עם כל העוינות בין צ'לסי לטוטנהאם, אשר מקורה בעיקר במעבר של ג'ימי גריבס הכוכב המוכשר ביותר של הבלוז לווייט הארט ליין ב-1961 (דרך מילאן), די מדהים לראות את מספר המאמנים שעבדו בשני המועדונים בתקופה האחרונה. זה התחיל עם אנדרה וילאש-בואש שגויס על ידי התרנגולים אחרי שנכשל בסטמפורד ברידג', ואז המשיך עם ז'וזה מוריניו ואנטוניו קונטה שזכו באליפויות עם צ'לסי – ובטוטנהאם קיוו אולי שאפשר יהיה לשחזר זאת איכשהו. עכשיו, לראשונה, זה הולך בכיוון ההפוך, כאשר מאוריסיו פוצ'טינו, האקס המיתולוגי של טוטנהאם, מגיע לפינה הכחולה של לונדון. הפעם צ'לסי משתוקקת לשחזר את ההצלחה שלו בלבן, שהייתה מרשימה בהחלט, על אף שלא הניבה תארים. וילאש-בואש, מוריניו וקונטה נכשלו בטוטנהאם, אך האם זה אומר שלא כדאי לנסות?
אף אחד לא יודע את התשובה בשלב זה כמובן, אבל הניסיון להעריך את סיכויי ההצלחה של הארגנטיני בן ה-51 בהרפתקה החדשה שלו מתנקז לשאלה המהותית ביותר – מה צ'לסי רוצה בשלב זה? אנחנו יודעים מה קרה בשנה הראשונה של טוד בוהלי כבעלים במקומו של רומן אברמוביץ', כאשר המועדון השקיע סכומי עתק בשחקני רכש ללא אסטרטגיה ברורה כלשהי, יצר סגל גדול באופן מפלצתי ללא היררכיה, העסיק שלושה מאמנים שאין ביניהם שום קשר ממשי, ובסופו של דבר סיים במקום ה-12, בחלק התחתון של הטבלה לראשונה מאז 1996, עם הפרש שערים שלילי וחמישה ניצחונות ליגה מאז אוקטובר. מבחינת התוצאות, זו הייתה פארסה. מבחינת ההתנהלות, מדובר בכאוס. ואם יש לכאוס היבט חיובי, הרי שזו העובדה שאפשר לקחת אותו להרבה כיוונים. תלוי מה ואיך רוצים לעשות.
קל להבין, לפיכך, מדוע נמשך פוצ'טינו לאתגר. יש כאן הרס מוחלט, והוא מפתה איש מקצוע שרואה את עצמו כשיפוצניק הכי טוב בסביבה. במובן מסוים, זה מזכיר את מה שהוא מצא בטוטנהאם בקיץ 2014, אחרי עונה שהחלה עם וילאש-בואש והסתיימה עם טים שרווד על הקווים, בכיכובו של עמנואל אדבאיור כחלוץ המרכזי עם החולצה מספר 10 ויונס קאבול כסגן קפטן. התרנגולים דורגו אז במקום השישי ולא ה-12, ולא סבלו מעומס כישרונות שנרכשו בסכומים מופרכים, אבל יש דמיון מסוים למצב הנוכחי בסטמפורד ברידג' כי היה צורך דחוף במישהו שיביא רוח חדשה לגמרי, יארגן את השורות בצורה חדשה לגמרי, ובאופן כללי יבנה שם משהו אחר לגמרי. ואת זה פוצ'טינו עשה.
מאוריסיו פוצ'טינו ועמנואל אדבאיור (רויטרס)אפשר לדבר על כך שהוא סיים את הקדנציה אחרי יותר מחמש שנים בלי לזכות בתואר כלשהו, אבל זו לא הנקודה המרכזית. העניין החשוב הוא כי בתקופתו של פוצ'טינו הייתה לקבוצה זהות ברורה. היה שם חדר הלבשה מגובש, הייתה שיטת משחק מובהקת, הייתה קבוצה שידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות גם אם לא תמיד מצליחה, ובאופן כללי הייתה אווירה של עשייה חיובית. זה היה פרויקט אמיתי, פוצ'טינו היה האדריכל שלו והפנים שלו, והאוהדים התחברו אליו מאוד. הארי קיין היה שחקן צעיר ואלמוני למדי כאשר הארגנטיני דרך בלונדון – והפך בהדרכתו לכוכב על. דלה עלי הגיע בחלוף שנה – והפך מיד לכוכב גדול. התרנגולים נלחמו על האליפות ב-2016 ובמיוחד ב-2017 אז רק צ'לסי של קונטה הקדימה אותם. הם העפילו כנגד כל הסיכויים לגמר ליגת האלופות ב-2019. פחות מחצי שנה לאחר מכן, פוצ'טינו פוטר, אבל מקומו בספרי ההיסטוריה מובטח כאחד המנג'רים האהובים והנערצים במועדון.
פוצ'טינו טוב, אם כך, בהתוויית חזון ארוך טווח, בהובלת פרויקטים, בגיבוש נהלי עבודה ובטיפוח שחקנים צעירים. הוא גם טוב בהקניית כלים להצלחה. האימונים הפיזיים שלו מפרכים, התרגולים הטקטיים שלו מדוקדקים ומתישים, אבל הוא משפר את הכושר ומעביר את המסרים בחדות, כדי שהשחקנים יבינו מה הם צריכים לעשות וגם יוכלו לבצע זאת הלכה למעשה. המטרה היא להפעיל לחץ גבוה מאוד מיד אחרי שהקבוצה מאבדת את הכדור על מנת להרוויח אותו בחזרה, ואז לפתח התקפות יעילות ומסודרות, במהלכן כל אחד יודע לאן הוא צריך לרוץ. טוטנהאם הייתה מושלמת עבורו מבחינה זו. לעומת זאת, פריז סן ז'רמן הייתה ההיפך המוחלט ממה שפוצ'טינו צריך בכל מובן אפשרי.
