הזכייה של ענבר לניר במדליית הזהב באליפות העולם מגיעה עשור אחרי שירדן ג’רבי הופיעה בדיוק על אותה המדרגה הגבוהה ביותר באותו הפודיום. למעשה, אלופת העולם החדשה הייתה זו שגדלה על אלופת העולם הקודמת וחלמה להיות כמוה. אמש (שישי), זו הייתה ירדן ג’רבי שהזילה דמעה כשצפתה בה בביתה.
מיד אחרי שלניר הפכה לאלופת העולם בקטגוריית המשקל של עד 78 ק”ג, מאמן נבחרת הנשים שני הרשקו עשה שיחת וידיאו משותפת עם ג’רבי ולניר שפרצו בבכי. מאמן אחד עם שתי אלופות עולם שגידל בשיחה אחת.
“היא המודל לחיקוי שלי”, סיפרה ענבר לניר ל-ONE. “הצטרפתי לנבחרת בדיוק כשהיא ושני טסו לאליפות העולם בריו. זה היה באוגוסט 2013 לנבחרת ישראל. גדלתי וראיתי אותה מגשימה את החלומות שלה, מהרגע שדרכתי על המזרן ידעתי מה אני צריכה לבצע ורציתי להיות כמוה. ירדן עזרה לי ותמכה בי מתחילת הדרך ועד היום. היא שברה את תקרת זכוכית בשבילנו בהרבה מובנים”.
ענבר נולדה ביהוד, לאמא מיכל, אדריכלית כיום וג’ודאית בעברה שאפילו התאמנה אצל יו”ר האיגוד משה פונטי. בתחילת דרכה ענבר התאמנה תחת רני ידגר, ובמקביל עסקה בכמה חוגים כילדה אנרגטית, מריקוד בלט ועד אקרובטיקה אווירית, כשאמה הפכה לנהגת המונית. “לא הייתי מאלה שיושבים אחר הצהריים ורואים טלוויזיה. אולי בגלל זה אני פותחת בטירוף בקרבות שלי בג’ודו”, צחקה לניר.
כשהבינה שזה הולך לכיוון של קריירה, לניר עברה להתאמן בנבחרת ישראל. זה קרה לפני עשור וכל המשפחה נרתמה לעזור. בגיל 17 כבר הוקפצה להתאמן תחת שני הרשקו בנבחרת הבוגרת. באותה התקופה, שני האחים שלה גם היו בג’ודו וענבר אפילו אימנה את אחותה, אך בהמשך זו פרשה לתחום האומנות כדי לייצר תכשיטים בעוד שאחיה לומד רפואה.
ענבר בת ה-23 היא חלק מהדור החדש בנבחרת הנשים של שני הרשקו. לניר פרצה ממש לפני המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020, עם ג’ודו התקפי והרבה רוח לחימה, שהביאו אותה ליפן ממש ברגע האחרון אחרי שהאירוע נדחה בשנה. בסופו של דבר, היא הייתה שם בעיקר בשביל לצבור ניסיון ולהכיר את התחרויות ברמות הגבוהות.
אחרי אולימפיאדת טוקיו, היריבות למדו את לניר, שנאלצה לעבוד קשה על מנת לייצר תרגילים נוספים ומפתיעים. הג’ודאית הצעירה שמה דגש בעיקר על עבודת הקרקע, מה שעזר לה לנצח בריתוק את יריבותיה באליפות העולם עם תרגילים חדשים שנוספו לארסנל שלה - והפעם לא הייתה להן תשובה לזה. לניר חזרה להציג את אותו הג’ודו האטרקטיבי וההתקפי שלה, אך היא הפעם זה נעשה בשילוב עם הרבה חוכמה, ניסיון וסבלנות שהגיעו עם הזמן. במקום להתפרץ מהרגע הראשון בכל הכוח, היא מחכה לרגע הנכון לציד - ואז טורפת את היריבה. “זה היה ג’ודו מושלם”, אמרו בנבחרת הנשים.
אחרי ששדרגה את יכולותיה לניר הצליחה לפצח כל יריבה והסתמכה בעיקר על החולשות שלהן. לניר גברה על ביאטה פאקוט הפולניה שזכתה במדליית הארד באליפות העולם האחרונה, אליס בלאנדי האיטלקיה שמדורגת במקום הראשון בעולם, זנזאו מא הסינית שזכתה בתואר סגנית אלופת העולם מהשנה שעברה, ובגמר הכניעה אפילו את אודרי צ'ומאו הצרפתייה הוותיקה שזכתה בשתי מדליות אולימפיות בעבר ובקריירה שלה יש עוד ארבע מדליות מאליפויות העולם. לניר עבדה קשה - ומעתה היא הטובה ביותר בעולם, בצדק.
