מכבי חיפה נפרדה היום (שישי) באופן רשמי מברק בכר והכוורת שהקיפה אותו לאורך שלוש השנים. אחרי עשר שנים ללא אליפות, אחד האתגרים הגדולים שעמדו בפני הצוות שהוביל את הירוקים לשלוש אליפויות ברציפות היה ניהול הסגל מבחינה מנטלית ויצירת מנהיגים אמיתיים בתוך הקבוצה.
דני ענבר, המנטליסט של הירוקים שעבד בצמוד לברק בכר בשלוש השנים האחרונות בכרמל ויהיה גם הוא יחד מהצוות של המאמן בכוכב האדום בלגרד, פרסם פוסט פרידה בפייסבוק שלו, בו חשף סיפור אחד מתוך חדר ההלבשה ולא יצא מעולם לתקשורת, אשר מעיד יותר מכל על התהליך שעבר הסגל מעונת האליפות הראשונה עד לזו האחרונה.
המקרה עליו סיפר דני ענבר קרה לאחר ההפסד 3:2 להפועל כפר סבא בתחילת עונת האליפות הראשונה. “החלק הרועש של הקהל לא לגמרי אהב את הקפטן שלו”, כתב ענבר על נטע לביא, שספג את רוב האש באותה תקופה, “אולי בגלל התפקיד היחסית אפור, אולי האופי השקט. אולי. לא משנה למה, זה היה המצב. מצד אחד הוא 24/7 על הקבוצה, מצד השני, הפרגון כלפיו היה מאוד מינורי, וכשלא הלך ‘נטע אשם’. זה כאב לו. אבל הרבה יותר מזה כאב לו מה שקורה לידו, מול מי שאמור היה להנהיג ביחד איתו”.
ענבר המשיך: “נטע העריץ את צ’ירון שרי. פשוט. הסתכל עליו כמו אח גדול מוצלח וחכם. אבל כשהיה צריך לדרוש משרי להיות עצמתי על המגרש ו’רוצח’, נטע לא ראה בעיניים. ושרי, אהוב הקהל, לא היה מוכן לקבל את זה ונפגע לא מעט. הוא כעס על נטע לא מעט. הריטואל היה שאחרי כל ריב האח הקטן (נטע) היה מגיע לאימון עם עוגה או מתנה אחרת ונותן לאח הגדול (שרי). ושרי? הוא לא ממש הבין על מה המהומה, ובעיקר התעסק בחיים הנעימים בישראל ובלתת המון גולים. מנהיג? בשלב הזה ממש לא”.
“מעבר לשני אלה, היו עוד שתי דמויות שנכנסו לסיפור. הראשון, ניקי רוקאביצה. אחד שכולם מקשיבים כשהוא אומר מילה בחדר ההלבשה. והוא ממש לא אומר הרבה. מספיק מבט שלו וכולם מתיישרים. היה ברור לנו שלא זזים בלי אישור של ניקי. ובוגדאן. אחח בוגדאן פלאניץ’… הוא הצטרף אחרי תחילת העונה. חיפשנו וחיפשנו עד שנפלנו על בוגדאן. אולי 30 משחקים שלו ראינו וזה היה ברור, זה האיש. בוגדאן נחת אחרי מסע שכנועים מטורף ואחרי שבעה חודשים בלי כדורגל ופתיחה לא פשוטה, לאט לאט נכנס לכושר. אבל לא שמענו ממנו מילה. לא בחדר ההלבשה ולא במגרש”.
ענבר המשיך: “בחזרה לכפר סבא. המסקנות של הצוות היו שחייבים עוד שדרה ושנטע לא מנהיג כרגע, בטח לא יכול לסחוב את העסק כשלא הולך, בטח לא לבד ושאם נעשה תיקון, נהיה בבעיה. החלטנו ‘לתת את הנהגת הקבוצה’ לארבעת החבר’ה שהוזכרו: נטע, שרי, ניקי ובוגדאן. מבחינת ברק זה אומר שגם אם מישהו מהם פחות טוב, נחשוב 100 פעמים עד שהוא מוחלף”.
“מבחינתי זה אמר שצריך למצוא את הדרך לגרום לכל אחד מהם לקחת אחריות. התחלנו עם נטע. איתן עזריה, אז שותפי לפשע ואני ישבנו איתו, ברק ניתב הכל מלמעלה. די מהר הכל התברר. “לבד” זו המילה עליה חזר נטע 1,000 פעמים. ‘אני לבד’, ‘הכל נופל עליי ואני חי את הקבוצה מהבוקר עד הלילה ורק חוטף אש’. הסיכום היה שזה יטופל. איך? ‘וואלה נטע, אנחנו על זה’”.