למה הוא לקח את הג'וב אצל הקטארים? ככל הנראה, היה שם שילוב של רצון לקבל שכר עתק ולזכות בתארים קלים. מבחינה מקצועית, סיפוק לא היה שם, כי לא הייתה לפוצ'טינו השפעה על המדיניות בשוק ההעברות, בעוד הסגל לא הורכב מצעירים שרוצים ללכת אחריו באש ובמים, אלא מכוכבים שבעים שלא מתכוונים לעשות הגנה כלל. זה נגמר בפיצוץ צפוי, וסגנון המשחק לא הזכיר כלל את העקרונות של הארגנטיני, אבל עכשיו הוא אלוף צרפת, ויש לו גם זכייה בגביע הצרפתי ברזומה. הוא כבר לא נטול תארים, ויש לו ניסיון עשיר יותר בניהול שחקני על. אולי זה מכשיר אותו קצת יותר לעבודה בצ'לסי לפי השקפת עולמו של טוד בוהלי, אבל אם זה אכן המצב, הרי שהעתיד לא מזהיר. הוא הרבה יותר ורוד אם בצ'לסי רוצים לתת לו יד חופשית וזמן כדי להנדס משהו שמזכיר את פועלו בטוטנהאם.
מאוריסיו פוצ'טינו וניימאר, פיצוץ ידוע מראש (רויטרס)אפשר להבחין באבני היסוד שיאפשרו לפוצ'טינו לבנות קבוצה שתענה על דרישותיו. אנצו פרננדס הוא הקשר המושלם עבורו (ולא רק עבורו), כי הוא משלב משמעת הגנתית עם יצירתיות התקפית. ריס ג'יימס ובן צ'ילוול הם שחקני אגף שמסוגלים להשתלב היטב בשיטה של הארגנטיני. הוא ישמח לשפר את הצעירים שעשויים לגלות רעב ללמוד ולהשתפר. אין ספק כי קיים פוטנציאל במיכאילו מודריק ונוני מדואקה – רק לא צריך לצפות מהם ליותר מדי מהר מדי. כריסטופר אנקונקו הוא סקורר גמיש ומגוון מאוד, והגעתו הצפויה מלייפציג מבורכת עבור פוצ'טינו. ווסלי פופאנה ובנואה בדיאשיל עשויים להתפתח לבלמים ברמה גבוהה עם תיאום טוב. בקרוב יצטרף לקבוצה גם הכישרון הברזילאי אנדריי סנטוס. יש לבוס עם מי לעבוד.
באשר ליתר השחקנים, המשימה המרכזית היא להבין עם מי ניתן להתקדם ועל מי רצוי לוותר בהקדם האפשרי, גם אם מדובר בהפסד כלכלי. האם יקבל פוצ'טינו גיבוי בהחלטות על המבנה הסופי של הסגל שלו? לתשובה תהיה השפעה מהותית מאוד על הסיכוי שלו להיות דומיננטי ולזכות לאמון המלא של חניכיו כמו בטוטנהאם – ותשובה חיובית כלל לא מובנת מאליה. כמו כן, מהן המטרות של צ'לסי בעונה הקרובה? האם בוהלי מצפה ממנה להיאבק בצמרת הגבוהה? האם העפלה לליגת האלופות היא מדד הכרחי להצלחה? האם חזרה לטופ-6 תספיק? באופן עקרוני, מומלץ היה כי לא יופעל לחץ על המאמן החדש להשיג תוצאות מצוינות כאן ועכשיו, אבל גם זה לא מובן מאליו.
מאוריסיו פוטצ'ינו, יצטרך להבין עם מי מהשחקנים הוא רוצה להתקדם (רויטרס)העובדה כי בוהלי ניסה לתת גיבוי לגרהאם פוטר חיובית כאשר בוחנים את הסיכויים של פוצ'טינו. משא ומתן ארוך איתו משאיר אף הוא מקום לאופטימיות, כי יש יסוד סביר להניח שנושאים מגוונים נידונו עוד לפני החתימה על החוזה, ואולי גובש מתווה כיצד ישתפו פעולה גורמים שונים בתוך ההנהלה על מנת לעשות את הכל בצורה מסודרת ועניינית – זה עשוי היה להיות תנאי הכרחי שהציב המאמן הארגנטינאי לפני שהסכים לקבל את התפקיד.
מצד שני, פוצ’טינו הוחתם לשנתיים בלבד במועדון שמעניק לצעירים מסוגו של מודריק חוזים ליותר משמונה שנים, בין היתר משיקולים פיננסיים נטו. אם ההנהלה מעוניינת לסמוך על מאמן שמגיע על תקן כוכב, הגיוני היה לצפות לחוזה לטווח ארוך יותר. לצורך השוואה, כאשר נחת בטוטנהאם, עם ניסיון באספניול וסאות’המפטון בלבד, קיבל פוצ'טינו חוזה לחמש שנים, וזו הייתה הצהרת כוונות ברורה מצד היו"ר דניאל לוי. בולי סירב לנהוג כך, וזה האיתות הבעייתי הראשון שמשדר השידוך המסקרן הזה. עדיין לא ברור מה צ'לסי רוצה לעשות ולמה היא מצפה מהמנג'ר שלה, ולכן ספקות גדולים מרחפים מעל המועדון.