"זה לא נס, מי שלוזר ולא מאמין לא יהיה לידי"

הטלפון של אופיר חיים התפוצץ מהודעות בסיום המשחק הלילה (בין שלישי לרביעי), בו ניצחה נבחרתו 0:1 את אוזבקיסטן והעפילה לרבע גמר גביע העולם עד גיל 20. אחרי שלקח אותה לגמר אליפות אירופה אשתקד, המאמן שוב הוכיח את עצמו והצעיד את ישראל מרחק שלושה ניצחונות מזכייה חסרת תקדים במונדיאליטו.

חיים לקח לעצמו כמה שעות כדי לעכל את ההישג ולאחר מכן התפנה לראיון ל-ONE בו הוא דיבר על הטירוף סביב הנבחרת והצוות בכחול לבן, השיב האם האמין שיגיע לרבע הגמר ודיבר גם על יחסיו עם השחקנים והכדורגל הישראלי. רק שעוד לפני הראיון, הוא ביקש להודות לכל הצוות המקצועי ולאחראי המצב הנייחים, אייל גידרון, וכמובן לצוות הניהולי והרפואי כאשר לטענתו, ללא כל אלו, ההצלחה לא הייתה מגיעה.

מה ההודעה הכי מרגשת שקיבלת?
“מישהי באינסטגרם רשמה לי: 'אז למה אישה שלא באמת מבינה בכדורגל ערה בשעה כזאת אחרי שצפתה במשחק ובכל הראיונות שאחריו? התשובה פשוטה, אופיר חיים'. אני יכול להגיד לך שזה מאוד מרגש אותי, כי גם באליפות אירופה היו נשים בנות 60 שהיו אומרות לי שהן היו צופות עם הבעלים שלהן בכדורגל ושהן התרגשו. אלו אנשים שאולי לא מבינים בכדורגל, אבל מבחינתם זה לא הכדורגל עצמו, אלא זה כל החבילה, כל הרגש והזהות".

"זה מאוד מרגש אותי". אופיר חיים והשחקנים (צילום: אסי קיפר, ההתאחדות לכדורגל)

מה עובר בראש?
“שאנחנו בין שמונה הנבחרות הטובות בעולם,זה מדהים בעיניי. התחושות מדהימות, אושר עילאי שבלתי ניתן להסבר. אנחנו מאוד מאמינים, אבל אחרי המשחק כשאתה מסתכל על הטבלה הזאת שעשו בפיפ"א של ההגרלה ואתה רואה שאתה נמצא בין שמונה הנבחרות הטובות בעולם, אז זה משהו בלתי נתפס. אבל זה לא נס מבחינתי: אנחנו ראויים לזה וחשוב שידעו שזה מגיע לנו. אנחנו משחקים כדורגל ברמות הכי גבוהות ואנחנו מראים אופי פעם אחר פעם וגם יכולת. יותר מזה: דווקא לקראת סוף המשחק הצגנו יכולת מאוד גבוהה".

מי הבן אדם הראשון שעלה לך בראש בשריקה?
“בשריקה זה היה פשוט להיות בחדר ההלבשה עם השחקנים והצוות. אח"כ עשיתי שיחת וידאו עם הבן והבת שלי. פשוט שרנו שירים, ביחד עם כל השחקנים".

אם היו אומרים לך לפני הטורניר שתהיה ברבע הגמר?
“אתה יודע, אני תמיד משתף את הרגשות שלי ואת מה שאני חושב בפני השחקנים. אמרתי להם לפני הטורניר שאנחנו לא באים רק לסמן וי במונדיאל הזה. היינו בבית המוות עם שלוש יריבות באותה הרמה ואחרי המשחקים מולנו אלופת אפריקה בחוץ ואלופת אסיה בחוץ, כך שזה הישג מדהים. ידעתי שזה בית קשה מאוד, אבל ידעתי שאנחנו לא פחות טובים מאף אחת. סימנו לעצמנו מטרה להיות בשמינית הגמר, ובשמינית הגמר אמרתי להם שאני רוצה להגיע לגמר. זה עובר דרך הרבע ואני שמח שעשינו את זה".