“אני לא מעכלת בכלל שהפכתי לאלופת העולם”, הוסיפה ענבר לניר. “אני עדיין אומרת את זה ולא באמת מאמינה. עשינו הכנה מדהימה, אני וכל הצוות המקצועי ביחד עם שני הרשקו. הכל היה מושלם. התמקדנו בכל הטעויות שלי באימונים, הגעתי מורכזת והייתי בתוך הרגע. כשהראש שלי לא בורח למחשבות אז הכל קורה כמו שצריך. ועדיין, אני בהלם. קיבלתי לטלפון אולי אלף הודעות ואני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל. זה לא נורמלי”.
בדרך כלל, הזוכים באליפות העולם מיד הופכים למועמדים למדליה אולימפית. אלא שענבר עדיין לא חושבת על זה. “מה החלום שלי? אני חיה את החלום”, חייכה מדליסטית הזהב הטרייה. “זה לא נתפס שאני אלופת העולם. זה משהו שתמיד חלמתי עליו. אף פעם לא ידעתי אם ומתי זה יתגשם. אני משתדלת להיות מרוכזת בדרך שאני עושה, ליהנות ממנה אבל גם להתאמן קשה כדי שהתוצאות יגיעו. אני אהיה אותה ענבר, שום דבר לא ישתנה. לא יהיו לי איזה יכולות מיוחדות פתאום, אני אמשיך לעבוד קשה. מדליה אולימפית? אומרים שזה הדבר שבא אחרי אליפות העולם, אבל יש עוד כל כך הרבה לעבור בדרך לפאריס. אני רק רוצה להמשיך לעשות את הג’ודו שלי ולנצח בכל הזדמנות”.
כאמור, מאמן נבחרת הנשים, שני הרשקו, גידל שתי אלופות עולם מתוך השלושה שהיו לענף הג’ודו הישראלי בכל הזמנים - וזה קרה בדיוק עשור אחרי שהצטרפה לנבחרת ישראל, במקביל ליציאתה של ירדן ג’רבי לריו זה ז’ניירו שם היא זכתה באליפות העולם ב-2013, כאשר לאורך כל הדרך באיפונים. כך עשתה הפעם גם ענבר לניר, שניצחה באיפונים בכל קרב וקרב בדוחא.
לניר סיכמה: “אני יודעת מהן הציפיות שלי מעצמי ומאמינה שאני יכולה לנצח כל אחת בקטגוריית המשקל שלי. זה היה רק עניין של זמן עד שאגיע למקומות האלה, כי היו ממני ציפיות גבוהות לאורך הרבה זמן. עצם זה שמצפים ממני להגיע למעמד כזה, זה כבר הפך מבחינתי ליעד שהייתי צריכה לכבוש. שני לא היה מופתע מהזכייה שלי, כי הוא ציפה לזה וגם אמר לי את זה לפני התחרות. הוא שמח מזה שהכל התחבר לי ושזה קרה. האמונה שלו בי שווה המון ונותנת לי הרבה כוח. זה מאמן שכבר עבר הרבה בקריירה שלו ויש לו המון ניסיון, ככה שכל המטרות הגבוהות שהוא מציב לי רק מחזקות אותי. הוא כל הזמן אמר לי שאני שווה את המדליה הזו, אבל עכשיו הבנתי שהוא באמת צודק”.
לפני החזרה ארצה, אלופת העולם הטרייה ביקשה רק עוד דבר אחד. לומר תודה למי שעמדת מאחוריה והאמין בה. “אני מקדישה את המדליה הזו לתושבי הדרום ולכל מי שנמצא תחת מתקפת הרקטות. אני מקווה שהצלחתי להביא לכם נקודה של אור בתקופה הקשה הזאת. אני חייבת להודות לכל הצוות המקצועי, לשני הרשקו, לכל עובדי האיגוד והנבחרת, למשפחה שלי, לבן הזוג שלי יונתן ולנתוני החסות שהאמינו בי. הם הימרו עליי בתחילת הדרך. אני עדיין בהלם, אבל אני שמחה להגיד להם - וואלה, הצלחנו”.