סדרת חצי גמר הפלייאוף בין מכבי תל אביב להפועל חולון תצא לדרך הערב (שלישי, 21:00) כאשר הצהובים כחולים רוצים לעשות צעד נוסף לעבר החזרת צלחת האליפות ומנגד האלופה המכהנת רוצה להמשיך במסע ההגנה על התואר. שתי הקבוצות נפגשו העונה כבר ארבע פעמים, שלוש במסגרת הליגה ופעם אחת בגביע ווינר כאשר קבוצתו של עודד קטש ניצחה בכולם, רק שהפעם שתי הקבוצות נאבקות על כרטיס לגמר הפלייאוף וב-ONE מכינים אתכם לקראת סדרה שתהיה שונה לחלוטין.
סדרות רבע הגמר הפלייאוף וחצי הגמר הפלייאוף שונות מהותית האחת מהשנייה ואין זה משנה מי הקבוצות שמשחקות, היות וההבדל הוא בראש ובראשונה מעבר ממאבק אסטרטגי לכזה שהולכים בו אול אין כי המשמעויות המידיות ברורות. בסדרה שמשוחקת בפורמט של הטובה משלושה משחקים אין באמת מקום לטעויות, המרווח הוא מזערי עד לא קיים והסבירות שיבוצע שינוי כלשהו בסגל במהלך סדרה מהסוג הזה הוא נמוך במיוחד, אלא אם כן ישנה איזו חריגה שמגיעה בצורה של פציעה חלילה או הימור שהיה במשחק הראשון ורוצים לבצע התאמה אחת אך שוב, הסיכוי לכך הוא די נמוך.
השורה התחתונה במעבר מסדרה שמשוחקת בפורמט של הטובה מחמישה משחקים לטובה משלושה? ניצחון במשחק הראשון ואתם נמצאים מרחק של 40 דקות מהגמר, הפסדתם במשחק הראשון? אתם כעת עם הגב לקיר ונמצאים מרחק של 40 דקות מסוף העונה, והמרווח לטעויות כפי שנכתב ונטען הוא מזערי עד בלתי קיים וכאן שוב עולה המנטרה שכבר מזמן הפכה להיות קלישאה והיא שצריך לשחק כאילו אין מחר. כמובן שאם סדרות הפלייאוף נפתחות עם הטובה מחמישה משחקים הרי שאין שום הגיון בלעבור לסדרה בת שלושה משחקים, והפורמט חייב להיות אותו הדבר לאורך כל הדרך או לחלופין להתחיל עם הטוב משלושה משחקים ואז לעבור לחמישה.
העונה בשונה מהעונה שעברה ניתן לבצע שינוי אחד בסגל במהלך סדרה, מדובר בשינוי מבורך, אך גם כאן אין צורך להגביל את כמות השינויים בסגל לפי הצורך כי בסופו של דבר סדרות אמורות להיות קרבות שח-מט מרתקים מאין כמותם, וברור שעצם הרישום עצמו מהווה סוג של קדימון לקרב מוחות, אך רצוי וכדאי שלא תהיה מגבלה שמלכתחילה פוגעת בפוטנציאל של הסדרה. יחד עם זאת, אם כבר נושא הרישומים עלה על השולחן הרי שמכבי עמדה בפני החלטה לא פשוטה לקראת הסדרה בהחלטה שבין ללכת עם גארד פורוורד נוסף ולעבות את הקו האחורי ועמדות הכנף, אל מול ללכת הסייז של ג'רל מרטין שיכול לעזור בקרב על הלוחות כמו גם לספק קשת ארטילרית ארוכת טווח.
חולוניה הלא היא האלופה המכהנת, כבר לא אותה הקבוצה שהפסידה בארבעת המפגשים הקודמים לצהובים כחולים מתל אביב, מאז היא צירפה לשורותיה את נתנאל ארצי, וברור מי הם השחקנים המרכזיים עליהם חייבים להתמקד כדוגמת ג'ו רגלנד ושון דאוסון כמו גם מי הם השחקנים שתרומתם ותפקידם כבר ברורים מאליהם כדוגמת כריס ג'ונסון שנחשב לאחד העוגנים של הקבוצה כמו גם האיש למשימות הגנתיות מיוחדות, ואפשר רק להניח שאחת מהן אם לא המרכזית שבהן תהיה לורנזו בראון וזו למעשה נקודת הפתיחה באשר לשיקולים שנלקחים בחשבון ברמה האסטרטגית.
למה צריך היה ללכת עם דארן היליארד?
הטיעון הראשון שצריך לעלות ועוד בצורת שאלה הוא האם ראיתם את סדרת ההצלבה מול מונאקו ביורוליג, הרי שאפשר לטעון שעל סמך הסדרה לבד הבחירה בהיליארד חייבת להיות טבעית בתוך המגבלות הרישומיות וגם כאשר מסתכלים על הדברים בעיניים אסטרטגיות, היליארד יכול לשמור ולעזור על עמדות 1-3. השחקן יכול לרווח מבחוץ מה שימנע מחולוניה לצופף ברמת הגארדים, באופן יחסי עד כה לסגולים צהובים הייתה בעיה של סייז מול מכבי תל אביב בקו הקדמי ולאור העובדה שווייד בולדווין חזר מפציעה ויחד עם ההתמקדות הברורה בלורנזו בראון הרצון לעבות דווקא את עמדות הכנף כמו גם את הקו האחורי ברורה מאין כמותן מה גם שבונזי קולסון יכול לשחק וגם שיחק העונה בעמדה 4.
למה היה צריך ללכת עם ג'רל מרטין?
כי בסופו של דבר זה עניין של סייז, מרטין הוא פורוורד גדול ואם הסייז עשה את ההבדל מספר פעמים העונה הרי שכמיטב האמרה הרכב מנצח לא מחליפים. העובדה שחולון עיבתה את עמדות הפורוורד ממחישה שבעתיים את הצורך בללכת עם הסייז של מרטין ויכולות הריווח שלו אחרת לכריס ג'ונסון יהיה על הנייר קל יותר להביא את היכולות שלו לידי ביטוי, הרי יש הבדל בין קולסון ומרטין יחדיו כאשר יש גיבוי של ג'ייק כהן ושל רומן סורקין להרכב שיהיה בלי מרטין ובלי יכולת הריווח שלו.
בסופו של דבר לא מן הנמנע שהמצ'אפים יהיו אלו שיכריעו את הסדרה, השאלה עד כמה יהיה ניתן להגביל את השחקנים המרכזיים של חולוניה מצד אחד בין שמדובר בסי ג'יי האריס, ג'ו רגלנד, כריס ג'ונסון, שון דאוסון או היידן דלטון, ובין שמדובר במי שצריך לעצור בצד הצהוב כחול מלורנזו בראון דרך בונזי קולסון וכלה בסורקין, אלכס פויית'רס או ביכולת שלהם לעשות את שלהם בקרב על הלוחות.