"אמרתי לפני הטורניר שאנחנו לא באים רק לסמן וי". אופיר חיים (צילום: אסי קיפר, ההתאחדות לכדורגל)

ככל הנראה היריבה תהיה ברזיל.
“אני לא יודע, כרגע זה רק בגדר ככל הנראה. נכון שברזיל נבחרת יותר טובה, אבל בכדורגל הכול יכול להיות. נתכונן, נלמד אותם. זו אלופת דרום אמריקה, נבחרת ברמה גבוהה עם שחקנים בטופ העולמי. אבל הוכחנו שאנחנו לא באים לשמש תפאורה ונעשה הכול כדי להעפיל לחצי הגמר".

מה הסיפור עם המחליפים? כבר משחק שני רצוף שאתה פוגע בול בחילופים.
“זאת העבודה של המחליפים. אני אומר להם תמיד לפני המשחק שזה חשוב מאוד מי פותח, אבל לא פחות חשוב מי מסיים את המשחק ואיך. התפקיד שלהם הוא לשנות את המשחק ולדאוג שאם המשחק לא מוכרע, להכריע אותו - גם הגנתית וגם התקפית".

איך אתה מצליח להתחבר לשחקנים שמצד אחד תהיה חבר שלהם, אבל מצד שני יספרו אותך?
“זה משהו שלמדתי עם הזמן. הם יודעים את הגבול, שזה עד הקטע המקצועי. ברגע שזה מגיע למגרש זה נעצר ואני לא אופיר החבר, אלא אופיר המאמן, אבל אני מנסה לשלב בין הדברים. אספר לך סיפור: לפני שחמזה שיבלי נכנס, דיברנו במחצית והוא אמר לי: “אופיר, אני לחוץ קצת". אמרתי לו: “זה טבעי שאתה לחוץ, אתה לא לחוץ לפני כל משחק?”. חשבתי לעצמי ואמרתי שהרי שחקן לא יבוא ויגיד דבר כזה למאמן כי אז הוא יחשוש להכניס אותו.

"אבל עצם זה שהוא בא והרגיש פתוח להגיד לי שהוא לחוץ, זה משהו שהוא ניצחון גדול בשבילי. אמרתי לו: 'חמזה, תהיה רגוע, אני מאחוריך. תעשה מה שאתה מבין עם הכדור וגם אם תטעה לא קרה כלום. אני אוהב אותך, לך תיהנה'".

"השחקנים יודעים את הגבול" (צילום: אסי קיפר, ההתאחדות לכדורגל)

הכדורגל הישראלי רגיל ללוזריות ואתם משנים את זה.
“אני מכיר את השחקנים האלה שנתיים, אני רואה אותם בלא מעט אימונים ואני רואה אותם גם במשחקים בהם אני צופה. זה חלק מהעניין לדעת לבחור את השחקנים האלה. מי שלוזר ולא מאמין בעצמו, ינשור בדרך ולא יהיה לידי. אני לא יכול עם שחקנים שמוותרים בקלות, שלא בוערת בהם התשוקה לניצחון והם לא רעבים תמיד.

"אלו דברים שאפשר לזהות בתור מאמן ואני מזהה אותם. בגלל זה הנבחרת הזאת מיוחדת, אבל בכל שכבת גילאים יש שחקנים שהאופי שלהם כ"כ חזק. בגלל זה אנחנו ביחד עם בוני (גינזבורג) ומשה (סיני) צופים שעות על גבי שעות במשחקים כדי למצוא בדיוק את השחקנים הללו. אין שחקן שחומק מהעין שלנו".

הנבחרת הזאת מחזירה את הרומנטיקה ואת האמונה לאוהדים?
“הנבחרת הזאת גורמת לאנשים להאמין בכדורגל הישראלי. להאמין שהכדורגל הישראלי שווה ואני בטוח שעכשיו יסתכלו על הכדורגל הישראלי בצורה שונה. השחקנים האלה פשוט צריכים לקבל את ההזדמנות לשחק. אני מאמין ויודע שאחרי המונדיאל הזה, הרבה שחקנים ישתלבו ויהיו דומיננטיים בקבוצות שלהם. זו שנה קריטית עבורם להשתלב, אסור להם להיות שנתיים או שלוש בספסל כי אלו שנים מאוד חשובות להתפתחות של שחקן כדורגל".

