאורך זמן, או שהם ירוויחו שחקן שהם יעשו עליו הרבה כסף כי ימכרו אותו לחו"ל.
הפוטנציאל קיים, אבל מה שקורה כרגע, שהקבוצות מכורח הנסיבות, או שרוצות לשרוד או שרצות לתארים, מעדיפות שחקנים מוכחים ולא מעניין אותן השחקן עצמו אלא התוצאה המיידית. זה פוגע בשחקנים".
למה כל כך מפחדים לתת אצלנו צ’אנס לצעירים? רק אצלנו שחקנים בני 19 הם ילדים?
“אני לא יודע להסביר, מפחדים לתת כי אולי המערכת שלנו היא מאוד לחוצה. גם המערכת וגם מאמנים, הרבה פעמים יודעים שהם תלויי תוצאה בלבד ולא לטווח הארוך. הרי זה המאמן, זו העבודה שלו והוא רוצה להצליח בשבת והמועדון גם רואה את זה ככה".
למה שאם הצעיר ישחק התוצאות יהיו פחות טובות?
“זה משהו שנהיה שורשי בתרבות שלנו. מצד שני, אתה הרבה פעמים רואה מועדונים ומאמנים שהם אמיצים וכן רואים את זה בצורה כזאת. והם באים על שכרם. בדר כלל כששחקן צעיר עולה לשחק, אתה צריך לשלם עליו שכר לימוד ופה אין למאמן זמן לשלם עליו שכר לימוד. לא כי המאמנים לא חושבים לטווח הרחוק, אלא כי הם צריכים את התוצאה המיידית. אז אין חשיבה של לפתח את השחקן ושהמועדון ירוויח".
זה בגלל מצב המאמנים פה?
“גם בגלל מצב המאמנים וגם בגלל התרבות שהשתרשה פה לאורך השנים. אין מה לעשות, זו חלק מהתרבות שלנו בכדורגל וזה משהו שצריך לשנות. אני חושב שבגלל ההישגים שלנו השנה ביורו, ראינו הרבה יותר שחקנים צעירים משתלבים בקבוצות שלהם. אני חושב שאנחנו בתהליך של שינוי במגמה הזאת: זה ייקח אול שנתיים או שלוש, אבל אנחנו כבר רואים שכל השחקנים שהיו ביורו התחילו לקבל הזדמנויות ולשחק בקבוצות שלהם. זה משהו שלא קרה בעבר בכמות כזאת גדולה".
מה הנבחרת הזאת יכולה לשנות בכדורגל הישראלי?
“קודם כל אני חושב שהיא כבר שינתה. הנבחרת הזאת שינתה תפיסה והראתה שאפשר, שאפשר להתמודד באומץ אם אנחנו אמיצים, כשווים בין שווים מול הנבחרות הכי טובות באירופה ובעולם. שכל מה שאנחנו צריכים זה רק לחשוב ככה, שאנחנו יכולים ורוצים וגם משחקים בצורה הזאת. אם פעם היינו באים בגישה של לא לספוג או להפסיד בכבוד, שינינו את החשיבה פה. אתה שומע את השחקנים ואת המאמן או את הצוות אומרים שאנחנו לא מפחדים מאף אחד ולא באים להתבטל נגד אף אחד. אנחנו לא מפחדים להפסיד, אבל יודעים שנבוא למשחק וננסה לנצח אותו בכל מחיר".
איך אתה מגדיר את הדור הזה?
“לאט לאט זה הופך להיות "דור הזהב". כמובן שנדע את זה רק עוד חמש שנים, לאחר שנראה כמה שחקנים יהיו בנבחרת הלאומית הבוגרת. אני מקווה וחושב שלפחות חמישה או שישה מפה יכולים להיות העתיד של הנבחרת הלאומית. אחד כבר יש לנו שם שיצא מהנבחרת הזאת (אוסקר גלוך) ואני חושב שיצטרפו אליו בעתיד עוד חמישה או שישה.
אפשר לראות כבר עכשיו שלנבחרת האולימפית יגיעו מפה כמות לא מבוטלת של שחקנים. יש הרבה מוקשים לשחקן כדורגל במהלך ההתפתחות שלו ואני מקווה וסומך עליהם שהם יעברו את המוקשים הללו. שהם יהיו שחקנים שישחקו באירופה ובנבחרת הלאומית".
עבדת עם זרים במכבי חיפה. יש הרגשה בנבחרות השנה שהכול על טהרת הכחול לבן ושיש פה בשורה.
“קודם כל זה אומר שיש לנו אנשי מקצוע מעולים בישראל. יש לנו מאמנים מצוינים, אני עבדתי עם פרד רוטן במכבי חיפה ובהולנד הוא נחשב אגדה. הוא בעצמו אמר לי כל פעם שהתמודדנו מול קבוצות, שהוא הופתע מהמערכים של הקבוצות ומהדרך בה הן שיחקו. הוא אמר לי בעצמו שיש אנשי מקצוע טובים והוא פתאום הבין את זה. אז אני אומר לך שוב: יש פה אנשי מקצוע מצוינים שמאוד משקיעים במקצוע שלהם ולומדים אותו.