“אז נכנס שרי, אי אומר לכם אמיתי, אין אנשים כאלה. שייך לקטגוריית ‘האיש הכי מקסים שפגשתי’. צנוע, אמיתי, חריף ובעיקר, לעניינינו – חסר מודעות באופן טוטאלי! הסברתי לו שהגיע הזמן מעבר לגולים והבישולים הנחמדים מאוד, להפוך להיות מנהיג של העסק הזה. שלא יכול להיות מצב שמקבלים גול ופתאום כולם מאבדים את הראש, והוא עסוק בענייניו. הוא צריך להזיז את האנרגיה שלו מעצמו ולתת אותה לאחרים”.
“אבל זה ממש לא העיקר. שאלתי אותו איך הקשר לו עם נטע? והוא אמר ‘אחלה, אני אוהב את נטע. שחקן גדול, קפטן נהדר. אני לא מתערב לו...’. הסברתי לו שזו בדיוק הבעיה. שנטע ‘לבד’. ויותר חשוב, שנטע מסתכל עליו כמו על אחד גדול ומעריץ אותו, ושרי לא ממש ממצמץ לכיוון שלו. ‘באמת?!’ הוא שאל, ‘נטע מעריץ אותי? לא חשבתי על זה מעולם. אה, עכשיו הבנתי את העניין. הכל ישתנה מעכשיו’. ההזיה בסיפור הייתה כמה מהר זה ייבחן”.
“הלאה, לבוגדאן. הוא אמר שהוא לא מודאג מהמצב ושיש קבוצה מעולה ויהיה בסדר. שאלתי אותו אם הוא מכוון/צועק/מסר את חבריו להגנה? ‘לא. לא מזמן הגעתי ואני לא מרגיש עדיין נוח לעשות את זה’ הוא ענה. ‘זה נעצר, מעכשיו!’ הבהרנו לו. ברק הבהיר לו שמעכשיו ההגנה היא האחריות שלו ויש לו או ירוק לדבר, לצעוק, לגעור, כל מה שצריך. אבל שהאחריות היא עליו. עם ניקי זה הלך פשוט. ‘אני אתכם’ הוא ‘אמר’ במבטא טיפוסי”.
“סיימנו את סבב השיחות ויצאנו לאימון. ואז התחיל הסרט האמיתי. פתאום, משום מקום, 50-60 רעולי פנים לבושי שחורים קפצו מעל הגדרות ונכנסו לאימון. ‘אין אימון היום’ הם אמרו, ועוד כל מני דברים. הם ‘באו’ על כולם, אבל בעיקר, כצפוי, על נטע. ‘אתה לא קפטן’… אלה היו חלק מהדברים שנאמרו לו ממרחק של פחות מאצבע מהפנים. אז שרי ניגש, ונעמד לפני נטע. בינו לבין האוהד. הוא הזיז את היד מהפנים של נטע ואמר: ‘אם למישהו יש טענות שיבוא אליי, אל כולנו, לא לנטע. נטע הוא הקפטן שלנו ואין מישהו שאכפת לו יותר ונותן יותר. תרד ממנו, בואו אליי”.
“עמדתי מהצד ועברה לי מחשבה אחת בראש: וואו. עברו עוד כמה דקות והאוהדים הלכו. כל השחקנים ישבו על הדשא, ביחד עם הצוות. היה שקט אימתני. שרי נעמד ואמר להם: ‘יא… מעכשיו אף אחד לא בורח וכולנו עם הקפטן שלנו, הוא לא צריך לאכול את כל ה… לבד. תהיו אמיצים’. ושוב, וואו. היה שקט, ועברו עוד כמה דקות. ואז איזה שחקן שלא נזכיר את שמו, ‘פתח’ על נטע בקטנה. אין לי מושג על מה שזה גם ממש לא חשוב. הקפטן הסתכל עליו ונתן לו ‘נשיכה’ עם טקסט של כשתי דקות שהבהיר לו שמומלץ לו מאוד עכשיו לסתום את הפה. כי מי הוא בכלל, נתן איזה גול בקריירה. והיו גם לא מעט קללות שם. ואותו שחקן השפיל עיניים ושתק, כיבד. מעולם לא ראיתי את נטע ככה, לא לפני ובטח שלא אחרי”.
ענבר סיכם: “כמה דקות אחרי האירוע, נטע בכה על הכתפיים של אחיו החדש, שרי, במשך דקות ארוכות בחדר ההלבשה. וככה, בשבועיים סוערים שנסתיימו בשישי בצהריים, נולדה מנהיגות, נולד לקבוצה עמוד שדרה אמיתי. כן קשור, לא קשור, מי יודע… העובדה היא שלאחר אותו יום שישי ניצחנו עשרה משחקים ברצף”.