"הנבחרת גורמת לאנשים להאמין בכדורגל הישראלי" (הטוויטר של פיפ"א)

מה זה אומר שכל ההתאחדות מלאה במאמנים ואנשי צוות ישראלים?
“תשמע, אני מאמין שיש הרבה מאמנים טובים ואנשי מקצוע טובים בישראל. אפשר גם להאמין לא רק בכדורגל הישראלי, אלא גם במאמן הישראלי. יש מאמנים טובים, יש דור חודש שכל הזמן לומד ומתפתח וזה כיף שהכדורגל פה הולך ומתקדם הרבה בזכות המאמנים האלה".

אתה מצליח לעכל את התגובות בארץ? 
“הייתי שמח לחלק את עצמי לשניים ושחצי אחד יהיה בארגנטינה וחצי בישראל. זה נכון שאני מקבל תגובות ומסרים, אבל הילדים שלי אומרים לי שאני לא יכול להבין בכלל מה קורה במדינה. אנשים רק מחכים לראות את המשחק ומחזיקים לנו אצבעות. אחת המטרות שלי הייתה לחבר ולדאוג שאנשים במדינה יהיו בשבילנו ויתמכו בנו. חיברנו את כולם באליפות אירופה ואנחנו מצליחים לעשות את זה גם עכשיו".

מצליח לעכל את הטירוף סביבך?
“לא, אני לא מבין את זה. הילדים שלי אומרים שהם מקבלים כ"כ הרבה פרגונים ושמדברים על אבא שלהם. אולי זה אחד הדברים שאני שמח שיש לי באופי כי אני תמיד עם רגליים על הקרקע. אני לא מסתנוור וזה לא משהו שיגרום לי להשתנות. אולי אני לא מודע לגודל של זה, אבל כנראה שזה אני".

היום, אותם בעלים שלא האמינו בך לאורך זמן מצטערים?
"אני לא חושב שזה היום ספציפית. אני יודע על מה אתה מדבר (הפועל ת"א) ואני ביחסים מצויינים איתם (האחים ניסנוב). מזמן האנשים האלה אמרו שהם עשו טעות ומיהרו מדי. אני לא כועס, מבין שבסוף מה שצריך לקרות קורה. זה היה לא נעים, אבל אני מאוד אוהב את האנשים האלה. גם את יצחק שום וגם את הניסנובים אני אוהב ומעריך. אני ממזמן לא שם ואין לי שום כעס או משקעים".

למה הכול הולך לך כ"כ דרמטי?
“אני בן אדם מאוד מאמין וחושב שכל מה שקורה לי, הופך אותי למי שאני. אם הדברים היו באים לי ביותר קלות, אז אני חושב שלא הייתי אני, לא הייתי אותו בן אדם. הקושי, המכשולים והמבחנים הללו הפכו אותי לבן אדם שאף פעם לא מוותר, לאחד שתמיד מאמין. לאט לאט הבנתין שהחיים הם לא לה לה לנד. בהתחלה היה לי מאוד קשה והכול נפל על אורלי, אבל אלוהים רצה שאשתנה ודואג כל הזמן להכניס אותי לפרפורציות ולהיות עם רגליים על הקרקע".

"כל מה שקורה לי הופך אותי למי שאני" (Photo by Seb Day - UEFA via Sportsfile)

אבל אולי יגידו שההישגים שלך בשנתיים האחרונות בנבחרת הנוער מובילים למיצוי. לאן תגיע יותר מזה?
“לא. אני נהנה מכל רגע, אני המנהל של מרכז הפיתוח באיזור המרכז. אני מאמן לפעמים ילדים בני 10-12 ואתה לא מבין מה קורה לי כשאני רואה את הכשרונות האלה וכמה זה ממלא אותי מחדש. אתה יודע איזה כיף זה לאמן שחקן ולראות שהוא מגיע לנבחרת הבוגרת? שהוא מגיע לשחק באוסטריה? אני מרגיש תחושה שאי אפשר להסביר אותה. שיש לי חלק בהתפתחות של השחקן וזה משהו שתמיד יהיה באתגרים שלי. אז נכון שמבחינת ההישגים בנבחרת אנחנו עושים דברים גדולים, אבל עצם זה שאתה מפתח שחקן זה הסיפוק”. 

עוד שבוע בלי המשפחה.
“זה לא פשוט, אבל הם שמחים בהצלחה שלי ורוצים שאשאר כמה שיותר. כשאחזור, אורלי תצא לחופש כי כ"כ מגיע לה. היא חווה מציאות לא פשוטה וגם לה מגיע עם כל מה שהיא מקריבה, לצאת לנוח קצת".