אם יתנו למאמנים הללו את השקט לעבוד גם לטווח הרחוק, הם יצליחו להשפיע על השחקנים הצעירים ויפתחו הרבה שחקנים. מה שכן אנחנו צריכים לשפר זה את התנאים ורמת האימון במחלקות הנוער. אני יודע שבשנתיים האחרונות בוני וההתאחדות מנסים ליצור קשר טוב עם הקבוצות ולעזור להן מבחינת חומרים מקצועיים ופיתוח המאמנים. אחד התפקידים שלי בהתאחדות הוא הרצאה בפני מאמנים ואני יכול להגיד לך שיש דור של מאמנים צעירים מאוד חכמים ואינטליגנטיים שרוצים להיות מאמנים ומשקיעים את כל כולם. יכול להיות שבדור הבא של המאמנים שמתפתחים, גם נרוויח".
אז אנשי המקצוע בישראל לא נופלים מהזרים?
”לא נופלים. תשמע, יש הרבה מאמנים, אבל אני חושב שרוב המאמנים בישראל נמצאים שם בהחלט, ברמה גבוהה מאוד".
תסביר מה אתה עושה פה בדיוק? מה הטייטל שלך?
“קודם כל, בכל נבחרת ובכל קבוצה היום יש צוותים רחבים כי יש הרבה עבודה ובכל תפקיד צריך הרבה יותר מבן אדם אחד. בסוף המאמן הוא שמתווה דרך ומרכז הכול, אבל בסופו של דבר צריך צוותים. אנחנו עובדים בהתאחדות במתכונת שבה יש ארבעה מאמנים: מאמן לנערים ב’, נערים א’, נוער ב’ ונוער א’. אני מאמן של נבחרת נוער ב’ ובמקביל אנחנו עובדים כצוות".
“אז אני עוזר פה של אופיר ומנגד אייל גידרון עוזר שלי בנבחרת שלי. כמו שגדי ברומר הוא עוזר של ניצן דמארי בנערים ב’ וניצן עוזר של גדי ברומר בנבחרת נערים א’. אז אני עוזר מאמן, אבל לא במובן הקונבנציונלי של המילה פרופר, אלא קצת מזווית אחרת. מזווית שנותנת תמיכה יותר עמוקה למאמן. בסופו של דבר, כל אחד התייצב במקום שלו בצוות".
הקריירה שלך כמאמן בוגרים היא פספוס?
“כן, הדברים לא הלכו בדרך שרציתי. היא פספוס כי היום אני רואה את המאמנים במחלקות הנוער שמצליחים כדוגמת מסאיי דגו ואלי לוי שאני מפרגן להם. להבדיל מאנשים אחרים, אני חושב שזאת הדרך הנכונה של מועדון: שאם יש לו מאמן טוב ומצליח שעשה עבודה טובה בנוער, שווה לתת לו את ההזדמנות וכך גם לגדל מאמנים. אני קיבלתי את ההזדמנות במכבי חיפה לא להרבה זמן, אבל זה לא הסתדר.
אחר כך, בחירת הקבוצות שלי לא הייתה הכי טובה. אימנתי בעירוני בת ים בליגה הלאומית, בנוף הגליל בליגה הלאומית ולא ידעתי את הפוליטיקה. אני מתרכז יותר בקטע המקצועי ופחות בקטע של פוליטיקה, או סוכנים מול קבוצות. לא ידעתי איך למכור את עצמי ובסופו של דבר בתוך תוכי, אני חושב שאני יותר נהנה לעבוד עם נוער. אני כן אוהב לעבוד גם בבוגרים ועבדתי במכבי חיפה במשך שנתיים כעוזר מאמן בנוסף להיותי גם מאמן בוגרים בכמה קבוצות, אבל אני גם אוהב לעבוד עם נוער. מה שאני עושה היום בהתאחדות גורם לי להנאה רבה".
אולי זאת הבעיה שלך, שלא יודעים איך להגדיר אותך? מאמן בוגרים או נוער?
“יכול להיות. אני רוצה לחשוב שאני טוב גם בזה וגם בזה ויודע להתאים את עצמי. בסופו של דבר הלב בוחר וכשבאתי להתאחדות לשלל התפקידים שלי, אז זה כן גרם לי להנאה וזה משהו שגם נותן לי סיפוק וגם תורם לכדורגל".
לא חסר לך לאמן בבוגרים בכל זאת? תראה את בני לם שקפץ בצורה מטאורית והפך למאמן לגיטימי.
“נכון. ולמה? כי הוא קיבל את ההזדמנות הזאת והוא מאמן נוער מצוין שהייתה לנו יריבות כיפית. הוא קיבל את ההזדמנות ומצליח ואותו הדבר אני בטוח שיהיה עם מסאיי דגו ואלי לוי. גם אני, ברגע שתהיה הזדמנות ויהיה מצב לאמן בוגרים, אין לי ספק שאעשה את ההתאמות ואצליח. אין לי ספק שיש לי את הכישורים לעשות את זה, למרות שכרגע מבחינתי, אני נמצא במקום הכי טוב ושאני הכי נהנה בו".
גם אופיר אמר שהוא מאוד נהנה ולא רוצה לעזוב. איך תסביר את זה?
“אני אגיד לך בכנות, כל עוד ההתאחדות תגיד לי להישאר, גם אם יהיו לי הצעות מפתות, אחשוב פעמיים. גם אם ברצלונה תגיד לי לבוא לאמן אצלה, אני אחשוב פעמיים. כיף פה, אתה מתעסק רוב הזמן בכדורגל טהור. להתעסק עם נוער זה משהו נקי. מאמן כדורגל היום הוא בד"כ יותר מנהל שצריך להתעסק בדברים שאת חלקם הוא לא כ"כ אוהב. פה ההתאחדות מנקה הרבה מהרעשים הללו ואתה מתעסק באמת במקצוע".
אימנת בבוגרים במכבי חיפה בזמן הלא נכון?
“הייתי בזמן הכי קשה והכי לא נכון עבורי. אין לי ספק שאם הייתי מאמן נוער שם היום, הייתי מקבל את הקבוצה. הייתי שם שלוש פעמים כמאמן זמני בזמן חילופים של מאמנים ואני רוצה לחשוב שעשיתי עבודה טובה בתקופות הללו. ואלו היו תקופות קשות, בוא נגיד בעשר השנים הקשות של מכבי חיפה. בסופו של דבר, זה מועדון הבית שלי ומערכת היחסים עם יענקל’ה שחר ועוזי מור היא מעולה.
בסופו של דבר הם עשו נכון: הם היו צריכים להביא איזשהו מאמן שייצב את המערכת וזה היה נכון לעשות את זה אז. היום שהמערכת זורמת ורצה, אני חושב שהם גם עשו נכון שלקחו מאמן כמו מסאיי, בזמן שהמערכת זורמת ורצה. לי לא היה את הטיימינג הזה".
הרי שפרשת ואימנת בנוער, חשבו שתעשה את אותו המסלול שרוני לוי עשה.
“נכון, אבל כמו שאמרתי, טיימינג זה הכול בחיים. זה לא היה טיימינג טוב לא לי ולא למועדון: זה לא היה עניין של איכות או יכולת של מאמן. בסופו של דבר, אתה צריך את הטיימינג הזה כדי להתחיל את העונה ולבוא באמצע העונה ולסדר זה מאוד קשה".
היית בשנים הקשות שם ואני מניח שאתה עוד שומר על קשר עם אנשים. מה היה המפנה?
“בחירה נכונה של שחקנים לאורך השנים. מרגע שהם הבינו את זה והתחילו להגיע שחקנים כמו שרי, זרים וישראלים טובים בתוספת מאמנים טובים שהגיעו כמו מרקו שהתחיל ואחרי זה ברק. הכי חשוב, המעטפת של מכבי חיפה לא השתנתה גם בתקופה הזאת. בחירת השחקנים בעבר לא הייתה נכונה, אבל היום הם ייצרו בחירה שהמאמן לקח אותה והפך אותה לתלכיד.
יענקל’ה תמיד אומר, ‘לא בנינו קבוצה אלא מועדון’. המועדון הוא מאוד חשוב וחזק. בתוך המועדון, הגרעין הוא השחקים והם אלו שצריכים לקבוע את ההצלחות. ברגע שבחרת את השחקנים הנכונים, ההצלחות יגיעו כי הבסיס של המועדון מאוד חזק".
יש לא מעט הרמות גבה על המינוי של מסאי.
“אני מאוד מפרגן לו ומקצועית אני חושב שמסאי נכנס להבדיל ממני, לקבוצה. המועדון תמיד היה מסודר וחזק אבל עכשיו הקבוצה היא קבוצה שרצה ונמצאת שם. הכניסה שלו תהיה הרבה יותר חלקה בוא נגיד. מה עוד שהוא מכיר קצת את המערכת בשנה האחרונה ומכיר את השחקנים והוא יודע איך לעבוד במקום הזה שנקרא מכבי חיפה. למכבי חיפה יש תרבות כדורגל שצריך להכיר אותה.
אני חושב שזו בחירה מצוינת של מכבי חיפה, בחירה שגם נותנת תקווה להרבה מאמנים בישראל. אתה רואה מה קרה עם קבוצות אחרות: פתאום אלי לוי עלה לבוגרים, יעלו עוד מאמנים. זה נותן פתח ומכבי חיפה תמיד הייתה תקדימית והיא עשתה עכשיו עוד תקדים טוב".